שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp

מאמרים אחרונים

הספר החדש ביותר באתר כרגע

אישי ובעלי (ויבאר ענין נבואת הושע א-ג)

א] הושע ב, טז-כב. לכן הנה אנכי מפתיה והלכתיה המדבר ודברתי על לבה… והיה ביום ההוא נאם ה’ תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי… וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים, וארשתיך לי באמונה וידעת את ה’.

מבואר שלאחר תקופה שישראל יהיו ‘לא עמי’ ‘כי היא לא אשתי ואנכי לא אשה’, יבוא מצב שבו ישראל הם אשה של ה’ בצורה של ‘אישי’ ולא בצורה של ‘בעלי’, ומבואר שמצב זה של אישות יהיה ע”י פיתוי של ה’ לעם ישראל ודיבור על ליבם, והאירוסין יהיו ע”י צדק משפט חסד ורחמים נאמנות לה’ וידיעת ה’, ויש להבין מה המיוחד באותם אירוסין שבהם נקרא לה ‘אישי’ שלכך יש את הצורה הזו של הנישואין, ומפני מה אינם במצב נישואין של ‘בעלי’.

ב] האישות יש לה ב’ פנים שנתבארו בפסוק, א. בעלות – היינו שהאשה קנויה לבעלה ושייכת לה וכשם שיש ‘בעל הבית’ ‘בעל השור’ יש גם ‘בעל האשה’. ב. אישות – היינו שהאישיות של האיש מיוחדת לאשה ושל האשה לאיש. ההבדל הברור בין ב’ צורות נישואין אלו, הוא שבצורת בעלות אין האשה מצד עצמה קשורה לבעל ואוהבת אותו וחיה איתו, אלא מצד שהיא שייכת לו והרי היא קנינו כשאר קניניו, ובמצב זה יתכן אף שתהא אשה שייכת לבעלה אף ללא רצונה וידיעתה, שהרי יכול אביה לקדשה לחברו בעל כרחה וללא ידיעתה, וודאי שליקוחין אלו אינם קשר הדדי בין הבעל לאשה אלא בעלות של הבעל על האשה, ואינם על בסיס התאמה בין האיש לאשה, אלא על בסיס ידידות הבעל עם אבי הנערה [כמובן שאף באירוסין אלו בסוף נוצרת אהבה, אבל לא זו סיבת האירוסין אלא תוצאה מן האירוסין]. מאידך קשר אישיות ענינו שהבעל והאשה מרגישים קשורים ואוהבים זל”ז, ומתאימים זה לזה, ואין האשה שייכת לבעל אלא שניהם יוצרים את הקשר ושותפים באהבה, וא”א לאחד בלא השני, ומצד ענין זה אין יתרון לאיש על האשה, [וכמובן שכאשר קשר זה בא לידי מימוש נחתמים האירוסין ובסופו של דבר אף האשה שייכת לבעל, אמנם לא זה תחילת וסיבת הדבר אלא תוצאה ממנו] וכמובן שמצב זה אינו מתחיל ע”י אב שמקדש את בתו הנערה לידידו, אלא כפי התיאור שבשה”ש שהאיש והאשה חושקים ואוהבים זל”ז מעצמם.

ולכך בנישואים אלו שהאשה קוראת ‘אישי’ ולא ‘בעלי’, א”א לאיש לארס את האשה אם לא ידבר על לבה ויפתה להנשא לו, וללא זה אף אם יארס אותה יהיה ‘בעלה’ ולא יהיה ‘אישהּ’, וכן אינו מארס אותה ללא שיהא לה נאמנות אליו וללא שתדע ותכיר אותו, ואף ללא התכונות המתאימות להם ‘חסד משפט צדק ורחמים’, וללא זה אף אם יארסנה, לא יהיה קשר אמיתי ועקרוני בינו לבינה, לא תהא זו אלא שייכות.

ג] וכך היה אף בישראל באירוסין הראשונים שלהם שאז היה ה’ נקרא ‘בעל’ ובאירוסין שניים שהיה נקרא ‘אישי’.

כאשר בחר ה’ בישראל וגאלם מתחת יד מצרים, לא מוזכר כלל שגאלם מחמת זכותם וגדולתם או מחמת חביבותם ואהבתם, רק שאהב את אבותיהם וכרת עמם ברית ולכך לוקח אותם, ולא כתוב שום דבר על ישראל עצמם, ‘וישמע אלהים את נאקתם ויזכר אלהים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב’ (שמות ב,כד), ‘ותחת כי אהב את אבתיך ויבחר בזרעו אחריו ויוצאך בפניו בכחו הגדל ממצרים’ (דברים ד, לז) ‘לא בצדקתך וביושר לבבך אתה בא לרשת את ארצם כי ברשעת… ולמען הקים את הדבר אשר נשבע לאבותיך כיום הזה’ (שם ט,ה) ‘רק באבתיך חשק ה’ לאהבה אותם ויבחר בזרעם אחריהם בכם מכל העמים כיום הזה’ (שם י,טו), ולא זו בלבד שהבחירה לא הייתה מחמת ישראל בעצמם אלא מחמת אבותיהם, אלא אף לא דיבר עמם ה’ בצורה ברורה כאשר דעתם מיושבת על מהות האישות והברית שאליה הם נכנסים, ולקחם מבית השבי כאשר הם לחוצים ודחוקים נאנקים וצועקים, שבמצב זה אף אם עבד עבדים היה גואלם היו הולכים אחריו, וכפי שתיאר יחזקאל (טז) באריכות ‘מְכֹרֹתַיִךְ וּמֹלְדֹתַיִךְ מֵאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי אָבִיךְ הָאֱמֹרִי וְאִמֵּךְ חִתִּית, וּמוֹלְדוֹתַיִךְ בְּיוֹם הוּלֶּדֶת אֹתָךְ לֹא כָרַּת שָׁרֵּךְ וּבְמַיִם לֹא רֻחַצְתְּ לְמִשְׁעִי וְהָמְלֵחַ לֹא הֻמְלַחַתְּ וְהָחְתֵּל לֹא חֻתָּלְתְּ, לֹא חָסָה עָלַיִךְ עַיִן לַעֲשׂוֹת לָךְ אַחַת מֵאֵלֶּה לְחֻמְלָה עָלָיִךְ וַתֻּשְׁלְכִי אֶל פְּנֵי הַשָּׂדֶה בְּגֹעַל נַפְשֵׁךְ בְּיוֹם הֻלֶּדֶת אֹתָךְ, וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי, רְבָבָה כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךְ וַתִּרְבִּי וַתִּגְדְּלִי וַתָּבֹאִי בַּעֲדִי עֲדָיִים שָׁדַיִם נָכֹנוּ וּשְׂעָרֵךְ צִמֵּחַ וְאַתְּ עֵרֹם וְעֶרְיָה, וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים וָאֶפְרֹשׂ כְּנָפִי עָלַיִךְ וָאֲכַסֶּה עֶרְוָתֵךְ וָאֶשָּׁבַע לָךְ וָאָבוֹא בִבְרִית אֹתָךְ נְאֻם אֲדֹנָי ה’ וַתִּהְיִי לִי’, ומאוד מודגש הענין שהברית נעשתה עם ישראל במצב שהם היו חסרי אונים עירומים מכל, ואף כאשר נתן להם את התורה לא הסביר להם את ענינה ומטרתה ברוך ובנועם, אלא בקולות וברקים עליהם הופיע, ומיד בתחילת דבריו הזכיר להם שהוא זה שהוציאם ממצרים [כאשר הרמז ברור, שאם לא יקבלו תורתו הרי הם נשארים כפי שהיו לפני שהוציאם משם], ולזה כוונו חז”ל ‘כפה עליהם הר כגיגת ואמר להם אם מקבלים אתם את התורה מוטב ואם לא פה תהא קבורתכם’, והיינו שלא היה להם כל אפשרות נפשית להתנגד. ואף אם היה בזה משהו מבחירה אישית שלהם, לא היה זה מכח הבנתם והרגשתם בתורה, אלא מחמת הניסים והמופתים שה’ עשה לעיניהם ביצי”מ ובקרי”ס ובמ”ת, והרי זה כאשה שניאותה להנישא לאיש מחמת שראתה גודל גבורתו אבל לא ראתה את התאמתו אליה ולנפשה.

וכל זה מתאים לאירוסי הבעלות, וכאיש המארס בת ידידו, שאין עיקר הענין נעשה בינו לבין הנערה, אלא בינו לאביה, הרי הוא נשבע לאביה וכורת עמו ברית וממילא הנערה ברשותו, כן כרת ה’ ברית עם אבותנו ונשבע להם ונשבעו לו ובזה נהיו ישראל ברשות ה’, ואין צריך אלא להכניס את הנערה הקטנה שאך עתה שדיה נכונו לתוך אותה ברית הקיימת כבר עם אבותינו, ולזה לא נצרך אלא להראות גבורתו וכמה נצרכים אנו אליו ותלויים בו, ואם לא נהיה אתו הרי אנו נשארים במדבר ושם תהיה קבורתנו, ואף הוא לא בדק בנו אם אנו מתאימים לו וכמו שאמרו רז”ל ‘הללו עובדי ע”ז והללו עובדי ע”ז’, אלא סמך על אבותנו שאם בת אברהם יצחק ויעקב היא ודאי דומה היא להם, אף שיתכן בהחלט שאותו דמיון לאבותנו אינו קיים בנו עתה ולא יתגלה אלא לאחר זמן רב ועבודה רבה של כל הצדדים.

ד] אמנם אכן על אף אותה תאות גבעות עולם וכיסופי הכיסופין שאכן יתאימו עם ישראל לה’, למעשה לא כך קרה ולא מצא ה’ את ישראל כפי שרצה שיהיה עמם, ומתוך שמונה מאות וחמישים שנה שהיו על הארץ אך שנים בודדות בימי דוד ושלמה היו ישראל כתיקונם וכפי הציפיות שציפה מהם ה’ כאשר לקחם ובעלם, וכפי שאמר ביד נביאו ירמיהו ‘כברית אשר כרתי את אבותם ביום החזיקי בידם להוציאם מארץ מצרים אשר המה הפרו את בריתי ואנכי בעלתי בם נאם ה’ ‘, ועל זה הודיע ה’ זעמו וצערו ביד הושע (ט,י) ‘כענבים במדבר מצאתי ישראל כבכורה בתאנה בראשיתה ראיתי אבותיכם המה באו בעל פעור וינזרו לבשת ויהיו שקוצים כאהבם’ וכן שורר ישעיהו (ה,א-ב) ‘כרם היה לידידי בכרם בן שמן ויעזקהו ויסקלהו ויטעהו סורק ויבן מגדל בתוכו וגם יקב חצב בו ויקו לעשות ענבים ויעש באושים’.

ובמצב זה משלח ה’ את ישראל מעל פניו ‘כי היא לא אשתי ואנכי לא אשה ותסר זנוניה מפניה ונאפופיה מבין שדיה’ ‘כי אתם לא עמי ואנכי לא אהיה לכם’. ועתה עומדת כנסת ישראל כאשה עזובה ועצובת רוח, והרי היא גרושה ובוגרת ברשות עצמה, וכבר אין לה כל קשר לאביה, כבר תמה זכות אבות (עי’ שבת נה.) ‘כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו’ (ישעיהו סג,טז).

עתה לאחר שכבר אין ישראל נסמכים על האבות וזכותם, והרי הם עומדים ברשות עצמם, יש להם הכח והיכולת לדבר בשם עצמם, להיות ‘הם’, ואכן מעט מסתבכים הם בגלות וכעבור שבעים שנה כבר מבינים שאינם יכולים להסתדר לבדם, עתה הרי הם אומרים מצד עצמם ‘אלכה ואשובה אל אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה’, עתה כבר אין זה בעלי אלא ‘אישי הראשון’, עתה אף מתוך העצמיות שלהם מבינים הם ש’טוב לי’ להיות מאורסת לה’ ולא להיות אשה עזובה ועצובת רוח ואשת נעורים מאוסה. ועל מצב זה מתנודד אפרים ובוכה ‘השיבני ואשובה כי אתה ה’ אלהי’ (ירמיהו לא,יז), ועונה לו ה’ ‘עד מתי תתחמקין הבת השובבה כי ברא ה’ חדשה בארץ נקבה תסובב גבר’, עתה לאחר שכבר נתגרשנו אין את תלויה באף אחד חוץ מבעצמך, אם רצונך לחזור שובי וחזרי אחרי, שובי וסובבי אותי.

ה] ועתה בא ה’ לארס לו שוב בת בוגרת זו העומדת לפניו בעצמה, עתה הוא מדבר עמה ברוך ובנועם, לא בקולות וברקים ולא באותות ומופתים, אלא ‘ודברתי על לבה’, עתה אינו נותן לה דבר חיצוני אלא את ‘כרמיה‘, את אותם ענבים שכבר היו בתחילה במדבר והחמיצו בבעל פעור, עתה יכולים הם לבוא לתיקונם ‘כרם חמר ענו לה’ (ישעיהו כז,ב) ‘וענתה שמה כימי נעוריה וכיום עלותה מארץ מצרים’, והרי שב הקשר ומתחדש כשנים קדמונית ולא כשנים קדמונית, אמנם חוזרים אנו להיות מאורסים, אמנם לא כפי שהיה בתחילה ‘בימים ההם לא תקראי לי עוד בעלי כי אם תקראי לי אישי’.

וכאשר חוזרים ישראל להיארס לה’, עתה אין זה בזכות אחרים כי אם בזכות עצמם, עתה כאשר באים לבנות קשר אישיות צריכים תכונות אופי מתאימות, ‘וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים’ עתה לא יהיו האירוסין אלא כשישראל יתאימו עצמם לה’ ולמידותיו, שהרי עתה לא עוד תהולל אשה בשבח אביה ‘כי צדקת הצדיק עליו תהיה’ (יחזקאל יח,כ), ‘כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי כי אני ה’ עושה חסד ומשפט וצדקה בארץ כי באלה חפצתי’ (ירמיהו ט,כג), בבת זו חפץ ה’ ובתכונות אלו יארסנה לו. וכאשר האירוסין הם על בסיס התאמה אישית הרי הם קיימים לעולם, שאינם קנין חיצוני ומלאכותי המתפרק ונקרע מחמת קוצר המצע מהשתרע, אלא הם התאמה אמיתית ועקרונית שכיון שנתחברה זה לזה נהייתה לאחדים ואינה מתפרקת ‘וארשתיך לי לעולם’.

ו] ואחר האירוסין נאמר ‘והיה ביום ההוא אענה נאם ה’ אענה את השמים והם יענו את הארץ, והארץ תענה את הדגן ואת התירוש ואת היצהר והם יענו את יזרעאל, וזרעתיה לי בארץ ורחמתי את לא רחמה ואמרתי ללא עמי עמי אתה והוא יאמר אלהי’ ומאוד מודגש הענין שלאחר האירוסין עתה אין ה’ פועל פעולתו לבד אלא יחד עם האדם והארץ ובשותפותם[1], ה’ יענה את השמים והאדם יענה את הארץ עד שהארץ תוציא פריה ותענה את הדגן התירוש והיצהר פרי הזיווג בין הארץ לשמים, וכצורת האירוסין השניים ש’לא תקראי לי בעלי כי אם תקראי לי אישי’ והיינו שאין כאן בעל השדה האחראי לבדו להפרות את השדה אלא אף השדה עצמה אחראית, כל אחד עונה את חלקו, ועי”ז נקבעים ישראל ונזרעים בארץ, וחוזרים ישראל להיות עם ה’.

ויש לזכור שאמנם חזרו להיות מאורסים זה לזה, אך לא חזרו להיות נשואים זה לזה, נאמר ‘ואמרתי ללא עמי, עמי אתה’, אבל עדיין לא נאמר ‘ואמרתי ללא אשתי, אשתי את’. ואי”ה נחזור לזה בהמשך יחד עם הנביא.

ז] ביארנו הענין ש’לא תקראי לי עוד בעלי כי אם תקראי לי אישי’ בא לבאר ב’ עניני אירוסין שבין ישראל לה’. אמנם פשוטו של מקרא ממש אינו כן, וכפי שביארו המפרשים שכוונת הפסוק להמשך דבריו ‘והסירותי את שמות הבעלים מפיה ולא יזכרו עוד בשמם’, והיינו שענין השינוי מבעלי לאישי הוא מחמת שהמילה בעל דומה לע”ז הנקראת ‘בעל’ שבה חטאו מלכות ישראל בדורות אתו. אמנם ודאי אף מה שביארנו לעיל שנתבארו כאן ב’ צורות נישואין אמת הוא, וכן מוכח מכל ענין הפרשה, ויש לבאר הקשר בין ב’ הפשטים בפסוק זה.

כידוע שעובדי ע”ז לא בחינם היו עובדים לאליל פלוני או אחר, אלא כל ע”ז סימל אצלם ענין אחר, ולפי תכונות נפשם ורצונותיהם נתחברו לאליל שהתאים לענין זה, יש מע”ז שנתחברו לאלילי המים התחתונים וזה סימל אצלם ענין מסויים, ויש שנתחברו לאלילי האור וזה סימל אצל ענין מסויים ויש שהתחברו לאלילים מן החי, וכך היה בכל עע”ז שע”י עבודתם נתעצם אצלם אותו ענין שאליו עבדו, וזה היה ענין ע”ז. ובאמת כל כוחות אלו המצויים בבריאה אינם אך הכח הזה ותו לא, אלא אכן כאשר בנ”א מרגישים היטב ענין זה שבטבע הוא משפיע עליהם צורה שלמה של חיים, וממילא כאשר ענין זה שבטבע יצליח אף הם יעלו עמו, וכאשר ירד אף הם ירדו עמו. וע”ז אמר ‘אשר חלק ה’ אלהיך אותם לכל העמים תחת כל השמים’, אמנם אנו נבחרו להיות נחלת ה’ ועמו שבהם יתגלה כבוד ה’ בשלמות, ואין הצלחתם אלא בדבקותם בהי”ת המחיה ומשפיע לכל אותם כוחות הטבע, ורק בזה ישפיע עליהם ה’ מאוצרו הטוב, ובכלל זה שאף כל כוחות הבראיה יאירו להם וישרתו אותם וזה כל ענין הברכות על הגשמים וההצלחה בעוה”ז מחמת שמירת התורה והמצוות, ואם יעבדו לאותם כוחות הטבע לא רק שיהיו רחוקים מה’ ומעבודתו ולא יושפע עליהם מהשלמות הרוחנית ומהשלמות החומרית הכללית, אלא אף מאותו כח שהם עובדים לו לא יושפע להם מאומה, משום שכח זה ניתן לכל העמים ולא לעם ה’ שיש לו אפשרות רק להידבק בה’ ודרך זה להצליח, וזהו שצונו אלהינו ‘לא תעשה לך פסל וכל תמונה אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת ואשר במים מתחת לארץ’[2].

והע”ז הנקרא ‘בעל’, היה אליל שענינו היה בהשפעת שפע, בכל עניני ההשפעה היורדים ממשפיע למקבל, היינו בין השפעת השמים על הארץ בגשמים ובין השפעה של פריון באדם ובבהמה שיפרו וירבו, וכשמו כן הוא ענינו בהשפעת בעילה, באדם ובבהמה כפשוטו, ואף בגשמים כעין שאמרו בגמרא ‘מיטרא בעלא דארעא’ (תענית ו.). ועובדיו היו מתחברים ומשתעבדים אליו בכדי לקבל מענין ההשפעה הזו בכל עניניהם, וכמובן שהנצמדים להשפעה זו שמים דגש בעיקר על המשפיע ועושים את המקבל לטפל, אך המשפיע פועל והמקבל אינו אלא קולט ההשפעה וכאילו אינו שייך לענין.

ולכך שבט יוסף שעיקר ענינם ב’יסוד’ [כידוע, ואכמ”ל.] ובהשפעה היורדת מלמטה למעלה, הם האחוזים בשמים ולא בארץ, הם אלו שבעיקר עבדו לע”ז זו, והושפעו מהכנענים העובדים אותם, וטעו וחשבו שעיקר השפעה המגיעה עליהם מה’ בגשמים ובפריה ורביה, לא מה’ היא אלא מהבעלים[3].

והנה, כאשר הדבר עומד בשורשו בצורה המתוקנת ועומד יוסף בענינו, אף שודאי עיקר ענינו בהשפעה ויוסף הוא המשביר, אין הוא מנותק אף מההשפעות שנתן ה’ בארץ וכמו שברכו יעקב בברכות תהום רובצת תחת, וצריך היסוד להתחבר במלכות ולהשפיע בה ואף לקבל ממנה, וזה ענין חיבור יוסף ליהודה. אמנם כאשר אינם נמצאים בענינם בצורה הנכונה המחוברת לה’, אלא מחמת החיבור לבעלים והיינו לכוחות העומדים כנגד תכונותיהם, אז אינם מושפעים אלא ממקום נמוך וצר מאוד שבו אין אלא את התכונה הזו לבד, מושפעים הם ממקום שאינו יכול להתחבר אף לארץ בשלמות, וכידוע מהבלי כתבי ע”ז שה’בעל’ ואלילי השמים היו נלחמים באלילי הארץ, משום שממקומם הצר אין כל אפשרות חיבור, וכל אחד אינו רואה אלא את עצמו ותכונותיו, אמנם כאשר הדברים עומדים בצורתם המקורית בה’ ית’ שהוא נוטה השמים ויוסד הארץ אז הבריאה כולה מחוברת זה לזה, ואף תכונת המשפיע והמקבל מחוברים ואינם מסוכסכים זה בזה, והדברים עומדים כתיקונם.

וענין זה שהצמידו מלכות ישראל בראשות בני יוסף את תכונותיהם לבעל ולא לענין המתאים להם בהי”ת, מלבד איסור וטעות ע”ז שבזה, זה אף גרם את עיקר נפילתם ושחיתותם עד שנזורו לגמרי מאחרי ה’, שעיקר טעות בית יוסף בבית ראשון הייתה בכך שלא קבעו גדרים להלכה, וקיימו התורה רק בצורתה השמימית והרגשית, ולא קבלו את התורה אלא בצורה של תושב”כ ולא המשיך אצלם לענין של תושבע”פ המגיע מהארץ, וכידוע שמזה היה עיקר טעותם ונפילתם, וטעות זו מקורה בהיצמדות אך לתכונת המשפיע ולא לתכונת המקבל.

ובזה מתחבר פשט הפסוק ‘לא תקראי לי עוד בעלי כי אם תקראי לי אישי’ לעומקו, שכאשר יסורו שמות אלילי הבעל מישראל, ולא יתייחסו לענין האלהי אך כקבלת השפעה, או כאשה השייכת לבעלה, אלא נתייחס לעבודת ה’ בצורה של אישות משותפת שאף עלינו מצד עצמנו לעבוד את ה’, וזה ענין תושבע”פ, אז יהא ה’ אצלנו כ’אישי’, וכל שינוי זה עצמו לא בא אלא מחמת עזיבת אלילי הבעל.

ח] וכאמור לעיל על אף האירוסין השניים שבהם נקרא ה’ ‘אישי’, מ”מ עדיין לא כתוב שנשאה ה’, ומשא”כ בנישואים ראשונים כתוב שכבר הייתה לו לאשה, ונאמר ‘ואנכי בעלתי בם’, וכאן רק נאמר ישראל נהיו בחזרה עם ה’ אבל לכלל אישות עדיין לא באו.

ולרמז הבחינה הזאת צוה ה’ את הושע (בפ”ג) לקחת עוד אשה ‘אהבת רע ומנאפת כאהבת ה’ את בני ישראל והם פונים אלא אלהים אחרים ואוהבי אשישי ענבים… ואומר אליה ימים רבים תשבי לי לא תזני ולא תהיי לאיש וגם אני אלייך’ היינו שיהיו ליקוחין שיתחילו אך בכך שישראל יושבים וממתינים לה’ ואינם זונים לאלהים אחרים וגם ה’ אינו מתייחד עמם, וכך תהיה צורה זו ‘כי ימים רבים ישבו בני ישראל אין מלך ואין שר ואין זבח ואין מצבה ואין אפוד ותרפים’ היינו תקופה שלמה שאין לא קשר עם ה’ ומאידך לא קשר עם האלילים, ואף העם עצמו לא בנוי כל צרכו אין מלך ואין שר, ואחר תקופה ארוכה שעם ישראל ישבו כך, כמאורסים הממתינים לנישואיהם, ‘ישובו ובקשו את ה’ אלהיהם ואת דוד מלכם ופחדו אל ה’ ואל טובו באחרית הימים’ ולאחר ביקוש זה תבוא הגאולה השלמה וכבר יהיו נישואים גמורים.

והענין הוא שאמנם חזרו ישראל להיות לה’ ונתארסו בצורה חדשה, אמנם עתה כאשר הדבר תלוי בהם עצמם וכבר תמה זכות אבות, כל דבר הולך בקושי שצריך לשנות את כל העם בעצמו להיות אחרי ה’, וזהו שאמר ה’ ימים רבים תשבי לי לא תהיי לאיש וגם אני אלייך, שנצרכים לחודשי הבחנה להפריד בין זנות האלילים לבין אישות ה’, וימים אלו צריכים להיות נקיים מהליכה אחר אלהים אחרים, ולכך ‘תשבי לי’ שהחזיר ה’ את ישראל לארץ שלא יושפעו מאלהי הנכר, ורק לאחר תקופה מסויימת שאכן יהיו ישראל נקיים מבועלים זרים, ויתמלאו ציפיה ליחוד עם ה’, אז יחזירם ה’ אליו לגמרי. ולכך צריכים אף ל’בקשת דוד מלכם’, שהוא היכול לחבר חיבור מתוך הארץ כגודל החיבור המגיע מהשמים ומהאבות.

ובפשוטו אין ליקוחין אלו ליקוחין חדשים אלא הם תיאור עוד בחינה בליקוחין השניים, אמנם נרמז כאן שבכל אופן הליקוחין השניים יהיו מחולקים לשניים שבתחילה יהיה רק אירוסין, ואח”כ תהיה לקיחה שלישית והיא גאולה שלישית שישבו ישראל בארץ ה’, אבל עדיין לא יזדווג עמם ונבואה ומקדש לא יחזרו עד שיבקשו את ה’ אלהיהם ואת דוד מלכם. ועל דבר זה אנו יושבים וממתינים מאז השיבנו אלהינו אישנו לארצנו, ולחדר המיטות עדיין לא הביאנו.

 

ט] הושע ב,א. והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי. היינו שבזמן ובמקום שנקראים ‘לא עמי’ יקראו ג”כ בני אל חי, והיינו שבאותו זמן שאינם נקראים עם ה’ ואין הקשר שלהם עם ה’ מבוסס על זה שהם עמו, שהרי העם כבר נחרב ונשחת ואין אלא יחידים, אז יהא הקשר עמם כאב לבנו ויקראו בני אל חי, למרות ש’עם’ הם לא ‘בנים’ הם כן, כך הוא פשוטו של מקרא[4].

והענין הוא שבגלות שבין בית ראשון לבית שני, אז באמת לא היה עם ישראל, אלא היו בני ה’, וזה עיקר החילוק בין בעל ואשה לאב ובנו, שבעל ואשה זה קשר ממשי, ולא יתכן להיות בעל ואשה כאשר הבעל בארץ והאשה בבבל, משא”כ בן נשאר לעולם בן אף ממרחקים והוא קשר שאינו יכול להינתק לעולם.

וכאמור ענין הקלקול של בית יוסף בבית ראשון היה שראו את עיקר עבודת ה’ אך כקשורה ללמעלה ולא כענין הטבוע בהם עצמם, והוא ענין צורת האישות של בעלות שה’ בעלים שלהם, והם אינם כלום בענין וכפי ששדה אינה אלא קנין בעליה ולא שותפה, וזה היה תיקון הגלות שיהיו כאב ובן הקשורים בכל מקום שהם, שיהיה הקשר בינם לבין ה’ בעצמותם ובתוכם, וזה המכשיר לצורה החדשה של האירוסין של ‘אישי’ שעצם האישיות קשורה לה’, וזה דרגה יותר מבן, שלא רק שקשורים לה’ מעצם הטבע אף ללא רצון, אלא קשורים מעצם רצונם ותשוקתם, וענין ‘בני אל חי’ הוא המכשיר ל’אישי’[5].

[1] וכן מודגש כאן הענין שגם השמים וגם הארץ פורים יחדיו, והוא כי עיקר הספר על ענינה של מלכות יוסף ידבר ואף שעיקר ענינו בשמים ובגשמים היורדים מהשמים, מ”מ היסוד מחבר שמים וארץ, וכמו שנתברך ב’ברכות שמים מעל ברכות תהום רובצת תחת’.

[2] כל קטע זה על ביאור ענין ע”ז, נתבאר לי מהר”ר אוריה ענבל שליט”א.

[3] ובמצרים הייתה האלילות הפוכה, וסגדה לכוחות הטבע הארציים והתחתונים, וזה ענין הכתוב כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים אשר תזרע בזרעך והשקית ברגלך כגן הירק כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה ארץ הרים ובקעות למטר השמים תשתה מים, והיינו שמצרים עיקר כוחה בארץ וכנען עיקר כוחה בשמים, וכידוע עיקר כנען הוא בחלק היותר צפוני ומה שנקרא היום לבנון ושם היה מושב הפיניקים והחיתים שעבדו לבעל ושם עיקר ענין ארץ הרים ובקעות למטר השמים תשתה מים, וממלכת יוסף הייתה סמוכה לכנען ומלכות יהודה היו סמוכים למצרים ובנימין ידיד ה’ באמצע שם מקום בחר האלהים לשכנו, והיינו שיוסף [וממלכתו] שביסוד, נמצאים בצפון קרוב לכנען, ויהודה שבמלכות נמצאים בדרום קרוב למצרים. והניתוק בין ב’ בחינות אלו והשתעבדות והתחברות רק לבחי’ אחת זה בחי’ זכר לזכר ונקבה לנקבה שדרשו חז”ל בתו”כ [והובא בר”מ איסו”ב כא,ח] שזה ענין הכתוב כמעשה ארץ מצרים וכמעשה ארץ כנען לא תעשו, אמנם בכל אופן עם ישראל צריכים את ב’ הבחינות האלו יחד, וזה אחד מהסיבות שהיו ישראל במצרים ומשם עברו לכנען, שיהיו מחוברים לשמים ולארץ.

[4] והמפרשים פירשו ‘במקום’ כפירושו בלשה”ק שבזמננו מלשון ‘תחת’ ‘חלף’, והיינו שתחת שנקראו עד עתה לא עמי יקראו מהיום בני אל חי. ופי’ זה אינו נראה כלל ומוקשה מאוד, א. לא מצאנו במקרא ‘בִמקום’ על משמעות זו, אדרבה כל המקומות הם כפי שפרשתי שבאותו מקום שיש כך יהיה גם כך, ‘ושחט אותו בִמקום אשר ישחט את העולה’ (ויקרא ד,כד,כח,לג. ו,יח. ז,ב. יד,יג.) ‘והיה בִמקום השחין שאת לבנה’ (שם יג,יט) ‘ובִמקום אשר ישכן שם הענן יחנו בני ישראל’ (במדבר ט,יז) ‘חי אדוני המלך כי אם בִמקום אשר יהיה שם אדוני המלך אם למות אם למות אם לחים כי שם יהיה עבדך’ (ש”ב טו,כא) ‘בִמקום אשר לקקו הכלבים את דם נבות ילוקו הכלבים אם דמך גם אתה’ (מ”א כא,יט) ‘לא מראש בסתר דברתי בִמקום ארץ חושך’ (ישעיהו מה,יט) ‘כי בִמקום אשר יגלו אותו שם ימות’ (ירמיהו כב, יב וכעי”ז יחזקאל יז,טז) ‘בִמקום אשר נבראת שם אשפוט אותך’ (יחזקאל כא, לה) ‘מי יעלה בהר ה’ ומי יקום בִמקום קדשו’ (תהלים כד,ג) ‘כי דכתנו בִמקום תנים’ (שם מד,כ) ‘אל תתהדר לפני מלך ובִמקום גדולים אל תעמוד’ (משלי כה,ו) ‘תחת רשעים ספקם בִמקום רואים’ (איוב לה,כו) ‘לתת לנו יתד בִמקום קדשו’ (עזרא ט,ח) ‘בִמקום אשר תשמעו את קול השופר שם תקבצו אלינו’ (נחמיה ד,יד) ‘ויחל שלמה לבנות את בית ה’ בירושלים בהר המוריה אשר הכין בִמקום דוד בגרן ארנה היבוסי’ (דהי”ב ג,א), אלו כל המקומות שנזכר בהם הלשון ‘בִמקום’ במקרא (ע”פ המחשב, כמובן) ואין אחד מהם מתפרש במשמעות של ‘חלף’ או ‘תחת’. ב. שא”כ היה צריך לומר ‘בִמקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם עמי אתם’ וכפי שכתוב בהמשך (סופ”ב) ‘ואמרתי ללא עמי עמי אתה’. ג. ועוד שהרי מפורש מיד בהמשך ‘אמרו לאחיכם עמי ולאחותיכם רוחמה, ריבו באמכם ריבו כי היא לא אשתי ואנכי לא אשה ותסר זנוניה מפני ונאפופי מבין שדיה’ והיינו שעדיין רב ה’ עם עם ישראל ואומר ריבו באמכם ריבו כי היא לא אשתי ואנכי לא אשה, ואינו קורא שם ‘עם’ אלא על אחיכם אבל בעיקר העם אינו קורא כן וכפי שמתואר אח”כ באריכות המריבה עם ‘אמכם’ והיינו כנס”י.

[5] ואמנם כל זמן שעדיין לא התממש לחלוטין ענין האישות ואנו אוחזים רק באירוסין ולא בנישואין, עדיין נקראים אנו בעיקר בנים, ולכך בתפלות אין כלל הזכרת ענין האישות רק הענין שה’ אבינו. ושמעתי מידידי הר”ר יוסף וידר שליט”א שזה ענין שבזמן בית שני אין משתמשים בשם הוי”ה אלא בשם אדנות, שבן אינו קורא לאביו בשמו וכן עבד לרבו, ואין לך קטן שקורא לגדול הימנו בשמו אלא אשה, ובזמן בית ראשון היו משתמשים בשם הוי”ה אבל לאחר שנתגרשו א”א להשתמש בזה אלא במקום המקדש ששם שייך קצת אישות ואחר שחרב אנו בעיקר בצורת בנים, עד שיחזירנו אישנו אליו.

כמה שימושי היה הפוסט?

לחץ על כוכב כדי לדרג אותו!

דירוג ממוצע / 5. ספירת קולות:

אנו מצטערים שהפוסט הזה לא היה שימושי עבורך!

תנו לנו לשפר את הפוסט הזה!

נהנית מהמאמר? כתוב פידבק למחבר! וכך תוכל גם לקדם אותנו בגוגל

לפוסט הזה יש תגובה אחת

  1. בענין עבודה זרה שמתחברים לענין מסויים אפשר לציין ענין ערסא דגדא. אם כי כשהאמינו במזל הזה אינו בהכרח שאכן היה בדבריהם ממש, כשהמזל יעלה יעלו עימו, אלא שכך האמינו. ובענין מצרים אפשר לציין המדרש שכשבאו לפרעה של כמה ארצות כיבש וכו’ ואמרו לו חכמיו בן חכמים הוא בן מלכי קדם, ואמר להם הקב”ה לעצמכם קראתם חכמים ולי בן חכמים וכו’. יישר כח.

כתיבת תגובה

מאמרים דומים

אגדה
הרב יחיאל מאיר

התפילה וסידרה

א] הסדר הכללי של תפילת י”ח תפילת י”ח, היא צורת עמידתנו לפני ה’, כמובן שעמידה זו, אינה רק בשעת התפילה עצמה, אלא כל ימי חיי

קרא עוד »
אגדה
הרב יחיאל מאיר

ושמרו דרך ה’

בראשית יח, יז-כ.  וה’ אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עשה:  ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום ונברכו בו כל גויי הארץ:  כי ידעתיו למען

קרא עוד »
ספר ויקרא
הרב יחיאל מאיר

סדר ספר ויקרא

ספר ויקרא פותח בקריאת ה’ למשה אל אהל מועד, וזה ענינו של הספר סדר החיבור והיחוד של ישראל  לה’ באהל מועד, וכענין אהל מועד כן

קרא עוד »
סגירת תפריט
×
×

עגלת קניות

מחבר ספרים?

תוכל להצטרף עכשיו!

תוכל לצרף את הספר שלך מיידית לאתר, בפאנל החדש שלנו.