השפעת הקבלה על הפסיקה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

בפרשת כי תצא מופיעה מצוות שילוח הקן. מפשט לשון התורה משמע (‘כי יקרא’), שאין חובה על האדם ללכת לחפש קן ציפור בשביל לשלח אותו ולקיים את מצוות שילוח הקן, ואכן כך נוקטת הגמרא בחולין (קלט), שמתחייבים במצווה זו רק כאשר נפגשים במקרה בקן (האם אדם שלא צריך את הביצים, יש לו עניין לשלח את האם? עיין בהערה[1]), ובלשון הגמרא:

”תנו רבנן כי יקרא קן צפור לפניך מה תלמוד לומר (= למה נאמר כי יקרא?) לפי שנאמר שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך, יכול יחזור (= יחפש) בהרים וגבעות כדי שימצא קן? תלמוד לומר ‘כי יקרא’ – במאורע לפניך (= שתיפגש עם הקן במקרה).”

אמנם בניגוד לדברי הגמרא, בספר הזוהר (זוהר רות) נכתב, שיש לחפש בהרים ובגבעות קן של ציפור, בשביל לקיים את מצוות שילוח הקן. הטעם לכך הוא, שכאשר משלחים את האם מקינה ולוקחים לה את הביצים, היא צווחת מצער, ומתוך כך מתעוררים עלינו רחמי הקב”ה, ”ששומע” את הציפור המתגעגעת לבניה, ונזכר שגם אנחנו רחוקים ממנו, והוא כביכול מתגעגע אלינו.

רואים שלמרות שבגמרא מפורש שאין צורך לחפש אחרי קן ציפור, הזוהר חולק, וסובר שיש מצווה לחפש קן ציפור בשביל לשלח אותו (וע”ע בישכיל עבדי אבה”ע ח”ו סי’ קכג). למעשה כאשר יש סתירה בין הקבלה לבין הגמרא, אנו פוסקים כדברי הגמרא (בית יוסף סי’ קמא, חת”ס ד, פח, משנ”ב כה, מב). אמנם יש מספר מקומות בהם ההלכה כן הוכרעה או הושפעה מהקבלה, ובכך נעסוק הפעם.

בין הקבלה לפשט

א. הנחת תפילין בחול המועד – הכרעת מחלוקת בין הפוסקים

להלכה נפסק שבשבת ויום טוב, אין להניח תפילין. אך הגמרא לא אומרת האם יש להניח תפילין בחול המועד, ונחלקו הראשונים בכך. כאשר ייסוד המחלוקת תלוי בשאלה, מדוע לא מניחים תפילין בשבת.

אפשרות אחת, שלא מניחים תפילין בשבת בגלל קדושת השבת, דהיינו שהשבת היא ‘אות’ בין ישראל לקב”ה. לפי סברא זו, מכיוון שגם חול המועד פסח וסוכות נחשבים אות בין ישראל לקב”ה, לא יניחו תפילין בהם תפילין. אפשרות שניה, לא מניחים תפילין בשבת, בגלל שאסור לעשות בשבת מלאכה, לכן בחול המועד שמותר לעשות מלאכה, יהיה צריך להניח תפילין. למעשה מצינו שלוש דעות:

  1. הרשב”א והראב”ד (שו”ת הרשב”א ח”א סי’ תרצ) פסקו, שאין להניח תפילין בחול המועד וכמו אפשרות א’.
  2. הרא”ש (הלכות תפילין סי’ סז) והמהר”ם פסקו, שיש להניח תפילין בחול המועד בברכה וכמו אפשרות ב’.
  3. הסמ”ק (סימן קנד) והתרומה פסקו, שיש להניח תפילין בחול המועד, אך מחמת המחלוקת בלא ברכה.

כיצד נפסק להלכה? הבית יוסף (או”ח סי’ לא) כתב, שלמרות שבהתחלה נהגו להניח תפילין בחול המועד עם ברכה כפסיקת הרא”ש, נוהגים כיום שלא להניח כלל. מדוע? מכיוון שהזוהר כתב בתוקף שלא להניח תפילין בחול המועד, אין להניח, וזו לשונו:

”ועכשיו נהגו כל בני ספרד שלא להניחם בחול המועד. ושמעתי שמקודם היו מניחים אותם בחול המועד כדברי הרא”ש, ואחר כך מצאו שכתב רבי שמעון בר יוחי במאמר אחד, שאסור להניחם בחול המועד ועל כן נמנעו מלהניחם בחול המועד וכן כתב דודי ר’ יצחק קארו ז”ל בתשובה. והמאמר ההוא מובא במדרש הנעלם לשיר השירים (זוהר חדש שיר השירים ח).”

מדוע פסק הבית יוסף כדברי הזוהר, כנגד דברי הפוסקים? צריך לומר, שבמקרה הזה הזוהר לא חולק במפורש על דברי הגמרא, אלא הזוהר רק מכריע במחלוקת הפוסקים, וכך כתב גם המשנה ברורה (כה, מב): ”במקום שיש פלוגתא בין הפוסקים, דברי קבלה יכריע”. הרב פיינשטיין טען (אג”מ או”ח ד, ג), שרק הזוהר מכריע בין הפוסקים, אבל קבלת האר”י – לא.

אמנם הרמ”א (לא, א) פסק שיש להניח תפילין בחול המועד, כפסק הרא”ש ולא כדברי הזוהר. אך אין לומר בהכרח שהוא לא מסכים עם הבית יוסף, שהזוהר יכול להכריע בין הפוסקים, אלא שנהגו במדינות אשכנז להניח תפילין כפסק הרא”ש, ולכן אין לשנות את המנהג בעקבות הזוהר, וכך משמע מדבריו (למעשה כיום גם האשכנזים לא מניחים תפילין בחול המועד כדעת הגר”א).

ב. שניים קוראים בתורה – מחלוקת בין הפוסקים לזוהר

אמנם מצינו מקום, שבו מרן והרמ”א כן חולקים בהתייחסות לזוהר.

הטור (או”ח קמא) הביא את דבריו של אביו הרא”ש שנקט, שכאשר עולה אדם לתורה, עליו לקרוא ביחד עם בעל הקורא (אולם רק להשמיע לאוזניו ולא בקול רם), וכן כתבו התוספות (ב”ב טו ע”א). בטעם הדבר הסביר הרא”ש, שמכיוון שהעולה מברך ברכות התורה, עליו לומר מיד בסוף הברכות דברי תורה, כדי שברכתו לא תהא לבטלה, לכן הוא צריך לקרוא ביחד עם בעל הקורא.

אמנם מרן בבית יוסף (שם) לאחר שהביא את דברי הרא”ש, הביא את דברי הזוהר שכתב, שקריאת התורה בבית כנסת, דומה למעמד הר סיני, ולכן כמו שבהר סיני רק קול אחד נשמע, כך גם בקריאת התורה צריך שרק אחד ידבר וכולם ישתקו, וגם העולה לתורה צריך לשתוק כאשר קוראים בתורה, ושלא כדעת הרא”ש, ובלשון הזוהר ”ואסיר למיקרי באורייתא בר חד בלחודוי, ושתקין ושמעין מלה מפומיה כאילו קבלין לה האי שעתא מטורא דסיני”.

אמנם למסקנה הוא בכל זאת מתיר לעולה לקרוא בלחש, משום שאפשר שהזוהר אסר רק כאשר הקורא משמיע לאזנו, אבל כאשר העולה קורא בשקט לגמרי, מותר. כך אפשר לצאת מצד אחד ידי חובת הזוהר, שרק אדם אחד יקרא. מצד שני כדעת הרא”ש, שלא תהא ברכתו לבטלה.

הרמ”א בדרכי משה (ס”ק ב) חלק על הבית יוסף. ראשית, הוא טען שאפשר להסביר אחרת את דברי הזוהר, ושגם העולה יכול להשמיע לאזניו. הוא ביאר שהזוהר אסר, רק כאשר העולה קורא בקול רם, שגם האנשים בקהל שומעים את קריאתו, אבל כאשר הוא משמיע רק לאזניו – מותר גם לדעת הזוהר.

הרמ”א מוסיף, שגם אם נאמר שאכן הזוהר חולק על דברי הפוסקים, בכל מקרה אין לזוז מדברי הפוסקים, שלא כדברי הבית יוסף שטען שכאשר הפוסקים חולקים על הזוהר, יש להתחשב בדעת הזוהר.

למעשה הם נחלקו בשולחן ערוך (או”ח קמא, ב):

”לא יקראו שנים, אלא העולה קורא ושליח ציבור שותק, או שליח ציבור קורא והעולה לא יקרא בקול רם; ומכל מקום צריך הוא לקרות עם השליח ציבור, כדי שלא תהא ברכתו לבטלה, אלא שצריך לקרות בנחת, שלא ישמיע לאזניו. הג”ה (=רמ”א): ואפילו משמיע לאזניו ליכא למיחש (= אין בכך בעיה), דלא עדיף מתפלה, כדלעיל סימן ק”א.”

ג. ברכות השחר – מחלוקת בין הקבלה לשולחן ערוך

מקום נוסף בו רואים את התערבותה של תורת הסוד, הוא בעניין ברכת השחר. הגמרא במסכת ברכות (ס ע”ב) מפרטת את ברכות השחר, שמוטל על כל אדם לומר בבוקר.

מפשט דברי הגמרא משמע, שרק במידה ואדם נהנה הוא צריך לברך. כלומר, רק אדם שלובש חגורה, מברך את ברכת ‘אוזר ישראל בגבורה’. רק אדם שפורס סודר על ראשו, מברך ‘עוטר ישראל בתפארה’, ואכן כך פסקו להלכה הרמב”ם (תפילה ז, ז) והתוספות (ד”ה כי), ובעקבותיהם השולחן ערוך (או”ח מו, ח):

”כל הברכות האלו אם לא נתחייב באחת מהן, כגון שלא שמע קול תרנגול או שלא הלך או לא לבש או לא חגר, אומר אותה ברכה בלא הזכרת השם.”

הרמ”א (שם) חלק על דברי השולחן ערוך, ופסק בעקבות הרמב”ן והר”ן (פסחים ז ע”ב), שיש לברך בכל יום ברכות השחר, משום שלשיטתם ברכות השחר הן ברכות השבח על כך שהעולם כל יום נברא מחדש, ולכן יש לברך את כל הברכות בכל יום, גם אם האדם לא נהנה מאותו דבר שהוא מברך עליו.

לכאורה, הספרדים היו אמורים לברך את ברכות השחר רק כאשר הם נהנים מן הדבר, כפסק השולחן ערוך. בכל זאת קא חזינן, שהספרדים מברכים כל יום את כל ברכות השחר, מדוע? הסיבה לכך היא, שהאר”י בשער הכוונות (א, ע”ג) כתב, שיש להגיד את הברכות הללו כל בוקר גם אם האדם לא נהנה, משום שהם רומזים לאורות עליונים, ובלשונו:

”כל השמונה עשרה ברכות שיש מן הנותן לשכוי בינה חייב האדם לסדרם ולברכם בכל יום, אף על פי שלא מתחייב הוא בהם, לפי שכולם הם רמזים נפלאים אל אורות עליונים, ואין לבטלם אפילו אם האדם לא יישן בלילה או אם לא הסיר מצנפתו או סודרו או נעליו…”

כדברי האר”י שיש לברך כל בוקר, נקטו להלכה הפוסקים הספרדים, ובניהם הפרי חדש (ס”ק ח), הבן איש חי (רב פעלים ב, ח), הברכי יוסף (ס”ק יב) ועוד. עולה מסוגיה זו, שלמרות שהשולחן ערוך פסק כדעת הרמב”ם, שרק כאשר נהנים יש לברך ברכות השחר, להלכה לא נוהגים כמותו אלא כדעת הקבלה, שיש לברך בכל מקרה ברכות השחר (ועיין הערה[2]).

ד. נטילת ידי הכהנים על ידי הלווים – חידוש הלכה מהזוהר

הלכה נוספת שנפסקה בעקבות הזוהר, היא נטילת ידי הכהנים. הגמרא במסכת סוטה (לט ע”א) פוסקת, שלפני שהכהן עולה לדוכן, הוא צריך ליטול את ידיו: ”אמר ר’ יהושע בן לוי: כל כהן שלא נטל ידיו לא ישא את כפיו”.

נחלקו רש”י (ד”ה שלא) והרמב”ם (ביאת המקדש ה, ג. תפילה טו, ה), מה הדין כאשר הכהן נטל את ידיו בבוקר, ולא נגע במקומות המכוסים: א. הרמב”ם נקט, שבכהאי גוונא הכהן לא צריך ליטול שוב את ידיו (משום שצריך ליטול ידיים משום נקיות, והוא נקי). ב. לדעת רש”י לעומת זאת, גם במקרה כזה הכהן צריך ליטול שוב את ידיו (כי צריך ליטול כמו בבית המקדש שתמיד נטלו).

להלכה פסק השולחן ערוך (קכח, ו) כדעת רש”י, שבכל עניין צריך ליטול ידיים שוב לפני הברכה. המשנה ברורה (ס”ק כ) הביא בשם האחרונים, שבמידה ואין לו מים, אפשר לסמוך על שיטת הרמב”ם, שמספיק שהידיים נקיות מהנטילה בבוקר.

כידוע נהוג במקומותינו, שהלווים נוטלים את ידי הכהנים, והבית יוסף (או”ח קכח) תמה מהיכן מקורו של מנהג זה, שהרי בגמרא לא כתוב שדווקא הלווים הם אלו שצריכים ליטול את ידי הכהנים. לבסוף הוא כתב, שהמקור למנהג זה הוא מדברי הזוהר (נשא קמו ע”ב) שכתב, שמכיוון שהלווים הם קדושים, צריך שדווקא הם יוסיפו קדושה על ידי הכהנים הקדושים:

”תנא כהן דבעי לפרסא ידוי בעי ליתוסף קדושה על קדושה דיליה (= כהן שרוצה ליטול ידיו צריך להתקדש), דיבעי לקדשא ידוי על ידי דקדישא מאי קדישא דא ליואה דיבעי כהנא ליטול קדושה דמיא מן ידוי.”

 

[1] האם אדם שלא צריך את הביצים, צריך לשלח את האם? בחוות יאיר (סי’ סז) נקט שגם במקרה כזה יש לשלח את האם. אך רוב האחרונים, וביניהם החזון איש (יו”ד קעה) והגרש”ז אויערבך (מנחת שלמה תנינא, סי’ ה) פסקו שאין עניין בכהאי גוונא לשלח את האם. לא זו בלבד, אלא שהחתם סופר כתב (או”ח סי’ ק) שמי שמגרש את האם ואין לו מה לעשות עם הביצים הוא אכזרי, ועובר על איסור צער בעלי חיים מדאורייתא.

[2] מקרה נוסף כבדרך אגב, ביחס לתורת האר”י. השולחן ערוך (או”ח מז) פסק שאין לברך את ברכת ‘הנותן ליעף כח’, משום שהיא לא נזכרה בתלמוד. החיד”א (שו”ת עין טוב סי’ ז) לעומת זאת פסק, שיש לברך את הברכה הזאת בעקבות האר”י. הוא נימק את פסיקתו נגד השולחן ערוך בכך: “דודאי אלו מרן ז”ל היה יודע מגדולת האר”י, ושהוא אמר לאומרה כן, הוה עביד עובדא בנפשיה”, כלומר שבוודאי שאם השולחן ערוך היה יודע מגדולת האר”י, הוא היה משנה מפסיקתו, ופוסק שיש להגיד את ברכת הנותן ליעף כח. הרב עובדיה (יביע אומר ב, כה) חלק על קביעתו של החיד”א, וטען ש”עם כל הכבוד לרבינו האר”י ז”ל, עטרת בראש כל אדם, לא בשמים היא”, ומכיוון שהאר”י ביסס את פסיקותיו על טעמים רוחניים, אין לומר שהשולחן היה מקבל את דברי האר”י בכל עניין וחוזר בו, ולכן גם כאשר האר”י חולק על השולחן ערוך, נשארים עם פשט השולחן ערוך.

כמה שימושי היה הפוסט?

לחץ על כוכב כדי לדרג אותו!

דירוג ממוצע / 5. ספירת קולות:

אין הצבעות עד כה! היה הראשון לדרג את הפוסט הזה.

אנו מצטערים שהפוסט הזה לא היה שימושי עבורך!

תנו לנו לשפר את הפוסט הזה!

הורד כ-PDF

מאמרים נוספים

מה טובו אהליך יעקב – קובץ ו

13 / 100 מופעל על ידי Rank Math SEO קידום אתרים ציון מה טובו אהליך יעקב – קובץ ו שוחרי התורה וההלכה התבשרו בימים אלו על הוצאת הקובץ הנכבד “מה טובו אהליך יעקב” – מאסף

פרדס יוסף החדש – חנוכה

13 / 100 מופעל על ידי Rank Math SEO קידום אתרים ציון “פרדס יוסף החדש” – חנוכה ישמח לב מבקשי ה’ בחיבה יתירה נתקבלה בציבור בני התורה בימים אלו אשר הופיע ויצא לאור עולם ברוב

האתר עומד למכירה

12 / 100 מופעל על ידי Rank Math SEO קידום אתרים ציון מעוניינים למכור את האתר הזה לצמיתות. הקונה יוכל להשתמש באתר, לרווחים, השקעות, וגם להתאמה אישית ככל הנצרך. האתר כולל עד היום  פונקציות משוכללות,

0 Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הירשמו לניוזלטר שלנו

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

  • הרשמה
איבדת את הסיסמה שלך? אנא הזן את שם המשתמש שלך או כתובת דואר אלקטרוני. אתה תקבל קישור ליצירת סיסמא חדשה באמצעות דואר אלקטרוני.
.
0
דילוג לתוכן