שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp

מאמרים אחרונים

הספר החדש ביותר באתר כרגע

רמזים בסימני ליל הסדר

 

חלק א:

ליקוט קטן מתוך הגדת הרמח”ל זיע”א (רמזים בסימני ליל הסדר קדש ורחץ וכו’) עם הוספות וביאורים ממני על הסימנים הנ”ל.

לע”נ הרמח”ל הקדוש זצוק”ל וזיע”א (ר’בי ח’יים מ’שה ל’וצאטו) יום פטירתו כ”ו אייר (יסוד שביסוד).

א) קדש- נוטריקון ד’ ק’ליפות ש’בור, והוא עפ”י דברי הרמח”ל, שד’ כוסות הוא כנגד ד’ מדריגות הסטרא אחרא שהם ד’ שכולן שלטו, מאחר חטאו של אדם, והם מתנגדות לקדושה, והטוב שלא ימצא בעולם. וישראל היו סגורים בתוכם, ושבר הקב”ה ד’ קליפות אלו והוציא ישראל ממצרים. וזה ענין ד’ גאולות המוזכרים בפרשה (ד’ לשונות גאולה), וזה נעשה ע”י שהאיר על עם ישראל ד’ אותיות שם הוי”ה ב”ה, ונעשה זה בתחילה במצרים שבירת הד’ קליפות, ולעתיד לבוא ישלטו ישראל לגמרי ויכבשום, וכל שנה ושנה בהתעורר ענין יציאת מצרים נעשה שבר לד’ קליפות אלו ולעתיד תתהפכנה על האומות לרעתן ויאבדו, ויהיו להם לד’ כוסות של פורענות, ולישראל יהיו לד’ כוסות ישועה כנגד שם הוי”ה ב”ה.ע”כ.

וזהו הרמז בנוטריקון קד”ש שאנו מבקשים מה’ יתברך בכל שנה, ד’ ק’ליפות ש’בור, וע”י זה יכנעו לגמרי וישראל יכבשום במהרה בימינו אכי”ר.

ב) ורחץ- ועפ”י מה שכתבנו באות א’ ברמז קד”ש, יהיה הרמז במילת ורחץ, שע”י שישבור ה’ יתברך ד’ קליפות ממילא יהיה בקשתנו ורחץ, היינו שירחץ ה’ ויטהר אותנו מכל טומאה שנדבקה בנו בגין הד’ קליפות אלו בגלות.

ג) כרפס- ואפשר הרמז בכרפס שהוא בגימטרייא ש”ס והוא נוטריקון של ש’ישה ס’דרים, והם המשניות, וסגולת המשנה לטהר הנשמה שמשנה אותיות נשמה, וכמו”כ סגולת לימוד המשנה לקרב הגאולה כמו שכתוב “כי יתנו בגויים אקבצם”, ולפי הנ”ל שע”י שבירת הד’ קליפות ורחיצה מן הטומאה שלהם ולימוד המשניות שסגולתם לקרב הגאולה ולזכך הנשמה יבוא משיח.

ד) יחץ- ועוד יש תנאי בהבאת הגאולה והוא דידוע דיחץ הוא במצה והמצה רמז לענוה, שהיא דקה ושפלה ואפילו שאדם הגיע לענוה כמו מצה, עליו להיות בבחינת יחץ, שידע שהוא רק עשה חצי, ואין הוא עדיין בכלל השלמות, שאם חושב שהוא שלם הרי הוא בעל גאוה ואין אני והוא יכולים לדור בכפיפה אחת, וא”כ מעכב הוא את הגאולה, שאין ה’ יתברך רוצה לשרות עם בעלי גאוה.

ועוד יבוא הרמז ביחץ והוא דידוע שחוצים את המצה האמצעית לו’ וד’ ואת החצי בצורת הו’ מצניעים לאפיקומן, ואת החצי בצורת דל”ת מחזירים אותו בין שתי המצות, והרמז בזה שאת החצי שהוא ו’, ואות ו’ גדול בחשבונו מאות ד’, הוא המורה על גדולתו של האדם והשגותיו את זה אמר דיצניע לאפיקומן, והיינו שאת גדולתו צריך האדם להצניע ולא להראות אותם, אלא רק במקום שאין אנשים השתדל להיות איש. ואת החצי בצורת דל”ת , וד’ הוא נוטריקון של ד’ל, ישים בין השתי מצות להורות שבמקום שלמים וגדולים יעשה עצמו דל ויקטין את עצמו ועל ידי זה יזכה לקבל מהם תורה ומידות טובות, שהרי מוקף הוא בשלמים.

ועוד הטעם שישים את החצי בצורת הדל”ת בין שתי המצות, להורות שעל האדם להיות בדרך המיצוע בכל עניניו.

ה) מגיד- נוטריקון מ’פלת ד’ יג’יד, והכוונה הוא כמו שהבאנו באות א’ בענין הקד”ש שהוא נוטריקון ד’ ק’ליפות ש’בור, א”כ הענין כאן שאין מפלה גדולה והכנעה גדולה לסטרא אחרא, כמו שמספר במפלתה שכבר היתה לה פעם אחרת, וא”כ אנו הלילה הזה שעוסקים אנו בלשבור שוב ד’ קליפות אלו, אנו מספרים בסיפור יציאת מצרים, על מפלתה של מצרים, וע”י זה מכים בסטרא אחרא בד’ קליפות, וע”י כך נוחלת הסטרא אחרא מפלה בלילה קדוש זה.

עוד באופן אחר, מגיד- בהיפוך אתוון הוא דגי”ם, שאנו מבקשים מה’ יתברך להיות מכוסים כמו דגים שלא ישלטו עלינו מקטרגים. ולא עוד אלא שכמו שדגים עיניהם פקוחות כך אנו נהיה מושגחים בעינא פקיחא. ועוד שכמו שדגים מאין פותחים את פיהם לדבר, כך לא יפתחו האויבים את פיהם לרעה לנו ולא יקטגרו עלינו, ונוכל אנו ע”י כך לפתוח פינו במגיד, להגיד ולשבח את ניסיו יתברך שעשה עמנו בהוציאנו ממצרים.

ו) רחצה- עפ”י מה שכתבנו באות ב’ במילת ורחץ שבקשתינו מה’ יתברך שירחץ אותנו מכל טומאת הד’ קליפות, כעת ה’ שומע לבקשתינו אחר שסיפרנו בתהילותיו ושבחו במה ששבר לד’ קליפות ביציאת מצרים, וכעת מטהר אותנו ורחץ אותנו מכל טומאותינו וזהו רחצה וע”י כך זוכים אנו למוציא מצה, ויבואר באות ז’ עיי”ש.

ז) מוציא מצה- ולאחר שרחץ אותנו ה’ יתברך מכל טומאותינו זוכים אנו למוציא מצה, שרק אדם שיש עליו טומאה הרי הוא בעל גאוה שהטומאה אינה נותנת לו לטהר רעיוניו ומעשיו ועכשיו שרחץ אותנו ה’ מכל טומאה, אנו בבחינת מצה היינו שבטל ממנו הגאוה וזוכים אנו להיות בעלי ענוה, כמו המצה והרי אנו מרגישים בטלים כלפי רצון ה’ יתברך ויתעלה. ויש להוסיף שבוצעים מהחלק העליון מהמצה השלמה ומחלק שהוא חצי בצורת אות ד’ והכוונה בזה שידע האדם שגם כאשר זוכה לטעום משלמות תמיד יזכור שהוא חצי ועדיין לא שלם למרות שטעם טעם שלמות מה היא.

ח) מרור- ועפ”י מה שכתבנו בריש אות ז’ שזוכים אנו לביטול כלפי ה’ יתברך, באה בנו מרירות על שעד הנה לא קיימנו רצונו בשלמות  ובנפש חפצה, ואפילו פגמנו בנפשינו וע”ז באה לנו מרירות. ומה שמטבלים המרור בחרוסת לדרכנו יבואר הענין שעם כל המרירות ידע האדם שעל ידי עבדות לה’ יתברך יזכה לתקן הכל, והיינו שכמו שהחרוסת מזכירה לנו ענין הטיט שנשתעבדנו בו במצרים, כך עבדות לה’ תטהר את כל הפגמים שפגמנו.

ט) כורך- ידוע שכורך הוא ע”י מצה ומרור, והרמז בזה שעל ידי המצה שהיא רמז לענוה והמרור שהוא ענין המרירות בחסרון בעבדות ה’, והחרוסת ענין העבדות לה’ יתברך נזכה להיות כרוכים בו יתברך ולהדבק בו ובדרכיו.

י) שולחן עורך- וע”י שנדבק בה’ יתברך (כמובא באות ט’, ע”י כורך עיי”ש), נזכה לשולחן עורך שיערוך לנו ה’ יתברך שולחן בגאולה העתידה מכל טוב ונזכה לסעודת שמחת הגאולה.

יא) צפון- ועוד שיעביר הקב”ה מן הארץ את כל הרעה, שצפון רומז לרעה כמו שכתוב מצפון תפתח הרעה.

ולא עוד אלא שיהיה צפון ברך שכאשר נראה שכל הצפון היינו הרעה היה לטובה אנו נברך לה’ יתברך על זאת.

יב) ברך- עינינו של ברך הוא שאנו נזכה לראות שה’ יתברך הוא מקור כל הברכות הטובות, והיינו שכאשר יעבור הצפון היינו הרעה מהעולם נראה שה’ יתברך הוא הוא מקור הברכות ואין עוד מלבדו ואפס זולתו.

ועוד יש להוסיף שלפעמים הסטרא אחרא מביאה טובה לאדם אבל תכלית הטובה היא לרעתו, כענין עושר השמור לבעליו לרעתו, וזה הוא מסוג הברכה שהיא לרעה, אבל הקב”ה מביא ברכה לתכלית של טובה לאדם, ולכך הוא מקור הברכות ורק ממנו אנו מבקשים את הברך ולא משום אחר.

יג) הלל- וכאשר נראה שה’ יתברך הוא מקור הברכות נהלל ונשבח לה’ יתברך, ועוד שהלל בגימטריא שם אדנ-י, והיינו שאנו נהלל ונשבח רק לאדון הכל יתברך שמו ויתעלה.

עוד רמז בענין הלל, שהלל עם ב’ כוללים (אותיות ותיבה), הוא ס”ט שהוא נוטריקון ס’וף ט’וב. והיינו שבסוף נהלל לה’ יתברך שהכל לטובה.

יד) נרצה- ועניין נרצה הוא, שירצה ה’ יתברך את מעשינו ונהיה רצויים לפניו.

וראיתי שנרצה בגימטריא משה, ונרצה הוא התיבה האחרונה בהגדה, והוא כענין שסיים התורה במשה רבינו שהוא הגואל והוא רעייא מהימנא, והוא תמיד חפץ בטובת עם ישראל שיהיו רצויים בעיני ה’ יתברך, וכמו כן הנביאים מסיימים בזכרו תורת משה עבדי, ולכן רצו חכמי ההגדה לסיים ברמז על משה רבינו ע”ה שהוא גואל ראשון ואחרון.

ומה שלא נזכר משה רבינו להדיא בהגדה, הוא מטעם שיאמרו שלא ה’ ח”ו הוציאם ממצרים אלא משה והרי כתוב אני ה’ ולא אחר שרק הוא הוציאנו ממצרים.

ועוד  נרצה הוא נוטריקון של נ’עשה רצ’ון ה’, שהוא כבקשה לה’ יתברך שיטע בלבבנו תמיד לעשות רצונו אכי”ר וה’ יתברך יאיר עינינו במאור תורתו אכי”ר.

 

חלק ב:

רמזים על סימני ליל הסדר קדש ורחץ וכו’. על דרך המוסר המיישר דרך לאדם.

בס”ד עלה בדעתי, (ניסן תש”ע), כמה רמזים עלה סימני ליל הסדר, ותחילה וראש נכתוב את סימני ליל הסדר, אחד לאחד כסדרן ואלו הן: קדש ורחץ כרפס יחץ מגיד רחצה מוציא מצה מרור כורך שולחן עורך צפון ברך הלל נרצה. סך הכל חמש עשרה סימנים יש בליל הסדר, והם כנגד שם י”ה. והנה בראש ובראשונה צריכים אנו לדעת ולקבל מוסר השכל, דבלא סימנים אין סדר, וזה מה שרצו להורות לנו חכמינו, דידע האדם שהרוצה שיהיה לו סדר, יעשה סימנים לכל דבר, דאין התורה נקנית אלא בסימנים.

 

  • קדש- בהיפוך אותיות הוא שק”ד, והרמז בזה דאדם הרוצה להגיע לידי קדושה צריך להיות שוקד על זאת דבלא שקידה לא יוכל להגיע לידי קדושה.
  • ורחץ- כמו כן הרוצה לזכות לקדושה צריך להיות רוחץ את גופו ולשומרו בנקיות, דאם לא שומרו בנקיות איך יכול לבוא לידי קדושה.
  • כרפס- אם נחלק במילה לשניים הוא כר-פס, והרמז שאת הכר שישן עליו יעבירו מעל ראשו וזהו “פס”, וימעט בעונג של שינה, ועל ידי זה יזכה לקדושה.
  • יחץ- היינו שתמיד ימעט באכילתו ואם נותנים לו לאכול אל יאכל הכל, אלא יחצה מזה ויאכל רק חצי, וע”י כך יזכה לקדושה, וזהו יחץ.
  • מגיד- הרמז בזה דהנה מגיד עולה בגיטריא ז”ן, שיהיה תמיד מגיד רק לה’ יתברך לבדו שהוא ז”ן, את כל מחסורו, ואל יבטח באף אדם שיפרנסו, ואם יחסר לו בראש ובראשונה, יגיד זאת לה’ יתברך שהוא זן ומפרנס, לכל והוא ידאג לו לכל מחסורו.
  • רחצה- הנה רחצה בהיפוך אותיות הוא החצר, שתמיד יהיה בחצר הידוע, והם בתי כנסיות ובתי מדרשות, שהם חצרות ה’, וילמד תורה ויתפלל לה’.
  • מוציא- הרמז שתמיד יהיה מוציא הוצאות מרובות בשביל לעשות ולקיים את המצוות בהידור רב, וזהו מוציא.
  • מצה- לצורך עצמו יאכל מאכל מועט כמו המצה, וימעט בהנאות. ועוד יש להוסיף רמז נוסף בזה דהנה מצה הוא לשון מריבה מחלוקת, והיינו שעל האדם לא לעשות מריבה או מחלוקת אם אף אדם ח”ו, וכל מחלוקת שיעשה יהיה אך ורק בליבון התורה, ולימודה.
  • מרור- הנה מרור עולה בגימטריא מו”ת, והרמז בזה דאין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו באהלה של תורה. ואפילו אם ירגיש בתחילה מרירות גדולה במה שממית עצמו באהלה של תורה בסופו של דבר ירגיש את מתיקותה.
  • כורך- הנה אם נחלק את המילה לב’ הוא כו-רך, והרמז בזה, ש-“כו” עולה בגימטריא שם הוי”ה ברוך הוא, שהוא מתנהג עמנו ברכות וזו “רך”. והאדם צריך להדמות לבוראו, ואם כן גם הוא יהיה רך עם בני אדם ולא קשה.
  • שלחן עורך- הנה שולחן עורך עולה בגימטריא, ת”ר נ”ח כ”ו, והרמז בזה שתמיד יהיה האדם מחפש (תר) מנוחה (נח) לשם הוי”ה (כו), וזה על ידי שיתן לעניים ממה שאוכל, תהיה על ידי כן מנוחה לשם הויה ברוך הוא וברוך שמו. וע”י שיאכל לעניים ממה שיש לו בשולחנו, יזכה שתשרה השכינה ביתו, יהיה וצ”ר לנח”ש, והיינו דשלחן עורך עולה בגימטריא וצ”ר לנח”ש, והיינו שיצר הרע שהוא נח”ש צר לו במה שאדם מארח על שולחנו אורחים, שגדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני שכינה, וזה אינו רוצה הנחש, יצר הרע, שיזכה האדם שתשרה השכינה בביתו.
  • צפון- הנה צפון בהיפוך אותיות הוא נ”ץ- פ”ו, והרמז בזה שאדם שקם לתפילת הנץ, יזכה שכל הדינים יסורו מעליו, דפ”ו עולה אלהי”ם בגימטריא דהוא רמז למידת הדין.
  • ברך- ידוע ד-“ך” סופית עולה בגימטריא חמש מאות, ויחד עם ר”ב של ברך העולה הכל שבת, דידע האדם דשבת היא מקור הברכה, וככל שהאדם שומר את יום השבת זוכה ליותר ויותר ברכות והצלחות ושפע עד בלי די.
  • הלל- הלל עולה בגימטריא ה”ס, והרמז בזה דעל האדם לאחוז בפלך השתיקה, בבחינת הס מפניו כל הארץ, ואם רוצה להלל יהלל לה’, ד-“הלל” עולה בגימטריא שם אדנ”י.
  • נרצה- נרצה הוא נוטריקון של נר’ צ’ריך ה’דלקה, והרמז בזה שעל האדם להדליק את נשמתו שנקראת נ”ר, כמו שכתוב נר ה’ נשמת אדם, ואיך ידליק את הנר על ידי שירבה בענייני אור כעשיית מצוות ולימוד התורה, ואז ירצה ה’ את כל מעשיו. או יש לומר עוד שעל האדם לזכות את הרבים ולהדליק עוד נר של עוד יהודי, ואז כשיעשה זו יהיו מעשיו רצויים לפניו יתברך. ע”כ[1].

 

 

חלק ג:

רמזי טעמי המקרא על סדר סימני ליל הסדר מאת הרה”ג אברהם דבדה  שליט”א מח”ס “ביכורי אביב” אופקים

לכבוד ידיד היקר הרה”ג המופלא החשקן בתורה הרב רי”ח מסעוד אבוחצירא שליט”א. לתשוקת לבו הטהור הנני לכתוב בקצר אמיץ רמזים בטעמי המקרא לנוסח שלנו “הספרדים”. ומפני שהזמן דוחק להיפטר בלא כלום לא יכולתי לכן רשמתי איזה גרגרים שעלו בחפזה ואני אמרתי עוד חזון למועד ויה”ר שיהיו נכונים. וזה החלי לרמוז בהם ע”ס קדש ורחץ וכו’, ותחילה וראש אכתוב את שמות הטעמי מקרא, ואת סימני ליל הסדר, ואלו הם:

א) זרקא – קדש.                                      

ב) מקף – ורחץ.                                      

ג) שופר הולך – כרפס.                             

ד) סגולתא – יחץ.                                   

ה) פזר גדול – מגיד                                 

ו) תלשא – רחצה.                                   

ז) תילשא – מוציא מצה.                            

ח) אזלא גריש – מרור.                            

ט) פסק – כורך.                                      

י) רביע – שולחן עורך.                            

יא) שני גרישין – צפון.                            

יב) דרגא – ברך.

יג) תביר – הלל.

יד) מאריך טרחא- נרצה.

טו) אתנח.

טז) שופר מהופך קדמא.

יז) תרי קדמין.

יח) זקף קטון.

יט) זקף גדול.

כ) שלשלת.

כא) תרי טעמי.

כב) יתיב.

כג) סוף פסוק.

 

זרקא, יזרקו כולם יין אל תוך הכוסות שיהיו מוכנים לקידוש, ואז עומד בעל הבית ומקדש כפי הסדר הכתוב בהגדה.

אחר כך רוחצים את ידיהם אבל לא מברכים ברכת על נטילת ידים וזהו מקף, מלשון הקפה שאת תשלום הברכה מקיפים ושומרים לאחר מכן. אי נמי מקף שהמים צריכים להקיף את כל הידים מכל צדדיהם.

אח”כ, שופר הולך, הקולות יחדלון כי הגיע שעת האכילת הכרפס ואין משיחין בשעת האכילה.

סגולתא, ישראל לסגולתו בחר בנו מכל העמים הוציאנו מאפילת מצרים בחפזון (ולכן לא היה סיפק ביד הבצק לתפוח), וכנגד זה אנו מקיימים את המצוה החשובה בלילה הקדוש והיא אכילת מצה ר”ת מצ”ה מ’כל צ’רה ה’צילני, ועכשיו רק חוצים את המצה האמצעית (חצי אחד מניח בין השלימות והשני מצניע לאפיקומן).

א”נ חציית המצה רומזת לקריעת ים – סוף וכמו כן הסגולתא רומזת לקרי”ס שזה צורתא  .’. נקודה עליונה רומזת לנחשון אשר קפץ ראשון, ובזכותו נחלק הים ולזה ירמזון ב’ נקודים החלוקים.

אח”כ פזר גדול, מפזר בעל הבית דבריו בקול גדול לספר בספורי יציאת מצרים כיד ה’ הטובה עליו, וצריך לזה הכנה דרבה ועזר ממעל, וגם כל המסובים יפתחו פיהם בחכמה בסיפורים את הנ’ס למינהו אשר שם ס’פורים יקננו כי זה מצות וחובת היום.

תלשא, אח”כ יתלשו זוהמא מידיהם מפני שידיים עסקניות הם, וכן יתלשו ברכה מפיהם “ברכת ענט”י”, שלא כנטילה הקודמת אשר היו דוממין בלתי ברך עליה.

ונוטלים המצה העליונה והתחתונה והמחצית אשר ביניהם ומברכין ברכת המוציא ואוכלין כזית מצה בהיסבה שלא כמו בכל השנה אשר אוכלים זקופים עתה אוכלים מוטים בהיסבה דרך חירות, וזהו תילשא תלוש מנהגך דכולי שתא ועתה תאכל בהיסבה. א”נ ההיסבה מורה על חרות והדרור מהגלות וזהו תילשא שנתלשנו משיעבוד מצרים.

 

(א”ה ריחמ”א ס”ט, ע”כ כתב הרה”ג הנ”ל רמזים על טעמי המקרא, ואני הצב”י השלמתי את הדברים בס”ד).

אח”כ אזלא גריש, והוא מלשון שהולכים מגורשים בגלות, וכנגדו אכילת המרור להורות על מה שעם ישראל היו בגלות מצרים הולכים מגורשים ודחויים בעיני המצרים, ועדיין הם הולכים מגורשים בין האומות, וזהו אזלא גריש שהוא המרור של עם ישראל, הגלות הקשה.

אח”כ פסק, וכנגדו כורך שכורך את המצה ואת המרור יחד, והנה בקשת עם ישראל שיפסיק הקב”ה את הגלות הזאת שכורכה בנו.

אח”כ רביע, הוא כנגד שולחן ערוך, והנה רביע בהיפוך אותיות הוא ביער מלשון בערה, והיינו לעת שיבער הקב”ה את הטומאה מן העולם ותבוא הגאולה, נערוך שולחן ערוך בכל מיני דברים טובים לשמחת הגאולה.

א”נ בליל הסדר רביע על שולחנו יערוך שולחן ערוך בכל מיני דברים טובים וכלים נאים להראות דרך חירות.

אח”כ שני גרשין, הוא כנגד צפון שהוא האפיקומן, והיינו שכל המסובים אוכלים כזית מן האפיקומן, ונ”ל בס”ד שהאפיקומן נקרא צפון מתרי טעמי א’ שהוא צפון ומוסתר ב’ שהוא מבטל את כח היצר הרע הנקרא צפוני, וע”כ אנו אוכלין לבטל את כח היצר הרע, וזהו שני גרשין שע”י אכילת האפיקומן יבטל ה’ מעלינו את אותו אחד שפועל עלינו ב’ פעולות א’ לעבור עבירות ב’ משטין עלינו לאחר שעשינו את העבירה, וזהו שני גרשין שהיצר הרע והשטן יש בו ב’ דברים שיכולים לגרום לגרש אותנו מאת פני המלך מלכו של עולם הקב”ה.

אח”כ דרגא, הוא כנגד ברך, והיינו ברכת המזון, שכל המסובים מברכים ברכת המזון לה’ יתברך על כל טובו עלינו, וע”י זה מתעלים בדרגא כשמודים לה’ יתברך וזהו דרגא.

אח”כ תביר, תביר מלשון שבר, והיינו שרק אדם שהיה שבור בגלות כעם ישראל והוציא אותו ה’ יתברך מן הגלות הוא יודע כמה צריך להלל לה’ יתברך שהוציאנו ממצרים ממקום טומאה גדול משיעבוד לחרות.

ואח”כ מאריך טרחא, והיינו שאדם טורח להאריך הסיפור ההגדה כל אותו הלילה, ומספר בניסי ה’ ובנפלאותיו, הוא נרצה לה’ ע”י כך.

אח”כ אתנח, היינו אם נחלק את המילה לב’ את-נח היינו אם יעשה אדם כל זאת יגיע אל המנוחה והנחלה.

אח”כ שופר מהופך קדמא, וכל הדינים הרמוזים בשופר יהיה מהופך לפנינו, והיינו על אויבינו.

ואח”כ תרי קדמין, והיינו שב’ משיחין יגיעו, משיח ב’ יוסף ומשיח בן דוד.

ואח”כ זקף קטון זקף גדול, והיינו שכימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, ויהיה כל קטן וגדול בעם ישראל זקופים ויזקפו כולם את עצמם.

ואח”כ שלשלת, והיינו שישתלשל שפע גדול עצום ורב.

ואח”כ יתיב, מלשון מיושב שכולם יהיו מיושבים בדעתם לעסוק אך ורק בתורה הקדושה.

ואח”כ סוף פסוק, היינו שיהיה סוף פסוק. סוף למלכות הרשעה שרוצה להפסיק אותנו מקדושתנו, במהרה בימינו אמן כן יהי רצון.

[1] הרה”ג יששכר דוב הופמן שליט”א

מח”ס “כעמיר גורנה” ו”כמראה הקשת”

ברוקליון ניו יורק.

בס”ד כ”ח אדר ב’ תשע”א.

לכבוד ידידנו הרה”ג הנעלה הרי”ח הטוב אבוחצירא שליט”א עורך ומחבר הקובץ המפורסם “מריח ניחוח”. שלום וברכה וישע רב!

בקובץ “מריח ניחוח” מס’ 38, בענין רמזים על סימני ליל הסדר. ע”ע להגאוןרבי יעיש קריספין זצוק”ל בתחילת הגדש”פ שלו “רקיק אחד”. עי”ש רמזים נפלאים. וע”ע להגאון הישיש רבי יהושע מאמאן שליט”א בספרו שדה יהושע (בנדמ”ח עמוד רנב). והגאון ר’ חגי לוי שליט”א בספרו גינת אגוז ח”א (פר’ צו, עמוד 5) כ’ וז”ל: לכן אחי ורעי יש לזכור סימני הסדר ופירושם: קדש [א”ה: נראה שצ”ל גם ורחץ]- לרחוץ ולקדש את נשמתנו מלכלוך העבירות. כרפס– ראשי תיבות כ’לל ר’אשון פ’ה ס’גור. יחץ– צריך לחצות ולחתוך את יצה”ר. מגיד– לומר דברי תורה על שולחן הסדר. רחצה– אחר שרחצנו עצמנו, מוטל עלינו להחזיר את האחרים בתשובה ולזרוק עליהם מים טהורים. מוציה מצה– שצריך להוציא את המצה והמריבה מבינינו. מרור– יש למרר את חייו של היצה”ר. כורך– ואם קשה להתגבר על יצה”ר יזכיר לו את יום התכריכים. שלחן עורך– וכשינצח את היצה”ר יזכה לעוה”ב לישב בשלחנו של הקב”ה. צפון ברך– שעולם זה צפון לצדיקים שמברכים את הקב”ה. הלל נרצה– ושם הצדיקים מהללים את ה’ ומרוצים מהשכר המובטח להם. עכ”ל.

 

בבכה”ת יששכר דוב הופמן

ברוקלין ניו יורק

 

כמה שימושי היה הפוסט?

לחץ על כוכב כדי לדרג אותו!

דירוג ממוצע / 5. ספירת קולות:

אנו מצטערים שהפוסט הזה לא היה שימושי עבורך!

תנו לנו לשפר את הפוסט הזה!

נהנית מהמאמר? כתוב פידבק למחבר! וכך תוכל גם לקדם אותנו בגוגל

כתיבת תגובה

מאמרים דומים

סגירת תפריט
×
×

עגלת קניות

מחבר ספרים?

תוכל להצטרף עכשיו!

תוכל לצרף את הספר שלך מיידית לאתר, בפאנל החדש שלנו.