שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp

מאמרים אחרונים

הספר החדש ביותר באתר כרגע

האם אפשר להבדיל על קפה

בפרשת בראשית, מספרת התורה על חטאו של אדם הראשון. עוד לפני שחטא אדם הראשון כתוב בתלמוד הירושלמי (ברכות פרק ח’), שהיה אור רוחני של ששת ימי בראשית מאיר את העולם, במשך שתים עשרה שעות. גם לאחר שחטא אדם הראשון, המשיך האור להאיר בעולם עוד עשרים וארבע שעות, שתים עשרה בליל שבת ושתים עשרה בשבת, ובסך הכל שלושים ושש שעות.

במוצאי השבת התחיל העולם להחשיך, וסבר אדם הראשון, שהעולם עומד לקראת כליה בעקבות חטאו. כדי להרגיע את אדם הראשון, נתן לו הקב”ה בינה באותה שעה לקחת שתי אבנים, לשפשפם זו בזו וליצור את האש. מכיוון שהאש הראשונה בעולם נוצרה במוצאי שבת, משום כך אנו מברכים בורא מאורי האש במוצאי שבת, וכך מופיע בבראשית רבה (יא, ב):

”אמר רבי לוי, באותו שעה זימן הקדוש ברוך הוא שני רעפים, והקישם (= אדם הראשון) זה לזה, ויצא מהן האור הדא הוא דכתיב ולילה אור בעדני, ובירך עליה בורא מאורי האש. שמואל אמר, לפיכך מברכין על האש במוצאי שבתות, שהיא תחילת ברייתה.”

בעקבות כך נעסוק בדיני הבדלה ובשאלות: 1. האם מותר להבדיל על בירה או קפה. 2. האם הבדלה מדאורייתא או מדרבנן

חימר מדינה

האם אפשר להבדיל על קפה או קולה? הגמרא במסכת פסחים (קז ע”א) מביאה, שכאשר אמימר הגיע למקום מסויים, והביאו לו משקה שאינו יין להבדיל עליו, בפעם הראשונה הוא סירב לקדש עליו, והתעקש לקדש דווקא על יין. בפעם השנייה שהוא הגיע לשם ושוב הביאו לו את אותו משקה, הוא הסכים לקדש עליו.

מה השתנה בין הפעם הראשונה לשנייה? הגמרא אומרת שהוא הבין, שמכך שהביאו לו פעמיים את אותו המשקה, כנראה שדרך המקום לשתות משקה זה בקביעות, ולכן המשקה נחשב ‘שכר מדינה’ ואפשר לקדש עליו, ובלשון הגמרא:

”זימנא חדא איקלע אמימר לאתרין (= הגיע אמימר למקום כלשהו), ולא הוה לן חמרא (= ולא היה שם יין). אייתינא ליה שיכרא – ולא אבדיל (הביאו לו שכר, והוא לא הבדיל עליו). למחר טרחנא ואייתינא ליה חמרא (= למחר השיגו לו יין), ואבדיל. לשנה תו איקלע לאתרין, לא הוה לן חמרא (= שנה הבאה הגיע לשם שוב, ולא היה יין), אייתינא שיכרא (= והביאו לו שוב שכר במקום). אמר: אי הכי (נראה שהמשקה הזה) חמר מדינה הוא. והבדיל עליו.”

מה מוגדר כחימר מדינה

אם כן עולה מדברי הגמרא, שכאשר מקום מסויים שותה משקה באופן קבוע, המשקה נקרא חימר מדינה, ומותר להבדיל עליו. הגמרא לא אומרת מה מוגדר כשיכר מדינה, וכפי שנראה נחלקו בכך הראשונים. אמנם כל הראשונים מסכימים, שמים לא יכולים להיחשב כשיכר מדינה, כי הם לא מספיק חשובים, ובלשון הרשב”ם (ד”ה חמר): ”מים לא איקרו חמר מדינה, ואין מבדילין על המים”. בפשטות, גם סודה לא יכולה לשמש כשיכר מדינה, כי אין בה חשיבות כמו במים (ובאגרות משה כתב, שמכיוון שלא מכבדים בה אורחים, אין דינם כשיכר).

מה בכל זאת מוגדר כשיכר מדינה שאפשר להבדיל עליו?

א. רבינו חננאל (פסחים קז ע”א) כתב, שחמר מדינה הוא ”יין (אין הכוונה יין ממש, אלא סוג משקה) ששותין בני המדינה כולה והוא יינם ואין להם זולתו”, וכן מופיע בדברי הרשב”ם (ד”ה חמר מדינה). לפי שיטתם עולה, שאין היום כמעט מצב של חמר מדינה, מכיוון שבעקבות ריבוי המשקאות, אי אפשר לומר שיש משקה שרק אותו שותים ואין זולתו.

ב. הטור (או”ח רעב) הקל יותר, וכתב שבמידה ואין יין שגדל במרחק יום אחד מהעיר, אז המשקה שנוהגים לשתות באותו העיר, נחשב שיכר מדינה. הב”ח (או”ח קפב, א) ביאר, שאפילו אם יש במכולת שבאותו מקום יין, עדיין זה נחשב מקום שאין בו יין, וצריך שדווקא יגדלו יין באותו מקום בשביל שהמשקה הנפוץ באותו מקום לא ייקרא שיכר מדינה, וכן כתב המגן אברהם (שם):

”ובטור בסימן רע”ב כתוב, דאם אין יין גדל מהלך יום סביב כל העיר מקרי אין יין מצוי, עד כאן. ואף על גב שמצויים יין הרבה אצל החנווני (= מוכר במכולת) אין בכך כלום.”

ג. הגדרה נוספת מופיעה בדברי שולחן ערוך הרב (רעב, י) בעקבות הרמב”ם. לשיטתם שיכר מדינה מוגדר משקה, שדרך רוב בני העיר לשתות אותו באופן קבוע, וכך למשל כותב הרב שטרנבוך בתשובות והנהגות (ד, עז):

”כתב הרמב”ם (הלכות שבת כט, יז) מדינה שרוב יינה שכר מבדילין עליו. ונראה לעניות דעתי, דדוקא בזמן חז”ל דשתו יין או שכר לפני הסעודה, בתוך הסעודה ולאחר הסעודה וזהו דרך שתייתן, ולכן רק יין היה חשוב, אבל בזמננו השתיה הקבועה היא כוס קפה או תה, וזה כמו יין בזמנם דמיקרי חמר מדינה לרמב”ם, ואין רגילין בכל סעודה בשכר – בירה כביין, ואם כן עדיף להבדיל על כוס תה או קפה.”

נפקא מינה נוספת בין השיטות תהא, במקום שיש יין בעיר, ואדם בכל זאת רוצה להבדיל על שיכר מדינה. לדעת הרשב”ם יהיו חייבים להבדיל על היין, ואילו לדעת הרמב”ם, יהיה מותר להבדיל על השיכר.

הבדלה על קפה

א. לעיל ראינו את דבריו של הרב שטרנבוך, שנקט כדבר פשוט שאפשר להבדיל על קפה ותה, אך למעשה דין זה תלוי במחלוקת אחרונים. יש שהבינו מלשון השולחן ערוך, שמותר להבדיל על קפה, משום שהשולחן ערוך (רצו, ב) כתב שמבדילים על הכל חוץ ממים, משמע שחלב וקפה כדומה – מותר. כך למשל הבין הציץ אליעזר (ח, טז), וכן התיר בשעת הדחק האגרות משה (או”ח ב, עה).

הרב מרדכי אליהו (מאמר מרדכי או”ח ב, מ) הקל יותר מהם, והתיר לכתחילה להבדיל אפילו על קולה, פיוזטי וכדומה.

ב. אמנם חלק מהפוסקים סברו, שאין כוונת השולחן ערוך לומר, שמותר להבדיל על חלב, אלא שאפילו במקום שבו מים הם המשקה העיקרי, אפילו הכי אסור להבדיל עליהם. לכן לפי שיטתם, אפשר לקדש רק על משקאות שיש בהם אלכוהול – בירה וכדומה. כך פסק בשו”ת הלכות קטנות (סי’ ט), וכך כתב הרב עובדיה (יחוה דעת ב, לח):

”בסיכום: העיקר להלכה ולמעשה שמי שאי אפשר לו לשתות יין, או שאין לו יין ולא שכר, אינו רשאי להבדיל על חלב או על תה או על קפה, או על מיץ הדרים, או טמפו וכיוצא בזה, שכל אלה אינם נחשבים כחמר מדינה… והמבדיל על תה או קפה וכיוצא בהם, הרי הוא מכניס עצמו בחשש איסור ברכה לבטלה, ושומע לנו ישכון בטח.”

למעשה, לכתחילה עדיף לקדש על יין (או מיץ ענבים), כדי לצאת ידי חובת כולם. במידה ואין בנמצא או שאדם לא אוהב יין, עדיף לקדש על משקה שיש בו שיכר, כמו בירה. אם אין גם בירה, אפשר לסמוך על הפוסקים שסוברים, שאפשר להבדיל על קפה או חלב[1] (אלא אם כן אדם הולך תמיד בשיטת הרב עובדיה, שאז אין לו לקדש על קפה), ההולכים בשיטת הרב אליהו, יכולים לקדש על קולה.

דאורייתא או דרבנן

בכל מוצאי שבת יש חובה להבדיל, האם החובה להבדיל היא מדאורייתא או מדרבנן?

א. הגמרא במסכת שבועות (יח ע”ב) אומרת, שכל המבדיל על היין במוצאי שבתות זוכה לבנים זכרים, ולומדת דין זה מהפסוק ‘להבדיל בין הטמא ובין הטהור’. בפשטות משמע שמדובר באסמכתא בעלמא (כלומר, שמדובר בדין דרבנן שחכמים ‘הלבישו’ על פסוק, כדי שיזכרו את הלימוד יותר בקלות, ועיין הערה[2]), אבל המגיד משנה (כט, א) הביא משם מקור לכך, שהבדלה היא מדאורייתא.

החינוך (מצווה לא) לעומת זאת למד, שהמקור להבדלה הוא מהפסוק ‘זכור את יום השבת לקדשו’, וכך כתב הרמב”ם (שבכט, א):

”מצות עשה מן התורה לקדש את יום השבת בדברים שנאמר (שמות כ, ח) ‘זכור את יום השבת לקדשו’, כלומר זכרהו זכירת שבח וקידוש, וצריך לזכרהו בכניסתו וביציאתו, בכניסתו בקידוש היום וביציאתו בהבדלה.”

ב. הרא”ש בתשובה (כלל יא, ג) הביא בשם רבינו תם, שחיוב הבדלה הוא רק מדרבנן, וכך פסקו להלכה גם הריטב”א (פסחים קו ע”א ד”ה זכרהו) הסמ”ק (סי’ רפג), שבולי הלקט (סי’ קל), וכך הביא הבית יוסף (או”ח רצו) בשם הארחות חיים. הם סוברים, שכאשר שהפסוק שהביאה הגמרא ללמוד את חובת הבדלה, הוא באסמכתא בעלמא, ולא במקור מן התורה להבדיל.

נפקא מינה בין השיטות תהיה, במקרה שבו אדם מסופק אם הוא הבדיל. במידה וחיוב הבדלה מן התורה, ספק דאורייתא לחומרא, וצריך להבדיל שוב מספק. במידה ומדובר בחיוב דרבנן, ספק דרבנן לקולא ולא מבדילים שוב מספק.

נפקא מינה נוספת. לדעת הפוסקים שסוברים שהבדלה מדאורייתא והוקשה לקידוש, בוודאי שגם נשים יכולות להבדיל, כמו שהם יכולות לקדש. גם רוב הראשונים שנקטו שהבדלה מדרבנן סוברים שנשים יכולות להבדיל, מכיוון שחכמים תקנו, שהן חייבות בכך. דעה חריגה היא דעת הארחות חיים, שסובר שנשים פטורות מקידוש, כי נשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמא.

השולחן ערוך פסק שלא כדעת האורחות חיים, ולפי שיטתו אין בעיה שנשים יזמנו, אבל הרמ”א חשש לדעתו, ולכן כתב שעדיף שגברים יבדילו לנשים. האחרונים תמהו על הרמ”א, שהרי גם אם הבדלה היא מצוות עשה שהזמן גרמא, לדעת האשכנזים נשים יכולות לברך על מצוות עשה שהזמן גרמא (עיין בדף לסוכות), ולכן פסקו הב”ח והמגן אברהם, שנשים יכולות להבדיל לעצמן.

הזכרת יציאת מצרים בהבדלה

המנחת חינוך (מצווה לא) הקשה, מדוע לא מזכירים יציאת מצרים בהבדלה? אם היינו אומרים, שחובת ההבדלה נלמדת מהפסוק ‘להבדיל בין הקודש ובין החול’, אז אין קושיה, כי לא כתוב שצריך להזכיר יציאת מצרים במקרה זה. אך אם לומדים כמו הרמב”ם, שחובת הבדלה מהפסוק ‘זכור’, שממנו לומדים שצריך לקדש, כמו שצריך להזכיר יציאת מצרים בקידוש, כך צריך להזכיר בהבדלה!

א. הרב פרנק (הר צבי או”ח קנז) תירץ, שמכיוון שמזכירים יציאת מצרים בערבית של מוצאי שבת, אין צורך להזכיר שוב יציאת מצרים בהבדלה. ב. הגרש”ז אויערבך (שמירת שבת כהלכתה נח, הע’ יח) תירץ, שיש חובה פעם אחת בשבת להזכיר יציאת מצרים, ומכיוון שכבר הזכירו יציאת מצרים בקידוש הלילה, אין צורך להזכיר שוב בהבדלה.

הזכרה בחונן הדעת

בתפילת ערבית של מוצאי שבת מזכירים בתפילה, את ברכת אתה חוננתנו. הגמרא במסכת ברכות (לג ע”א) אומרת, שבתחילה היו מבדילים רק בתפילה, רק לאחר מכן שהעשירו תקנו שיבדילו על הכוס, וכשנהיו בחזרה עניים, חזרו ותקנו להבדיל בתפילה.                       איזה הבדלה היא העיקרית, בתפילה או על הכוס? נחלקו בכך הראשונים:

א. הרשב”א (ד”ה ומה) כתב, שאחרי שתיקנו חזרה להבדיל בתפילה, ההבדלה בתפילה היא ההבדלה העיקרית, וגם אם יעשירו בחזרה, לא יעקרו אותה יותר חזרה להבדלה על הכוס בלבד, וכן הובא בשיטה מקובצת (ד”ה הבדלה) בשם הרס”ג. הריטב”א (ד”ה כוס) גם כתב שההבדלה בתפילה היא העיקרית, ונימק שמכך שבהתחלה תיקנו להגיד את ההבדלה בתפילה, מוכח שהיא העיקרית.

ב. המכתם (ד”ה טעם) לעומת זאת טען, שהבדלה על הכוס היא העיקר, וההבדלה בתפילה טפילה לה. הראיה שלו היא מכך שהגמרא אומרת, שברגע שהעשירו תיקנו מיד להגיד את ההבדלה על הכוס ולא בתפילה, מוכח שהיא העיקרית, והבדילו בתפילה בלית ברירה.

במידה ואדם ששכח להגיד ‘חונן הדעת’ בתפילה ואכל לפני שהוא הבדיל על הכוס, פסק השולחן ערוך (או”ח רצד), שהוא חייב להתפלל שוב. במידה והוא עשה מלאכה כתב הרשב”א, שהוא צריך להתפלל שוב, אבל לא נפסק כמותו להלכה.

[1] אם כי נראה, שלדעת הציץ אליעזר והרב אליהו, שמתירים לכתחילה הבדלה על קפה וכדומה (ולדעת הרב אליהו אפילו קולה כפי שאמרנו), בפשטות יש להבדיל עליהם לפני שמבדילים על בירה וכדומה, כי יותר אנשים שותים קפה מאשר בירה, ולכן זה מוגדר יותר כמשקה מדינה.

[2] הפירוש שהבאנו בהערה לאסמכתא, הוא פירוש הרמב”ם. הריטב”א (ר”ה טז ע”א) חלק על הרמב”ם וטען, שהקב”ה השתיל רמזים בתורה, ונתן את הכוח לחכמים להחליט אם הם רוצים לפרש את הפסוק: ”שכל מה שיש לו אסמכתא מן הפסוק, העיר הקדוש ברוך הוא שראוי לעשות כן, אלא שלא קבעו חובה ומסרו לחכמים, וזה דבר ברור ואמת”. המהרי”ל (ליקוטים) הלך בדרכו של הרמב”ם, שהפסוק לא בא לרמוז דברים, אלא שהוא טען שחכמים הסמיכו את דבריהם על פסוקים, כדי שאנשים יסתכלו על דיני רבנן ברצינות כאילו הם מדאורייתא.

כמה שימושי היה הפוסט?

לחץ על כוכב כדי לדרג אותו!

דירוג ממוצע / 5. ספירת קולות:

אנו מצטערים שהפוסט הזה לא היה שימושי עבורך!

תנו לנו לשפר את הפוסט הזה!

נהנית מהמאמר? כתוב פידבק למחבר! וכך תוכל גם לקדם אותנו בגוגל

כתיבת תגובה

מאמרים דומים

ג'ירפה
הרב יגאל גרוס

האם מותר לאכול ג’ירפה

פתיחה בפרשת נח, מצווה נח על ידי הקב”ה להכניס את החיות והבהמות לתיבה כדי שיוכלו לפרות ולרבות מחדש אחרי המבול. מהבהמות, העופות והחיות הטהורות הכניס

קרא עוד »
סגירת תפריט
×
×

עגלת קניות

מחבר ספרים?

תוכל להצטרף עכשיו!

תוכל לצרף את הספר שלך מיידית לאתר, בפאנל החדש שלנו.