שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp

מאמרים אחרונים

תגובות אחרונות

הספר החדש ביותר באתר כרגע

שקמתי אם בישראל

פרשת דבורה

‘שקמתי אם בישראל’

בכוח שירתה מולידה דבורה את עם ישראל מחדש

הנה בפרשיה זו של שירת דבורה יש להתבונן בכמה דברים מרכזים, האחד מה היה המקום לשירה כאן יותר מבכל התשועות שהיו לישראל בימים אלו, ובד”כ מתברר עניין השירה שהוא דיבור גבוה מעל הדיבור הרגיל, ושירה נאמרת בשעה שרואים את הבריאה בהנהגה המושלמת שלה כמו במזמור שיר ליום השבת, ולכן נכתבת השירה כאריח ע”ג לבנה, שיש כאן בניין שלם, טוב לצדיקים ורע לרשעים, אולם כאן אינו מובן מה השתנה כאן מבכל המלחמות והתשועות שהיו מזמן יהושע, והן לכאורה נראה שהייתה תשועה גדולה ממלך כנען שהיה המלך האיזורי האחרון ששלט שם, וכן היה כאן עניין של למעלה מהטבע, שנתגלה שלא הייתה הגבורה לא אצל סיסרא ולא אצל ברק בן אבינועם, שכל התשועה לא הסתובבה על ידם, אלא ע”י ה’ ובעזרת דבורה ויעל שהיו נשים חלושות לכאורה, אולם מכל מקום לא מובן כ”כ מה השתנה נס זה מכל הניסים שהיו גם מזמן יהושע כמלחמת יריחו, ויש לעיין בדבר.

עוד יש לעיין הרבה במה ששרה דברה (ה, ו) ‘בִּימֵי שַׁמְגַּר בֶּן עֲנָת בִּימֵי יָעֵל חָדְלוּ אֳרָחוֹת וְהֹלְכֵי נְתִיבוֹת יֵלְכוּ אֳרָחוֹת עֲקַלְקַלּוֹת’. ואין מובן מה ייחסה ימים אלו לימי יעל, ומה שכתב רש”י שגם היא שופטה את ישראל נראה לכאורה כרחוק מדרך הפשט באיזה דרך י”ל כן, דאם שפטה ככל שופט ושופט, למה הפסיקה לשפוט ישראל בזמן דבורה, וגם אם הכוונה שהייתה כשופט להושיע את ישראל עדין אין מובן לייחס כל התקופה ליעל, כאל שמגר שהיה שופט ישראל במובן המלא, וצריך עיון.

ומה שיתכן מעט לבאר עניין זה, דהנה שם להלן (ה, ז) חָדְלוּ פְרָזוֹן בְּיִשְׂרָאֵל חָדֵלּוּ עַד שַׁקַּמְתִּי דְּבוֹרָה שַׁקַּמְתִּי אֵם בְּיִשְׂרָאֵל.. ויש לעיין במשמעות ‘אם’ בישראל, מה ענינו כאן?. וכתב שם המלבי”ם שאמרה שכביכול כבר נשבת שם ישראל מהם, וחשבה עצמה כאילו היא ‘אם’ בישראל שהולידה את עם ישראל מחדש.

והנה עיקר החילוק שבין סיפור (פרוזה) לשירה, שהסיפור מתאר את המציאות כפי שהיא, אלא שהמספר בוחר מה לספר ואיך לספר, שמתוך כך הוא מבטא ובונה את ההתרחשות שעליה בא לספר מתוך המציאות שעליה בוחר לספר, משא”כ שירה מגיעה במקום שהמציאות עצמה אינה מספיקה לתאר, וצריך לתאר איזה התרחשות פנימית שלא נגלית כלל לעיניים, כמו בשירת הים שמתגלה בשירה ענינים חדשים שהיו ושעתידים להיות שא”א לתאר אותם רק מתוך מציאות הנגלית כי הם נמצאים חבויים בתוכה, והשירה חושפת הן את עומק המבט על המציאות במקום שהמציאות עצמה לא מספיקה לצורך העניין, וכן את הרובד הנפשי ומתארת במילים ממש את החויה העולה מההתרחשיות, שלא כפרוזה שהמספר מחביא את החויה והרגשות בתוך המאורעות המתוארים.

לאמר, סיפור מתאר מציאות – שירה בוראת מציאות.

ונראה שלכך באה שירת דבורה כאן, ליצור את המציאות במקום שלא הייתה, חדלו פרזון בישראל חדלו עד שקמתי דבורה שקמתי אם בישראל, לברוא מציאות חדשה יש מאין, וזה שאמרה שלא מלמד הבקר של שמגר בן ענת ולא היתד שבידי יעל היו יכולים לשנות את המציאות העגומה שחדלו פרזון בישראל, המרחק מסיני המתואר בתחילת השירה, ‘הרים נזלו מפני ה’ זה סיני מפני ה’ אלוקי ישראל’, גדול, לא רק בגלל הפחד שנטע בלב העמים בעבר לעומת ההוה, אלא בעיקר בגלל הרוח הנמוכה של עם ישראל שחדל להיות עם, חדל פרזון בישראל, כל אחד מתבצר במקומו ואין שיכותן ניכרת כעם, ודבורה היא שמפיחה חיים חדשים בעם ישראל.

ממציאות של שופטת ישראל תחת התומר שעלו אליה בני ישראל למשפט, דבר שלא מצינו אותו בשופטים בימים האלה, כאן אנו רואים, יושבי על מדין, מחוקקים, מושכים בשבט סופר, כל אלו ברוחם דווקא הם העושים המלחמה והישועה ומולדים את הכוחות הנחבאים בעם מחדש.

ועל כך אומרת דבורה, (ה, יב) ‘עוּרִי עוּרִי דְּבוֹרָה עוּרִי עוּרִי דַּבְּרִי שִׁיר קוּם בָּרָק וּשֲׁבֵה שֶׁבְיְךָ בֶּן אֲבִינֹעַם’, שיש להפליא לכאורה שמשמע שהשירה הייתה לפני שברק שבה שביו ולא לאחריה, אלא שהשירה היא שתביא לכך שברק ישבה את שביו, כיון והיא יוצרת מציאות שלא הייתה ידועה בזמן שחדלו פרזון בישראל חדלו.

ונמצא כאן דבר מחודש בשירה זו שאין בנמצא בשום שירה שבתורה, שהשירה כאן אינה רק שבח והודיה על הנס, אלא היא בוראת בעצמה את הנס, השירה יוצרת מציאות חדשה שע”י מגיעה הישועה, בגלל רוח הקודש שהיא מביאה עימה.

בפרשת שלח (במדבר יד, לד) נאמר בעונש שנענשו בני ישראל על חטא המרגלים, ‘בְּמִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר תַּרְתֶּם אֶת הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם, יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה, תִּשְׂאוּ אֶת עֲונֹתֵיכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה, וִידַעְתֶּם אֶת תְּנוּאָתִי’. ועולה השאלה מה השיכות המספרית של ארבעים שנה כנגד הארבעים יום בהן תרו את הארץ, וכי דווקא באותן ימים שתרו התבטא עניין המרד, שעליהם דווקא נענשו ישראל כביכול מידה כנגד מידה.

ומה שנראה בזה, שכידוע עניין ארבעים הוא כעניין יצירת הוולד, ובכ”מ של התחדשות הוויה חדשה או החלפה של הוויה ישנה בחדשה מצינו עניין ארבעים, כארבעים יום של יצירת הוולד, ולכן משה עלה בכל פעם ארבעים יום, כשלחם לא אכל ומים לא שתה, כדי ליצור הוויה חדשה כמש”כ שם הספורנו, וכן עניין המבול היה ארבעים יום שבהם הומתה ההויה הישנה בשביל ליצור הוויה חדשה.

וזה נראה העניין של ארבעים שנה (הכוללים גם שנה שיצאו ממצרים), כנגד הארבעים יום, שאותם הארבעים יום היו צריכים ליצור את המציאות החדשה של עם ישראל המחליף את מציאותו ממציאות של עם במדבר, למציאות של עם היושב בארץ, אבל כיון ולא רצו לעלות לארץ, הוכרחו להסתובב במדבר ארבעים שנה, עד שהעם הישן שיצא ממצרים ימות, וייוצר עם חדש המוכשר לבוא לארץ.

והיינו ששרה דבורה בפרוע פרעות בישראל אזי בהתנדב עם ברכו ה’, ה’ בצאתך משעיר וגו’, הלא נולדה הוויה חדשה בסיני לאחר ארבעים יום ואז ארץ רעשה, וכן למה שפירשו המפרשים שזה נאמר על מלחמת סיחון ועוג שהייתה אחרי ארבעים שנה, כל זה לאחר שנוצרה אותה הוויה חדשה של עם ישראל, אבל כעת חדלו פרזון בישראל, עם ישראל נפרד, ואותם הארבעים אלף בישראל (ה, ה) שהיו מבני גד וראובן לא באו לעזרת ה’ בגיבורים, ולכן ‘יבחר לנו אלהים, חדשים, אז לחם שערים מגן אם יראה ורומח בארבעים אלף בישראל’, ובארו המפרשים (עי’ מלבי”ם) שיבחר לוחמים חדשים שירדו לשערים למלחמה זאת, בלא שנראה מגן ורומח כבמלחמת יהושע שהיו ארבעים אלף ישראל, והיינו שהוחלפו במלחמה זאת המגן והרומח של ארבעים האלף, דהיינו מתה ההוייה הישנה, והוחלפה בחדשה, שהיא ‘לבי למחוקקי ישראל המתנדבים בעם ברכו ה” דהיינו גבורת הרוח במקום גבורת החומר, והוא המנצח במלחמה כנגד סיסרא וכל חרושת הגויים שאיתו עם כל התשע מאות ברזל שעימו שנגרפו לנחל קישון בדומה לרכב מצרים בים וסיסרא הנמלט ברגליו ממרכבת הברזל שלו אל אוהל יעל, (שהכוכבים חיממו את מרכבותיהם בדומה לרכב מצרים שהוכבד ונפל בים, והיינו גם ההבדל שבין ברזל הכבד העשוי בידי אדם ‘חרושת הגויים’ לבין הרגלים הקלות ויד ה’ המתבטאת במלחמת הטבע).

וזה הרמז גם כאן שבסוף השירה נאמר ‘ואהביו כצאת השמש בגבורתו ותשקוט הארץ ארבעים שנה’, ולכא’ ‘ותשקוט’ אינו מהשירה רק כותב הספר כתבו (כמש”כ רש”י), אבל הלא הוא מכלל הפסוק, ולא נראה לחלק אותו לגמרי ממנו, אבל יתכן שהרמז, שהשירה שדבורה ביקשה להוליד איתה את המציאות, אכן הייתה לה הוויה ארבעים שנה בהן שקטה הארץ, כי השירה והרוח שעימה היא שהחזיקה את עם ישראל וע”י שקטה הארץ, יותר מאשר ע”י הגבורה (הפיזית) של ימי שמגר וימי יעל.

 

 

 

 

כמה שימושי היה הפוסט?

לחץ על כוכב כדי לדרג אותו!

דירוג ממוצע / 5. ספירת קולות:

אנו מצטערים שהפוסט הזה לא היה שימושי עבורך!

תנו לנו לשפר את הפוסט הזה!

נהנית מהמאמר? כתוב פידבק למחבר! וכך תוכל גם לקדם אותנו בגוגל

כתיבת תגובה

מאמרים דומים

תנ"ך
הרב משה מרדכי אייכנשטיין

שאול ודוד

שאול ודוד א ביאת דוד לבית שאול בספר שמואל (סימן טז) אנו קורים על מעשה דוד הנמשח ע”י שמואל בסתר מפחד שאול המלך שה’ הסיר

קרא עוד »
סגירת תפריט
×
×

עגלת קניות

מחבר ספרים?

תוכל להצטרף עכשיו!

תוכל לצרף את הספר שלך מיידית לאתר, בפאנל החדש שלנו.