שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp

מאמרים אחרונים

תגובות אחרונות

הספר החדש ביותר באתר כרגע

משה קיבל תורה מסיני – בחג הקציר

משה קיבל תורה מסיני – בחג הקציר

כל פרקי אבות הוא מסירת התורה, ותכלית התורה מה שהיא עושה אדם, וכן שלכל דור יש את ההנהגה ומסירת התורה שלו, וכמו באנשי כה”ג הוו מתונים בדין וכו’ שהוא עניין התורה שבע”פ שנשרשה מזמן זה אחר שנסתם חזון וכידוע, ופרק משה קיבל תורה מסיני מסביר כל מסירת התורה בכל דור עד רבי, (בפרק ב).
והנה ההתחלה היא ‘משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי’. למה מסיני ולא מהגבורה, ולמה לא בסיני?.
את סיני הוא גילה בעצמו בנודדו עם צאן חותנו במדבר (שמות ג, ג) אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה מַדּוּעַ לֹא יִבְעַר הַסְּנֶה: יש אש במדבר שלא מתכלה ועתידה להאיר גם קוצים יבשים למען העתיד של העולם, זה התגלית שלו, התורה שלו, התפקיד שלו, תפקידו תורת המדבר שניתנה במדבר לשם ההנחלה של הארץ, אבל ענינה הוא מדבר – מקום שמם המוכן רק לקבלת התורה, כעולם התהו הקודם לבריאת העולם, וכמו התורה שקדמה לעולם בבראשית של העולם, כן התורה קדמה בבראשית של ישראל כשיצאו ממצרים קודם שנכנסו לארץ ישראל (ולכן התורה מסתיימת במות משה במדבר שהוא השלמת התורה שבכתב).
וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ: תפקיד יהושע להכניסן לארץ, והוא לבד, ואז ‘ִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים’ יש זקנים שראו את כל ההדר של ישראל כנזכר בסוף ספר יהושע, כבר אין את הלבד כיהושע, מנסים להנהיג את עם ישראל להביאם למנוחה ולנחלה, אבל לא, יש לעם ישראל ניסיונות וזה לא עובד כמו שצריך, ולכן אחר כך בתקופת השופטים, יש את ההפרדה בין המלוכה לנבואה, שהוא ניסיון נוסף, המלך לחוד (ואף שבא מעם ישראל מתוך רצון להידמות לגויים, עכ”פ מוכח בשופטים שזה אמור להיות יותר טוב מאיש הישר בעיניו שהוא ניסיון גרוע), ומשם ממשיכים עד אנשי כנה”ג, שהם בגלות, שיש רק תורה ואין ארץ, וע”ז אמרו אנשי כה”ג ‘הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין, וְהַעֲמִידוּ תַלְמִידִים הַרְבֵּה, וַעֲשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה’, הם קובעים שהתורה היא חשובה יותר מהכל, כי כעת הוא זמן החכמה ולא זמן הנבואה, ושמעון הצדיק שהיה משיירי כנה”ג הוא הראשון שנקבעו דבריו במשנה, שהוא תחילת ההתפשטות של תושבע”פ בזמן בית שני.
נחזור למשה קיבל תורה מסיני (ואח”כ נגיע שוב לתקופת השופטים שבמגילת רות ונעמוד על הקשר התוכני שביניהם). כבר אמרנו הטעם למה אמרו מסיני, אבל נראה לבאר עוד בזה, ומכאן נגיע לאחד השאלות המרכזיות של חג השבועות הבעל”ט, שתיקת התורה מלהזכיר שהוא יום מתן תורתנו, הן אמת שבעיקר הדבר נראה שיש שייכות, דהא “בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי”, וכן למדנו רבותינו שממחרת השבת הו ממחרת הפסח, וממילא מתברר הקשר בין ‘בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם’, ל’תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה’, אלא שהוא גופא אומר דרשני הן שתיקת התורה מלבאר עניין גדול זה, הן מפני מה נקרא פסח כאן ממחרת השבת ולא השבתון כיתר היו”ט שבתורה.
ובעניין זה ידועים דברי רבינו צדוק הכהן מלובלין זיע”א (ע”ד דרוש הקרוב ביותר לעניין), שיצי”מ הייתה כקדושה קיבעא וקיימא מששת ימי בראשית, מפני שהייתה באיתערותא דלעילא כי ישראל עצמם לא היו ראויים לכך, והיינו ש”ממחרת” כבר הייתה בגדר שבת, כאילו לא היו ראויים לזה, (שרק לעצם היציאה זכו בכל זאת ע”י דם פסח ודם מילה), ולכן לדורות הם צריכים להביא קרבן שעורים שהוא מאכל בהמה, כי לא היו עוד בצורת האדם השלם שהוא קרבן החיטים בעצרת, שבא לאחר השלמת היטהרותם כאישה המטהרת לבעלה מטומאת זיבתה שבעה שבועות (זוהר בחוקתי).
ונראה להוסיף עוד במה ששמעתי מבני הרב ר’ מיכאל יהודה הי”ו להעיר משם ראש הישיבה הגאון רבי יהונתן דיוד שליט”א, על השייכות בין האמור בגמ’ שבת (פו:) ‘לכו”ע בשבת ניתנה תורה לישראל’, למה זה בא דווקא ע”י מה שהוסיף משה יום אחד מדעתו?. ונראה שסוד העניין הוא בב’ שבתות שאם היו משמרים מיד היו נגאלין (שבת קיח:), שהם עניין ב’ השבתות שנזכרו בפ’ כלל גדול (שבת סט:) לעניין המהלך במדבר ושכח מתי שבת. שבת אדם הראשון שהיא קביעא וקיימא מששת ימי בראשית, ולאחריה כל הששת ימים שבהם הברכה מהשבת שקדמה להם, ואחריה שבת לה’ אלוקיך הנעשית ע”י האדם, והיא סוד ב’ שבתות דבראשית ודלעת”ל ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים, שבניהן יש כל הששה ימים של הבריאה, והיינו שכאן כנגד מה שנתהפך להם היו”ט של פסח ל’ממחרת השבת’, תיקנו העניין הזה ע”י הוסיף משה יום אחד מדעתו, שכביכול נהפכה השבת עצמה שבה ניתנה תורה לעם ישראל ליו”ט, שכביכול הם יצרו את השבת בעבודתם, והיינו “בשבועותיכם”, שאתם מקדשים בעצמיכם.
ונראה כעת (לאחר החג) לבאר באופן חדש עניין ממחרת השבת, דבפ’ כי תשא בחידוש הברית לאחר העגל נזכר שבת בין פסח לעצרת ‘בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת’ ואומר דרשני, ויש לבאר שהוא כנגד עניין השבתות שיש בין פסח לעצרת שהוא חלק מקידוש העצרת, שבעה שבתות, (וראיתי כעין זה במהר”ל גבורות פרק מו כלל עניין המעדות עי’ שם). והיינו שהוא כעין שמיטות ליובל, ולכן נזכר שם לראשונה שם חג שבועות אף שלא נזכר עוד כלל מצות הספירה, (ויש לעיי’ בדבר שלכא’ אין שבע שבתות), אם כן כאילו שבת כפשוטו, שהוא משבת לשבת, שבעה שבתות שהם מקדשין את היובל של עצרת, בסוד היובל שכתב הרמב”ן, ועוד יש להתבונן.
וכעת לשם השלמת ביאור העניין בסוד העלם חג מתן תורתנו בתורה שבכתב, נעמוד על תקופת שופטים שהיא שייכת למגילת רות הנקראת בשבועות, ‘וַיְהִי בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה’ דווקא במקום שצריך להיות לחם (בית לחם יהודה) יש רעב, ואז מתחיל הנדידה החוצה דווקא של הגדולים, אלימלך, ונעמי שהייתה נעימה, עושה רצון בעלה, אבל בניה מחלון וכיליון מתים שם, והיא חוזרת ששומעת שה’ פקד את עמו לתת לחם, (כל הזכרת ה’ שם היא בהקשר של לחם, או ה’ עמכם, בהקשר האנושי, או בהריון שנתן לה ה’), הלחם הוא משמש כמוטו בכל הספר הזה, וצריך להבין משמעותו הגדולה בהקשר של המגילה, מה הקשר לימי שפוט השופטים?.
כל מגילה מסירה איזה טפח ומגַלה משהו מכלל ישראל ומהתקופה במבט של ימות המשיח שכל המגילות מכלל כתובים, ובפרי צדיק ר”ה כתב שהיא ההווה לא העבר – תורה (זכור ימות עולם), ולא העתיד – נביאים (לא התנבאו הנביאים אלא לימות המשיח), אלא ההווה (תהלים איוב וכו’), כי היא מסירה את הלוט מההווה ומראה את הדרך לאן זה מוביל לעתיד לבוא מתוך ההווה של כאן.
ומגילת רות נראה שהיא מסירה את הלוט מההווה של שפוט השופטים רצון ההנחלה הכושל בארץ, ומגלה את יופי החיים האידאלים שיכולים היו להיות, מגילת רות היא מגילת השירה (רות =ריוותה שירות ותשבחות לא-ל עליון) של החיים ויופיים האידיאלי, היא אינה כתובה במתכונת שירה אלא אדרבא פרוזה, שע”י כך ניכר הכל מתוך המציאות עצמה בתיאור החי והקרוב, כי על כן מגילה זו היא החיים עצמם, לא מה שמעבר להם, ולא בתחנות או בעצירות בינים אלא החיים עצמם וזרימתם הטבעית.
ועיקר המגילה הוא בהצלחת הקציר חיי האדם, והחשש, התפילה, שאכן משהו ייצא מזה. רות הגיורת, אמא של מלכות, נדבקת בחמותה ושבה איתה משדה מואב כי שמעה שה’ פקד את עמו לתת להם לחם, ומכאן מתגלה בכל יפעתו תמונת האדם השלם בועז, שמו יתכן מלשון בו-עז, כי על כן יש בו עזות בתוכו (יצא ממנו דוד שבא מעזים שבאומות), וגם הוא נצרך לעמוד בניסיון בלילה, אבל אנו רואים שליטתו העצמית, תמונתו למתבונן היא תיקון של אדם הראשון, של לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ, “הִנֵּה הוּא זֹרֶה אֶת גֹּרֶן הַשְּׂעֹרִים הַלָּיְלָה”, ה’ עִמָּכֶם לקוצרים- תקנת בועז, להכניס את ה’ בבריאה, זה תפקידו, והחסד, החסד בפועל, ותורת החסד שעל לשונו, כל אלו מציגים באור יקרות את האיש המתנשא אל על השופט בימי שפוט השופטים.
אמנם כפי הנראה אין לו הצלחה בהנחלת התורה לעם, והראיה שפלוני אלמוני עודו חושש “פֶּן-אַשְׁחִית אֶת-נַחֲלָתִי”, העם אינו בשל לקלוט את הצורך בשינוי ומסתגר בתוך קליפתו המנוונת, ולכן צריך להפריד את התורה = נביאים, מהמלכות=דוד המלך, שכל זכות חייו (שבעים שנה שבהם יחיה האדם) מאדם הראשון, הוא המלך, בעוד התורה נמסרת מכאן ואילך לנביאים, ודוד המלך בעצמו דבוק בתורה ‘זְמִרוֹת הָיוּ-לִי חֻקֶּיךָ בְּבֵית מְגוּרָי’ ובאגדת במה מדליקין מסופר שהמלאך המוות היה צריך להניע את הענפים כדי להפסיקו מהתורה, כי אין מלאך המוות שולט עליו בעודו דבק בעץ החיים, זה כנראה תיקונו מאדם הראשון שאין בו מיתה כשדבק בעץ החיים.
ושש השעורים שנתן לה בועז, נראה גם קשור לתיקון חטא אדה”ר בעץ הדעת הוא החיטה (שנתאווה האדם לו שלא לאכול כעשב השדה וסוף שנתקלל בו שהוצרך לטרוח בו ואינו שלם ולעת”ל עתידה א”י שתוציא, והוא כנגד מה שנאמר במדרש רבה בראשית (יב, ו), ששה דברים שניטלו מאדה”ר 1)זיוו 2)חייו 3)קומתו 4)מאורות 5)פירות הארץ 6)ופירות האילן, (שלוש דברים שלו חייו קומתו וזיוו, ושלוש דברים בעולם פירות האילן והאדמה ומאורות) כל אלו ניטלו ממנו בעקבות חטאו, (ובמנחת שי הביא בשם ספר אחד על ביאור הנקודות פָרֶץ פֶרֶץ, שלושה מהם חזרו ונתקנו סגול שבפרץ הראשון, זיו ע”י משה, ופירות הארץ והאילן גם נתקנו במקצת (?) והשאר יוחזרו לעת”ל שתי סגולים שבפרץ השני עי’ שם), וכנראה שהם כנגד שישה שעורים שנתן לה, מה הסוד בזה?, שישה הן כנגד כל העולם כל קצוות העולם, חיטה היא האדם, והתיקון אולי כאן אינו שלם שנעשה ע”י שעורים בלבד מפני שלא היה התיקון שלם.
דוד המלך מתקן אדה”ר בסוד הדעת, כי צריך תיקון מבחוץ, והתיקון הוא שהדעת שבה לשורש הנכון, וצריך בשביל זה תיקון דרך העלאת ניצוצות, אבל כתוב כאן עוד, איך מתקנים הדעת ע”י השליטה בהנאות העולם והפיכתם מרדיפה להשלמה זה תפקיד האדם על האדמה, שבתוך הכל שוררת הדעת, וזה בועז כנ”ל שרואים איך שהוא מתנהל באיפוק ובעשיה ברוכה, לא פונה אל היצר עובד את ה’ באופן טבעי ומגלם במציאותו את האדם השלם המדמה צורה ליוצרה בעשיית חסד וגאולה, והקב”ה מכין ע”י את העתיד לבוא בדמות דוד מלך המשיח.
ומכאן בארה לעניין שתיקת התורה ממתן תורה בחג העצרת, הלא מכל מקום כתוב שם בפרשת המועדות ובקוצריכם וגו’, ונאמר ברמב”ם (איסו”ב יד, ב), שזה מלמדים גר שבא להתגייר עוון לקט שכחה ופאה ומעשר עני, שהוא שורש הגירות גם במתן תורה (מתן= חסד) שכולה נועדה להשלים האדם ולתקן חטא אדה”ר (פסקה זוהמתם), משום שכל ענינה הוא תיקון הדעת ודימוי הצורה ליוצרה, בסוד הדעת השלם, דהיינו לא נטייה אל הערב לשעתו, אלא ישוב הדעת, מידת הזהירות והחסד.
תכלית הדברים, שעיקר עניין קבלת התורה נעשה ע”י האדם במקומו ובשעתו וזה הן בעניין משה מסיני, הן בעניין הוסיף משה יום מדעתו, ועיקר העניין תיקון הדעת שע”י קצירת החיטה בקדושה לבלתי נטות אחר הערב לשעתו כאדה”ר בהשאת פתי זוחל, אלא לתקן עניין הדעת שלימות האדם במתינות לבלתי לכת אחר הבחורים, מידת הזהירות, ומידת החסד, של ובקוצריכם ‘דימוי הצורה ליוצרה’, ועי”כ נעשה אדם השם ומתקן הדעת, והוא עניין קבלת התורה שע”י האדם.

כמה שימושי היה הפוסט?

לחץ על כוכב כדי לדרג אותו!

דירוג ממוצע / 5. ספירת קולות:

אנו מצטערים שהפוסט הזה לא היה שימושי עבורך!

תנו לנו לשפר את הפוסט הזה!

נהנית מהמאמר? כתוב פידבק למחבר! וכך תוכל גם לקדם אותנו בגוגל

כתיבת תגובה

מאמרים דומים

סגירת תפריט
×
×

עגלת קניות

מחבר ספרים?

תוכל להצטרף עכשיו!

תוכל לצרף את הספר שלך מיידית לאתר, בפאנל החדש שלנו.