שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp

מאמרים אחרונים

תגובות אחרונות

הספר החדש ביותר באתר כרגע

בדין אין מעבירין על המצות – קצירת העומר

בסייעתא דשמיא פסח תשע”ט

מתני’ (מנחות סד:) מצות העומר להביא מן הקרוב לא ביכר הקרוב לירושלים מביאין אותו מכל מקום וכו’: ובגמ’ מ”ט איבעית אימא משום כרמל ואיבעית אימא משום דאין מעבירין על המצות.

ובתוס’ שם איבעית אימא אין מעבירין על המצות. בפ’ איזהו מקומן (זבחים דף מז.) גבי פרים הפנימיים דתנן שירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון מפ’ בגמ’ מ”ט דאמר קרא אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אהל מועד ההוא דפגע ברישא. פי’ בקונט’ דמאשר פתח אוהל מועד דריש דמשמע יסוד שכנגד הפתח וזהו מערבי של מזבח שהוא כנגד פתח ההיכל, ולא גרסינן ההוא דפגע ברישא דמשמע מטעם שאין מעבירין על המצות וכו’.

ומתרצין דלא שייך אין מעבירין על המצות אלא כשיש שתי מצות לפניו כגון דישון מזבח והמנורה, או כגון מצות קרנות שאין ידוע מהיכן יתחיל, וכן בהך דשמעתין שנוטל מן הקרוב, אבל לקבוע מקום אשפיכת שיריים לא קבעו מהאי טעמא אי לא דגלי קרא בהדיא:

ולשונם בתירוצם אין ברור כל עיקר, דלכאורה עיקר כוונתם לחלק דלא אמרינן הא דאין מעבירין על המצות רק לעניין הגברא, שיש לו להקדים מצוה הבאה ע”י ולא להחמיצה, אבל התם גבי שפיכת שיירים מדם הפנימים, קאי לעניין קביעות מקום, ואינו רק דין בגברא, אלא עצם המקום הזה הוא הנלמד כראוי לשפיכת שיירים, ונפק”מ שגם אם יעבור מעליו בעי לשוב ולזרוק שם הדם.

אלא שלפי זה אין מובן למה פתחו בחילוק בין איכא לפניו ב’ מצות, שמזה נראה לכאורה חילוק אחר, דלא אמרינן אין מעבירין אלא לעניין העדפה בין ב’ מצות, אלא שזה נדחה מהכא דלא מיירי בב’ מיני מצות, וצ”ע.

עוד יש לעיין על עיקר יסודם דלא אמרינן אין מעברין לעניין קביעות מקום שאינה תלויה רק בגברא, דהלא מצינו לכאורה לא כן בסוג’ במגילה (ו:), לעניין הפלוג’ האם ראוי לקבוע קריאת מגילה באדר א’ או ב’, דאמרו שם, דראוי לקבוע באדר א’ משום דאין מעבירין על המצוות, ופשוט שאינו דין בגברא בלבד, אלא למ”ד דקובעים אותו באדר א’, הוא קביעות גמורה, שאינו יוצא יד”ח באדר שני כל עיקר, וצ”ע.

והנה התוס’ ביומא לג. ד”ה אין מעבירין כתבו על הקושיא הנ”ל בסגנון אחר, וכל הוא לשונם שם, ‘ויש לומר דלא שייכא דריש לקיש אלא היכא דבעינן למעבד תרוייהו שיש להקדים ההוא דפגע ביה ברישא אבל היכא דלא עבדינן אלא חד לא גמרינן מיניה, ונעביד לתדיר לחודיה ולא נעביד לשאינו תדיר’.

הרי דהתם כתבו שכל שאינו שאלה של קדימה בין ב’ דברים, לא הוה אמרינן דיקבע הא דאין מעבירין, אלא היינו אומרים דיקבע התדיר, דהיינו שהיה בעי לשפוך את הדם ליסוד דרומי כמו בכל שפיכת שיירים. ואינו מובן שהרי מצינו דינא דאין מעבירין אף לעניין עומר ולעניין קה”מ, שאינו ב’ דברים וצ”ע.

ומה שנראה ביישוב כל מה שהערנו, שאף תוס’ הבינו דאיכא לדינא דאין מעבירין אף שלא לעניין הגברא בלבד, אלא לעניין קביעות מקום וכמו שמצינו לעניין קה”מ, אולם בזה פשיטא שיכולים להיות עוד שיקולים אחרים, שאינו דומה לב’ מעשים שבא לעשותם, והשאלה מה להקדים שבזה י”ל לעולם דינא דאין מעבירין, (כל שאין כאן הכרעה אחרת מחמת תדיר או מקודש), אבל הכא שבא לקבוע דבר אחד או זה או חברו, הלא זו שאלה מה לקובע מכאן ואיל ולא שאלה מקומית, ובזה כמו שיש שיקול של אין מעבירין יש גם שיקולים אחרים כמו לעניין קה”מ, דקי”ל באדר שני משום דטפי עדיף למיסמך גאולה לגאולה.

וזה מה שכתבו התוס’ שיש לחלק בין היכא שבא לבחור בין ב’ דברים ובין היכא שבא לקבוע מקום, שהגם דמצינו שגם זה נקבע עפ”י דינ דאין מעבירין על המצות, אולם אז יכולים שקולים אחרים לגבור על כך, כמו תדיר או מיסמך גאולה לגאולה וכמש”נ.

 

כמה שימושי היה הפוסט?

לחץ על כוכב כדי לדרג אותו!

דירוג ממוצע / 5. ספירת קולות:

אנו מצטערים שהפוסט הזה לא היה שימושי עבורך!

תנו לנו לשפר את הפוסט הזה!

נהנית מהמאמר? כתוב פידבק למחבר! וכך תוכל גם לקדם אותנו בגוגל

כתיבת תגובה

מאמרים דומים

סגירת תפריט
×
×

עגלת קניות

מחבר ספרים?

תוכל להצטרף עכשיו!

תוכל לצרף את הספר שלך מיידית לאתר, בפאנל החדש שלנו.