היין והדם

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print
5
(3)

במרחבי המקרא רווח הדימוי בין יין לדם. השוואה זו המתבססת בעיקרה על המראה האדום והמרקם הנוזלי, מוצאת ביטוי מפורש במליצות המקשרות את פעולת השתייה והשכרות לדם, או התייחסות ליין כדם ענב, כדלהלן:

אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירוֹ וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ וּבְדַם עֲנָבִים סוּתוֹ. (בראשית מ”ט, י”א)

הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא לֹא יִשְׁכַּב עַד יֹאכַל טֶרֶף וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה. (במדבר כ”ג, כ”ד)

חֶמְאַת בָּקָר וַחֲלֵב צֹאן עִם חֵלֶב כָּרִים וְאֵילִים בְּנֵי בָשָׁן וְעַתּוּדִים עִם חֵלֶב כִּלְיוֹת חִטָּה וְדַם  עֵנָב תִּשְׁתֶּה חָמֶר (דברים ל”ב, י”ד)

אַשְׁכִּיר חִצַּי מִדָּם וְחַרְבִּי תֹּאכַל בָּשָׂר מִדַּם חָלָל וְשִׁבְיָה מֵרֹאשׁ פַּרְעוֹת אוֹיֵב (שם, מ”ב)

וְהַאֲכַלְתִּי אֶת מוֹנַיִךְ אֶת בְּשָׂרָם וְכֶעָסִיס דָּמָם יִשְׁכָּרוּן וְיָדְעוּ כָל בָּשָׂר כִּי אֲנִי ה’ מוֹשִׁיעֵךְ וְגֹאֲלֵךְ אֲבִיר יַעֲקֹב. (ישעיהו מ”ט, כ”ו)

וַאֲכַלְתֶּם חֵלֶב לְשָׂבְעָה וּשְׁתִיתֶם דָּם לְשִׁכָּרוֹן מִזִּבְחִי אֲשֶׁר זָבַחְתִּי לָכֶם. (יחזקאל ל”ט, י”ט)

ברצוני להסב תשומת לב לשימושים לשוניים משותפים המבוססים על הדימוי הלז.

פעולת הוצאת היין והדם מכונה שׁחיטה או שׂחיטה, ולחילופין סחיטה. בשני הנשחטים מבוצעת פעולה אלימה המפקיעה את הנוזל האדום מתוך הגוף האטום שבה שהה.

וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת לִשְׁחֹט אֶת בְּנוֹ (בראשית כ”ב, י’) הוא האזכור הראשון לפעולת השחיטה המוציאה דם, ואילו וְכוֹס פַּרְעֹה בְּיָדִי וָאֶקַּח אֶת הָעֲנָבִים וָאֶשְׂחַט אֹתָם אֶל כּוֹס פַּרְעֹה וָאֶתֵּן אֶת הַכּוֹס עַל כַּף פַּרְעֹה (שם מ’, י”א).

לכשנתבונן נכיר בכך שפעולת השחיטה משמשת בתורה באופן כמעט בלעדי[1] לזביחה הרואה צורך בדם לזריקה על המזבח או שימושים אחרים, ואילו לזביחת החולין הדורשת שפיכת הדם כמים אין התורה מתבטאת בלשון שחיטה. ורק בספרי המקרא האחרים אנו מוצאים את השימוש במובנה המקובל כיום, כאשר עם רבות השימוש בשם פעולה זו לנטילת נשמת בעל חיים – עומדת היא בפני עצמה לצד הזביחה כנטילת חיים.

יתכן, שמחמת המובן במונח שחיטה שהכוונה להוצאת הדם לשם שימוש בו, כפי שהמינוח סחיטה בענבים אינה מתאימה כי אם במבקש לשתות את היין, סמכה תורה ולא הבהירה במפורש בסדר עבודת הקרבנות על הצורך בקבלת הדם בכלי לאחר שחיטה.

כי די לכתוב וְשָׁחַט אֶת בֶּן הַבָּקָר לִפְנֵי ה’, ובזאת מובן כי קבלו את הדם הנסחט מצוואר הבהמה לתוך כלי, ובכך מתאים המשך הכתוב: וְהִקְרִיבוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֶת הַדָּם.

בלשון הארמית, שחיטה מבוטאת בשורש כו”ס. במסכת פסחים מובאת דרשת רבי על הפסוק בשמות יד, ב: אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ תָּכֹסּוּ עַל הַשֶּׂה, לפיה הכוונה לשחיטה.

ידוע כי השפה הארמית אחות היא לזו העברית, שורשן אחת היא, וקיימת השפעה הדדית ביניהן.

יתכן כי השם שניתן לכלי המחזיק את היין הנסחט/נשחט מן הענב, שורשו בפעולת השחיטה העברית היא הנכיסה הארמית, כאשר תוצאת פעולה זו נאספת לתוך הכוס.

דברים אלו מצטרפים להשערתי שהתפרסמה בבמה זו אודות הקשר בין תקנת ארבע הכוסות לאובדן זבח הפסח. יתכן שחכמים ראו בכוס היין, מלבד החגיגיות הטבעית אותה הוא משרה, תחליף הולם לקרבן אשר דמו מתקבל בתוך הכוס.

אסכם את הדברים בהדגשת המחודשות:

  • אנו מוצאים השוואות מליציות בין הדם ליין.
  • ניתן להוסיף לכך את פעולת הוצאתם לאור עולם, אשר בשניהם מבוטאת באופן דומה.
  • נראה כי שחיטה במשמעותה המקורית יועדה לזביחה לשם שימוש בדם הנסחט.
  • יתכן כי שם הכוס שניתן לכלי היין, מבוסס על פעולת השחיטה שבוצעה לענב, ואשר בשפה הארמית מבוטאת כנכיסה.

[1] מלבד פעם אחת במדבר יד, טז: מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת ה’ לְהָבִיא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם וַיִּשְׁחָטֵם בַּמִּדְבָּר

כמה שימושי היה הפוסט?

לחץ על כוכב כדי לדרג אותו!

דירוג ממוצע 5 / 5. ספירת קולות: 3

אין הצבעות עד כה! היה הראשון לדרג את הפוסט הזה.

אנו מצטערים שהפוסט הזה לא היה שימושי עבורך!

תנו לנו לשפר את הפוסט הזה!

ספר לנו כיצד נוכל לשפר את הפוסט הזה?

הורד כ-PDF

מאמרים נוספים

לפוסט הזה יש תגובה אחת

כתיבת תגובה

הירשמו לניוזלטר שלנו

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.