ותורתך בתוך מעי – הקדושה לא בשמים אלא בתוך מעי

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print
0
(0)

הקדושה – לא בשמים היא

בפרשת שמיני למדים אנו על הקרבת הקרבנות שביום השמיני למילואים. הפרשה ממשיכה ומצווה על החיות שנאסרות באכילה. ההקשר קצת קשה, מדוע איסורי אכילה מופיעים בפרשת שמיני למילואים.
מפרשים רבים עומדים על כך, אך נראה כי בדברי רש”י לפירושו על ספר תהלים יש למצוא פתרון לשאלה הזו.
כתוב בספר תהלים (פרק מ, ז – ט):
זֶבַח וּמִנְחָה לֹא חָפַצְתָּ אָזְנַיִם כָּרִיתָ לִּי עוֹלָה וַחֲטָאָה לֹא שָׁאָלְתָּ: אָז אָמַרְתִּי הִנֵּה בָאתִי בִּמְגִלַּת סֵפֶר כָּתוּב עָלָי: לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ אֱלֹהַי חָפָצְתִּי וְתוֹרָתְךָ בְּתוֹךְ מֵעָי:
ופירש רש”י:
זבח ומנחה לא חפצת – ביום מתן תורה כענין שנאמר ועתה אם תשמע בקול ה’ וגו’ (שמות י”ט), וכן (בירמיה ז’) הוא אומר כי לא דברתי את אבותיכם ולא צויתים וגו’ על דברי עולה או זבח כי יקרב מכם אמרתי ולא הזקקתי חובה להכביד עליה’ תמידין ומוספין אינם אלא נחת רוח שאמרתי ונעשה רצוני ודבר מועט (סא”א): אזנים כרית לי – לאמר שמעו בקולי: כרית – עשיתם חלולים לשמוע: אז – בשעת מתן תורה אמרתי לפניך הנה באתי אליך במסורת בריתך (שמות כ”ד) נעשה ונשמע דבר זו כתוב עדות עלי במגלת ספר בתורת משה: ותורתך בתוך מעי – אף מאכלי על פי תורתך הוא:
רש”י מקביל בין הפסוקים שבתהלים, לפסוקי הנביא (ירמיהו ז, כב כג):
כִּי לֹא דִבַּרְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם וְלֹא צִוִּיתִים בְּיוֹם הוציא הוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם עַל דִּבְרֵי עוֹלָה וָזָבַח: כִּי אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה צִוִּיתִי אוֹתָם לֵאמֹר שִׁמְעוּ בְקוֹלִי וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם וַהֲלַכְתֶּם בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אֶתְכֶם לְמַעַן יִיטַב לָכֶם:
נראה כי הכוונה לפירושו של רש”י היא כך, היציאה ממצרים וההתהוות לעם ה’, יכולה להתפרש כי היציאה הייתה למען נהפוך לעם של כהנים. בשביל להיות קדוש, בשביל להיות יהודי של צורה, צריך להיות כהן אשר כולו עבודת ה’, מופרש מחיי החומר. ועל זה צווח הנביא לאמור, כי היציאה ממצרים, לא הייתה בכדי להיות מקריבי קרבנות, היציאה לא הייתה בכדי להיות כהנים. אלא אך ורק לשמוע בקול ה’, ולעשות מצוותיו. רש”י מביא אכן את הדוגמא, כי הדרישה מאת הבורא היא אכן רק שהמאכלים יהיו על פי התורה.

ובאמת לא צוו בני ישראל כשיצאו ממצרים להקריב קרבנות, הציווי להקריב קרבנות חל בפרשת שמיני. ביום השמיני למילואים שם צוו בני ישראל להקריב את קרבן העם. ואז היה אפשר להבין כי חל מפנה, והנה הדרישה השתנתה, שמא חלה דרישה שונה גבוהה יותר, להיות כהנים. מייד מצווה התורה על מאכלות אסורות, ומסיימת (יא, מג –מה):
אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּם: כִּי אֲנִי ה’ אֱלֹהֵיכֶם וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי וְלֹא תְטַמְּאוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ: כִּי אֲנִי ה’ הַמַּעֲלֶה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיֹת לָכֶם לֵאלֹהִים וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי:
כלומר, לא ההקרבה בבית המקדש היא המקדשת אתכם, אלא די בזהירות ממאכלות אסורות בכדי להתקדש. לא חל שום שינוי בדרישה, ההקרבה קיימת אך לא היא חזות היהדות, לא לשם כך הועלו בני ישראל מארץ מצרים, אלא לשם הזהירות ממאכלות אסורות, וכמו שפירש רש”י:
כי אני ה’ המעלה אתכם – על מנת שתקבלו מצותי העליתי אתכם. דבר אחר כי אני ה’ המעלה אתכם, בכולן כתיב והוצאתי, וכאן כתיב המעלה, תנא דבי רבי ישמעאל אלמלי לא העליתי את ישראל ממצרים אלא בשביל שאין מטמאין בשרצים כשאר אומות, דיים, ומעליותא היא גבייהו, זהו לשון מעלה:
כי ההקרבה איננה חזות היהדות, אלא הזהירות ממאכלות אסורות וקיום המצוות. בכדי להיות קדוש אין צורך להיות עובד בבית המקדש, אלא לשמוע את דבר ה’.
לא בכדי רומז דוד המלך בתהלים דווקא על איסורי מאכלות, תורתך בתוך מעי, כי התורה הקדושה בפרשת שמיני גם כן הציגה את איסורי מאכלות כדוגמא הניצבת אל מול הקרבנות, להורות מהי הקדושה שאליה חותרת היהדות.
הרד”ק מפרש את דברי הפסוק ותורתך בתוך מעי:
ותורתך בתוך מעי, בתוך לבי, כי הלב בכלל המעיים. ואמר: בתוך מעי, כלומר, שלא תסור מחשבתי ממנה:
נראה כי אמנם פירושו של רש”י בפשט הפסוק שונה מפירושו של הרד”ק, אך כוונה אחת להם. מגמת ציווי התורה, שהאדם עם גופו הגשמי ישמש ככלי משרת לדבר ה’. המגמה היא לא הפרישה מן החומר, אלא שיעבודו של החומר לדבר ה’, שמעיו של האדם וכל כולו יהיה שקוע במחשבות על דבר ה’ בתוך חיי הגשמיות. הדרך לזה היא דווקא לאכול, אך לאכול כשר. לחיות חיי גשמיות על פי התורה. ולא פרישה מן החומר על ידי עבודת הקרבנות.
נמצא אמנם כי עניינה של הפרשה ללמדנו קדושה מה היא. ללמדנו מה הייתה המגמה בהתהוותו של העם לעם ה’. מדוע העלונו מארץ מצרים. זבח ומנחה לא חפצת אלא אזנים כרית לי, שתורתך תהא בתוך מעי.

כמה שימושי היה הפוסט?

לחץ על כוכב כדי לדרג אותו!

דירוג ממוצע 0 / 5. ספירת קולות: 0

אין הצבעות עד כה! היה הראשון לדרג את הפוסט הזה.

אנו מצטערים שהפוסט הזה לא היה שימושי עבורך!

תנו לנו לשפר את הפוסט הזה!

ספר לנו כיצד נוכל לשפר את הפוסט הזה?

הורד כ-PDF

מאמרים נוספים

מעדני השלחן על יו”ד – ד’ חלקים מהדורא חדשה

0 (0)               מעדני השלחן [“המשנה ברורה”] על יורה דעה   הנה כבר עשרות בשנים שנתפרסם בהיכלי התורה וההוראה סדרת הספרים המפורסמים “מעדני השלחן” על שלחן ערוך יורה דעה, הלכות איסור והיתר –

מאמר ומפני שמי ניחת הוא

5 (1) (ברקע סידור הבעש”ט)     בעזה”י משה אליהו ש. מאמר ומפני שמי ניחת הוא יתבונן אדם הַשָּׂם דְּרָכָיו ויחשוב נאמנה יקרת השם הנכבד והנורא, הנכתב ואינו נקרא, עדי יזכנו לעולם הבא (עין פסחים

חידושי הסבא מנובהרדוק על התורה בהוצאת ישיבת נר שמואל

0 (0) לראשונה! חידושי הסבא מנובהרדוק על התורה לרגל מלאות 100 שנים לפטירתו שמחה רבה בעולם התורה בכלל ובקרב צבור שוחרי התורה והמוסר בפרט בהגלות נגלות אור יקרות אוצר דברי אלוקים חיים, אסופת ביאורים ומאמרים,

0 Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הירשמו לניוזלטר שלנו

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

  • הרשמה
איבדת את הסיסמה שלך? אנא הזן את שם המשתמש שלך או כתובת דואר אלקטרוני. אתה תקבל קישור ליצירת סיסמא חדשה באמצעות דואר אלקטרוני.
.
0
דילוג לתוכן