שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp

מאמרים אחרונים

הספר החדש ביותר באתר כרגע

הבוחר בתורה

תגיות המאמר

במסכת סופרים (יג, ז) אנו מוצאים את נוסח הברכה האמורה טרם קריאת ההפטרה בציבור כתקנת חכמים:

בנביאים אומר, ברוך אתה ה’ אלהינו מלך העולם אשר בחר בנביאים טובים ורצה בדבריהם הנאמרים באמת, ברוך אתה ה’ הבוחר בתורה ובמשה עבדו ובישראל עמו ובנביאי האמת והצדק.

הירושלמי (יומא ז, א) מפרש את סדר שמונת הברכות אותם בירך הכהן גדול אחר קריאת התורה ביום הכיפורים, וכה לשונו:

ומברך עליה שמנה ברכות. על התורה – הבוחר בתורה; על העבודה – שאותך נירא ונעבוד; על ההודייה – הטוב לך להודות; על מחילת העון – מוחל עונות עמו ישראל ברחמים; על המקדש – הבוחר במקדש, וא”ר אידי: השוכן בציון; על ישראל – הבוחר בישראל; על הכהנים – הבוחר בכהנים; על שאר תפלה ותחינה ובקשה שעמך ישראל צריכין להוושע לפניך בא”י שומע תפלה.

כאן רואים אנו איך ניסוח נתינת התורה כבחירה משתלב יפה עם שאר הבחירות – במקדש וציון, בישראל, ובכוהנים.
יש מן המפרשים (קרבן העדה שם בפירוש השני; הערוך ערך שמן) שהבינו את הירושלמי כפשוטה, שכך נוסח הברכה בכל ימות השנה. ומכך יש להסיק שגם פתיחת הברכה אינה מתארת את נתינת התורה כי אם הבחירה בה. וכן מצאנו (דברים רבה וזאת הברכה יא, ו): אמר רבי אלעזר: איזו היא הברכה שבירך משה בתורה תחלה ברוך אתה ה’ אלוהינו מלך העולם אשר בחר בתורה הזאת וקדשה ורצה בעושיה.
אלא, שהביטוי בחירה ביחס לתורה תמוהה. בעוד משה עבד ה’ נבחר משאר הנביאים להיות רואה באספקלריא המאירה ולדיבור ה’ פנים אל פנים, בעוד ישראל נבחר לעם להבדיל משאר אומות העולם, בעוד הנביאים נבחרו להיות דבריהם מוגדרים כאמת וצדק להבדילם מחכמים שלא שרתה עליהם רוח הנבואה, וכל שכן ממתנבאי השווא וההבל – התורה עצמה לא נבחרה אלא ניתנה ישירות מאת ה’ לעמו באמצעות משה שליחו, ומטבע הברכה השגורה בפינו נותן התורה מתאימה בהרבה!
נרחיב; הביטוי בחירה במשמעותו על פני כל המקרא משמש לתאר מצב בו יש שתי אפשרויות, ואחד מהם נבחר על פני חברו. לפי הרד”ק (שרשים ערך בחר) – גם כינוי הנער כבחור מבוסס על היותו מיועד להיבחר לכל מלאכה ותפקיד על פני הזקן ותש הכוח.
באשר אנו מאמינים כי התורה יחידה היא ואין בלתה להחליפה, לא מובן אם כן השימוש בביטוי זה כאשר אנו מתארים את נתינתה לנו, אשר יוצר רושם מוטעה כביכול קיימת תורה נוספת אשר עדיפותה פחותה ולא נבחרה על ידי ה’.
טרם אסביר את הפירוש הפשוט, אקדים פרפרת אחת השייכת יותר לרובד הרמז והסוד.
הגאון מווילנא מפרש את דברי רבי שמעון (בבא בתרא טו, א) ששמונה פסוקים אחרונים שבתורה כתב משה בדמע – על בסיס הקדמה ידועה שהתורה כולה מצורפת משמות ה’, וניתן לצרף מהם טקסט שונה לגמרי אשר משמעותה נעדרת הבנה מבחינתנו, וניתנת להשגה שמימית סודית בלבד הנמסרת רק לחכמים ויודעי חן.
לדבריו, שמונת הפסוקים האחרונים נכתבו על ידי משה בצירופים אחרים אשר אין מתארים את מותו, ורק לאחר מכן סודרו מחדש על מנת שנוכל להבינם. דמע לפירושו מבטא ערבוב, כפי שמצאנו בתרומה המעורבת בחולין הנקראת ‘מדומע’.
ניתן לבאר אם כן, שאנו מברכים לה’ על שבחר בתורה בצירופה הנוכחי המובן לנו, ובכך התאפשרה נתינתה לנו. בעוד אם היה בוחר בצורת צירוף חילופית לא היינו מקבלים אותה מקוצר המשיג ועומק המושג. לפי זה מהווה נוסח ברכה זה צורה נרדפת לנוסח הקבוע אצלנו כברכת התורה, אשר אף היא תוכנה לברך על קבלת התורה על ידי נותנה האלוהי.
אשוב לרובד הפשט.
במהלך ארבעים שנות נדודי ישראל במדבר, הלכה תורה ונמסרה ממשה לעם ישראל כולו. ככלות תקופה זו, התגבשה תורה כתובה כאשר פירושיה סובבים לה ונמסרים על פה. מלבד הנידונים ההלכתיים המוזכרים בתורה שבכתב – נמסרות הלכות אשר אין להם כל מקור כתוב. כמו כן, יש תחומים אשר המקרא מרחיב בהם, לעומת אחרים אשר רמוזים בראשי פרקים בלבד.
כפי שהתנא (חגיגה י, א) מתאר:
היתר נדרים פורחין באויר ואין להם על מה שיסמכו.
הלכות שבת חגיגות והמעילות – הרי הם כהררים התלוין בשערה, שהן מקרא מועט והלכות מרובות.
הדינין והעבודות,
הטהרות והטמאות, ועריות – יש להן על מה שיסמכו, והן הן גופי תורה.
לא משה הוא זה שהעדיף את הדינים והקדשים על פני המועדים והמעילות, או שנטה להעלים כמעט כליל את היתר הנדרים – הכל מפי ה’ עליו השכיל, לדעת מה לכתוב ומה לדבר. ולמרות שאין כל הבדל מהותי בין הדברים, כאשר כולם נמסרו לו מפי הגבורה ולא חידש מאום מדעתו, הצטווה לבחור רק בחלק מהם כאשר בא לכתוב את הספר הבסיסי לדת ישראל.
יש לנו אם כן שתי תורות, כתובה ומסורה. קדושה מיוחדת אנו נוהגים במילים אשר קודשו על ידי משה להיכלל בספר התורה, יתרה על דברי הנביאים אשר אף הם רוח ה’ נוססה בם, ועדיפה על דברי חכמים המסורים בידיהם מדור דור עד משה רבינו מפי הדבורה.
בבואנו לקיים תקנת חכמים לקרוא בחזון הנביאים אחר קיום תקנת משה ועזרא לקרוא בתורה הכתובה, אנו מקדימים שבח לה’ אשר בחר בדברי התורה הכתובה והעדיפם על פני דברי התורה המסורים לנו, או הנאמרים על ידי נביאי האמת והצדק. לאחר מכן אנו פונים לברך אודות בחירתו בנביאים ונאומיהם.
הנוסח הירושלמי אף הוא מתמקד בעיקרו בעדיפות התורה הכתובה על פני זו המסורה, ואף בעת קיום תקנת משה המתייחסת אך ורק לתורה הכתובה – הוא מברך על בחירת ה’ דווקא באלו ולא באחרים.
יתכן ומדובר בתשובה לטענות צדוקיות וקראיות השוללות פירוש מסור, ובכך הם מתייחסים לתורה הכתובה כיחידה במינה. בעוד אנו מדגישים בברכותינו את אמונתנו בקיום שתי תורות, אשר שייך להתבטא כלפיהם במונח בחירה כאשר אנו מתבקשים לעסוק באחד מהם.

כמה שימושי היה הפוסט?

לחץ על כוכב כדי לדרג אותו!

דירוג ממוצע / 5. ספירת קולות:

אנו מצטערים שהפוסט הזה לא היה שימושי עבורך!

תנו לנו לשפר את הפוסט הזה!

נהנית מהמאמר? כתוב פידבק למחבר! וכך תוכל גם לקדם אותנו בגוגל

כתיבת תגובה

מאמרים דומים

סגירת תפריט
×
×

עגלת קניות

מחבר ספרים?

תוכל להצטרף עכשיו!

תוכל לצרף את הספר שלך מיידית לאתר, בפאנל החדש שלנו.