שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp

מאמרים אחרונים

הספר החדש ביותר באתר כרגע

“ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי” מי היא אותה שפחה?

תגיות המאמר

בפרשת בשלח (טו, ב) על הפסוק “עזי וזמרת י”ה ויהי לי לישועה זה אלי ואנוהו אלי אבי וארממנהו”.

ופרש”י בד”ה “זה אלי” וז”ל: בכבודו נגלה עליהם והיו מראים אותו באצבע, ראתה שפחה על הים, מה שלא ראו נביאים, עכ”ל.

ובשפתי חכמים אות ח’ הביא משם ה”גור אריה” וז”ל: כי זה אלי משמע שראו אותו, ומדכתיב כל השירה בלשון יחיד א”כ על כל אחד ואחד ואפילו על השפחה נמי מדבר, עכ”ל.

ובמכילתא דרבי ישמעאל בשלח מסכתא דשירה פר’ ג’ (וכן הוא בילקוט שמעוני שמות פר’ טז רמז רמ”ד) מובא וז”ל: זה אלי ואנוהו. רבי אליעזר אומר מנין אתה אומר שראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל וכל שאר הנביאים שנאמ’ בהם (הושע י”ב) וביד הנביאים אדמה וכתיב יחזקאל א’ נפתחו השמים ואראה מראות אלהים. משל למלך בשר ודם שבא למדינה ועליו צפירה מקיפתו וגבורים מימינו ומשמאלו וחיילות מלפניו ומלאחריו הכל שואלין אי זהו המלך מפני שהוא בשר ודם כמותם. אבל כשנגלה הקב”ה על הים לא שאל אחד מהם לשאול אי זהו המלך אבל כשראוהו הכירוהו ופתחו כלן ואמרו זה אלי ואנוהו, עכ”ל.

וכן עיין בזוה”ק ח”ב (דף ס”ד ע”ב) שכה כתב וז”ל: אמר רבי אבא, מאי דכתיב היש יהו”ה בקרבנו אם אין, וכי טפשין הוו ישראל דלא ידעי מלה דא, והא חמו שכינתא קמייהו, וענני כבוד עלייהו דסחרן לון, ואינון אמרו היש יהו”ה בקרבנו אם אין, גוברין דחמו זיו יקרא דמלכיהון על ימא, ותנינן ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל, אינון אשתכחו טפשין ואמרו היש יהו”ה בקרבנו אם אין. אלא הכי קאמר רבי שמעון, בעו למנדע בין עתיקא סתימאה דכל סתימין דאקרי אין, ובין זעיר אנפין דאקרי יהו”ה, ועל דא לא כתיב היש יהו”ה בקרבנו אם לא, כמה דכתיב הילך בתורתי אם לא, אלא היש יהו”ה בקרבנו אם אין, אי הכי אמאי אתענשו, אלא על דעבידו פרודא, ועבידו בנסיונא, דכתיב ועל נסותם את יהו”ה, אמרו ישראל אי האי נשאל בגוונא חד, ואי האי נשאל בגוונא אחרא, ועל דא מיד ויבא עמלק, עכ”ל הזוה”ק.

ונשאלת השאלה מי היא אותה שפחה שראתה על הים מה שלא ראו הנביאים.

ומצאתי כמה וכמה תירוצים על קושיה זו ואביאם אחד לאחד וזה החלי:

א) בגליון “ילקוט אברך” להרה”ג אברהם כהן שליט”א (רמלה) (מס’ 1192 ניסן תשס”ז), שהביא מהאדמו”ר “לב שמחה” מגור זצוק”ל, ביאור על מאמר המכילתא בשלח (טו, ב) “ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי”, וז”ל “בלב שמחה” (כרך ויקרא במדבר דף יח ע”א), נשאלתי על אומרם ז”ל ראתה שפחה, מהיכן היתה שם שפחה הרי כולן יצאו לחרות, ואם בכל זאת היו הוה ליה למימר “ראו שפחות” בלשון רבים, ואפשר שפחה הכוונה לבתיה בת פרעה, ומשום דאין הקב”ה מקפח שכר כל בריה, נשארה היא מכל בכורי מצרים[1] ולא מתה, כדאיתא במדרש ובילקוט בתיה בת פרעה בכורה היתה ובתפלתו של משה ניצולה, משרע”ה ביקש ופעל עבורה, זהו “ראתה שפחה על הים”, והרמז לזה “בתיה” (עם האותיות) בגימטריא “זוהי השפחה”, גם מרים נזכרה כאן בשירה כדכתיב “ותען להם מרים, גם היא סייעה למשה רבנו ע”ה, עכ”ל.

רואים מדברי קודשו של הלב שמחה שאותה שפחה שראתה על הים היא “בתיה בת פרעה”, וזכתה להינצל ולראות משום שהיא הצילה למשה רבנו מיאור.

ב) ובס”ד מצאתי בספר הקדוש “מאמר הנפש לקדוש ה’ רבי מנחם עזריה מפאנו זצוק”ל וזיע”א בחלק חמישי פרק עשערע שכתב וז”ל:

מצאנו ראינו לג’ הפרצופים הגרועים, אשר אמרנו כי טוב הוא להרחיקם בברכותינו מעל גבול ישראל אשר יש להם ייחס ודמיון קצת עם הג’ דיוקנין קדושים לבושין ראשונים לנשמה העצמית כמו שבארנו שכנגדם שפחה ועבד ואמה בעולמות הפירוד ממטה למעלה, ויובן עם זה מארז”ל ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי, חלילה לכבוד העליון שתהא שפחה בישה מערב רב זוכה להסתכל ולהורות באצבע זה אלי ואנוהו ועדיין לא ניתנה תורה שיהא דין אמה העבריה נוהג, ועוד אמה כתיב בה, ואמתהון שמשמעותא מרבונתא, או נערה ראויה להיות אם בישראל ע”י יעוד בסוד מה נאמר ומה נספר, אבל לא תקרא שפחה בשום פנים לפי הפשט זולתי הכנענית שגופה קנוי קנין עולם להתנחל אותה לדורות מבנותיו של ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו והנוטים עקלקלות כמותו, אמנם לא אמרו חכמים ראתה שפחה אלא כלפי פרצוף אחר תחתון מכלל לבושי הנפש דעשיה שהוא זכתה לכל אותו הדור אנשים גדולים וקטנים אפי’ עוברים במעי אמם, במה שלא זכה יחזקאל במדריגות הרוח, אע”פ שהיה צפייתו במרכבה ע”י מדריגת היצירה כנודע, לא שנגרע יחזקאל הנביא מערכם של עוברים הללו, אך המה היו באותה שעה יוצאים ביד רמה דרך לעבור גאולים והוא על נהרות בבל הלך ילך ובכה לחורבות ירושלים על כן דימהו לבן כפר וישעיהו בן מלכים בשעתה ובן כרך שהעיר על תלה, ובזוהר סוף פ’ יתרו אמרו כי בשעת מתן תורה זכו עוברין אשר במעי אמן לכך, והנה ראת”ה שפח”ה הוא בגימטריא מטטרו”ן ש”ר הפני”ם כי נפשם תתעלה למדריגת הרוח בהתעוררות הגאולה, וראתה בבירור מה שלא ראה יחזקאל בסבת הגלות אלא מתוך כמה מראות, וכבר נתעורר בזה הרשב”א הלוי נאה דורש ונאה מקיים כי גדול כבודם של בנות ישראל באותה שעה שהיה כריסן כספירים בלתי חוצץ ולא מנעו לעוברים שבמעיהם לחזות בנועם ה’ וכל יקר ראתה עינם, והיה זה כעין תפוח עקבו של אדה”ר שהיה מכהה גלגל חמה.

ואפשר נמי שכל אחד מנשי ישראל תקרא שפחה כמו שנאמר על האנשים השלמים לשבח כל בנ”י עבדים, ואמתיה דרבי דמשתבחי בה רבנן היתה מניצוץ הדור ההוא[2], ואף נשים צדקניות שבאותו הדור זכו לתחת התפוח עוררתיך בהשתדלותן, כי ע”כ נתקבלו מהם מראות הצובאות בנדבת המשכן לעשות את הכיור לקידוש ידים ורגלים ועוד שהן מניחות שלימות על עצמן לגדל את בנינו, יעויין מה שאמרנו במאמר ח”ד חלק ד’, בתוארים האלה בנים ועבדים והנלוים עליהם, לפיכך זכו לראות את הכבוד העליון ולהורות עליו באצבע, וקדמה שירתן למלאכי השרת כדכתיב בתוך עלמות תופפות שהיו באמצע בין השרים אלו משה ובני ישראל, ובין הנוגנים שהם המלאכים דכתיב בהו ואשמע את קול כנפיהם קול המולה כקול מחנה רבה, כעין ניגון בכלי, ומזה ידוקדק הכתוב שאמר ותען להם מרים שהרי להן מיבעי ליה, אם לנשים אמרה כך, ועוד למה לא זכר הכתוב מה שהן עונות אחריה כמו שסיפר זכות האנשים שנלוו למשה בשירה הזאת, אלא ודאי אל הנוגנים אמרה מרים שירו לה’ לזרזם על זה, והוצרכו לכך ממה שדרשו חכמים על פסוק ולא קרב זה אל זה כל הלילה לפיכך אמרה להם השיר יהיה לכם לא על טביעת המצרים אלא על שנכפלה גאותה של מלכות שמים ועל בטול כחו של מזל טלה שהוא הסוס של מצרים הרוכב עליו, כי זה וזה נתעלה במרום עד אפס מקום לממשלתם, ודי בזה, עכ”ל. (העתקתי את כל הפרק מכיון שחבבתי מאוד את דברי קודשו).

ג) והנה מדברי קודשו של הרמ”ע מפאנו זצוק”ל למדנו ב’ תירוצים לקושיא מי היתה אותה שפחה:

תירוץ א’ שראתה שפחה קאי על פרצוף תחתון מכלל לבושי הנפש דעשיה שהיא זכתה לכל אותו הדור אנשים ונשים גדולים וקטנים אפילו עוברים במעי אמם, במה שלא זכה יחזקאל במדריגות הרוח וכו’, וראת”ה שפח”ה בגימטריא מטטרו”ן ש”ר הפני”ם כי נפשם תתעלה למדריגת הרוח בהתעוררות הגאולה.

א”ה ריחמ”א, ומצאתי רמז נאה בס”ת של מאמר חז”ל זה ראתה’ שפחה’ על’ הים’, ס”ת (עם הב’ כוללים) גימטריא פ”ה. וידוע דפה ירמוז למלכות כמאמר אליהו הנביא בפתח אליהו מלכות פה תורה שהבע”פ קרינן לה, והיינו שספירת מלכות רמוזה בפה, והוא רמז למה שכתב הרמ”ע מפאנו זצוק”ל וזיע”א שראתה שפחה הולך כלפי פרצוף אחר תחתון מכלל לבושי הנפש דעשייה שהוא ספירת מלכות.

תירוץ ב’ שכל אחת מנשי ישראל תקרא שפחה[3] כמו שנאמר על האנשים השלימים לשבח כל בני ישראל עבדים, ע”כ.

ד) בספר הקדוש “תפארת שלמה” (מרדומסק) פר’ שמות כתב בד”ה “ותפתח ותראהו” בסוף המוסגר וז”ל: וכעין זה שמעתי (בפרשת בשלח) מאמר הגמ’ (עיין מכילתא בשלח טו, ב) “ראתה שפחה על הים”, לשון יראה (א”ה ריחמ”א, כוונת הרב כאן לפרש מילה “ראתה” מלשון יראה), כי גם הסטרא אחרא שנקראת שפחה[4] נפל עליה יראה ופחד מהדר גאונו, עכל”ק.

והנה למדנו מדברי קודשו שהשפחה שראתה על הים קאי על הסט”א שנפל עליה יראה ופחד מהדר גאונו, והנה מצאתי רמז נאה שר”ת  של “ר’אתה ש’פחה ע’ל ה’ים הוא רשע”ה, והיינו שעל אותה רשע”ה נפל פחד ויראה מהדר גאונו של ה’ יתברך.

ה) בספר “המפואר” לקדוש רבי שלמה מולכו זצוק”ל וזיע”א הי”ד, כתב, וז”ל: ודע כי מה שאמרתי שגדול עון ישראל בספרם בגנות המן ובקשתם המאכלות גסות המטמטמות את הלב והמעבים את השכל יותר מעון העגל. הטעם הוא שהעגל שאלו ובקשו אותו הערב רב כמו שדרשו ז”ל “שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים”. אותם שהוצאת אתה והעלית אותם. כי צבאותי בני ישראל אני העליתי אותם והם לא עשו את העגל ולא בקשוהו. ויש לספק איך ערב רב היו מבקשים עגל אישים מנהיג, אחרי שראו המכות אשר עשה ה’ במצרים ושפטים באלהיהם והמופתים והניסים שראו בקריעת ים סוף ובמלחמת עמלק ובירידת המן ובבאר. ועוד איך ישראל לא מחו בידם כי היה להם להרגם לאבדם מן העולם ולא היו ימים רבים ששמעו אנכי ולא יהיה לך, מפי הגבורה. אם כן איך הטו את אזנם ונתפתו ונסתו אחר עצת החטאים האלה בנפשותם כי בבשר חמורים ובשקוציהם נפשם חפצה דבר של תימה שיסכימו ישראל לעצה הרעה הזאת:

ונאמר כי ערב רב גם כן זכו לראות המרכבה בקריעת ים סוף בזמן שכולם אמרו “זה אלי ואנוהו”. רמז לזה במה שאמרו רבותינו ז”ל “ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי”. ואמר שפחה לרמוז גם כן לערב רב שהשיגו מעשה מרכבה, ובמרכבה ראו פני ד’ חיות. והאחד מהם פני שור וכף רגליהם של ד’ חיות ככף רגל עגל כלשון “ויברך ה’ אותך לרגלי”. לכך באו ערב רב אצל ישראל ודברו באזניהם ואספו מישראל אגודות ותלונות ואמרו להם כבר ידעתם שטלה שרו של מצרי’ והוא גדול על כל שרי מעלה. וכשהיינו עובדים אותו עשינו לו דמות של זהב ושמנו אותו בארמון גדול והיינו משתחוים ומקטרים לפניו, והיינו מצליחים במעשנו והיינו מושלים על ממלכות רבות. ועתה שהשפיל הקב”ה אותו וסדר ממשלתו וכדי להוציא את ישראל ממצרים אנחנו הסכמנו לעבוד את אלהי ישראל. ומפני שאין בו תמונה לא ידענו לכוין דעתנו בעבודתו, עכ”ל.

הרי לנו מדברי קודשו שהשפחה שראתה על הים כונתו לערב רב שנקראים “שפחה”.

ו) בכלי יקר שמות (יד, כ) כתב עה”פ “ויבא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה ולא קרב זה אל זה כל הלילה” (ועיין פירוש רש”י על ד”ה ולא קרב זה אל זה) וז”ל: וכו’, וי”ל עוד “ולא קרב זה”. היינו המלאך שהזכיר למעלה בפסוק ויסע מלאך האלהים, אל זה היינו אל השירה הרמוזה בזה שנאמר זה אלי ואנוהו. כי הוא עיקר השירה שזכו לראות פני השכינה עד שהיו מראין עליו באצבע ואמרו זה אלי, כי ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל, והוא רמז אל המלאכים גם כן כי אצלם מצויה קירוב ההשגה יותר מבתחתונים, עכ”ל.

העולה מדברי קודשו שהשפחה קאי על המלאכים שאצלם מצויה קירוב ההשגה יותר מבתחתונים.

ז) בקובץ תורני “מוריה” (גליון א-ב (שלז-שלח) אדר ב’ תשס”ח) הביאו במדור “זכרון לראשונים” מהגאון רבי ישראל ברבי שלמה הכהן זצ”ל (מחכמי תימן הקדמונים) מח”ס “סגולת ישראל” ביאור לספר “מדרש הגדול” לרבי דוד העדני מראשוני חכמי תימן, והוא ביאור על עניני קריעת ים סוף ושירת הים, ובעמ’ לב’ מובא, וז”ל: “זה אלי ואנוהו”, ר’ אליעזר אומר ראתה שפחה על הים מה שלא ראו ישעיה ויחזקאל. לפי שישעיה ויחזקאל השיגו את הכבוד סקדו (א”ה ריחמ”א, לא הבנתי מילה זו) של פתח ראו, וכן הוא אומר “ואראה את ה’ “, המדה הנקראת “את ה’ “. וכן יחזקאל אומר “ואראה מראות אלהים”, מראת כתיב אספקלריא שאינה מאירה, אבל על הים השיגו השם המיוחד אספקלריא המאירה שנאמר “אשר עין בעין נראה”, וזה היה פלא גדול כדי שיתחקק האמונה בלבם לכך נאמר “ויאמינו בה’ ובמשה עבדו”. ואמרו “שפחה ר”ל זו מרים נקראת שפחה לגבי הקב”ה, כענין שנאמר בחנה “ונתתה לאמתך”, אבל בנות כנען הזרע המקולקל אי אפשר שיראו המראה הזאת. ויש מפרשים כי לא השיגו על הים שם המיוחד, אלא השכינה דכתיב “זה אלי” כתב זה השער לה’, אלא שעל הים ראו מראה ברורה, אבל ישעיה ויחזקאל ראו ע”י דמיונות הרבה, עכ”ל.

הרי לנו מדברות קודשו שהשפחה שראתה על הים הכוונה על מרים הנביאה.

ח) הרמב”ם בשמונה פרקים, (והוא הקדמה למסכת אבות) בפרק הרביעי כתב, וז”ל: ובענין הזה, מה שאמר לו ה’ יתעלה “מריתם את פי”, הוא כמו שאבאר כאן, והוא, שמשה רבנו ע”ה לא היה מדבר שם עם אנשים המונים, ולא עם מי שאין לו מעלה, אלא עם אנשים אשר הקטנה שבנשיהם היתה במעלת נבואה כיחזקאל[5] בן בוזי הנביא, כמו שהזכירו חכמים (ראה מכילתא פרשת בשלח על הפסוק “זה אלי ואנוהו”, ובמדרש רבה דברים ז, ח) וכו’ עכ”ל הרמב”ם.

היוצא מדברי הרמב”ם ש”השפחה שראתה על הים”, הכונה היא על הקטנה בנשיהם של ישראל.

ט) שאלתי להגאון האדיר רבי חיים קניבסקי שליט”א שאלה זו מי היא השפחה שראתה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי. והשיב לי שמה שכתבו חז”ל ראתה שפחה הכוונה על כל השפחות, עכ”ל.

וצ”ע מהיכן היה להם שפחות לעם ישראל, ואולי יש לומר שהיו להם שפחות מהערב רב, שהיו שפחות לעם ישראל.

[1] א”ה ריחמ”א, ועיין בספר “חזון עובדיה” פסח למרן רבינו הגדול רבי עובדיה יוסף שליט”א, מ”ש בזה בעמ’ ר”ז אות לו, לענין לגבי תענית בכורות האם גם נקבות מתענות בערב פסח. עיי”ש ותרווה נחת.

[2] א”ה ריחמ”א, ועיין ב”שער מאמרי רז”ל, מסכת מועד קטן שכתב וז”ל: מאמר בגמרא מסכת מועד קטן פרק ג’ דף (יז ע”א) וז”ל: עמד ר”ש בר נחמני על רגליו ואמר ומה שפחה של בית רבי לא נהגו כו’ יש לתמוה מה ענין גדולת שפחה זו שכל חכמי הדור לא נהגו קלות ראש בנדוייה וגם מצינו שהיו החכמים לומדים ממנה פי’ פ’ של וטאטתיה במטאטי השמד ופ’ השלך על ה’ יהבך גו’ ודע כי שפחה זו היא מן גלגול אותם השפחות שהיו ביציאת מצרים כמ”ש ז”ל ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל ומעלתה גדולה על כל החכמים ההם, עכ”ל.

ועיין בספר “חסד לאברהם” (מעין ה’ נהר כ”ה) שכתב וז”ל: וענין ההיא שפחה דרבי, היתה מסוד גלגול אותם השפחות שהיו על הים דאתמר עלייהו ראתה שפחה על הים וגו’, ומעלתן גדולה מן החכמים לכן נהגו רבנן נידוי בההוא גברא בשבילה, וכמה דברים שלמדו ממנה כנזכר במדרש. מהרי”א זלה”ה

 

[3] א”ה ריחמ”א, ועיין במה שכתב הכלי יקר שמות (טו,א), וז”ל: אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה’. מה שלא שר תיכף בצאתם ממצרים, לפי שידע משה שעדיין בני ישראל מפקפקין באמונה עד שראה על הים שהאמינו בה’ ובמשה עבדו אז ישיר, והתחיל באז דהיינו א’ רוכב על ז’ רמז להמליכו ית’ על שבעה כוכבי לכת כמ”ש כי גאה גאה שמתגאה על כל גאים, ומה שנאמר השירה הזאת בלשון נקיבה ארז”ל (שמו”ר כג יא) שכל שירות העה”ז נאמרו בלשון נקיבה לפי שיש אחריהן צער כנקיבות שיש להם צער לידה, ועוד שהנקיבות אינן נוטלות בעה”ז כי אם עישור נכסים כך הנחיל ה’ לישראל שבעה אומות מן שבעים, אבל על העתיד נאמר שירו לה’ שיר חדש כי אז יהיו כזכרים לא יולדים ואז ינחלו כל שבעים אומות כזכר שיורש הכל, ואולי מטעם זה התחיל באז א’ רוכב על ז’ לרמוז כי בעולם הזה ישראל גוי אחד בארץ ירכיבהו ה’ על במתי ארץ של ז’ אומות לבד כנקיבות:

וכדי ליישב יתור השירה הזאת, כי היה לו לומר אז ישיר משה ובני ישראל לה’, אומר אני שיש בו רמז למה שארז”ל (מכילתא בשלח ג.) ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל, ועל פלא זה נאמר את השירה הזאת ר”ל השירה של זאת הנקיבה, כי גם הנקיבות אמרו זה אלי ואנוהו ודבר זה היה פליאה בעיניהם שנקיבה תסובב גבר מעין דוגמא שלעתיד, ואולי שעל זה ארז”ל (סנהדרין צא ע”ב) שר לא נאמר אלא ישיר מכאן לתחיית המתים מן התורה, ומה ענין שירה זו לתחיית המתים אלא לפי שכשם שלעה”ב יהיו כולם מופשטים מן החומר ואז זכרים ונקבות שוין, כך גם על הים ראתה גם השפחה זיו כבודו ית’ מעין דוגמא שלעתיד שנאמר (ירמיה לא כב) נקבה תסובב גבר. לכך נאמר בשירה זו ישיר להבא משמע כי כשם שאמרו כולם זה אלי ואנוהו כך כולם יאמרו לעתיד הנה אלהינו זה כארז”ל (שמו”ר כג טו) שהצדיקים יהיו מראים עליו באצבע כו’, ועל פלא זה נאמר את השירה הזאת, ולכך נאמר ותען להם מרים וגו’ כמדברת לזכרים כמו שיתבאר בסמוך, עכ”ל.

עוד כתב בכלי יקר שמות (טו, כ), וז”ל: ותקח מרים הנביאה וגו’. עכשיו נעשית נביאה כי במעמד זה זכו גם הנשים לראות פני השכינה עד שאמרו כולם זה אלי, כארז”ל (מכילתא בשלח פר’ ג) ראתה שפחה על הים כו’, לכך נאמר ותצאן כל הנשים אחריה, כי הנבואה התחילה במרים וכל הנשים יצאו בעקבותיה במעמד זה כי כולם זכו לנבואה, ולפי שאין השכינה שורה כ”א מתוך שמחה והנשים יש להם צער לידה ע”כ לקחה את התוף בידה ותצאן כל הנשים אחריה בתופים ובמחולות כדי שתחול עליהם רוח הקודש מתוך שמחה:

[4] א”ה ריחמ”א, ועיין בספר השתפכות הנפש מאמרים אות יב שכתב וז”ל:

ועל כן זכה יעקב שגם השפחות נכללו בקדושה, כי שפחה גימטריא משנה עם הכוללים כמובא בכתבי האר”י, זכרונו לברכה, וכשאין לומדין כראוי לשמר ולעשות ולקים רק להתיהר ולקנטר, אז נאמר ושפחה כי תירש גברתה. אבל על ידי למוד ששה סדרי משנה כראוי מבררין הטוב מן הרע על ידי שמבררין המותר מן האסור וכו’ ואז בחינת השפחה נכללת בקדושה תחת יד גברתה, כמו שהיה בקריעת ים סוף ראתה שפחה על הים וכו’ ואי אפשר להוליד מן התורה הולדה דקדושה כי אם כשמכניעין הסטרא אחרא עד שנכללת השפחה בקדושה. וזה סוד האבות שנשאו שפחות. אבל אברהם אף על פי שהכניע בחינת שפחה בישא על ידי שמסרה לו שרה את שפחתה וזכה אחר כך להוליד בקדושה את יצחק אף על פי כן עדין לא נתהפכה מרע לטוב לגמרי, ועל כן גוף ההולדה של השפחה היה הולדה דסטרא אחרא שהוא ישמעאל. אבל יעקב אבינו על ידי שזכה לשניהם לרחל וללאה ושניהם נכללו יחד שזהו בחינת שעושין מהתורה תפלה, שעל ידי זה עקר ההכנעה של השפחה בישא לגמרי עד שנתהפכה מרע לטוב גמור, כי עקר הכנעת הסטרא אחרא בשלמות הוא על ידי תפלה שעושין מהתורות, שעל ידי זה זכו כל הצדיקים למדרגתם כנ”ל. על כן זכה יעקב לשא את השפחות בקדושה גמורה עד שזכה להוליד גם מהם הולדות קדושות ונוראות שהם שבטי יה. כי מתורה בפני עצמה יש לפעמים יניקה להסטרא אחרא, חס ושלום, שהוא שמכניס בדעתו ללמד שלא לשמה כנ”ל ואז הוא בחינת: “ושפחה כי תירש גבירתה” שהוא בחינת ‘משנה’ וכמרומז בתקונים, וכן מתפלה בפני עצמה תוכל הסטרא אחרא להתאחז שמכניס בדעתו להתפלל לצרך גופו לבד וכנ”ל, אבל כשנכלל תורה ותפלה יחד וכל תפלתו שיקים את התורה כדי שידע לעשות תפלות מהתורה שיזכה לשמר ולעשות ולקים, אז נכלל תורה ותפלה בתכלית היחוד ואז ‘יתפרדו כל פועלי און’ ואין להסטרא אחרא שום יניקה אדרבא, הרע נתהפך לטוב והשפחות נכללין בקדושה. שזה בחינת יעקב, שעל ידי זה שזכה ללאה ולרחל שהם בחינת תורה ותפלה ביחד על ידי זה זכה להוליד גם מהשפחות שבטי יה, עכ”ל.

[5] א”ה ריחמ”א, וצ”ע מדוע כתב הרמב”ם אשר הקטנה שבנשיהם היתה במעלת נבואה כיחזקאל בן בוזי הנביא, והלא חז”ל כתבו מפורש שראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי. ואולי יש לתרץ עפ”י מה שכתבנו לעיל משם ספר מאמר הנפש להרמ”ע מפאנו ז”ל, שבחינת נבואת יחזקאל היתה מהיצירה ןשל השפחה על הים היה מעשייה, והשפחות ראו יותר מיחזקאל הנביא אבל לא מאותו מקום גבוה אלא ממקום נמוך.

ועיין ברבינו בחיי (הובא בתורה שלימה לרבי מנחם מנדל כשר ז”ל פרשת בשלח (טו, ב) אות נ”ג) שכתב וז”ל ואין כוונת החכמים בזה שתהיה מעלת השפחה בענין ההשגה והחכמה יתרה על השגת מעלת יחזקאל בן בוזי הנביא, אלא הכוונה שראתה שפחה על הים, דבר שלא ראה יחזקאל, עכ”ל.

כמה שימושי היה הפוסט?

לחץ על כוכב כדי לדרג אותו!

דירוג ממוצע / 5. ספירת קולות:

אנו מצטערים שהפוסט הזה לא היה שימושי עבורך!

תנו לנו לשפר את הפוסט הזה!

נהנית מהמאמר? כתוב פידבק למחבר! וכך תוכל גם לקדם אותנו בגוגל

לפוסט הזה יש תגובה אחת

  1. יישר כח! במכילתא דרשב”י איתא שערב רב היו גרים ועבדים, ויעוי’ בספר הישר שהיו להם עבדים כבר מימות יעקב.

כתיבת תגובה

מאמרים דומים

סגירת תפריט
×
×

עגלת קניות

מחבר ספרים?

תוכל להצטרף עכשיו!

תוכל לצרף את הספר שלך מיידית לאתר, בפאנל החדש שלנו.