שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp

מאמרים אחרונים

תגובות אחרונות

הספר החדש ביותר באתר כרגע

חטיפת האפיקומן על ידי הילדים בליל הסדר

בגיליון היקר “פנינים” (גיליון ל”א) היו”ל ע”י ידידי הרה”ג מרדכי חיים שליט”א (ירושלים), כתב יז’ טעמים על מה שנהגו לחטוף את האפיקומן על ידי הקטנים בליל הסדר, ועיי”ש שכתב בס”ד י”ז טעמים לזה. ואכתוב ממנו רק גרגר אחד המובא באות א’ (שם), וז”ל: איתא בפסחים (קט ע”א): תניא, רבי אליעזר אומר: חוטפין מצות בלילי פסחים, בשביל תינוקות שלא ישנו. ומצינו כמה וכמה פירושים בראשונים על הנאמר “חוטפין מצות”, עיין רש”י, רשב”ם, רבינו יהונתן מלוניל, השגת הראב”ד (הלכות חמץ ומצה פ”ז ה”ג), הגות מיימוניות (שם), מרדכי, מאירי, ריטב”א בפירושו להגדה של פסח, כל בו (סימן נא), רבנו ירוחם (נתיב ה’ ח”ד דף מ”ג ט”א), מאמר חמץ לרשב”ץ (אות קכ). מה שפירשו בזה אך לא מצינו באף אחד רמז למנהג גניבת האפיקומן.

אולם בחק יעקב (סימן תע”ב סק”ב) מצא רמז למנהג זה מדברי הרמב”ם (פ”ז מהלכות חמץ ומצה ה”ג) שכתב: חוטפין מצה זה מיד זה כדי שיראו התינוקות וישאלו, ע”כ. וכתב, דאפשר שמזה נתפשט המנהג שמניחין לתינוקות במדינות אלו לחטוף האפיקומן, שע”י זה לא ישנו ויתעוררו לשאול, ע”ש. וע”ע בספר נוהג כצאן יוסף (ליל ראשון של פסח ס”ק ד) שכתב דאין לבטל מנהג זה כי מתוך כך הנערים ינערו משנתם ויספרו ביציאת מצרים וכו’, ע”ש. עכ”ל. (ועיי”ש גיליון “פנינים” הנ”ל אות י”ח, י”ט, כ’,שהביא את המסתייגים ממנהג זה עיי”ש).

ובס”ד גם לי הקטן התחדשו בס”ד, כמה טעמים במנהג זה של גניבת האפיקומן וזה החלי בעזר צורי וגואלי:

א) ב”מגיד מישרים” (הוצאת הרב יחיאל בר לב שליט”א (פתח תקוה) תש”ן), למרן רבי יוסף קארו זצוק”ל וזיע”א, פרשת צו, גילה לו המלאך הדובר בו, בענין הג’ מצות ששמים בקערה של פסח, וז”ל: הא תלת מצות רמיזי לתלת עילאי (כתר, חכמה, בינה) דאחידא מנייהו תלת אבהן (חסד, גבורה, תפארת). ואמצעיתא (והמצה האמצעית) רמיז לכתר. ופלגינן לה (וחולקין אותה) ומצניעינן פלגא (ומצניעים חצי) למירמז דכתר לית ביה תפיסה אלא במקצת. וכן נמי למירמז דתפארת יניק מתרין סטרין. ומצניעינן ליה (ומצניעים אותו) לסלקא ליה (להעלות אותו) לכתר דאיהו גנוז ומכוסה. ומצה עילאה רמיזא היא לחסד דאיהי אחיד (שהוא מאוחד) בחכמה. ומצה תתאה רמיזא בגבורה דאחידא בבינה, עכ”ל.

הרי לנו מדברי ה”מגיד מישרים” דג’ מצות רומזות לג’ ספירות עליונות כתר חכמה בינה, שמאוחדים בהם ג’ אבהן הם ספירות חסד גבורה תפארת. והנה מצה אמצעית שחולקים אותה לב’ חצים היא רומזת לספירת כתר, והטעם שמצניעים אותה, לרמז דכתר לית ביה תפיסה אלא במקצת. ואותו החלק המוצנע הוא האפיקומן.

ועפי”ז יש לומר בס”ד טעם שגונבים את האפיקומן, לומר דאנו רוצים גם את החלק שאין לנו השגה בו, גם זה אנו רוצים מה’ יתברך שיתן לנו חלק בו, וזה מה שמרמזים על ידי גניבת האפיקומן.

ב) והנה הובא ב”מגיד מישרים”, שג’ מצות הם כנגד תלת אבהן אברהם יצחק יעקב (שהם מאוחדים בספירות חסד, גבורה, תפארת), ויצחק הוא כנגד המצה האמצעית, וידוע דאברהם אחוז בחסד, יצחק אחוז בגבורה, ויעקב בתפארת, והנה יוצא שיצחק אבינו ע”ה הוא כנגד מצה האמצעית, וגבורה מרמז על הדינים, והרמז עפי”ז בגניבת המצה שגם אם יש דינים אנו גונבים אותם כי אין אנו רוצים דינים, ואם רוצים חזרה את החצי הזה של המצה, רוצים אנו הבטחה לישועה, וזהו הרחמים. כנלע”ד.

ידידי היקר הרה”ג גמליאל הכהן רבינוביץ שליט”א (מח”ס “גם אני אודך”, בני ברק), הוסיף לי טעם למה שוברים את המצה האמצעית שכנגד יצחק אבינו ע”ה, לב’ חציים, שיצחק הוא כנגד הגבורות ובזה אנו מרמזים דאנו רוצים לשבור את הגבורות. לכן דווקא המצה של יצחק אבינו ע”ה אנו שוברים. ועוד הוסיף לי טעם ששמע בשם הרה”ג אשר וויס שליט”א (מחבר הספרים היקרים “מנחת אשר”, ירושלים),  שיצחק אבינו ע”ה, הוא נגד המצה האמצעית שאותה חוצים לב’ חצים, וצריך להבין מה הטעם שדווקא את המצה שהיא כנגד יצחק חוצים לב’ חציים, ואמר עפ”י הגמרא שבת (פ”ט ע”ב), וז”ל הגמרא, אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, מאי דכתיב (ישעיהו סג) כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו אתה ה’ אבינו גואלנו מעולם שמך. לעתיד לבא יאמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם: בניך חטאו לי. אמר לפניו: רבונו של עולם – ימחו על קדושת שמך. אמר: אימר ליה ליעקב דהוה ליה צער גידול בנים, אפשר דבעי רחמי עלייהו. אמר ליה: בניך חטאו. – אמר לפניו: רבונו של עולם, ימחו על קדושת שמך. – אמר: לא בסבי טעמא, ולא בדרדקי עצה. אמר לו ליצחק: בניך חטאו לי. – אמר לפניו: רבונו של עולם, בני ולא בניך? בשעה שהקדימו לפניך נעשה לנשמע, קראת להם (שמות ד) בני בכורי, עכשיו בני ולא בניך? ועוד, כמה חטאו? כמה שנותיו של אדם – שבעים שנה. דל עשרין דלא ענשת עלייהו – פשו להו חמשין. דל עשרין וחמשה דלילותא – פשו להו עשרין וחמשה. דל תרתי סרי ופלגא, דצלויי ומיכל ודבית הכסא – פשו להו תרתי סרי ופלגא. אם אתה סובל את כולם – מוטב, ואם לאו – פלגא עלי ופלגא עליך. ואם תמצא לומר כולם עלי – הא קריבית נפשי קמך. פתחו ואמרו: (כי) אתה אבינו. אמר להם יצחק: עד שאתם מקלסין לי – קלסו להקדוש ברוך הוא, ומחוי להו יצחק הקדוש ברוך הוא בעינייהו. מיד נשאו עיניהם למרום ואומרים (ישעיהו סג) אתה ה’ אבינו גואלנו מעולם שמך, עכ”ל הגמרא.

והנה יצחק אבינו ע”ה אמר להקב”ה שמה שנשאר משנותיהם של עם ישראל לאחר כל החשבון שעשה אם אתה סובל את כולם מוטב, ואם לאו פלגא עלי ופלגא עליך, ועל כן דווקא את המצה של יצחק אבינו חוצים לב’ חציים לרמז לזה שמוכן יצחק אבינו ע”ה, לסבול חצי הוא וחצי הקב”ה. ודפח”ח.

ועוד יש להוסיף על זה בס”ד דהנה על כן יצחק אבינו עליו השלום זכה שהמצה שלו רומזת לספירת כתר, מטעם שהיה מוכן לסבול את עוונותיהם של ישראל, ובלבד שיהיה להם טובה, ולא ימחו ח”ו מן העולם.

ג) עוד הובא ב”מגיד מישרים” (שם) וז”ל: (בענין סדר הפסח) יחץ. בתר הכי יחץ ופלגינן לאמצעיתא (וחולקים המצה האמצעית) ומנחינן לה תחת המפה דפריסא על פתורא (תחת המפה הפרוסה על השולחן), משום דהני תלתא פיטרין (מצות) רמיזא לתלת ספירין דאינון תפארת ויסוד וכנסת ישראל ברזא דתלת סעודות, ויסוד אחיד (מאוחד) בעילאי לקבלא מנייהו, ואחיד בתתא גם כן לארקא (לתת) בה ברזא ד”כי כל בשמים ובארץ” (דברי הימים א’ כ”ט י”א). ולהכי פלגינן לפטירא אמצעיתא (למצה האמצעית) דרמיזא ליסוד. (ונראה דמשום דאסחרותא דיסוד לכנסת ישראל הוה באורח טמירו (הימצאות היסוד סביב המלכות נעשה בהעלם), ועוד רמיז בחכמה דאיהו טמיר וגניז, מש”ה מטמרינן (לכן מחביאים) לפלגא דפטיר (החצי של המצה) ולא משוי לה תחות פטירא תתאה (ולא שמים אותה תחת המצה התחתונה באתגלייא (בגלוי)). ומניחין לה תחת מפה דעל פתורא (תחת המפה שעל השולחן) למירמז דיסוד מקיף לכנסת ישראל מכל סטרא (מכל צד), ונטיר לה מכל סטרין דסחרין לה (ושומר אותה מכל הס”א הסובבים אותה), לסאב יתה, (לטמא אותה). ולהכי פטירא אמצעיתא (המצה האמצעית) רמיזא ליסוד, פלגא לעילא מפטירא תתאי (חצי אחד למעלה מהמצה התחתונה) רמיזא למלכות, ופלגא לתתא (וחלק אחד למטה), דרמיזא נמי למלכות. עכ”ל.

והנה כאן כתב ה”מגיד מישרים” שהמצה האמצעית רומזת ליסוד, וידוע שיוסף הצדיק הוא כנגד ספירת יסוד, וי”ל בזה בס”ד עפ”י זה הטעם שנהגו לגנוב את האפיקומן, דמרמזים אנו בזה, שגם אנו רוצים לזכות למידותו של יוסף הצדיק שהיא קדושה, ועל כן נהגו לחטוף את המצה לרמז שרוצים אנו לזכות למידת יוסף הצדיק שהיא הקדושה.

ד) בספר “אוסרי לגפן” להרה”צ יהודה שיינפלד שליט”א, (על פסח- שבועות – ובין המצרים), כתב (עמו’ י”ז-י”ח), ליומא דהילולא של מרן הבית יוסף (י”ג ניסן), הערות חדשות עפ”י המגיד מישרים פ’ צו (כמובא לעיל באותיות א-ג), ושם באות א’ כתב דברים נפלאים על האפיקומן עפ”י דברי המגיד מישרים, ואביא את דבריו, וז”ל: ענין האפיקומן, כתב (מרן) שם בד”ה אור לי”ד בניסן, תלת מצות רמיזי לתלת עילאי דאחידן מינייהו תלת אבהן, ואמצעיתא רמיזא לכתר ופלגינן לה ומצניעינן פלגא למרמז דכתר לית ביה תפיסה אלא במקצת, וכן נמי למירמז דת”ת יניק מתרין סטרין, ומצניעינן ליה לסלקא ליה לכתר דאיהו גנוז ומכוסה. ומצה עלאה רמיזא היא לחסד דאיהו אחיד בחכמה, ומצה תתאה רמיזא בגבורה דאחידא בבינה, עכ”ל.

מבואר דג’ מצות נגד ג’ המוחין כח”ב (כתר חכמה בינה), ונגד החג”ת (חסד גבורה תפארת) שמושרשים בהם. [ואמנם באריז”ל הוא באופן אחר דאמנם מצה עליונה שהיא המוציא כנגד החכמה דאבא, אבל האמצעית אינה כנגד הכתר אלא כנגד בינה וגב’ דאבא- מצה כנגד בינה וצפון כנגד גבורה, ותחתונה שהיא לכורך כנגד החסדים דאבא וי”א דגם כנגד הגבורה].

וצ”ע ממש”כ (מרן) אח”כ בד”ה אור לג’ של פסח, דג’ המצות רומזות לתפארת יסוד מלכות בסוד ג’ סעודות ( א”ה ריחמ”א, הכוונה לג’ סעודות שבת שרומזות לחג”ת, כמו שכתב שם בד”ה לעיל), והמצה האמצעית כנגד היסוד לכן חולקין אותה, דהיסוד אוחז בעליונים לקבל מהם, ובתחתונים להשפיע להם. וגם רומז לחכמה שהיא מכוסה וגנוזה לכן מצניעין אותו, עש”ה.

והנראה בזה דיש להבחין בין קבלת הב”י שקבל מהמגיד לבין קבלת האריז”ל. דקבלת האריז”ל מבארת סדר המשכת אורות ומוחין מלמעלה, וקבלת הב”י מבארת רמז המצוה ומשמעותה הפנימית, ובא לבאר פה מה ענין הצנעת האפיקומן. דהנה מבואר במקובלים דתחילת ההגדה הא לחמא עניא רומז לשפע שיורד מהיסוד למלכות, על דרך הא לכם זרע דסוף פרשת ויגש. דהנה ידוע דקדושת האכילה האכילה וקדושת הזיווג קשורות זה בזה, ולכן המשיל שלמה הע”ה את הזיווג לאכילה אכלה ומחתה פיה, וכן מצינו בחז”ל שלחן ערכתי לו והפך שולחני, ואיזוהי אשה רעה שמכינה השלחן לבעלה והופכת גבה (כמ”ש בבן יהוידע דרומז למורדת), ובאכילת מצה מתקנים קדושת האכילה, דזו האכילה היחידה שמברכין על עצם האכילה-“אשר קדשנו במצותיו וצונו על אכילת.

ולפ”ז י”ל ע”ד הדרוש, דזה פשר היחץ – חולקים המצה לב’ חלקים- הקטן כעין ד’ והגדול כעין ו’, הקטן כנגד תיקון תאות אכילה, לכן מברכין עליו על אכילת מצה, והגדול כנגד התאוה הידועה שתלויה באות ו’ כנודע, והיא קשה יותר וגדולה יותר, ולכן אוכלין אותו בסוף לפני שהולך לישן.

ועפי”ז יל”פ מנהג גניבת האפיקומן, דהכוונה בזה לעורר את בעל הבית לשמור היטב, דקדושת הברית צריכה שמירה יתירה, דהחיצונים אורבים לו כדי לינק ממנו את השפע, ולכן כאשר מסיח בעל הבית את דעתו מהאפיקומן, לוקחים לו ושומרים באופן יותר טוב. [והבט וראה כי אפיקומ”ן גימטרייא פז”ר בסוד יש מפז”ר ונוסף עוד, פז”ר נתן לאביונים וד”ל].

ומש”כ לפני כן דהמצות נגד ג’ המוחין ונגד החג”ת שם דיבר על מה שאפשר לזכות ע”י המצות, וכיון שהמצה האמצעית היא עיקרית, דעליה מברכין על אכילת מצה וחציה השני כנגד הפסח עצמו, לכן בה רמוז שורש כל המוחין.

ובאמת ענין הצניעות דכתר והצניעות שביסוד, ענין אחד הם, דהטעם שהיסוד צריך להיות צנוע, דלרוב מעלתו רוצים החיצונים לינק ממנו ואם לא יצניענו ילך השפע לחיצונים, והוא הוא ענין צניעות הכתר, דאין לגלותו בפני מי שאינו ראוי, וכאשר הוא מוצנע, יונקין ממנו החכמה והתפארת בסתר, ומעבירין השפע ליסוד, והיסוד משפיע למלכות. ודו”ה, עכ”ל.

כמה שימושי היה הפוסט?

לחץ על כוכב כדי לדרג אותו!

דירוג ממוצע / 5. ספירת קולות:

אנו מצטערים שהפוסט הזה לא היה שימושי עבורך!

תנו לנו לשפר את הפוסט הזה!

נהנית מהמאמר? כתוב פידבק למחבר! וכך תוכל גם לקדם אותנו בגוגל

כתיבת תגובה

מאמרים דומים

ליל הסדר
הרב רן יוסף חיים מסעוד אביחצירא

רמזים בסימני ליל הסדר

  חלק א: ליקוט קטן מתוך הגדת הרמח”ל זיע”א (רמזים בסימני ליל הסדר קדש ורחץ וכו’) עם הוספות וביאורים ממני על הסימנים הנ”ל. לע”נ הרמח”ל

קרא עוד »
סגירת תפריט
×
×

עגלת קניות

מחבר ספרים?

תוכל להצטרף עכשיו!

תוכל לצרף את הספר שלך מיידית לאתר, בפאנל החדש שלנו.