מזבח נח – (ועוד הערות בפ’ נח)

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

בראשית ח, כ-כא. ויבן נח מזבח לה’ ויקח מכל הבהמה הטהרה ומכל העוף הטהור ויעל עולות במזבח, וירח ה’ את ריח הניחוח ויאמר ה’ אל לבו לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעוריו ולא אוסיף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי.

לכאו’ הדברים מתמיהים, והרי מאחר שהיה מבול ודאי שכך היה ראוי מפני מעשיהם וכך מדרך היושר, וודאי שאם נעשה מעשה כזה קיצוני כמחיית כל היקום, אין זה אלא אם אין כלל אפשרות אחרת, ואין זה אלא לאחר שכלו כל הקצים ואין עוד מקום להארכת אף ושאר מידות רחמים, שהרי צדיק הוא ה’ ולא יחפוץ במות המת וודאי לא בהשמדת הבריאה כולה, וודאי נעשה רק כאשר לא היה כל מנוס אחר. ומאחר שכה חמורה הייתה רעתם וכה נדרש מצד היושר להיעשות, היאך ריח ניחוח משנה את כל הכללים ואת כל סדרי ההנהגה המוכרחים שהביאו למבול, ולהבדיל א”א הבדלות הרי זה כרוצח אלפים שנידון להריגה וקודם הוצאתו להורג נתן למלך דבר מתיקה או מחוה אחרת כל שהיא וביטל המלך גזר דינו. וצ”ב טובא. ובאמת בעירובין סה. המשילו רבותינו משל כעי”ז, ואמרו ‘כל המתפתה ביינו יש בו מדעת קונו שנאמר וירח ה’ את ריח הניחוח’, הרי שהמשילו חז”ל את רצוי הקב”ה בריח ניחוח כשיכור המתרצה בטוב ליבו ביין, אשר לכאו’ ודאי החלטות הרות גורל שיכולות להדחות ולהשתנות מפני היין, הרי זה מטיל דופי בעיקר ההחלטה שאינה ברת קיימא.

עוד יש להבין שהרי הקרבת נח את הקרבנות גרמה לקב”ה שלא יוסיף לקלל עוד את האדמה וכו’, הרי שדי בריח ניחוח של נח למנוע מבול לעולם, וא”כ צריך להבין והרי אף קודם שבא נח היה קרבנו של הבל ורבותינו ז”ל דרשו שאף אדה”ר הקריב קרבן, ומפני מה קרבנותיהם לא גרמו להבטחה זו ולא מנעו את המבול, ומה נעדף קרבנו של נח מקרבנו של הבל.

והנה עיקר קלקול והשחתת דור המבול, וסיבת הבאת המבול לשחת היקום, הייתה משום קלקול הארץ והשחתתה וכלשון הכ’ “וירא א’ את הארץ והנה נשחתה כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ” וכתיב “כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ” הרי שעיקר המבול היה משום קלקול הארץ, ועיקר פעולת המבול הייתה בארץ [ואם הכוונה בהשחתת הארץ שיושבי הארץ השחיתו מעשיהם, מה ענין הכפילות שהארץ נשחתה כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ, הרי היינו הך, אלא ענין הכתוב שהארץ נשחתה מפני רעת יושביה]. ופשוט הדבר מסברא שאם לא משום הארץ היה מכלה האנשים ודיו, וודאי שמחיית היקום בכללותו היא משום קלקול בעצם היקום.

וכידוע מטרת הבריאה היא שיהא העולם למקום שישכון בו הוא ית’ וכמפו’ בתורה ‘לשכני בתוכם’, הרי שזה תכלית העולם, ולזו המטרה נברא העולם ועל זה העניין נאמר  בבריאה ‘כי טוב’ וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד, והיינו טוב אליו למטרה שחפץ בה, ואין הרצון והאהבה אלא במה שהוא וכדכתיב צדיק ה’ צדקות אהב, והעולם הוא המקום התחתון שבו חפץ הבורא להיות לו לנחלה ולשכינה, הוא המקום הראוי לצלמיו לעובדו ולהדמות אליו ולהאיר את מציאותו בזה המקום. ויש אשר ישחיתו בני האדם ולא רק שלא יטו להדמות אליו אלא אף יקשו עורף ויתנו כתף סוררת לסלק מעצמם הטוב הטבעי הקיים באדם, וכל זה הוא מכלל צורת העולם והכל בכלל ‘בראת צדיקים בראת רשעים’ והיינו שכל זה מצורת העולם כפי הצורה שבראו הבורא שלא יהא האדם מוכרח לדרך הטוב אלא מעצמו יגלה את ה’, וכל זה מראשית מחשבת הבריאה, ונבראת התשובה קודם לעולם לקדם תרופה למכה זו, ולכך אין מציאות הרשעים סיבה כלל לביטול רצון הבריאה, ולניחום ה’ על העולם ועל דבר זה די להרוג הפושעים ואי”צ לכלות היקום ולבטל הבריאה, שהרי עדיין לא נתבטלה סיבתה.

וכל זה משום שאדרבה במקום כזה אשר יכול להתגלות בו המציאות האלוקית ויכול שלא להתגלות בכזה מקום רצונו יתברך להתגלות. אמנם כאשר מעשי בני האדם משחיתים את הארץ עד שא”א כלל לעולם להיות מקום לו ית’, עד אשר השחיתו מהעולם את צורתו העיקרית להיות מקום שכינה לאדון כל הארץ, וכבר אינו טוב מאוד כבריאתו, כאשר אין בני האדם רואים כלל בעולם מקום בעל תוכן ותכלית רוחנית, בזה מתבטלת סיבת הבריאה, אין מקום לכבוד ה’ להתגלות בזה העולם, ולכך הנני משחיתם את הארץ. וזה הוא שאמר הכתוב וינחם ה’ כי עשה את האדם בארץ כי כל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום, ואין ההינחמות משום כמות המעשים או מיעוטם, אלא משום שבסיס הדברים היה יצר מחשבותיו רע.

וכאשר בנה נח מזבח, לא זו בלבד שעשה מעשה של עבודת ה’, ומעשה של השתעבדות והודעה כי הוא אדון כל הארץ ואלהי החיים, אלא עשה מעשה זה כקביעה שיש כאן מקום בארץ לה’, גילה שהנקודה הבסיסית היא העבודה לה’, והחטאים אינם אלא משום שאור שבעיסה, וזה אשר גרם לטהר הארץ, ולשיבת חרון האף ממנה.

וזה עיקר החילוק בין מזבח נח לקרבן הבל ואדה”ר, שנח בנה מזבח ובזה הקריב את כל המציאות לה’ וקבע בה את הענין האלהי, משא”כ בהבל שלא היה זה אלא קרבן של עצמו ולא קבע את ענינו בעולם, ולכך לא היה בו כדי למנוע המבול.

ובזה יתבאר מה שבתחילה כאשר ניחם ה’ על כי ברא את האדם בארץ, הייתה סיבת הדבר משום ש’כל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום’, וכאשר התרצה לעולם הייתה הסיבה משום ש’יצר לב האדם רע מנעוריו’, ולכאו’ אותו ענין הוא המשמש לחובה והוא המשמש לזכות, אלא שנקודת המבט על הענין שונה, ויש להבין מה השתנה. ולדברנו יבואר שבהקרבת הקרבן נגלה ונקבע שהנקודה הבסיסית שבאדם ושבמציאות היא עבודת ה’, ומה שיצרו רע אינו מרצונו אלא מטבעו, אמנם לפני המבול כאשר עדיין לא נקבע בעולם ענין העבודה לפני ה’, אז המבט הוא שכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום, ואין לו נקודת זכות ומלאך מליץ מני אלף להגיד היושר שבשורשו, ואז נקבע דינו לכליה ומחיה.

וזה מה שהשוו חז”ל את ענין ‘המתפתה ביינו’ לריצוי ה’ לעולם בריח הניחוח, משום ששתויי היין אינם בוחנים את המעשים ע”פ צורתם הרשמית והמוגדרת, אינם בוחנים ע”פ ההגדרה אם המעשה טוב או רע, אלא ע”פ רצון העושה, וע”פ התוכן הקיים במעשה עצמו, ואף אם עיקר המעשה לרעה, מ”מ אם שורשו הייתה בכוונה טובה או לכה”פ לא הייתה בכוונה רעה, אין שתוי היין רואה את העושה כרע, וכענין ‘חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי’, שבמשתה היין אין מבחינים כלל בהגדרת המעשים אם הם שייכים לטוב או לרע אלא על שורשי הדברים מהיכן יצאו בלבו של אדם, [וטעם הדבר משום שאם אין דעת הבדלה מנין, וכמפו’ בפרשת איסור שתויי יין בעבודה ובהוראה שהוא משום להבדיל בין הקודש ובין החול]. והמתפתה ביינו אינו מקפיד על המעשה דווקא אלא כיון שרואה שאין עיקר כוונת האדם לרע, הרי הוא מתרצה לו ומתפייס אליו, וזה השוו חז”ל למזבח נח שאחר שהריח ה’ את ריח הניחוח, וראה ה’ שיצר לב האדם רע מנעוריו, ואי”ז בא מרצון להרע ולהשחית בדווקא, אז התרצה לו והבטיח שלא יוסיף עוד להכות את כל חי.

[הדברים נאמרו בשבת פ’ נח ה’תשע”ב בסעודת שבע ברכות של גיסי הר”ר יוסף זימרמן שליט”א בפני מו”ר מרן הגר”ש אויערבאך שליט”א ונהנה מאוד מהדברים וקילסם (ובפעם אחרת שדברתי בפניו אמר לי שזה לא טוב כמו הדברים הללו)]

 

שופך דם האדם באדם דמו ישפך. נראה הענין שאחר שהודיע ה’ שלא יוסיף לקלל את האדמה בעבור האדם, עתה אין דמי האדם זועקים מן האדמה, אינם מנדדים ומניעים את הרוצח, ועתה נעשתה הארץ לענין בפנ”ע ויושר המעשים לענין בפנ”ע, עתה אין הדם נתבע מהארץ אלא מהאדם, ‘באדם דמו ישפך’. אמנם עדיין הארץ נטמאת משפיכת הדם אבל אינה זועקת, ‘ולא תקחו כופר לנפש רוצח אשר הוא רשע למות… ולא תחניפו את הארץ אשר אתם בה’, שכאשר לוקחים כופר לנפש רוצח גורמים אנו לדם להתכסות בארץ, ואז הארץ חנפה ומסתירה הרוע אשר בה.

והענין הוא שתכלית בריאת העולם שיתגלה בו דרכי טובו ית’ והנהגות היושר שעל פיו במעשי בני אדם, ותכלית התורה היא לענין זה, ובמקום הזה הוא מקום תועליות התורה [ולא בעולמות עליונים וחיצוניים], וכאשר הבריאה על תיקונה מתקיימת מטרה זו כפשוטה והארץ והעולם מושפעים ישירות ממעשי האדם, וזה ענין קללות האדמה בעבור האדם בחטא עה”ד, וזה ענין השחתת הארץ מפני מעשי בני האדם, ולכך נצרך להביא המבול ולחדש ולטהר הבריאה אחר אשר הוטמאה. וכאשר הבריאה על תיקונה ודם האדם נשפך בה, הרי הדמים זועקים מן האדמה, אין הארץ מכסה את דמו, והרי הוא זועק והארץ והבריאה כולה עושים את משפטו, כל חיה המוצאת אותו הורגתו והרי הוא נע ונד, וכ”ז משום שהארץ היא מקום המשפט והיושר של מעשי בנ”א, וכאשר נעשה עליה עוול הרי היא פולטתו ועושה עמו דין.

וכאשר אמר ה’ לא אוסיף עוד לקלל את האדמה בעבור האדם, עתה אין הארץ קשורה עוד למעשי האדם ואין הצורה הבסיסית של הארץ מושפעת ממעשי האדם, כיון שבנה נח מזבח וקבע אותה בקשרי עבודה לה’, עתה אין היא מתנקמת באדם ואינה עושה עמו משפט, עתה מוטלת האחריות על האדם, ‘דשופך דם האדם באדם דמו ישפך’. [ויש להוסיף לדרוש בזה ‘שופך דם האדם באדם’, והיינו שכאשר העולם כתיקונו נשפך הדם על הארץ והיא הנושאת את הדם ואינה מכסה את הדם עד אשר הבריאה כולה נוקמת בו, ועתה כאשר אין האדמה מקבלת את הדם, הרי האדם מקבל הדם במקומה הדם נשפך באדם, ועליו מוטל להתנקם בשופך הדם, ולא יכופר לאדם מהדם אשר נשפך בו כי אם בדם שופכו, והיינו שעתה כאשר נפרד העולם מן האדם, מעשי היושר והעוולות אינם נקלטים בארץ אלא באדם, עליו הם משפיעים ובנפשו הם נקלטים וממנו הם נתבעים, הדם נשפך עליו וממנו הוא נדרש.]

ואמרו חז”ל שהיום שאין סנהדרין הדנים בדיני נפשות חיובי המיתה נעשים ע”י הבריאה עצמה והרי הוא נדרס ונחנק ע”י חיות ונשרף או נטבע, ומעיקר צורת הבריאה שחיה רעה לא תזיק וכדכתיב והשבתי חיה רעה מן הארץ וכתיב ושעשע יונק על חור פתן וכו’, ומה שנבראו בצורת מזיקין, הוא בכדי להיפרע מן הרשעים וכענין כל מוצאי יהרגני, אלא שכיון שהובטחנו במבול שלא אוסיף עוד לקלל את האדמה בעבור האדם ואין הבריא קשורה למעשי בנ”א, נשאר בהם טבעם המזיק ופעמים שמזיקים אף לצדיקים, אבל עדיין פעמים שרואים את העולם מתנהל בצורתו העיקרית וכדניאל בגוב האריות וכענין מי שנתחייב מיתה שנדרס ונחנק מהחיות, וכן כל מכות מצרים הם קצת ע”ז האופן.

ואף שנקבע המצב של ‘לא אוסיף עוד לקלל את האדמה בעבור האדם’, מ”מ אי”ז אלא בצורה הבסיסית של הבריאה, אבל ודאי הצלחתה וקמילתה תלוי במעשי בנ”א וכדכתיב ‘והארץ חנפה תחת יושביה כי עברו תורות חלפו חק הפרו ברית עולם’, ולכך אף שעתה אין הדם נשפך על הארץ אלא באדם, מ”מ עדיין הוא משפיע על הארץ בפריחתה ובקליטת יושביה, וכאשר אין האדם נוקם את הדם הנשפך הרי הארץ נחנפת ומקיאה את יושביה, וזה הוא שנצטוינו ‘לא תקחו כופר לנפש רוצח אשר הוא רשע למות… ולא תחניפו את הארץ אשר אתם בה כי הדם הוא יחניף את הארץ ולארץ לא יכפר הדם אשר שפך בה כי אם בדם שופכו’, וכאשר לא נוקם האדם את הדם הרי היא נקלטת בארץ, העוול נקלט בארץ, והרי הארץ נחנפת ונטמאת, ובלה ואומללה, ולא יכופר לה אלא בדם השופך, כאשר ימוצה הדין.

ויחל נח איש האדמה ויטע כרם וישת מן היין וישכר. בברכות (מ.) למד מכאן ר”מ שעה”ד גפן היה, ולכאו’ כאן הוא להיפך מעה”ד, שנח הוריד בגדיו מחמת היין, ואדה”ר נתלבש מחמת עה”ד. אמנם הענין הוא שבחטא עה”ד לאחר שחטא האדם נתבייש בחטאו ובא להסתירו בעלי תאנה, אמנם כאן נטע כרם ולהדיא בא להראות ענין הדעת, הענין שכל התכונות חזרו לקדושה, ואדרבה בא להראות ענין הדעת בשלמותה ובתיקונה ‘ויתגל’. ודימה נח שכיון שנטהר העולם מחטאי האדם אף חטא הדעת נטהר, וחזר העולם לצורתו הקדמונית הראשונה שכל מאויי החיים בקדושה, עד שבא חם והראהו שעדיין קיים באדם העבד הנצרך להתכופף מפני הקדושה ואינו מחובר אליה מצד עצמו כבן, והאי עבדא בהפקירא ניחא ליה, כד שכיחא ליה, זילא ליה ופריצה ליה. וכאשר הבין את אשר למדו בנו, שלא חזר העולם לקדושה, ועדיין לא נתקן, עדיין לא חזר היין לתיקונו, ואין הגוף מתוקן כולו, ראה שאין דרך הטוב מלאה את העולם כולו ואינה שוכנת אלא באהלי שם, באהלי עמלי תורה, ובמצב זה מוכרח שחלק מן העולם אינו חפשי לעצמו אלא יהא משועבד לעוסקי ומקיימי התורה, למען לא יפרוץ עמו את העולם כולו, ויזילהו מכבודו.

כמה שימושי היה הפוסט?

לחץ על כוכב כדי לדרג אותו!

דירוג ממוצע / 5. ספירת קולות:

אין הצבעות עד כה! היה הראשון לדרג את הפוסט הזה.

אנו מצטערים שהפוסט הזה לא היה שימושי עבורך!

תנו לנו לשפר את הפוסט הזה!

הורד כ-PDF

מאמרים נוספים

פרדס יוסף החדש – חנוכה

13 / 100 מופעל על ידי Rank Math SEO קידום אתרים ציון “פרדס יוסף החדש” – חנוכה ישמח לב מבקשי ה’ בחיבה יתירה נתקבלה בציבור בני התורה בימים אלו אשר הופיע ויצא לאור עולם ברוב

האתר עומד למכירה

12 / 100 מופעל על ידי Rank Math SEO קידום אתרים ציון מעוניינים למכור את האתר הזה לצמיתות. הקונה יוכל להשתמש באתר, לרווחים, השקעות, וגם להתאמה אישית ככל הנצרך. האתר כולל עד היום  פונקציות משוכללות,

ספר “הפוסק” תולדות הגאון רבי שמואל הלוי ואזנר זלה”ה

6 / 100 מופעל על ידי Rank Math SEO קידום אתרים ציון                  ספר “הפוסק” הופיע שוב הספר הנפלא לתולדות חייו של מרן פוסק הדור הגר”ש וואזנר זצוק”ל, בשם “הפוסק”. הספר המכיל למעלה מ850 עמודים

0 Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הירשמו לניוזלטר שלנו

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

  • הרשמה
איבדת את הסיסמה שלך? אנא הזן את שם המשתמש שלך או כתובת דואר אלקטרוני. אתה תקבל קישור ליצירת סיסמא חדשה באמצעות דואר אלקטרוני.
.
0
דילוג לתוכן