שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp

מאמרים אחרונים

תגובות אחרונות

הספר החדש ביותר באתר כרגע

ביאור בסוגיית צורכי שבת נעשים ביום טוב

בגמרא מסכת פסחים דף מו ע”ב אנו מוצאים שנחלקו רבה ורב חסדא אם צורכי שבת נעשים ביום טוב מן התורה, או שאין צורכי שבת נעשים מן התורה. למעשה, לכל הדעות ניתן באופנים מסוימים להכין צורכי שבת ביום טוב שלפניו, כי גם לרבה הסובר שאין צורכי שבת נעשים ביום טוב – יכול הוא לסמוך מן התורה על האפשרות שמא יצטרך לבסוף ביום טוב לצורך אורחים וכדומה.

המחלוקת מוצאת ביטוי מעשי במקרה שאין כל אפשרות להשתמש ביום טוב עצמו, וברור למעלה מכל ספק שאין כאן כי אם הכנה לשבת. לרבה אין צורכי שבת נעשים ביום טוב, וחייב הוא מלקות אם אפה או בישל לצורך שבת; ואילו לרב חסדא אינו לוקה, כי מן התורה צורכי שבת נעשים ביום טוב.

רש”י[1] מבאר את שיטת רב חסדא כך: מדאורייתא צורכי שבת נעשין ביום טוב דכתיב אך אשר יאכל לכל נפש[2], ושבת ויום טוב חדא קדושה היא, דתרוייהו שבת איקרו. וכי היכי דמותר לבשל לבו ביום מותר לבשל למחר.

בעיון ראשון נראה, כי רב חסדא מתייחס לשני הימים הללו כיום אחד ארוך. ולכן הוא מקיש, כפי שמותר להכין בבוקר החג את צורכי סעודת הצהריים, כך יכול הוא להכין את צורכי סעודת השבת.

אך אם נתבונן נכיר, כי יתכן שאין כל הבדל בין יום אחד ארוך לשני ימים נפרדים, ועיקר המתיר לפי רש”י הוא בכך שקדושת השבת ויום טוב שווים הם במעלה, ואין כאן שתי רמות נפרדות של קדושה. וכפי שקדושת בוקר החג וערבו שווים, כך היא שווה לקדושת השבת.

לפי זה, לא רק שיותר העיסוק בצורכי השבת הצמודה לחג, אלא אף הכנת צורכי שבת שעתידה לבוא אחרי ימות החול תהא מותרת במידה ואין כל אפשרות להכינם בימי החול המפרידים בין המועד ולבין השבת[3].

כך ניתן להבין את הבנת רבה בהמשך הסוגיה[4] כי לדעת רב חסדא יש להתיר אפיית לחם הפנים ביום טוב מן התורה, למרות שצורכי שבת הוא. לחם הפנים הנאפה בחג, מסודר למחרתו על השולחן ואינו נאכל כי אם לשבת הבאה. עם זאת, מסקנת הגמרא היא כי רב חסדא מסכים לכך, ולדעתו אכן מותר מן התורה לאפותן ביום טוב, כי גם השבת הבאה קדושה אחת היא עם היום טוב, ואין כל הבדל בין הכנת צורכי השבת הצמודה לחג, ולבין הכנת צורכי כל שבת או מועד קדוש אחר[5].

עתה, ברצוני להתמקד בביאור רש”י להמשך הסוגיא, אשר מעלה תמיהות כבדות.

רב מרי מקשה על שיטת רב חסדא, מן הברייתא האומרת כי אין לאפות שתי הלחם ביום טוב של שבועות, ‘ואי אמרת צורכי שבת נעשים ביום טוב, השתא דשבת ביום טוב שרי, דיום טוב ביום טוב מבעיא?!’

מסביר רש”י[6] את חומר הקושיא: אי נמי לא חזו השתא, הא חזו לבו ביום. ומי גרעי מצרכי שבת של מחר, דלכל האי יומא לא חזי ליה, דהא סעד כבר.

אלא לאו שמע מינה, אין מותר ביום טוב מן התורה אלא דבר הראוי לו אותה שעה.

וצרכי שבת  טעמייהו משום הואיל דאורחים. ובהני ליכא למימר הואיל, משום דההיא שעתא לא חזי עד שישחטו כבשים עליהן ויזרוק דמן, וכיון דהוה אפשר למיעבד מאתמול, לא דחי ליה ליום טוב מידי דלא חזי ליה. (ע”כ)

שיטת רב חסדא אינה מתאימה עם ברייתא זו, כפי שביאר רש”י לעיל מקיש הוא בין הכנת צורכי צהרי החג בבוקרו, ולבין הכנת צורכי שבת בחג החל בערבו. וכאן מוכח שאכן אין להכין צורכי צהרי החג בבוקרו אלא אם יש היתכנות לשימוש מידי.

וכך מסכם רש”י את המסקנה הנגזרת מברייתא זו: אין מותר ביום טוב מן התורה אלא דבר הראוי לו אותה שעה. וצורכי שבת, או צורכי סעודת החג המיועדת להתקיים בעוד מספר שעות, אינם מותרים מן התורה בלא הואיל ואי מקלעי אורחים.

רב חסדא דוחה את הראיה מן הברייתא בכך שהיא סוברת שאנו לומדים מלכם שאין להתעסק ביום טוב עם צורכי גבוה, אך אנו אמורים להתעמק במה שרש”י רואה כמחלוקת רבה ורב חסדא. לא נחלקו הם אם שבת ויום טוב קדושה אחת היא או לא, אין מחלוקתם דווקא בשבת הסמוכה ליום טוב, הוויכוח ביניהם מוצא ביטוי אף ביום טוב עצמו.

ודברים אלו דורשים בתוקף ביאור; מנין לו לרבה חידוש זה כי אסור להכין משעה לצורך חברתה, ומה מקורו בתורה? יתר על כן, אם שתי שעות ביום טוב שווים בדינם לשבת ויום טוב, הרי במקרה ואין אפשרות לומר הואיל ילקה המכין מן הבוקר לצהרים, וזאת מנלן?

על מנת להבהיר את הסוגיה, עלינו להקדים מחלוקת ראשונים במסכת ביצה דף יב ע”א, שם אנו מוצאים בדעת בית הלל שמתוך שהותרה הוצאה לצורך, הותרה הוצאה שלא לצורך. רש”י[7] מסביר כי הכוונה בכך, מתוך שהותרו מלאכות לצורך אוכל נפש, הותרו גם כן שלא לצורך כלל. ואילו תוספות[8] חולקים וסוברים שמתוך אינו מתיר כי אם בצורך מסוים גם אינו צורך אוכל נפש.

נשים לב לכך, שלפי רש”י לדעת האומרים מתוך, אין גדר היתר מלאכת אוכל נפש בכך שמותר לצורך שמחת יום טוב לעשות מלאכות האסורות בשבת, אלא שמלאכות הקשורות לאוכל – הותרו כליל ביום טוב ללא תלות בצורכי היום. ואילו לתוספות, אין כל היתר במלאכות אוכל נפש אלא לצורך שמחת יום טוב, ואף לאחר הרחבת מתוך עדיין ההיתר מוגבל לצורך היום בלבד.

אחת מהוכחות התוספות לנגד דעת רש”י, הוא מסוגייתנו בו נחלקו רבה ורב חסדא בדין האופה מיום טוב לחול, כאשר לרב חסדא הוא לוקה ואף לרבה סיבת הפטור הוא מחמת הואיל, הרי שאין היתר גורף במלאכות אוכל נפש אלא הוא מוגבל לצורך היום בלבד.

זכיתי לכוון לדברי הר”ן המובאים כלשונם בשער המלך[9], אשר מתרץ קושיא זו ואומר כי למרות שהאופה ביום טוב שלא לצורך כלל אינו לוקה לדעת האומרים מתוך, עדיין חמור האופה כהכנה לשבת שבו – בלא פטור ‘הואיל’ – לוקה אף לשיטה זו.

מקור ההחרגה החריגה הזאת מן ההיתר הגורף שניתן למלאכות אוכל נפש ביום טוב, הוא בכתוב והיה ביום השישי והכינו את אשר יביאו[10], ממנו למדו חז”ל[11] שחול מכין לשבת וליום טוב, ואין יום טוב מכין לשבת, כל שכן שאין יום טוב מכין לחול. היינו, יש מקור שאינו קשור לעשיית מלאכה ביום טוב האוסר על כל הכנה מיום טוב לחול או לשבת.

אלא שבכך אין די ליישב את דעת רש”י. שהרי לא מצאנו מקור לאיסור לא תעשה המחייב מלקות, וברור שמדובר באיסור חיצוני שאינו קשור לכתוב לא תעשה כל מלאכה.

אלא שהר”ן משתמש במנגנון אהדריה לאיסורא קמא. לפיו, ככל שיש איסור כללי לעשות מלאכה ביום טוב, והותרו מלאכות אוכל נפש, ושוב מצאנו שיש איסור גם בדברים המותרים להכין מיום טוב לחול, הרי כאשר הוא עובר על איסור זה חוזר הוא לאיסור המקורי של עשיית מלאכה. וממילא חל עליו עונש מלקות[12].

נמצא אם כן, שלדעת רש”י רבה ורב חסדא החולקים בסוגייתנו, סבורים שאין כל הבדל בין אופה לצורך יום טוב ולבין אופה שלא לצורך, ושניהם כאחד מותרים מן התורה מתוך שהותרה לצורך הותרה שלא לצורך.[13]

לא נחלקו אלא באופה מיום טוב לשבת, אשר רבה אוסר מחמת איסור ההכנה המפקיע את הפעולה מן ההיתר הגורף ביום טוב ומחזירו לאיסור לא תעשה כל מלאכה, ואילו רב חסדא מתיר וסובר שככל שהוא מכין לזמן שהוא ברמת קדושה שווה אין בכך משום הכנה.

בכך ניתן להבין את דעת רבה כפי שהיא משתקפת מדברי רש”י המצוטטים לעיל, לפיה – בלא היתר ‘הואיל’ – אסור להכין משעה אחת ביום לשעה אחרת. כי אין הוא חולק על רב חסדא בכך ששבת ויום טוב קדושה אחת היא, אלא שדעתו כי כל פעולה המוגדרת כהכנה אסורה ביום טוב. כל פעולה הנעשית בדבר שאינו ראוי לשימוש מידי, אינה כי אם הכנה והיא מוחרגת מן ההיתר הגורף שניתן למלאכות אוכל נפש.

רב חסדא לעומתו סבור, כי איסור הכנה אינו אלא במכין לצורך זמן ברמת קדושה אחרת או נעדר כל קדושה.

נסכם את הדברים – ביאור שיטת רש”י בסוגיה זו – בהדגשת המחודשות:

  • רבה ורב חסדא מודים שניהם ששבת ויום טוב רמת קדושה אחת להם.
  • רבה ורב חסדא מודים שניהם שההיתר במלאכות אוכל נפש גורף, ואינו תלוי דווקא בצורכי יום טוב. קיימת החרגה לאיסור הכנה ליום חול המחזירה את הפעולה האסורה לאיסור המקורי ומחייבת מלקות.
  • מחלוקת רבה ורב חסדא אינו דווקא בצורכי שבת הנעשים ביום טוב, הוויכוח הוא האם כל פעולת מלאכה המיועדת לשימוש לאחר זמן מוגדרת כהכנה האסורה, או שמא דווקא פעולת מלאכה המיועדת לשימוש בזמן שאין בו קדושה חשובה הכנה.
  • לפי זה, לדעת רבה אליבא דרש”י, האופה ביום טוב לצורך שעה אחרת באותו יום ואין כל אפשרות לשימוש מידי – לוקה.

[1] ד”ה מדאורייתא.

[2] שמות יב, טז.

[3] כי אם ישנה אפשרות כזאת, יש כאן הכנה לימות החול שאין בהם קדושה כלל, בכך שהוא חוסך עבודה בהם.

[4] מז ע”א.

[5] ראה להלן הערה 12.

[6] ד”ה ביום טוב.

[7] ד”ה ליפלגו.

[8] ד”ה ה”ג רש”י.

[9] הלכות יו”ט פ”א ה”ד.

[10] שמות טז, ה.

[11] ביצה ב, ב.

[12] ראה תוספות ביצה יב, א ד”ה השוחט בדיון אודות השוחט בהמה לצורך גבוה שאינו לוקה למרות שלומדים איסור מ’לכם ולא לגבוה’, ואין אומרים אהדריה לאיסורא קמא. הסברא שתוס’ מבאר על מנת למצוא את החילוק בין שחיטת בהמת קדשים ולבין איסור גיזה בפסולי המוקדשין לכאורה מציבה את המכין מיו”ט לחול בצד אלו שאינם חוזרים לאיסור המקורי, אך ניתן לחלק ולומר ששחיטת בהמת קדשים – אם לא ‘לכם ולא לגבוה’ – היינו מתייחסים אליה כצורכי יום טוב ממש, ולא היינו אמורים להגיע להיתר ‘מתוך’. ולכן היתרה חשוב כמפורש ממש. אך הכנה מיום טוב לחול, אם לא סברת ‘מתוך’ הייתה אסורה, ועל כן אין היתרה חשוב כמפורש, ולכן כאשר מוצאים מקור לאיסור – אנו מחזירים אותה לאיסור המקורי.

[13] לפי זה, ניתן  לחזור ולומר שההיתר לאפות לחם הפנים בחג שלפני השבת הקודמת לזמן האכילה אינו מחמת שאין הבדל בין הכנה לשבת צמודה לחג או שבת המופרדת על ידי ימי חול, אלא שעצם הצורך שיש לנו בלחמים בשבת הראשונה די בה להתיר את האפייה, שהרי גם שלא לצורך כלל מותר לאפות ביום טוב וההיתר שניתן למלאכות אוכל נפש גורף. אלא שבכל זאת, חושבני שהמהלך שכתבתי לעיל נכון גם בלא הכרח.

כמה שימושי היה הפוסט?

לחץ על כוכב כדי לדרג אותו!

דירוג ממוצע / 5. ספירת קולות:

אנו מצטערים שהפוסט הזה לא היה שימושי עבורך!

תנו לנו לשפר את הפוסט הזה!

נהנית מהמאמר? כתוב פידבק למחבר! וכך תוכל גם לקדם אותנו בגוגל

כתיבת תגובה

מאמרים דומים

ארבע כוסות
הרב צבי ישי דמן

יסוד תקנת ארבע כוסות

תקנו חכמים כי על כל אחד מישראל לשתות ארבע כוסות יין בליל ראשון של פסח. וכן מבואר במשנה במסכת פסחים[1]: אפילו עני שבישראל לא יאכל

קרא עוד »
סגירת תפריט
×
×

עגלת קניות

מחבר ספרים?

תוכל להצטרף עכשיו!

תוכל לצרף את הספר שלך מיידית לאתר, בפאנל החדש שלנו.