שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp

מאמרים אחרונים

תגובות אחרונות

הספר החדש ביותר באתר כרגע

סדר ספר ויקרא

ספר ויקרא פותח בקריאת ה’ למשה אל אהל מועד, וזה ענינו של הספר סדר החיבור והיחוד של ישראל  לה’ באהל מועד, וכענין אהל מועד כן הוא הספר, שבו נועדים ה’ וישראל.

תחילת הספר בפרשת ויקרא הוא בדיני האדם המביא את הקרבן, איך יהיה לו רצון לפני ה’, פרשת צו מפרטת את דיני הקרבן עצמו היאך יעלה לרצון לפני ה’, ואחר שהאדם והקרבן מוכנים לעמוד והרצות לפני ה’ ולהכנס לפניו, בא ענינה של חנוכת המשכן שאז מייחדים הבית להתוועדות ומתחילים בהתרצות והתקרבות ופיוס.

ובחנוכת המשכן מתו בני אהרן, ומתוך ענין זה נצטוה אהרן ובניו על איסור ביאת שתויי יין למקדש משום שהם צריכים להבדיל בין הקודש ובין החול ובין הטמא ובין הטהור, ואז באו כל הלכות טומאה וטהרה, וכפרת המקדש מהטומאה [וכאן נכנס שחוטי חוץ וכיסוי הדם, שהוא ענין בפנ”ע ויתבאר אי”ה] והלכות קדושה קדושת ישראל וקדושת הכהנים וקדושת הקרבנות, והכל נסמך על מיתת בני אהרן שאז נצטוו על ההבדלה בין קודש לחול ובין טמא לטהור, ונתפרטו דיני הקודש והטהרה והטומאה.

אמנם אי”ז אך במקרה שמתו בני אהרן בחנוכת המשכן ומשום זה נתפרטו הדינים, אלא מעיקר הצורה זה המקום שהם צריכים למות [אם יחטאו, כמובן] וזה המקום שצריכים להאמר דיני הטומאה והקדושה, והיינו שאחר שעומד האדם ורוצה להקריב את קרבנו אם עולה אם שלמים אם חטאת, והקרבן עומד מוכן לכנוס לפני ולפנים ולהכניס עמו את רצונו של בעל הקרבן, לעלות ולהתקרב ולהתוועד עם ה’, ועתה הוקם המשכן והוצב גבול בין ישראל להי”ת, בין קודש לחול, אמנם עיניהם של ישראל אינם נשואות אל הגבול אלא  אל התוך, אל ההתוועדות והקרבה לה’ ע”י קרבניהם, ובמקום זה לפתח חטאת רובץ להיכשל בעירוב בין  קודש לחול בין טמא לטהור, ולבוא לקודש אף מתוך המצב הלא מובדל, לבוא לקודש בצורת חולין, וזה בעצם  ביטול תוכנו של המשכן ביטול הגבולות בין קודש לחול, התייחסות לקודש כאילו הוא חול ומחובר לכל מצבי העולם הטמאים והטהורים.

ולכך היה נצרך שמישהו ימות על קידוש ה’, בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד, והיינו להראות שאפילו הקרובים לה’ כשהם נכנסים לקודש בצורת חול ובצורה שאינה מבדלת בין טמא לטהור הרי הם מתים, נאכלים ונשרפים הם מהאש אשר לפני ה’, רק מי שמתאים עצמו למצב זה של קדושת ה’ הרי יכול לכנוס ואינו נשרף מחמת הקדושה, אך מי שאינו מתאים עצמו אליה הרי הוא כלה ממנה, היינו שיש כאן מחיצה המבדלת ומפסקת בין הקודש לחול וא”א לערב ביניהם, וא”א לעבור מזה לזה ללא הכנה והתקדשות. וכאן מקומה האמיתי של פרשת הטומאות.

ולאחר שהוכרו הגבולות בין הקדושה לטומאה, ואיסור שתיית היין המטשטש הגבולות, נדרשים דיני הטומאה עצמם בכדי שנוכל להבדיל בין הטמא לטהור. ולאחר הלכות הטומאה באה פרשת כפרת הקודש מטומאות בני ישראל, ושם נרמז שאף זה סיבת מיתת בני אהרן מחמת שלא התקדשו והכינו עצמם בפר בן בקר לחטאת ואיל לעולה קודם שנכנסו לקודש, והיינו שאף זה מכלל ההתקרבות לה’ בתוך הקודש, לכפר על הטומאות ולבוא לפניו בצורה נקיה וטהורה יותר, וזה ממכשירי ההתוועדות באהל מועד.

ואחר נצטוינו על איסור שחוטי חוץ, משום שכל פרשיות אלו של הטומאה והטהרה וכפרת הקודש הם למען הצב גבול בין מחנה שכינה למחנה ישראל, ולומר שכל החיובים והקרבנות  שנאמרו בתחילת הספר צריכים להיעשות בצורה קדושה זו באהל מועד, ורק שם מקום ההתועדות, וזהוש בא להזהיר עתה על שחוטי חוץ, שכשם שחטא הוא להכניס הטומאה לקודש וצריך להבדילה הימנו, כן צריך להקריב הקודש רק במקדש ולא במקומות החולין, ומכלל זה הצווי על דם וכיסויו שהדם הוא הנפש אינו בא אל תכליתו אלא במזבח.

ואחר שנתבארו דיני הטומאה וכפרתה, עתה מבאר והולך הלכות קדושת ישראל והיינו צורת ישראל בשלמותם, צורת האדם שראוי לו להבדל מהטומאה ולהתוועד עם ה’, וזהו דיני עריות שהפוגם בהם אינו ראוי עוד לשבת כלל בארץ ה’ ולא רק מהמשכן נדחה אלא אף מהתוועדות רחוקה, ואח”כ מסדר כל דיני קדושת ישראל וקדושת הכהנים וקדושת הבהמות המוקרבות, וכ”ז הוא שלאחר ההבדלה מן הטומאה בצורה שלילית, צריך לקדש עצמו בצורה חיובית שיהיה ראוי להתוועדות. וכאן סיום פרשת הקדושה ‘ונקדשתי בתוך בני ישראל’.

ועתה לאחר שמשום מיתת בני אהרן נכנס כאן ענין הטומאה והטהרה והקדושה בקשר למקום ההתוועדות, חוזר לבאר עיקר ענין ההתוועדות.

וזה פרשת ‘אלה מועדי ה’ מקראי קודש’ היינו הזמנים שבהם נועד ה’, עד עתה פירש גבולות הקודש שבמקום ומשמרתם, ועתה מפרש גבולות הקודש שבזמן, וכן הוא ממהות ענין הקודש שטעון הוא מחיצות, שזה ענין ההבדלה, ואף בחז”ל מצינו שחיברו השבת ויו”ט לענין ההבדלה בין קודש לחול ‘המבדיל בין קודש לחול בין ישראל לעמים בין יום השביעי לששת ימי המעשה’ וזה ענין ההבדלה שאף יו”ט טעון לה, וכן מצינו  שהשוו בענין מה חוץ לזמנו לחוץ למקומו, והיינו שא”א שיהיה הקודש מתפשט בכל המקומות  ובכל הזמנים והובדלו והוגדרו לו ימים ומקומות, שבהם שורה שכינת ה’ להתוועד עם עמו. [וכאן בא דין המנורה ולחם הפנים והמגדף, וא”י שייכותם].

ואחר זה מפרש דיני שמיטה ויובל, וכאן נפגשים קדושת המקום והארץ עם קדושת הזמנים, והיינו שכאשר מתייחסים למהלך הזמן בצורה רחבה ומשפיעה יותר, לא רק של קציר אביב ואסיף שהם התעסקות בנ”א עם הקרקע, אלא מהלך כולל יותר של הזמנים של עצם מציאות השנים, ממילא אף המועד של זמן זה אינו חל על האנשים אלא על עצם מציאות הארץ, וזה התועדות עם הארץ והזמן ברמה כללית ורחבה יותר, וזה התפשטות קדושת אהל מועד והמקדש לכל הארץ, והתפשטות קדושת המועדים למהלך הכולל כל הזמנים, ומשמעות התפשטות זו היא שאין מציאות ה’ אך במקומות ובזמנים מסויימים אלא ‘כי לי הארץ’, והיינו שכל הארץ מושפעת מקדושת ה’ שבמקדש, וכן להיפך, מציאות ושכינת ה’ במקדש היא על ידי שהארץ כולה עומדת מסודרת כפי הסדר האלהי.

ומקדושת היובל לא רק הארץ נסדרת בצורה האלהית, אלא אף ישראל ומשפחותיהם חוזרים ונסדרים בצורתם המקורית וזה ענין ‘ושבתם איש אל אחזתו ואיש אל משפחתו תשובו’, ומפרשת היובל מתפשטים ומשתלשלים עוד פרטים רבים של הונאה ועבדים ומכירת קרקעות, וחלקם נוגעים לדיני היובל עצמו ולממכר הארץ, וחלקם קשורים לעיקר הענין של סדר ישיבת ישראל על הארץ ומהות וגבול קניניהם.

ואח”כ יש הצווי ‘לא תעשו לכם אלילם ופסל ומצבה לא תקימו לכם ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחות עליה’, ואף כאן מודגש ענין קדושת הארץ מאחר שה’ שוכן ומתוועד עם ישראל ברמה מסויימת בכל הערץ, הלכך צריך להקפיד על קדושתה, ויותר צריך להרחיק ממנה האלילים והמצבות, וכפי שנפסק להלכה חומר הארץ מחו”ל בדבר זה.

ובסוף נחתמים המצוות ‘את שבתותי תשמורו ומקדשי תראו’, ונראה ששבתותי כולל בתוכו שבת בראשית ושבת הארץ ויובל, ואם כל הימים טובים מקראי קודש המשתלשים מהשבת שהיא מקרא קודש, וכולם נקראים שבתון, ומקדשי תיראו כולל בתוכו את כל  קדושות המקום מהמקדש עד קדושת שמיטה ויובל שבכל הארץ, ואך כל האזהרות שסביב זה והיינו הטומאה והטהרה, מצד מקום המקדש, והזהירות בקדושה ועריות שסביב קדושת הארץ. וב’ דברים אלו שמירת הימים ומורא המקדש הם הכוללים בתוכם ומסכמים את כל ספר ויקרא, והם מוקדי ההתוועדות שסביבם עומד כל הספר, ספר ההתועדות בין הקב”ה לישראל.

ואח”כ יש הברכות וקללות שהם חלק הקב”ה בברית, וזה לאחר סיום מצוות שנאמרו בסיני ובאהל מועד, ולאחר שנתבאר עיקר הקשר בין ישראל לה’ בשבת ובמקדש, שעל ההתקשרות כורתים ברית.

וצ”ב מדוע פרשת ערכין היא אחרי הקללות, ושמא כיון שאינה חובה אלא התנדבות אי”ז בכלל הברית, שהרי אין כאן מצווה ועושה אלא עושה מדעתו, אמנם עדיין צ”ב שלאחר שכבר העריך מחוייב בשאר הדינים ולכאו’ דינים אלו גם צריכים להיות מכלל הברית. וצ”ב.

 

כמה שימושי היה הפוסט?

לחץ על כוכב כדי לדרג אותו!

דירוג ממוצע / 5. ספירת קולות:

אנו מצטערים שהפוסט הזה לא היה שימושי עבורך!

תנו לנו לשפר את הפוסט הזה!

נהנית מהמאמר? כתוב פידבק למחבר! וכך תוכל גם לקדם אותנו בגוגל

כתיבת תגובה

מאמרים דומים

אגדה
הרב יחיאל מאיר

ושמרו דרך ה’

בראשית יח, יז-כ.  וה’ אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עשה:  ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום ונברכו בו כל גויי הארץ:  כי ידעתיו למען

קרא עוד »
סגירת תפריט
×
×

עגלת קניות

מחבר ספרים?

תוכל להצטרף עכשיו!

תוכל לצרף את הספר שלך מיידית לאתר, בפאנל החדש שלנו.