שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp

מאמרים אחרונים

הספר החדש ביותר באתר כרגע

שימושים לשוניים בשורש ט.ב.ע

תגיות המאמר

השורש ט.ב.ע משמש לתיאור טביעת גוף במים או בביצה; ליצירת צורה על ידי הבלטת והשקעת גוף באמצעות דפוס מוכן; וכשם עצם לכלי עגול המשמש כתכשיט או אמצעי לקשירת חפצים יחדיו.

ברצוננו להראות כי שלושת שימושים אלו יסוד אחד להם, וכי השורש ט.ב.ע מתאר כבישת גוף על ידי גוף אחר, כאשר על ידי כן מובלטים חלקים אחרים בגוף הנלחץ. כאשר מדובר בכבישה לשם השקעת החלקים הנלחצים, נשתמש בשורש ש.ק.ע כ.ב.ש או ח.ק.ק. אך כאשר הכבישה נעשית שלא לצורך עצמה, אלא לצורך החלקים שאינם נלחצים – אנו משתמשים בשורש ט.ב.ע.

ולכן, כאשר אדם טובע במים או בטיט – הרי הוא כובש תחת משא רגליו וגופו את המים או את האדמה, אין כאן כוונה להשקיע את הנכבשים ואף אין תשומת הלב מופנית אליהם כי אם אל הכובש, ולכן אנו מתארים את המצב כטביעה.

עם זאת, יש לשער כי השימוש הראשוני מתאים יותר לשקיעה בטיט ובביצה, ולא במים. כי המים אינם נכבשים כדוגמת הטיט, אלא מסולקים לצדדים. על פי זה יבוארו דברי רש”י (שמות טו, ד): אין טביעה אלא במקום טיט, כמו (תהלים סט ג) טבעתי ביון מצולה, (ירמיה לח ו) ויטבע ירמיהו בטיט.

כמו כן, כאשר אנו צרים צורה באסימון למען תשמש כמטבע, אנו מטביעים את השטח שאינו נצרך לדמות הנדרשת, על מנת להבליט את השטח שלא נעשית בו כל פעולה. גם פעולה זה מכונה טביעה, והתוצאה – מַטְבֵּעַ, או טֶבַע.

הַטַבַּעַת ענודת אצבע יד, איננה כעגיל וצמיד אשר מחמת מקום ייעודם אינם צריכים להפעלת לחץ על מנת שלא ייפלו מגוף המתקשט, והאצבע הישרה יחסית – נלחצת על מנת שתעמוד במקומה ותישאר שם. כך גם טבעות הארון ושאר כלי המשכן, שתפקידם להחזיק את הבדים באופן שלא יפלו מהם, ובשל כך מידתם מדויקת בצורה שתשאיר אפשרות להחדרת הבדים על ידי לחץ.

בלשון מושאל אנו מוצאים את הטבעת גם בחושן, מאחר וכן הדרך להשתמש לכל כלי עגול בתואר טבעת.

מעניין להעיר, כי הטבעת בימי קדם מלבד שימושה כתכשיט, נהג בו שימוש כחותמת. גם החותמת טובעת את רישומה על גבי חותם הטיט המודבק על גבי האיגרת. כך ששני שימושי הכלי באו לידי ביטוי בכינויה כטבעת.

לשון המקרא במשלי (ח, כה) משתמש בשורש ט.ב.ע על מנת לתאר את יצירת ההרים בתבל:

בְּטֶרֶם הָרִים הָטְבָּעוּ לִפְנֵי גְבָעוֹת חוֹלָלְתִּי.

האבן עזרא כותב: כמו על מה אדניה הטבעו ושניהם עקרם מלשון טבעו בים סוף והטעם על יסודותם הטבועים בעמקי המים. גם מדברי רש”י הכותב: בטרם הרים הטבעו – בתוך המים, נראה, כי הבינו שהכתוב משתמש במונח טביעה במשמעות הראשונה כגוף הטובע במים, והדוחק מבואר.

לדברינו ייתכן כי הכוונה לשימוש המקראי בשורש זה, כתיאור קביעת צורה בגוף על ידי כבישת שטח להבלטת השטח הנותר. כך מתאר החכם את הבורא כביכול כובש את פני התבל המישוריים, על מנת להשאיר את ההרים הבולטים מעל השטח. ואף שלא מצאנו את המטבע במקרא, מאחר ומשמעות הכבישה בהטבעה טביעה וטבעת משותפת – אין כל פלא שהמקרא משתמש לתיאור יצירת צורה בשורש זה, כאשר במשך הדורות הפכה זו למַטְבֵּעַ לשון (תרתי משמע).

כמה שימושי היה הפוסט?

לחץ על כוכב כדי לדרג אותו!

דירוג ממוצע / 5. ספירת קולות:

אנו מצטערים שהפוסט הזה לא היה שימושי עבורך!

תנו לנו לשפר את הפוסט הזה!

נהנית מהמאמר? כתוב פידבק למחבר! וכך תוכל גם לקדם אותנו בגוגל

כתיבת תגובה

מאמרים דומים

ארבע כוסות
הרב צבי ישי דמן

היין והדם

במרחבי המקרא רווח הדימוי בין יין לדם. השוואה זו המתבססת בעיקרה על המראה האדום והמרקם הנוזלי, מוצאת ביטוי מפורש במליצות המקשרות את פעולת השתייה והשכרות

קרא עוד »
לשון
הרב צבי ישי דמן

לביאור הביטוי פרייה ורבייה

הביטוי פרייה ורבייה משמש כתיאור להולדת ילדים כבר בספר בראשית, כאשר בפרק א הקב”ה חוזר ואומר לאדם ולחווה בפסוק כב ובפסוק כח – פרו ורבו.

קרא עוד »
סגירת תפריט
×
×

עגלת קניות

מחבר ספרים?

תוכל להצטרף עכשיו!

תוכל לצרף את הספר שלך מיידית לאתר, בפאנל החדש שלנו.