שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp

מאמרים אחרונים

הספר החדש ביותר באתר כרגע

ותורתך בתוך מעי – הקדושה לא בשמים אלא בתוך מעי

הקדושה – לא בשמים היא

בפרשת שמיני למדים אנו על הקרבת הקרבנות שביום השמיני למילואים. הפרשה ממשיכה ומצווה על החיות שנאסרות באכילה. ההקשר קצת קשה, מדוע איסורי אכילה מופיעים בפרשת שמיני למילואים.
מפרשים רבים עומדים על כך, אך נראה כי בדברי רש”י לפירושו על ספר תהלים יש למצוא פתרון לשאלה הזו.
כתוב בספר תהלים (פרק מ, ז – ט):
זֶבַח וּמִנְחָה לֹא חָפַצְתָּ אָזְנַיִם כָּרִיתָ לִּי עוֹלָה וַחֲטָאָה לֹא שָׁאָלְתָּ: אָז אָמַרְתִּי הִנֵּה בָאתִי בִּמְגִלַּת סֵפֶר כָּתוּב עָלָי: לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ אֱלֹהַי חָפָצְתִּי וְתוֹרָתְךָ בְּתוֹךְ מֵעָי:
ופירש רש”י:
זבח ומנחה לא חפצת – ביום מתן תורה כענין שנאמר ועתה אם תשמע בקול ה’ וגו’ (שמות י”ט), וכן (בירמיה ז’) הוא אומר כי לא דברתי את אבותיכם ולא צויתים וגו’ על דברי עולה או זבח כי יקרב מכם אמרתי ולא הזקקתי חובה להכביד עליה’ תמידין ומוספין אינם אלא נחת רוח שאמרתי ונעשה רצוני ודבר מועט (סא”א): אזנים כרית לי – לאמר שמעו בקולי: כרית – עשיתם חלולים לשמוע: אז – בשעת מתן תורה אמרתי לפניך הנה באתי אליך במסורת בריתך (שמות כ”ד) נעשה ונשמע דבר זו כתוב עדות עלי במגלת ספר בתורת משה: ותורתך בתוך מעי – אף מאכלי על פי תורתך הוא:
רש”י מקביל בין הפסוקים שבתהלים, לפסוקי הנביא (ירמיהו ז, כב כג):
כִּי לֹא דִבַּרְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם וְלֹא צִוִּיתִים בְּיוֹם הוציא הוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם עַל דִּבְרֵי עוֹלָה וָזָבַח: כִּי אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה צִוִּיתִי אוֹתָם לֵאמֹר שִׁמְעוּ בְקוֹלִי וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם וַהֲלַכְתֶּם בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אֶתְכֶם לְמַעַן יִיטַב לָכֶם:
נראה כי הכוונה לפירושו של רש”י היא כך, היציאה ממצרים וההתהוות לעם ה’, יכולה להתפרש כי היציאה הייתה למען נהפוך לעם של כהנים. בשביל להיות קדוש, בשביל להיות יהודי של צורה, צריך להיות כהן אשר כולו עבודת ה’, מופרש מחיי החומר. ועל זה צווח הנביא לאמור, כי היציאה ממצרים, לא הייתה בכדי להיות מקריבי קרבנות, היציאה לא הייתה בכדי להיות כהנים. אלא אך ורק לשמוע בקול ה’, ולעשות מצוותיו. רש”י מביא אכן את הדוגמא, כי הדרישה מאת הבורא היא אכן רק שהמאכלים יהיו על פי התורה.

ובאמת לא צוו בני ישראל כשיצאו ממצרים להקריב קרבנות, הציווי להקריב קרבנות חל בפרשת שמיני. ביום השמיני למילואים שם צוו בני ישראל להקריב את קרבן העם. ואז היה אפשר להבין כי חל מפנה, והנה הדרישה השתנתה, שמא חלה דרישה שונה גבוהה יותר, להיות כהנים. מייד מצווה התורה על מאכלות אסורות, ומסיימת (יא, מג –מה):
אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּם: כִּי אֲנִי ה’ אֱלֹהֵיכֶם וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי וְלֹא תְטַמְּאוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ: כִּי אֲנִי ה’ הַמַּעֲלֶה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיֹת לָכֶם לֵאלֹהִים וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי:
כלומר, לא ההקרבה בבית המקדש היא המקדשת אתכם, אלא די בזהירות ממאכלות אסורות בכדי להתקדש. לא חל שום שינוי בדרישה, ההקרבה קיימת אך לא היא חזות היהדות, לא לשם כך הועלו בני ישראל מארץ מצרים, אלא לשם הזהירות ממאכלות אסורות, וכמו שפירש רש”י:
כי אני ה’ המעלה אתכם – על מנת שתקבלו מצותי העליתי אתכם. דבר אחר כי אני ה’ המעלה אתכם, בכולן כתיב והוצאתי, וכאן כתיב המעלה, תנא דבי רבי ישמעאל אלמלי לא העליתי את ישראל ממצרים אלא בשביל שאין מטמאין בשרצים כשאר אומות, דיים, ומעליותא היא גבייהו, זהו לשון מעלה:
כי ההקרבה איננה חזות היהדות, אלא הזהירות ממאכלות אסורות וקיום המצוות. בכדי להיות קדוש אין צורך להיות עובד בבית המקדש, אלא לשמוע את דבר ה’.
לא בכדי רומז דוד המלך בתהלים דווקא על איסורי מאכלות, תורתך בתוך מעי, כי התורה הקדושה בפרשת שמיני גם כן הציגה את איסורי מאכלות כדוגמא הניצבת אל מול הקרבנות, להורות מהי הקדושה שאליה חותרת היהדות.
הרד”ק מפרש את דברי הפסוק ותורתך בתוך מעי:
ותורתך בתוך מעי, בתוך לבי, כי הלב בכלל המעיים. ואמר: בתוך מעי, כלומר, שלא תסור מחשבתי ממנה:
נראה כי אמנם פירושו של רש”י בפשט הפסוק שונה מפירושו של הרד”ק, אך כוונה אחת להם. מגמת ציווי התורה, שהאדם עם גופו הגשמי ישמש ככלי משרת לדבר ה’. המגמה היא לא הפרישה מן החומר, אלא שיעבודו של החומר לדבר ה’, שמעיו של האדם וכל כולו יהיה שקוע במחשבות על דבר ה’ בתוך חיי הגשמיות. הדרך לזה היא דווקא לאכול, אך לאכול כשר. לחיות חיי גשמיות על פי התורה. ולא פרישה מן החומר על ידי עבודת הקרבנות.
נמצא אמנם כי עניינה של הפרשה ללמדנו קדושה מה היא. ללמדנו מה הייתה המגמה בהתהוותו של העם לעם ה’. מדוע העלונו מארץ מצרים. זבח ומנחה לא חפצת אלא אזנים כרית לי, שתורתך תהא בתוך מעי.

כמה שימושי היה הפוסט?

לחץ על כוכב כדי לדרג אותו!

דירוג ממוצע / 5. ספירת קולות:

אנו מצטערים שהפוסט הזה לא היה שימושי עבורך!

תנו לנו לשפר את הפוסט הזה!

נהנית מהמאמר? כתוב פידבק למחבר! וכך תוכל גם לקדם אותנו בגוגל

כתיבת תגובה

מאמרים דומים

סגירת תפריט
×
×

עגלת קניות

מחבר ספרים?

תוכל להצטרף עכשיו!

תוכל לצרף את הספר שלך מיידית לאתר, בפאנל החדש שלנו.