קריאת שמע

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

[יחוד ה’, אהבתו, בשכמל”ו, ג’ הפרשיות, ברכות ק”ש, סמיכת גאולה לתפילה]

א] ביאור פסוקי ‘שמע’ ‘ואהבת’ והקשר ביניהם

דברים ו, ד-ה. שמע ישראל י-הוה אלהינו י-הוה אחד, ואהבת את י-הוה אלהיך בכל לבבך ובכך נפשך. ענין הכתוב הוא שידעו ישראל שי-הוה שהוא האלהים שלנו הוא האלהים היחיד, ואין עוד אלהים בעל כח בלתו.

והנה כמובן שזה שי-הוה הוא האלהים היחיד, אינו רק בזה שהוא בעל כח היחיד, היות והכח אינו היש היחיד, אלא כל תוכן שבמציאות הוא ישות מסויימת, וכאשר אנו אומרים שי-הוה הוא האלהים היחיד אין עוד, היינו שאין שום כח ושום תוכן אמיתי הקיים לעצמו, אלא כל הכוחות והתכנים כולם קיימים והווים מכח מציאות הי”ת. וכן בדין שהרי אף כל האלילים לא היה עניינם אך בכוח לבד אלא בתוכן העומד מאחורי הכוח, כגון אל הפריון, היופי, וא”כ אף מה שאלהינו אחד ואין אלהים זולתו היינו שאין כלל תוכן בעולם שאינו מהי”ת.

והנה מענין זה נובע מה שכתוב אח”כ ואהבת את ה’ אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך, והיינו שכיון שכל התכנים שבעולם נובעים מהקב”ה ממילא אוהבים אותו, והיינו משום שהאבה לאחר נובע ממה שיש לשנינו ענין משותף, ולכך כיון שכל תכני העולם יוצאים מהי”ת מחמת יחוד כל תכני העולם בו לכך נצטוינו על האהבה. והו סמיכות ‘אחד ואהבת’.

אמירת בשכמל”ו בין ‘שמע’ ל’ואהבת’

ב] והנה חז”ל ביטלו את הסמיכות שבין ‘אחד’ ל’ואהבת’, והתקינו לומר ביניהם ‘ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד’, וטעם הדבר הוא משום, שבמציאות כהיום הזה אין תכני העולם מחוברים למציאות ה’, ואין רואים איך הם מתקשרים לה’ לחוקיו ולמידותיו, וצורתם שהם עומדים עצמאיים ומנותקים מהטוב האלהי, והאוהב את ה’ מחמת שהכל קשור אליו, או שהוא משקר את עצמו ואינו אוהב, או שהוא מכשיר את השרץ ואמר טהור הוא וכך הוא קשור לה’, וזה גרוע שבעתיים שגם אינו שואף לתקן, וגם תולה כל רעות ותועבות העולם בהי”ת.

ולכך תקנו לומר בשכמל”ו, והיינו ששם י-הוה אכן יתברך לנצח נצחים ויכלול תוכו כל תכני העולם, ולא רק שיהיה ה’ אחד, אלא שגם שמו וגילויו החיצוני יהיה אחד עם כל תכני העולם, בפועל ממש ולא רק בשורשי הדברים, וזהו שאמרו בזוהר דשמע ישראל יחודא עילאה בשורשי הדברים, ובשכמל”ו יחודא תתאה במציאות ממש, ועתה כל זמן שלא נתממש יחודא תתאה, ואנו רק מתפללים על זה בשכמל”ו, אז כל אהבתנו אינה אלא באמונה שככה זה בשורשי הדברים, אבל אי”ז אהבה מצד החוש וההשגה שככה זה.

ג] תוצאת אי ההבדלה בין ‘שמע’ ל’ואהבת’

והנה שכיח בזה ב’ טעויות, טעויות שלא אלה שלא קיבלו את ההפסקה של חז”ל בין ‘אחד’ ל’ואהבת’, טעויות המשפיעים בפועל על חיי המעשה הדעה והרגש, שני בעלי טעויות המנוגדים זה מזה אך למעשה מגיעים לאותו מקום ומביאים לאותו מקום.

א. אלו האומרים וחווים כל חייהם שכל התכונות והכוחות בעולם נובעים מהי”ת, וכיון שיחודא תתאה לא הושלם, וענין זה שכל תכונות העולם מה’ עדיין אינו קיים בפועל עכשיו, ומחמת כן הרי הם משייכים את האהבה שלא במקומה, ומקלקלים בכך שלמעשה הם מכשירים את כל כוחות ותכונות העולם אף בעת קלקולם, והמציאות כבר הוכיחה שאף אלו שמדגישים שמציאות זו עדיין אינה בשלימותה, אך בכל אופן משתיתים את חייהם על רעיון זה, ואוהבים את ה’ דרך הבריאה והרעיונות כולם, הרי הם מתקלקלים עם העולם וקלקוליו יחד.

ב. הדוגלים ב’ביטול היש’, היינו אלו שמרבים לעסוק ולדבר על כך שה’ נמצא בכל מקום, ואף לאחר בריאת העולם עדיין הקב”ה בשווה בכל המקומות עד שאף להם אין מקום אמיתי בעולם, ולכך צריכים הם לבטל עצמם לחלוטין בפני הקב”ה, והוגים בזה כל הזמן עד שמרגישים שאכן הם ביטלו את ישותם, ומרגישים שלגביהם ‘ה’ אחד’ ואין רצונותיהם סתרים לו, [שבזה הרי הם הפוכים מהדעה השניה שכל תכני העולם חשובים משום ששורשם בה’, והם ההפך הם לא חשובים כי אין דבר מלבד המציאות האלהית,] אך למעשה אין האדם מצליח לבטל את רצונותיו ותשוקותיו את מחשבותיו ואישיותו, ותמיד סופו של דבר הם קיימים, אלא שהם מדמיינים שזה בטל לה’ ושכל רצונותיהם ותחושותיהם הם אלוהות, ואיצ”ל שהם כשרים בתכלית הכשרות. ולכך דרך זו מוציאה מתוכה משיחיות שקר[1] שלמרות העולם המזוהם והמטונף שמסביבנו, מדמיינת שהכל מתוקן ואין חסר אלא ‘צחצוח הכפתורים’, וזה כדוגמת הטעות הנוצרית שכשהאדם מבטל את עצמו לגמרי הוא אומר שהמשיח כבר בא ומכשיר את העולם והשרץ כמו שהוא לפנינו, פחות או יותר.

ולכך הדגישו חז”ל מאוד את חובת ההפסקה בבשכמל”ו, למען נדע ונרגיש שאף שהמצב התכליתי והנעלה שכל הברואים יתנהגו כפי טבעם האמיתי על פי הטוב האמיתי דבקים בקב”ה, ואף שהצורה האמיתית שהאדם במעמדו בטל לקב”ה ונטפל אליו, אך בפועל אין הדברים כן, וכשאין יודעים את זה מעוותים את עצמם ואת העולם עמם.

ד] דרך ההלכה

אמנם דרך ההלכה שמכירה היא בתכונותיו של האדם ואף בשליליות שבהם, וקובעת גבולות עד היכן גבולו של אדם ומהיכן גבולו של מקום, וכשאחד האמוראים הרגיש צינון קל בסוכה ירד הימנה ואמר שלגביו זה כבר כ’משתסרח המקפה’, וידע הגבול בחייו מה שלו ומה של אלהיו, ולא ניסה לבטל את הרגשותיו מפני הצו האלהי אלא להגדירן [כמובן שלאחר ששלב זה מתוקן שייך להתקדם, אבל א”א לעקוף על שלב זה].

ומסיבה זו שני שיטות מוטעות אלה רואים את ההלכה כדבר זוטרי כלפי רגשותיהם, וכגורם מפריע להם.

טעות שניהם מהגבול בין האדם לאלהיו, השניה כופרת בצמצום ובשימת מקום לאדם, הראשונה מכירה יתר מדי באדם עד שנותנת מקום עצמאי לצמצום, וכשתעמיק תראה שאף היא שורשה בשפינוזה, שראה את העולם כולו כאלהות בעצם. ושניהם בניגוד להלכה שעניינה הסדרת היחסים בין האדם במקומו לאלהים במקומו ודו”ק בכ”ז.

ה] ג’ פרשיות ק”ש

הנה חז”ל תקנו לנו בק”ש לקרוא ג’ פרשיות, והיינו לצרף לקריאת שמע פרשת והיה אם שמוע ופרשת ויאמר, ותקנו לברך לפניה ברכה על המאורות ועל התורה ולאחריה ברכה על הגאולה, ובערב מוסיף אף ברכה על בטחונו האישי של האדם ובפרט בלילה וזו היא ברכת השכיבנו. וצריך להבין הקשר בין פרשיות אלו לעיקר ענין ק”ש, וכן בין ברכות אלו לענין ק”ש.

והנה תורפה ועיקרה של קריאת שמע הם המילים ‘יהו”ה אחד’, והיינו שה’ שהוא האלהים שלנו, שעמו יש לנו יחס של עם לאלהיו שאנו עבדיו והוא מעוזנו, הוא האלוה היחיד האמיתי שיש, אין עוד בעל כח מלבדו. ופי’ הכתוב כך הוא, אומר משה לישראל שמע ישראל והבן כי יהו”ה שהוא אלהינו, הוא יהו”ה האלהים האחד והיחיד ואין עוד מלבדו. וזו הכוונה הפשוטה והמעכבת[2].

ומעיקר גדול זה שכל גופי תורה ודעת ה’ תלויים בו, יוצאים ג’ ענינים, א. אהבת ה’ והמסתעף, ב. שכר ועונש והמסתעף, ג. יציאת מצרים.

פרשה ראשונה לאחר יחוד ה’, נצטוינו על אהבת ה’, שאם ה’ הוא בעל כל הכוחות והתכנים, הוא השורש הפעיל של כל הבריאה, וכאשר ידע אדם דבר זה טוב ממילא יאהב את ה’ וירצה להתקשר בו בכל חייו ובכל עניניו, להגות בתורתו בכל זמן ובכל מצב בשבתו ובלכתו בשכבו ובקומו, ישים את דבר יחוד ה’, בכל מקום על זרוענו ועל ראשינו על מזוזות בתינו ובשערינו, והיינו שדבר זה אמור להיות מוטבע כביכול כסיסמא, בכל המקומות בהם הדרך ליתן סיסמאות כאלו המבטאות את עיקר חייהם ועיקר דעותיהם ואמונותיהם.

פרשה שניה מבטיחה לאוהבי ה’ ולעובדיו ועושי מצוותיו, שכר טוב מתוך עצם המציאות הפשוטה של העולם, מהשמים ומהארץ, וכישלון מוחלט בדברים אלו לעוזבי ה’, והיינו שאם ה’ אחד, ואף השמים והארץ וכל אשר בם מושרשים בו וטפולים אליו, ממילא הדבקים בו מתאימים לעולם הנובע ממנו והולכים בו למישרים, והעוזבו כהולך בארץ חתחתים שאינה מתאימה לכזה אדם. ולכך מחזקת פרשה זו בסופה להתחזק במעשי אהבת ה’ שנתבארו כבר בפרשת שמע, שאך בצורה זו יש קיום טוב ונכון על הארץ להם ולזרעם.

הפרשה השלישית עיקרה יציאת מצרים ומטרתה, שה’ הוציא את ישראל ממצרים למען יהיו קדושים ומוכנים ומיוחדים אליו ויהיה אלהיהם, ודבר זה שאנו קדושים אליו ועבדיו צריך להיות ניכר עלינו בעצם הופעתנו. והיינו שמענין זה שה’ אחד ואין בלתו, נובע כל ענין יצי”מ וקרי”ס שענינם ‘וידעו מצרים כי אני יהו”ה בקרב הארץ’, ושאין עוד אלוה ובעל כח חוץ ממנו, ויהו”ה אלהי ישראל גדול מעל כל אלהים, וזה התוצאה הראשונה והמרכזית בעולם של הענין הזה שה’ אחד ואין בלתו שום אלוה ושום כח טובע, וזו אף הראיה הגדולה לעיקר זה[3].

ואם נחזור עתה שוב על עיקר זה של יחוד ה’ יחד עם תוצאותיו וגילוייו, יהא זה כך: אלהי ישראל הוא האלוה היחיד, ולכך מצוה לאוהבו ולעובדו, ויחוד זה מתגלה על אוהביו הן בצורת העולם הפשוטה, והן בפעולות לקידומם בתוך ציר ההיסטוריה. זוהי מצוות קריאת שמע כהרחבתה בידי רבותינו ז”ל.

ו] ברכות ק”ש

ותקנו ברכות ק”ש כמסגרת לעניין יחוד ה’, וברכות אלו הם המקומות שבהם מתגלה ה’ בעולם [עוד לפני הענין שהוא אחד ואין שני לו, אלא עצם הדבר מה מציאות ה’ מבטאת בעולם], וברכה הראשונה ענינה ההתגלות של ה’ והקשר שלו לעולם בטבע ובבריאה, וברכה שניה היא התגלות ה’ בקשר עם בני אדם להדריכם בדרכי יושר אהבתו אותם ונתינה להם דרכי חיים. והברכה שלאחריה הקשר עם בני האדם ע”י התערבות בעולם לטובת אוהביו ועובדיו. ובלילה מוסיפים ברכה רביעית על השמירה האישית על האדם מפגעים ומזיקים, היות ובלילה שהוא אינו זמן הפעולה ואין את ההתערבות והגילוי האלהי המעשי בעולם, ואז עיקר הקשר עם ה’ אינו בשם כל העם ואינו בפעולות לגילוי שמו, אלא בקשר האישי עם ה’ בשמירתו וסככתו עלינו [וכדוגמת הגלות שה’ שומר על ישראל אך אינו יוצא לעזרתם, וכן אז עיקר הקשר של האדם עם ה’ הוא לא דרך העם אלא דרך עצמו].

וסדרו לפניה ההתגלות בבריאה ובתורה, ולאחריה בפעולות שפועל ובשמירה ששומר, והיינו שהבריאה והתורה הם המכוונים את האדם להגיע לה’ ולפגוש בו, ולאחר שכבר יודע  את ה’ ואוהבו, עובדו ומתקדש אליו,  הרי הוא גואל אותו מצרות וגומל לו טובות, ושומר מצרות נפשו.

ז] סמיכת גאולה לתפילה

ומעיקר סדר התפלה שיבוא האדם לפני ה’ מתוך ידיעות אלו, מתוך ידיעה מי הוא האלוה שאליו הוא הולך להתחנן ועמו הוא עומד לדבר. ועל כן יש לסמוך את התפילה לידיעות אלו.

 

[1]  ‘משיחיות שקר’ אינה מי שניסה להיות משיח ולא הצליח לו, שהרי אדם כזה יבורך על רצונו להושיע את ישראל ואף אם לא צלח לבסוף, ‘משיחות שקר’ היינו מי שאומר על מצב שקרי שהוא אמיתי ומשיחי וכפי שהיה אף אם הנוצרי, ומשיחיות זו סותמת כל אפשרות לתיקון אמיתי מאחר שרואה את העולם כבר כמתוקן.

[2]   ותמוה לומר שאף פירוש השם עצמו יעכב הכוונה, משום שאין תוכן הפסוק כולל בתוכו בדווקא את פירוש השם, והפסוק היה נכון אף אם שם ה’ היה אחר, או שהיה כתוב שם אחר, וכשם שכאשר אומר ישראל אי”צ לכוין מהיכן בא שם זה, ה”ה כאשר אומר את שם ה’ אי”צ לכוין מהיכן בא שם זה, היות ולא זה ענינו של הכתוב.

[3] ונראה שענין זה שיצי”מ ויחוד ה’ ושכר ועונש הם ענין אחד, הוא פשוטו של מקרא ממש, שהרי בפשוטו של מקרא כאשר כתוב ליתן בבין העיני את ענין יחוד ה’, אין הכוונה דווקא את הפרשה כלשונה, ורק מדרך תושבע”פ לכתוב הפרשה כצורתה וכלשונה וכותב אף צוואות, אך פשט הענין אינו אלא לכתוב את ענין יחוד ה’, וכן כאשר אנו מוצאים ליתן פרשה זו של שכר ועונש על היד ועל הראש, גם הענין שיכתוב עניין זה ולאו דווקא בלשונו, וכן פרשת קדש ופרשת והיה כי יביאך שעיקרם זכרון יצי”מ ומכת בכורות, וגם זה אינו דווקא בלשונו, וא”כ היוצא מד’ צוויים אלו שצרך ליתן על ראשו וזרוע ענין אחד מקושר מכל אלו הדברים, הרי שהם ענין אחד.

כמה שימושי היה הפוסט?

לחץ על כוכב כדי לדרג אותו!

דירוג ממוצע / 5. ספירת קולות:

אין הצבעות עד כה! היה הראשון לדרג את הפוסט הזה.

אנו מצטערים שהפוסט הזה לא היה שימושי עבורך!

תנו לנו לשפר את הפוסט הזה!

הורד כ-PDF

מאמרים נוספים

עיצוב חדש ורספונסיבי

12 בימים האחרונים שקד הצוות הטכני של האתר על שדרוג נראות האתר ועיצובו מחדש, וכעת ניתן לומר שפנים חדשות באו לכאן. העבודות

כתיבת תגובה

הירשמו לניוזלטר שלנו

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

סגירת תפריט
  • הרשמה
איבדת את הסיסמה שלך? אנא הזן את שם המשתמש שלך או כתובת דואר אלקטרוני. אתה תקבל קישור ליצירת סיסמא חדשה באמצעות דואר אלקטרוני.
.
0
×

עגלת קניות