שימושים לשוניים בשורש ט.ב.ע

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

השורש ט.ב.ע משמש לתיאור טביעת גוף במים או בביצה; ליצירת צורה על ידי הבלטת והשקעת גוף באמצעות דפוס מוכן; וכשם עצם לכלי עגול המשמש כתכשיט או אמצעי לקשירת חפצים יחדיו.

ברצוננו להראות כי שלושת שימושים אלו יסוד אחד להם, וכי השורש ט.ב.ע מתאר כבישת גוף על ידי גוף אחר, כאשר על ידי כן מובלטים חלקים אחרים בגוף הנלחץ. כאשר מדובר בכבישה לשם השקעת החלקים הנלחצים, נשתמש בשורש ש.ק.ע כ.ב.ש או ח.ק.ק. אך כאשר הכבישה נעשית שלא לצורך עצמה, אלא לצורך החלקים שאינם נלחצים – אנו משתמשים בשורש ט.ב.ע.

ולכן, כאשר אדם טובע במים או בטיט – הרי הוא כובש תחת משא רגליו וגופו את המים או את האדמה, אין כאן כוונה להשקיע את הנכבשים ואף אין תשומת הלב מופנית אליהם כי אם אל הכובש, ולכן אנו מתארים את המצב כטביעה.

עם זאת, יש לשער כי השימוש הראשוני מתאים יותר לשקיעה בטיט ובביצה, ולא במים. כי המים אינם נכבשים כדוגמת הטיט, אלא מסולקים לצדדים. על פי זה יבוארו דברי רש”י (שמות טו, ד): אין טביעה אלא במקום טיט, כמו (תהלים סט ג) טבעתי ביון מצולה, (ירמיה לח ו) ויטבע ירמיהו בטיט.

כמו כן, כאשר אנו צרים צורה באסימון למען תשמש כמטבע, אנו מטביעים את השטח שאינו נצרך לדמות הנדרשת, על מנת להבליט את השטח שלא נעשית בו כל פעולה. גם פעולה זה מכונה טביעה, והתוצאה – מַטְבֵּעַ, או טֶבַע.

הַטַבַּעַת ענודת אצבע יד, איננה כעגיל וצמיד אשר מחמת מקום ייעודם אינם צריכים להפעלת לחץ על מנת שלא ייפלו מגוף המתקשט, והאצבע הישרה יחסית – נלחצת על מנת שתעמוד במקומה ותישאר שם. כך גם טבעות הארון ושאר כלי המשכן, שתפקידם להחזיק את הבדים באופן שלא יפלו מהם, ובשל כך מידתם מדויקת בצורה שתשאיר אפשרות להחדרת הבדים על ידי לחץ.

בלשון מושאל אנו מוצאים את הטבעת גם בחושן, מאחר וכן הדרך להשתמש לכל כלי עגול בתואר טבעת.

מעניין להעיר, כי הטבעת בימי קדם מלבד שימושה כתכשיט, נהג בו שימוש כחותמת. גם החותמת טובעת את רישומה על גבי חותם הטיט המודבק על גבי האיגרת. כך ששני שימושי הכלי באו לידי ביטוי בכינויה כטבעת.

לשון המקרא במשלי (ח, כה) משתמש בשורש ט.ב.ע על מנת לתאר את יצירת ההרים בתבל:

בְּטֶרֶם הָרִים הָטְבָּעוּ לִפְנֵי גְבָעוֹת חוֹלָלְתִּי.

האבן עזרא כותב: כמו על מה אדניה הטבעו ושניהם עקרם מלשון טבעו בים סוף והטעם על יסודותם הטבועים בעמקי המים. גם מדברי רש”י הכותב: בטרם הרים הטבעו – בתוך המים, נראה, כי הבינו שהכתוב משתמש במונח טביעה במשמעות הראשונה כגוף הטובע במים, והדוחק מבואר.

לדברינו ייתכן כי הכוונה לשימוש המקראי בשורש זה, כתיאור קביעת צורה בגוף על ידי כבישת שטח להבלטת השטח הנותר. כך מתאר החכם את הבורא כביכול כובש את פני התבל המישוריים, על מנת להשאיר את ההרים הבולטים מעל השטח. ואף שלא מצאנו את המטבע במקרא, מאחר ומשמעות הכבישה בהטבעה טביעה וטבעת משותפת – אין כל פלא שהמקרא משתמש לתיאור יצירת צורה בשורש זה, כאשר במשך הדורות הפכה זו למַטְבֵּעַ לשון (תרתי משמע).

כמה שימושי היה הפוסט?

לחץ על כוכב כדי לדרג אותו!

דירוג ממוצע / 5. ספירת קולות:

אין הצבעות עד כה! היה הראשון לדרג את הפוסט הזה.

אנו מצטערים שהפוסט הזה לא היה שימושי עבורך!

תנו לנו לשפר את הפוסט הזה!

הורד כ-PDF

מאמרים נוספים

עיצוב חדש ורספונסיבי

12 בימים האחרונים שקד הצוות הטכני של האתר על שדרוג נראות האתר ועיצובו מחדש, וכעת ניתן לומר שפנים חדשות באו לכאן. העבודות

כתיבת תגובה

הירשמו לניוזלטר שלנו

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

סגירת תפריט
  • הרשמה
איבדת את הסיסמה שלך? אנא הזן את שם המשתמש שלך או כתובת דואר אלקטרוני. אתה תקבל קישור ליצירת סיסמא חדשה באמצעות דואר אלקטרוני.
.
0
×

עגלת קניות