שיעור וצורת הבגד החייב בציצית

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

א] שיעור ה’טלית’

מנחות מ: טלית שהקטן מתכסה בו ראשו ורובו והגדול יוצא בה דרך עראי חייבת בציצית אין הקטן מתכסה בו ראשו ורובו אף על פי שהגדול יוצא בה עראי פטורה. הנה צורת העיטוף בטלית היא שיש בגד מלבני ורוחבו לגובה האדם והוא מכסה את האדם מראשו עד ברכיו בערך, ע”י שנכרך כולו בטלית, והנה ודאי לא היה הטלית הבגד המכסה לבד את גוף האדם עד שאם תיפול יהא ערום כיום היוולדו, וכמו שמצינו (פאה ד,ג) ‘או שפירס טליתו עליה’, הרי שיתכן שאדם יפשוט את טליתו ברחוב, וכן מצינו בעירובין נד: על ר’ אלעזר בן פדת שהיה יושב ועוסק בתורה בשוק התחתון של ציפורי וסדינו מוטל בשוק העליון של ציפורי, וע”כ שהיה לו בגדים מתחת, אלא שהיה הטלית בגד עליון של חשיבות שמתעטפים בו מעל הבגדים. ומתחת לטלית או שהיה לובש חלוק או כעין חולצה ומכנסיים, והם לא היו בגדים של ד’ כנפות, ועל כן רק הטלית הייתה הבגד של ד’ כנפות המחוייב בציצית.

וכשאמרו שצריך שיהיה בגד שהקטן מתעטף בו ראשו ורובו והגדול יוצא בו עראי לשוק, היינו שבאותו ענין של שימוש של טלית, מה שלקטן הוא בגד גמור, לאדם גדול הוא שימוש דחוק ורק בקושי מתעטף בזה, אך כאשר מתעטף בזה הוא מתעטף בזה באותו ענין וסגנון שהקטן מתעטף בזה בשופי, וכעין שמתעטף בטלית המתאימה למידותיו הוא. וסברת הדבר כיוון שבגד זה הוא בגד מושלם לקטן וראוי לו להתעטף בזה, הלכך כבר יש על זה שם בגד, וכיו שאף הגדול יכול להשתמש בזה בדוחק לתשמיש של טלית, מיקרי שהוא בגד הראוי לו לשימוש בדוחק. – ולכאו’ פשוט שאם אין הגדול יכול להתעטף בזה כלל ורק עוטף בזה צווארו או צונפו על ראשו, לא מיקרי שיוצא בזה אפי’ עראי לשוק, כיון שאין על זה כלל תשמיש ש כיסוי הגוף, ורחמנא אמר ‘אשר תכסה בה’, ולא מועיל כלום מה שהקטן מתעטף בזה ראשו ורובו אם הוא אינו לובשו כבגד שמכסה את גופו. [ונראה שאין בזה פלוגתא בין הראשונים, בין אלו שביארו ‘והגדול יוצא בהם עראי לשוק’ שהוא תנאי דדווקא בכה”ג מחייב בציצית, לבין אלו שפירשו שאם יוצא בזה חייב, ו’יוצא בהן עראי’ הוא רק ההיכי תימצי שהגדול לובש את זה, שאף אלו שלא פירשו את זה כתנאי, ודאי דיברו באופן הפשוט של לבישת הטלית, ולא שהופך את זה לסוג בגד אחר, ואם מצליח ללבוש את זה ולצאת עם זה בדוחק בשימוש טלית, חייב בציצית, וזוהי ההלכה בין לאלו שפירשו הגמ’ כתנאי בין לאלו שפירשו הגמ’ כהיכי תימצי, ולא פליגי (שו”ר שכ”כ ערוה”ש טז)].

ב] שיעור שאר בגדים

ולכאו’ אי אפשר כלל ללמוד מגמרא זו לבגדים של זמננו, שהרי כל הבגדים שלנו, מה שמתאים לקטן אינו מתאים כלל לגדול, ואין זה בגד בשבילו אף לא מדוחק, אלא צריך לדון מחדש על כל סוגי הבגדים שלנו אם יש בהם ד’ כנפות, האם הם חייבים בציצית או לא, ואחר שהם חייבים בציצית משום צורת שימושם ולבישתם, ממילא צורה זו היא המגדירה שימושם, ואין צריך עוד שיעור מלבד זה, שהרי א”א כלל שהגדול ילבש בגד הקטן, אלא גדר הדבר כל שיכול ללובשו ע”פ צורת בגד זה.

והאחרונים שעסקו בשיעור ‘טלית קטן’ הרבו בזה דברים, לשער שיעורו על פי השיעורים שנאמרו בברייתא זו גבי טלית, ולענ”ד כל דבריהם בזה תמוהים מאוד, שהרי הט”ק יש לה חור גדול באמצע, ובין אם הוא פרוץ מרובה בין אם הוא עומד מרובה, לעולם לא יתעטף אדם בטלית שיש בה כזה חור גדול, ואפי’ לא בשעת הדחק גדול ונורא, וא”כ אין בגד זה ראוי כלל להתעטף בו לקטן, תדע לך, שהרי צריכים אנו בגד שיש בו כדי לעטוף ראשו ורובו של קטן, ולמה הצריכו שיעור כזה והרי אין דרך הקטנים לכסות ראשם כל היום וכדחזינן בקידושין כט: ‘חזייה דלא פריס סודרא, א”ל דלא נסיבנא’, הרי שכל זמן שלא נישאו לא כיסו הראש בתמידות, וכן שנינו בנדרים ל: ‘אנשים זימנין מיכסי רישייהו זימנין מיגלי, נשים לעולם מיכסי, וקטנים לעולם מיגלי’, הרי חזינן שאין דרך קטנים להתעטף בראשם, וא”כ מפני מה הצריכו בגד שיש בו כדחי לעטוף אף ראשו של קטן, אלא הענין שהצריכו שיהיה בגד מושלם לקטן עד שיוכל אף לכסות ראשו, וכדרך שמוציאים אותו לאירועים חשובים וכדו’, ורק אחרי שהוא בגד מושלם לקטן חייב בציצית כשהגדול יוצא בו עראי. והרי הדבר פשוט כביעתא בי כותחא שבגד שיש בו חור כזה באמצעיתו, אינו ראוי לעיטוף הרבה יותר ממה שאין ראוי להתעטף בבגד שהוא לגופו ולא לראשו.

ועוד, שהרי אף לולי החור אין זה ראוי לשום קטן, משום שאין היום שום קטן שמתעטף ראשו ורובו בטלית, וההולך כן אי”ז אלא כ’תחפושת’, וכשם שדור דור ושופטיו דור דור ודורשיו, כך דור דור וקטניו, ומה מועיל לי מה שהקטן שבזמן המשנה והגמרא הלך כן, היום אין זה כלל בגד הראוי לקטן.

ועוד, שהרי אם אינו מתעטף בזה על גופו כדרך ההתעטפות בטלית, מה הועיל לי זה שהקטן יכול להתעטף בה, והרי עתה כשלובשו מלפנים ומאחור וצוארו נתון בחור, הרי זו צורת תשמיש שונה לחלוטין, ואין מועיל לו כלום זה שבאופן אחר לגמרי יש מי שמשתמש בזה לכתחילה.

וממה שהאחרונים לא ס”ל כשאלות אלו, נראה שהבינו ששיעור זה של רו”ר של קטן, הוא שיעור עצמי כעין שיעורים שהם הלכה למשה מסיני, ועל כן אף אם אי”ז בגד הראוי באמת לקטן, מ”מ זהו שיעור הבגד שמתחייב בציצית. אמנם זה אינו נראה כלל, ואין שיעור זה אלא הגדרה פשוטה שצריך שזה יהיה בגד המכסה את הגוף, ורק כשזה מכסה גופו של תינוק שצריך טלית [והיינו קטן היוצא בשוק לבדו שהוא כבר צריך טלית], מיקרי טלית, ומאחר שמיקרי טלית כל מי שיכול ללובשו כצורתו חייב בו בציצית. וכמדומה שכל דברים אלו פשוטיםנ מאוד בסברא ישרה.

ועל כן בבואנו עתה לדון על שיעור הט”ק, צריכים אנו לדון אם בגד כפי צורה זו חייב בציצית או פטור, ואם נאמר שפטור, תל”מ. ואם נאמר שצורת בגד זה חייבת בציצית, לכאו’ כל שבדוחק יש לו צורת השימוש של בגד הנקרא ‘ט”ק’, הרי הוא חייב בציצית משום שמי שכמה מידות מתחתיו יכל ללבוש את זה אף לכתחילה, ואי”ז ענין כלל לשיעור המבואר בסוגיא [שו”ר שכעי”ז כ’ ערוה”ש טז].

ג] צורת הבגד החייב בציצית

ובגמרא לא מצינו סוגיא על איזה סוג בגד חייב בציצית, שהרי לא עסקו אלא בטלית שהיא הייתה הבגד של ד’ כנפות שהיה להם, ולא עסקו בבגדים אחרים. ועתה יש לדון אם אף צורות אחרים של ד’ כנפות גם יהיו חייבים בציצית או לא.

ובספרי דברים (רלד) איתא ‘אשר תכסה פרט לסגוס, בה פרט למעפורת שאינה מכסה ראשו ורובו’, ומבואר מהספרי שבגד שצורתו שאינו מכסה ראשו ורובו אינו חייב בציצית, ומצורת הלימוד נראה דכיון דכתיב ‘אשר תכסה בה’ בעינן בגד שהוא יהיה הכיסוי העיקרי של האדם, ולמדו מ’בה’ בגד שעיקר הכיסוי הוא ‘בה’, ‘בה- ולא באחרים’. ונראה שאף לפי דרשה זו שבספרי, אין צריך דווקא שיהיה בגד זה מכסה את רוב הגוף בדווקא, שהרי טלית שקטן מתכסה בה ראשו ורובו אינה מכסה ראשו ורובו של גדול, אלא הכוונה בזה כיון שזה הבגד העליון שלו ובזה הוא בא ונראה לחוץ, זה עיקר כסותו. ונראה שאם יהיה בגד שהוא עיקר הכיסוי של האדם ואינו מכסה ראשו ורובו חייב בציצית, ולא אמרו ראשו ורובו אלא משום שאז זה היה הדרך שהבגד העליון כיסה אף את הראש, אך אי”ז בדווקא, שהרי אין במשמעות ‘בה’ שצריך שיכסה אף את הראש, ורק צריך שיהיה כסות עיקרי.

ולכאו’ העולה מפשטות הספרי שכל בגד שאינו הבגד העיקרי שלו או שאינו מכסה רוב גופו, אינו חייב בציצית. והנה בגדים שלנו לעולם אינם מכסים ראשו ורובו של אדם, אלא יש לנו חולצה לחלק גוף העליון ומכנסיים לחלק גוף התחתון, ולכאו’ אף אם לו יצוייר שיהיה בהם ד’ כנפות כיון שאינם מכסים את עיקר הגוף. ורק חליפה או מעיל [בין ארוכה בין קצרה] הם בגדים עיקריים של האדם, ואם היה להם ד’ כנפות היו חייבת בציצית.

אמנם נראה שאף שפשטות הספרי משמע לפטור בגד שאינו מכסה את כל הגוף, מ”מ זה הוא דווקא בזמנם שהיה כזה בגד שבו כל האדם מתכסה, אבל בזמננו שאין כזה בגד, א”א כלל לומר שבטלה מצות ציצית כל זמן שלא יחזרו לצורת בגדים שהייתה נהוגה בזמנם, שא”כ נמצאת תורה בטלה, וודאי צריך לומר שכל דרשת הספרי אינה אלא על זמן שיש בגד עיקרי שבגד זה יהא חייב בציצית, אבל כשאין בגדים כאלו אי אפשר לדייק ‘בה’, ואף שאר בגדים שמכסים חלק ניכר מהאדם חייבים בציצית. ועל כן נראה שמי שיש לו חולצה של ד’ כנפות תהא חייבת בציצית, [ויתכן שבזה יהיה חייב אף לולי משנ”ת שבזמננו אף בלבוש שאינו עיקרי חייב, כיון שנראה שמצד הכבוד חולצה היא בגד יותר עיקרי ממכנסים, והיא מכסה עיקרו של אדם והחלק העליון, משא”כ מכנסים שמכסה בעיקר את הרגלים. ויל”ע.]. [ועוד נראה שיתכן שאף בבגדים שלהם אין ראיה מהספרי הנ”ל, דהנה מעפורת היינו צעיף או סודר שעיקרו לכיסוי הראש והוא בגד קטן מאוד, ועל כן אמרו כיון שאינו מכסה גם את הגוף לא מיקרי כיסוי, שודאי מה שמכסה רק הראש לא מיקרי כיסוי[1], אבל אם מכסה רק חלק ניכר מן הגוף, גם נקרא ‘אשר תכסה בה’, ולא אמרו ‘ראשו ורובו’ אלא משום שמעפורת בעיקרה עשויה לראש, ואם תהיה לגופו ולא לראשו אינה נקראת כלל מעפורת].

ומצאתי להביא ראיה שאף בגד שאינו מכסה גם את הראש חייב בציצית, דכתיב בשמואל (א, כד,ה) ‘ויכרות את כנף המעיל אשר לשאול’, ואיתא על זה במדרש תהילים (מזמור ז) ‘ויך לב דוד אותו על אשר כנף את המעיל אשר לשאול, ר’ יהודה אומר, אמר דוד מה בין קטע ציציתא לקטע רישא, אמר ר’ נחמיה שביטלו ממצות ציצית שעה אחת’, ומבואר שבין ר’ יהודה בין ר’ נחמיה הבינו שהיה ציצית במעילו של שאול, וכן הוא במדרש משנת רבי אליעזר (פרשה י’ עמ’ 186- והוא מדרש קדום) ‘שאול היה זהיר במצות ציצית, שנאמר ויקם דוד ויכרת את כנף המעיל’, והרי המעיל ודאי אינו מכסה את ראשו, וכמו שכתב הרמב”ם (כלי המקדש ט,ג) ‘המעיל… ואין לו בית יד אלא נחלק לשתי כנפים מסוף הגרון עד למטה כדרך כל המעילים ואינו מחובר אלא כנגד כל הגרון בלבד’, ומבואר שכל המעילים אין עניינם לכסות הראש, ואפ”ה חייבים בציצית, ומה שאמרו דבעינן טלית שמכסה ראשו ורובו, היינו דווקא טלית שזו צורת ההתעטפות בה, אך אין זה שיעור לשאר בגדים. –  ולכאו’ יש כאן ראיה שאף בגד שאינו מכסה את הידים, חייב בציצית. [אמרו לי ר’ דוד מונק ור’ דביר טל שמעיל של זמן חז”ל אינו מעיל של התורה, ויתכן שאף מעיל של שמואל ושאול אינו מעיל כעין של כה”ג, והוא היה יותר כעין טלית, וצריך לברר אם זה נכון, וא”כ אכן אין מכאן ראיה].

שוב לאחר זמן הביא ידי”נ ר’ דביר טל שליט”א ראיה מדתניא במסכת ציצית (א,ב) ‘אפיקרסין פטורה, ורבי עקיבא אומר חייבת’, וזה היה בגד מיוחד לזיעה ומשום כן חלקו אם חייב בציצית או לא, ואפי’ שלא היה לראשו ורובו, וכן יתכן שחלקו אם בגד פנימי חייב בציצית או לא, ולא משמע שמחלקותם הייתה אם בגד שאינו לרו”ר חייב בציצית, שא”כ היו נחלקים בזה להדיא, אלא משמע שהמחלוקת היא על סוג בגד מסויים אם חייב או לא. ועוד שהרי במסכת שמחות (ט,ו) נחלקו בזה אף לגבי קריעה ‘אפיקריסין אין מעכבין את הקריעה, רבי בנימין אומר משום רבי עקיבא קורעין את אפיקריסין’, ומזה גם מבואר שהוא בגד (כעין גופיה שלנו), והמחלוקת אם הוא מעכב את הקריעה של בגד העליון או לא. וממה שדווקא בזה נחלקו, לא נראה שיש דין שכל בגד צריך לכסות רו”ר, ורק בטלית נאמר תנאי זה, וא”כ בשאר בגדים שאינם בגד פנימי או של זיעה, לכו”ע חייב בציצית.

ד] בענין ט”ק

ובענין ‘טלית קטן’, עי’ בזה בב”י (סימן ח) ובד”מ (סק”ג) שהביאו בזה הרבה ראשונים ואחרונים, ואין כאן המקום לדון ולהאריך בדברי כל אחד ואחד מהם, אך אביא בקצרה את עיקרי השיטות והסברות כפי שהבנתי.

יש מן הראשונים [מרדכי ואורחות חיים, ועוד] שכתבו שאין ט”ק זו חייבת בציצית כיון שאינה מכסה ראשו ורובו, ויש שכתבו שם שהמברך על זה עובר על לא תשא, ויש [נמוק”י, ועוד] שחלקו עליהם ואמרו שאין דין שיכסה ראשו ורובו אלא כל בגד חייב, ומה שאמרו בגמ’ טלית שקטן מתעטף בה ראשו ורובו, היינו לפי שזה היה צורת הבגדים שלהם, אבל בבגדים שלנו אין קפידא בזה, והעיקר שיהיה בגד וכדכתיב ‘על כנפי בגדיהם’, וכל בגד שיש לו ד’ כנפות חייב בציצית.

ולהמתבאר לעיל באמת מתוך דברי הגמ’ אין מקור לפטור בגד שאינו מכסה ראשו ורובו, וזה לא היה אלא שיעור בטליתות ואינו שיעור על שאר בגדים, וכדברי המחייבים ט”ק בציצית, אלא שמדברי הספרי לכאו’ מוכח דבעינן בגד עיקרי שהוא עיקר כסות האדם, ומתוך כל הדברים שם נראה דלא שמיע להו האי ספרי, או יתכן דלא ס”ל לפסוק כן להלכה, דמשמע דגדול חייב בציצית כשלובש טליתו של קטן וזה אינו מכסה רו”ר, וכן הביא הנמו”י ראיה זו, ושמא זה היה להם ראיה שלא לפסוק כהספרי.

ואעפ”כ עדיין דבריהם צ”ב, שהרי אף אם סגי בבגד ודלא כהספרי, לכאו’ בעינן דווקא בגד שיש לו צורת בגד ותשמיש בגד, אבל אם אי”ז אלא בד שכל כולו לא בא אלא כהיכי תימצי לתלות עליו הציצית, ואין בו שום תועלת מלבד תליית החוטים, לכאו’ אף בגד אינו, וקשה לחייבו בציצית מטעם זה ואף אם יהיה ארוך וגדול מאוד, כיון שסו”ס אין לזה צורת בגד, וזה מעכב טפי משיעור הבגד.

ונראה שאותם שהולכים בט”ק מעל בגדיהם, והוא ניכר לכל ונעשה חלק מצורת הופעתם ומראיהם, כבר יש לזה שם בגד, וודאי חייב בציצית, ולא גרע ממעיל שנתבאר לעיל שחייב בציצית.

ה] קיום ענין המצוה

וההרגשה הכללית העולה מדברי המחייבים ‘ט”ק’ בציצית, היא שאם אין לנו בגד שחייב בציצית כפי גדרי כסות או בגד, ראוי לנו לבקש היכי תימצי ליתן עלינו ציצית, שהרי הציצית היא לזיכרון כל המצוות, והיא מצורת איש הישראלי, ועיקר טעם המצוה מתקיים אם יהיה על בגדיו ציצית באיזה אופן שיהיה, ועיקר הענין היא שיהיה עליו ציצית כל היום, ועל כן אם אי אפשר לנו בבגד החייב בציצית כדינו, יש לנו ליתן ציצית אף באופן אחר קצת, והעיקר שתהא ציצית על בגדנו כל היום. וכן משמע מלשון מהר”י מינץ שהביא המשנ”ב (טז,א).

וכן משמע מאוד מלשון הד”מ (סק”ג) שבקושי קיבל דברי הראשונים שסגי בלבישה ולא בעיטוף, וכתב שלכאו’ אף לאחר הראשונים הנ”ל היה צריך להיות לזה שיעור בגד, אך כתב שלמעשה לא נוהגים כן, וכתב שכן משמע מהמרדכי שהמנהג היה בט”ק שאין בהם אף שיעור בגד, וכתב שהמנהג ללבוש בשחרית טלית גדול ובשאר היום ט”ק זו בכד שלא ליפטר ממצוות ציצית, והמדקדים נוהגים שלא לברך עליו אלא על הט”ג ובזה פוטרים אותו, אבל המון העם מברכים על הט”ק זו שאין בה שיעור. ומשמעות דבריו שאף שאין בזה שיעור מ”מ יש בזה מעלת וענין ציצית, ולכתחילה טוב שלא לברך על זה ולפטור בט”ג, אך לא ראה צורך למחות במברכים על ט”ק זו, משום שסו”ס מתקיים בזה מצוות הציצית [וכשם שמצינו שאף נשים שאינן מחוייבות מברכות על המצוות שהז”ג, משום שמקיימים את ענין המצוה ומכניסות עצמן לחיוב ולענין המצוה, כן אף בט”ק אלו מאחר שאין בגד אחר לכל היום שחייב בציצית, הרי הם מכניסים עצמם לחיוב אף שאינם חייבים ממש, וכל שמקיים ענין המצוה לא הפסיד כ”כ אם בירך, אף שהמדקדקים במצוות אין ראוי להם לנהוג כן.].

וכך היה דרך החכמים תמיד שאם בטלה המצוה מאיזה סיבה שלא תהא, תיקנו ענין אחר שהוא כעין המצוה בכדי שיתקיים קצת ענין המצוה, וכשם שתיקנו חז”ל מצוות מרור בלילי פסחים, וספירת העומר בזה”ז, וכיון שאין שייך אצלנו תרומות ומעשרות לכהנים ללויים ולעניים, תיקנו מעשר כספים [והדרשא בזה אינה אלא אסמכתא, ובתלמוד לא הוזכר כלל], וכן אף בד’ מינים שהיו נוהגים ליקח מינים כמושים ויבשים לגמרי כדי שלא ישתכח ענין המצוה, וכמבו’ בפוסקים. ונראה שזה הוא אף מה שנהגו באשכנז לאכול חריי”ן בלילי פסחים למרור, ואף שכל בר דעת מבחין שהוא חריף ואינו מר, מ”מ כיון שלא היה שכיח אצלם עשבים מרים, ואי אפשר ליבטל מהמצוה, חיפשו צמח אחר שאוכלים אותו לפעמים שיש בו טעם המצער [ורק אח”כ היו כאלו שדימו שזהו עיקר מרור דכתיבא באורייתא, אף שהוא טעות מבואר], וזו היא דרך קיום התורה וענייניה. ואם בכל מקום שהשתנתה המציאות נפטור עצמנו ממצוות התורה, כמעט ולא תישאר תורה בישראל, ועל כן פשוט שהתיקון שעשו לילך עם ט”ק אלו, הוא הוא קיום התורה כפי שעשו חכמים בכל הדורות בכל התורה.

ובתורת ‘ענין’ ודאי ששייך ענין זה שאף אם אין לו בגד המחוייב בציצית, שיעשה לו ד’ כנפות כל שהם ויטיל בהם ציצית, וכמו שמצינו בגמ’ במנחות לב: אצל בית מונבז שאף שהדר בפונדק אצל עכו”ם פטור מן המזוזה, מ”מ כיון שהם היו מצויים תמיד בדרכים ובפונדקאות, וא”כ נמצא שלעולם אינם מתחייבים במצוות מזוזה, לפיכך היו תולים המזוזה אחורי הדלת כדי לקיים לכה”פ ענין המזוזה [ומסתמא לא היו יכולים לקבוע הפרשה במזוזת הדלת מחמת שאינה שלהם], ונראה בגמ’ שהזכירו ענין זה לשבח ולא כמעשי ע”ה. ומאחר שיש בזה מענין המצוה וקיום התורה, שפיר דמי שמי שאין ענינו בדקדוקי הלכות יברך על זה.

ו] צורת הציצית הראויה

ואף שביארתי מנהג העולם ותיקון החכמים הקדמונים בזה, פשוט שמן הראוי שמי שנשאו ליבו, ישתדל ללבוש בגד החייב מעיקר הדין בציצית ובו יטיל ציצית. ומלבד עצם הענין לקיים המצוה כתקנה, נראה שיש בזה עוד אף מצד ענין המצוה, שאין ענין מצות ציצית כענין מצות תפילין, שהתפילין כל עניינם הם ליתן את התורה לאות ולטוטפת על גוף האדם, משא”כ הציצית אין עניינה בעוד חפץ של מצוה על גוף האדם, ולא אמרה תורה שיתלנ ד’ ציציות בכל מקום שהוא בכדי שיזכור מצוות ה’, אלא היא צריכה להיות בדווקא על הבגדים, וענין המצוה היא שהבגדים של האיש הישראלי יהיו בגדים המצויינים במצוות, ולקדש אף את הבגדים שבכל העולם אינם אלא תשמיש חול, ושבגד זה שכל עניינו שהוא תשמיש חול ואינו קודש, הוא עצמו יהיה מקושר לה’ ולתורתו, ובזה מקדשים אף את עולם החול, שלא רק בעניניו הדתיים של האדם הוא קשור לקב”ה, אלא אף בענייני החול שלו הוא קשור לקב”ה, ועל מנת כן נתנה תורה, כדי שתשכון דרך ה’ אף בעולם החול, ותתקן אותו, ולא תישאר רק בשמי מעלה אצל מלאכים שאין להם העניינים הגשמיים, אב ואם, ממון, ומלבושים. ומטעם זה לבד ראוי מאוד להשתדל שהבגד שאותו הוא לובש שלא מצד ענין המצוה, יהיה חייב באיזה אופן בציצית.

[ונראה שאם היינו זוכים לסנהדרין שיש להם כח להגדיר בעיקרי תושבע”פ, בדור זה שרוב הבגדים אין בהם ד’ כנפות, היו מגדירים ומבארים בפירוש הכתוב, ד’ארבע כנפות’ היינו סוף הבגד בארבע רוחותיו, ואף אם אין לו זויות, וכמו שמצינו ‘ארבע כנפות הארץ’, ואף שהארץ יש לה פאות ואין לה זויות. אמנם מאחר שלא זכינו שיתאחדו כל חכמי ישראל כאיש אחד בלב אחד, להיעשות אגודה אחת לעשות רצונו בלבב שלם, והרי זה כאילו ‘מלכה ושריה בגויים’, וממילא ‘אין תורה’, הרי ההלכה היא כפי גדריה המסורים לנו מדור דור בתלמוד ובפוסקים, אך מ”מ ראוי לנו להשתדל שיהיו סתם בגדים שלנו מצוייצות ע”י שיהא להם ד’ כנפות, ולא להשאיר את בגדינו בעולם החול ללא קשר לתורה למצוות ולקדושה].

ז] בגד שארבע כנפותיו מלפנים

ויש לדון על חיוב ציצית בחולצות ומעילים שיש להם ד’ כנפות מלפניהם שניים למעלה ושניים למטה. ועי’ בשו”ע (י, יא-יב) שכתב על מלבושים מעין אלו שפטורים, ובב”י כתב שני סיבות לפטור, א. מפני שהוא מלבוש העשוי רק לכבוד ואינו חייב בציצית. ב. משום שאם יתנו בו ציציות ידרכו עליו ויפסד ולא חייבה תורה בהכי, ושני תירוצים הללו תמוהים שהרי הטלית הייתה עשויה לכבוד, ורוב בגדים עשויים לכבוד וע”ז דברה תורה. אמנם במציאות בין כך בגדים הללו שלנו עשויים אף לכסות או להגן מהקור ולא יגיעו ציציותיהם לארץ, וא”כ לפי הב”י הם חייבים בציצית. והד”מ (י,ו) חלק על שני טעמים אלו, וכתב ‘דאיתא במדרש והמים להם חומה שהכריז גבריאל למים שאחריהם הזהרו שעתידים להשליך כנף ציצית לאחריהם, לכן סבירא להו לאינשי דלא חייבה תורה אלא בכהאי גונא ששתי כנפות לאחוריו ושתי כנפות לפניו, שאז שתי ציצית מאחוריו ושתי ציצית לפניו ומעוטף בציצית, אבל במלבושים שלנו שכל הארבע כנפות לפניו ואי אפשר להלבישן בענין אחר, אין זה חייב בציצית ולכן נהגו להקל’, והנה בלשונו נראה שלא קיבל זה אלא כיישוב על המנהג ולא כסברא עצמית, שהרי קשה מאוד ללמוד מדברי אגדה כאלו ולומר דדווקא בהכי חייבה תורה, ועוד שהרי טלית שהיו לובשים בזמן המשנה לא היה כעין טליתו שלנו שיש שנים לפניו ושנים לאחריו, אלא היו זורקים הכנף לאחורי גבו [וכדמוכח במשנת פורפת על האבן, וכן ידוע מציורים עתיקים של בנ”א מעוטפים בטלית], וא”כ היה ג’ כנפות לאחוריו. ומטעם זה כתב המג”א (סקי”ג) וכ”פ המשנ”ב (סקל”ו) שיש לעגל כנף אחד. ותמוה מאוד על מנהג העולם שלא נהגו בזה, ומבטלים בידים מ”ע מה”ת. וודאי שהעיקר שראוי ליתן בהם ציצית ולא לעגל, מלבד שהעיגול אינו מבטל הריבוע, וגם שאין ראוי לפטור עצמו ממ”ע.

החליפות המצויות שלנו אין להם אלא ב’ כנפים למטה [ואף שהם עגולים, לכאו’ מיקרו כנפות], ולמעלה הם עגולים, ואף הזויות שיש בצוארון שלהם, אינו אלא פגימה קלה בבגד עגול, שקשה לחייב אותה בציצית.

אלא שיש לעורר על המעילים שיש להם למטה ב’ זויות גמורות, ופעמים הרבה אף למעלה יש להם כנפות [ולא רק פגימה בעיגול שלהם], והם מכסים את רוב הגוף, והם מצמר ולכו”ע חיובם מה”ת, ויש להטיל בהם ציצית, ומי שקשה עליו מחמת מנהג העולם ומפני המלעיגים, בדיעבד אפשר לאחר שמטיל בו הציצית להפכו כלפי פנים ולתקן לו שם כיס, או לדוחפו לתוך עובי בגדו פנימה.

וחולצות, יש לפקפק בחיובם משום שרוב היום הם סגורים בכפתורים, ואין צורת שימושם בכנפיהם, אמנם עי’ שו”ע (י,ח) שד’ כנפות שסוגרים אותם בקרסים נחשב לסגירה, והמג”א סקי”ב הביא מתרומת הדשן סי’ רצ”ו שלגבי כלאים כפתורים אינם נחשבים לחיבור כל זמן שאפשר לפותחם בידו, ורק אם צריך מעשה גמור של עיקום הקרסים זה נקרא מחובר, ונראה מהמג”א שס”ל דה”ה לציצית שחיבור כזה אינו נחשב חיבור ועדיין הבגד חייב בציצית, וכ”כ המשנ”ב סקכ”ט ובביאוה”ל ד”ה לעשותה כסתומה, וא”כ לפי”ז כפתורים שלנו אינם נקראים סגירה ועדיין הבגד חייב בציצית. אמנם כיון שיש לפקפק קצת במה שדימה המג”א כלאים לציצית, דשמא בציצית בעינן שישתמשו בכנפות ולא שהשימוש בהם יהא ע”י שסוגרים ומבטלים אותם, על כן אפשר להקל בזה לפוטרו מציצית, ועיגול לא מהני, וע”כ יש לחבר את שני הכנפות התחתונות ולתופרם זל”ז, ודי אפי’ לתפור במעט.

ח] בגד שסגור מלמעלה ופתוח מלמטה

והנה עד עכשיו עסקנו בבגדים שהם מרובעים, ומעיקר צורתם יש להם ד’ כנפות [ומה שיש לה גם שרוולים אינו מגרע כלום מצורתם ומחיובם, כמובן], אלא שלובשים אותם באופן אחר ממה שהיה נהוג להתעטף בטלית בזמן המשנה והתלמוד. ועתה יש לדון בבגד כעין חלוק הסגור מלפנים ויש לו בית צואר, ופתוח למטה מהצדדים מימין ומשמאל, האם מתחייב בציצית, וכמה צריך להיות פתוח בכדי לחייב בציצית.

ושורש הנידון בזה הוא, דהנה זה פשוט שבגד עגול כמפה עגולה, ויוצא באמצעו זוית מרובעת, זה לא מיקרי כנף כלל, ואף אם יש ארבע זויות כאלו באמצע הבגד, לא מיקרי בגד שיש לו ד’ כנפות ודינו כבגד עגול, משום שצורתו הכללית של הבגד היא עגולה, ואין הכנפות האלו נמצאים כלל בסוף הבגד בכדי שיקראו ‘כנף הבגד’, ועל כן אין בהם כדי לחייבו בציצית. – אמנם יל”ד באופן זה כאשר יש חלוק ופתוח מעט למטה משני הצדדים, שבזה יש לדון האם הכנפות הללו שנוצרו ע”י הפתחים מלמטה נקראים ‘כנף הבגד’ שהרי הם באמת סוף הבגד ונוצר בהם כנפות, וחייבים בציצית. או שאנחנו רואים את הבגד על פי צורתו הכללית, ואז כאשר הוא לבוש בבגד, הרי הבגד כולו מלמטה נראה כאחד, ואין השסעים הפתוחים מלמטה אכן מגדירים שזה סוף הבגד או תחילתו, ועל כן אנחנו רואים רק את שפתו התחתונה של הבגד כ’סוף הבגד’, ואין הזויות שנוצרו ע”י השסעים נקראים כנפות.

ואיתא במנחות לז: האי מאן דבצריה לגלימיה לא עביד ולא כלום שוייה בעלת חמש’, ורש”י פירש ‘דבצריה לגלימא: שחתך אחד מן הקרנות חתיכה כגון פגימה דנראין כשני קרנים: לא עבד כלום: לפוטרה מן הציצית. שוייה טלית בעלת ה’: וחייבת’, ולפי פירושו מבואר שאפי’ אם עשה רק חתך קטן עד שנראים כשני קרניים כזה , הרי הם שני כנפות, וודאי לא מיירי כשחתך את רוב טליתו באלכסון, שא”כ איך יתכסה בה, וא”כ מבואר ברש”י להדיא שאף אם עיקר הבגד מחובר ויש לה רק פגימה שאינה על רוב הבגד, הרי שני אלו נקראים כנפות.

והמרדכי (תתקמג) פירש הגמ’ באופן אחר, וז”ל “האי מאן דבצריה לגלימיה לא עשה ולא כלום, פירוש חתך אחד מד’ כנפותיו להיפטר מציצית לא עשה ולא כלום, שהרי עשאה בת ה’ וחייבת בציצית, ולא מיבעיא אם חתך חתיכה גדולה דמינכרא, אלא אפי’ מעט ומיהו לכאורה נראה שצריך שיהא הפסק בין שתי הקרנות ג’ אצבעות”, ולדבריו לא מיירי שעשה רק שסע אלכסוני בבגד, אלא שחתך ונטל מן הבגד חתיכה בזוית כזה , ואז נעשו שני הזויות של מקום החתך הם עצמם הקרנות החייבים בציצית. ולכאו’ אף לפי’ זה גם אם חותך הקרן כפי’ רש”י חייב בציצית, דמאחר שראינו שאי”צ שיהא כנף הנמשך לכל אורך הבגד, אלא אף כנף של חלק קטן מאוד [החלק האלכסוני] בבגד ג”כ חייב בציצית, א”כ אף בחלוק שפתוח לו משני צידיו פתחים, שהם כנפות של חלק קטן בבגד, ג”כ יהא חייב בציצית.

ומסתבר מאוד שאף לפי מה שביארנו שאף אם אין פתוח רובו חייב בציצית, הוא דווקא אם הפתחים הללו משמשים לעניין מה, להרוויח הליכתו או להקל בלבישתו, אבל אם אין לפתחים אלו שום משמעות, אלא הרי הם קרע בעלמא שהיה אפשר לסוגרו ולא היה בזה שום נזק לבגד, זה ודאי לא מיקרי כנף, ואנו רואים את הפתח הזה כסגור ועל כן אם עושה חתכים כאלו ואינם משמשים אלא לציצית אי”ז כנף הבגד, ואינו חייב בציצית [אמנם באמת ברש”י אין משמע כן, שהרי לא מסתבר שהיה לו שימוש מיוחד בפגימה שעשה בקרן, ושמא אפ”ל שכל סוף הבגד נקרא כנף, אלא שצריך מקום לסיימו היכן להטיל הציצית, ובלי זה הרי הכל ככנף אחד, ודי במה שיש שם פתח כל שהוא שמסיים את מקום המדוייק של הכנף ששם מטילים הציצית, ועל כן אף אם אין תשמיש בפתח זה, מ”מ הזויות שעל ידו נקראים כנף, וצ”ע].

אמנם הרשב”א כתב בתשובה (א, תלד) “ולענין מה ששאלת במקומות שנוהגין במלבוש הנקרא גונילה, שחותכין אותו מלפניו ומאחריו. ודומה שיש לו ארבע כנפים אם חייב בציצי’ אם לאו? תשובה אין נקרא בגד של ארבע כנפות אלא בטליתות שכולן פתוחים, והן הן יש להם ד’ כנפות. אבל הבגדים שתפורין ומחוברין למעלה כעין גונילה או קוט, אין אלו כסות של ארבע כנפות. וכן היו נוהגין בראשונה בכל מקומותינו להיות כנפי אותן המלבושין ארבע, ומעולם לא ראינו מי שחשש להם, ומן הטעם שאמרתי. ואותן שאמרת שמחמירין להטיל להם ציציות אין אלו אלא מן המתמיהין”. ומבואר מדבריו שכל שיש חיבור למעלה באותם הזויות, אינו חייב בציצית, וכנראה הוא מהסברא שכתבתי שצורתו שהוא בגד אחד ואין השסע שיש בו מגדירם ככנפים.

ולכאו’ דברי הרשב”א הללו קשים מן הגמ’ מנחות לז: שהבאנו לעיל, שלפי רש”י מבואר להדיא דלא כהרשב”א. וגם לפי’ המרדכי לכאו’ מבואר שדי בכנף של חלק קטן מן הבגד, וא”כ לכאו’ אף בטלית הפתוחה למטה כן, אמנם אם נאמר שכוונת הרשב”א שכסות זו פטורה מציצית מחמת שאנו רואים את הפתח כסגור, כיון שעיקר הבגד למעלה סגור, א”כ אפשר דבכה”ג יחייב הרשב”א כיון שכאן הוא כיוון אחר שאין בד העומד כנגדו להתחבר אליו ולסוגרו, וא”כ אפשר לקיים דברי הרשב”א לפי סברת המרדכי [ולפי ביאור זה בדברי הרשב”א אם היה החלוק פתוח מלמטה וגם בצדדים כנפותיו חתוכות באלכסון, באופן אשר גם כאשר תתפור שוב את הפתח עדיין ישארו הקרנות האלכסוניות, בכה”ג גם הרשב”א יהא מוכרח להודות שחייב בציצית בשני כנפותיו האלכסוניות כזה   .]

והנה מלבד שפשטות הגמ’ דלא כהרשב”א וכן פשטות המרדכי לא כמותו, אף מסברא ג”כ נראה כמ”ש רש”י דאף זה מיקרי כנף, שכל שהוא סוף הבגד והוא במקום זוית נקרא כנף, שהרי לקושטא דמילתא כל המקום שהוא סוף הבגד נקרא כנף, ולאו דווקא זוית הבגד, וכמ”ש בתורה גבי גילוי עריות הלשון ‘כי גילה כנף אביו’, והיינו שגילה המקום המכוסה ע”י כנפות הבגד, וודאי שלא רק הזויות הצדדית ביותר של הבגד הם המכסים את הגוף, אלא כל הבגד מכסה, והוא נקרא על שם סיום הבגד, לכל אורך סיום הבגד, וכן ביחזקאל (טז,ח) נאמר ‘ואפרוש כנפי עלייך’, והיינו שכיסה אותה עם כנף וסוף הבגד, וודאי לא רק בזוית אחרונה של בגד.  אלא שממה שאמרה תורה ליתן גדילים בארבע כנפות הבגד, וודאי הכוונה במקום מסויים יותר, ולא בכל מקום בכנף הבגד, ועל כן צריך שיהיה כנף משני הכיוונים. ועל כן בין כה כל סוף הבגד נקרא כנף, אלא שצריך שגם יהיה חתוך לארכו בשביל שיהיה כנף גמור, ועל כן כל שיש חתך, שאי אפשר לראותו כסתום, משום שהוא משמש לבגד או להקל על לבישתו, או כדי שיוכל להרחיב תנועותיו לשבת ולהלך בנקל בלי שחלוקו יצר צעדיו, זה שפיר מיקרי כנף וחייב בציצית, ואף אם אינו פתוח רובו, אלא כל שיש פתח ניכר המשמשו, מיקרי כנף, וחייב.

ובהגהות מיימוניות הל’ ציצית (ג,ג) כתב “נשאל לרבינו שמחה על קוט”א בת ארבע כנפות אמאי אינה חייבת בציצית ואמר הר”מ משום דאמרינן (מנחות מ:) היא של עור וכנפיה של בגד פטורה אלמא בתר הגוף אזלינן ולא בתר הכנפים הכי נמי קוטות שלנו כיון דגופן סתום אזלינן בתר הגוף לפטור”, וראייתו תמוהה מאוד, שהרי ודאי מה שמחייב את הכנף בציצית הוא משום שהוא כנף של בגד, ועל כן אם רובה העליון מעור אינה כלל כנף של בגד ופטורה, אמנם בסתם בגדים מה שהכנף הוא כנף, אינו משום שכל הבגד הוא כנף, אלא משום שזה כנף וסוף הבגד העליו, וזה מתקיים אף אם רובו סתום. ופשוט מאוד.

וכן פשוט שא”א לדון בסוגיה זו מצד פרוץ מרובה ועומד מרובה וכו’, שהרי כאן אין ענין להגדיר את כל הבגד כפרוץ ופתוח, אלא העיקר הוא שיהא כנף בבגד, ולעולם הכנף אינו כל הבגד, ובין כל כל החלק האמצעי של הבגד אינו כנף, ורוב הבגד אינו בכלל הכנפים. – ואם רוצה לחדש שכל שאינו חתוך עד הסוף לא מיקרי כנף, זו מנין לו, דבפשטות כל זוית בגד מיקרי כנף, ורק צריך שיהיה חלק מצורת הבגד.

ומהרי”ק (קמט) כתב כן בדעת הרשב”א דמודה הרשב”א בבגד שרובו פתוח שחייב בציצית ולא פטר אלא בבגד שרובו סתום, וכן פסק שו”ע (י,ז) ולכאו’ אם סברת הרשב”א דבעינן דווקא בגד שכולו פשוט משום שכל שהוא סגור למעלה אנו רואים אותו כסגור עד סופו, ואין הפתחים שבו משמעותיים, א”כ אף ברובו פתוח יהא הדין כן. ויש לבאר דאכן ס”ל שרק בגד מרובע חייב בציצית, אבל בגד כחלוק אנו רואים את כנפותיו כאילו הם סגורים, כיון שהם סמוכים זל”ז בלבישתם, אלא שאם הרוב פתוח אנו רואים כאילו עיקר הבגד הוא מרובע פשוט, ורק תפר למעלה מתחת זרעותיו בכדי שיעמוד הבגד עליו בצורה יציבה, וזה לא סותר את הריבוע הכללי של הבגד.

והעולה לדינא שלולי דברי הרשב”א ומהרי”ק ושו”ע אף אם פתוח מיעוטו משני צדדים חייב בציצית אם הוא פתח שימושי, אלא שלדבריהם אין לחייב אם אין פתוח רובו, על כן לענין ברכה מסתפינא לחלוק על דבריהם, אבל לחומרא ראוי לחוש לסתום פתחים אלו כדי שלא יתחייבו בציצית לדעת רש”י ופשטות דברי המרדכי. והוא שכיח מאוד בכמה סוגי חולצות וחליפות ומעילים שמלב הפתח שיש להם מקדימה יש להם עוד פתחים קטנים מאחורה, וראוי לסוגרם.

ט] בענין עיגול וריבוע הכנף

שו”ע י,ט. הכנפיים צריך שיהיו מרובעות ולא עגולות. ועי’ בביהגר”א שהביא מקורו מספרי ‘[א.י.מ. כנראה צריך להוסיף ולגרוס ‘ארבע כנפות’] כסותך פרט לתיכא לתיכלתא לתיפלטתין לתקרקין לבורסין לבורדסין לפי שאינן מרובעים’, ועפי”ז כתבו אחרונים כמה פעמים על בגד שאנו מסתפקים בו אם הוא חייב בציצית שיעגלו אותו. והנה בגמ’ מנחות לז: שהבאנו לעיל איתא ‘האי מאן דבצריה לגלימיה לא עביד ולא כלום’, ופירשו בזה חלק מן הראשונים שחתך את הקרן ונעשו ב’ קרנות של 45 מעלות, ומאוד תמוה לומר שם בגמ’ שאם חתך באלכסון אז נעשית לבעלת ה’ וחייבת, אבל אם חתך בשינוי מעט ועיגל הכנף, אז נעשית בעלת שלש ופטור, והרי מבואר שם בגמ’ בכמה דוגמאות שאי אפשר לפטור בגד של ד’ כנפות מציצית, ואם כשחותך בעיגול בשינוי קל ממה שחותך באלכסון, נפטר מציצית, ודאי היה לגמרא לומר דבכה”ג דבצריה לגלימיה, ה”נ דנפטר.

ולכאו’ אין כוונת הספרי שאם הכנף מעוגל קצת כשיעור ג’ אצבעות שכבר לא מיקרי כנף, אלא כוונתו כשאין לבגד צורה של ריבוע, ואז לא מתקיים ביה ארבע כנפות כסותך, אבל כשעיקר הבגד מרובע, מה לי אם הכנף עצמו מעוגל מעט, וכי עגול לא יכול להיות כנף. ורק אם מעגל בשיעור שכבר אין הגד מרובע פוטר את הציצית, ואת זה לא הוצרכה הגמ’ להשמיענו בכלל אלו שמנסים לפטור טליתויהם מציצית, שאם הורס לגמרי את הגד עד שהופכו לעגול, כבר לא מיקרי טלית בכלל, ומי שרוצה כזה בגד לא יקנה טלית, ואיה”נ דבכה”ג פטור מציצית.

ועי’ בביאוה”ל שהביא ממזבח דאף דבעינן מרובע מ”מ נפגם טפח כשר [וגם מאן דפסל לאו משום חסרון ריבוע אלא משום דיני פגימה], וע”כ דאזלינן בתר הצורה הכללית של המזבח שהיא מרובעת, וסיים שם דשמא תלוי בגודל שיחסית למזבח אי”ז פוסל הריבוע, ויחסית לטלית כן פוסל את הריבוע, והנה ודאי דבריו מסתברים שכל בגד הכנף שלו מוגדר בצורה יחסית לגודל הריבוע הכללי, אבל ודאי טליתות שלנו אפי’ אם בטפח אינו עגול אינו פוסל את ריבועו הכללי.

ונראה הגדר בזה שכל שהעיגול כבר נראה כרוח בפני עצמו, מיקרי עיגול ולא כנף, אבל אם עדיין הוא נראה כזווית של שני הרוחות דינו ככנף וחייב בציצית, וא”א לומר בזה גדר מדוייק יותר, אלא הוא מסור לדעתו של רואה.

י] ציצית ב’פראקים’

וכמה רע ומר המנהג לעגל כנפות ה’פראקים’, [ומלבד מה שנראה שאינו מועיל כלל מה שמעגלים אותו קצת, משום שעדיין הבגד מרובע בכללות, וכמשנ”ת.] הרי אוי לנו מעלבונה של תורה, שנתן לנו הקב”ה מצוה חביבה שקולה כנגד כל המצוות, ועושים טצדקי למיפטר נפשייהו מעשה, והרי זה חמור בהרבה מהא דאמר ליה מלאכא לקטינא ‘ציצית של מצוה מה תהא עליה’, שכאן באה לידו ציצית של מצוה ופוטרו להדיא בידים, והרי זה כמכניס תבואתו דרך גגות וקרפיפות לפוטרה, וכדאי ביזיון וקצף. ומלבד עצם הדבר המכוער הזה, הרי כאן הדבר גרוע שבעתיים, כיון שיש כאן אפשרות לקיים מצוות ציצית כתיקונה בבגד שמכסה רובו של אדם, והוא בגד העליון והחשוב, והוא בגד חול גמור של האדם שלא נעשה רק למצוה.

יא] בענין פתוח מרובה ע”י חור העשוי לידים

הא”ר ס”י סק”ט הסתפק בחולצה שפתוחה משני צידיה מתחת לאצילי ידיו, ויש רוב פתוח יחד עם החור שנכנסים בו הידים, האם מצטרפים החורים האלו אם החלק הפתוח שמתחת לידים, ונראה שם שנוטה לומר שהפרוצים מצטרפים, ונקרא שרוב החולצה פתוחה וחייבת בציצית. וכן העתיק בדה”ח בשמו. והנשמ”א חלק עליו, וכ”פ המשנ”ב (י,כה).

והנה ראיית הא”ר היא מהא דגבי מחיצות פרוץ מרובה מצטרף אף אם יש עומד באמצע, וא”כ ה”ה גבי ציצית אי תליא ברוב ומיעוט, הכי נמי מצטרפים. והנשמ”א השיג עליו דבאמת אין הפרוץ מצטרף, אלא שכיון שאין כאן עומ”ר, על כן לא הוה מחיצה, משא”כ גבי ציצית אין החלקים הפתוחים מצטרפים זל”ז אם מפסיק בהם חלק מחובר. ודבריו תמוהים שהרי אף בציצית י”ל כן שצריך שיהיה לכה”פ מחצה מחובר, ואם אין חצי מחובר, לא מיקרי מחובר, ואף אם אין החלקים הפתוחים מצטרפים, והחילוק בין ציצית למחיצות אינו נכון.

והנשמ”א הביא ראיה שלא כהא”ר, מהא דמבואר במהרי”ק שהובא בשו”ע שאם סגור החלוק באישטרינג”א הרי היא כסתומה, והתם ודאי לא מיירי כשהם צמודים זל”ז, וע”כ דאף שיש שם פרוץ מרובה מ”מ מיקרי סתום. ואי”ז ראיה כלל דהתם הבגד כולו סגור בצורת שימושו על כן מיקרי כולו סגור, משא”כ כאן שמכניס לשם הידים אין לך פתיחב גדולה מזו, וודאי מצטרפים החלקים הפתוחים כמחיצות.

והנה הא”ר לא מיירי אלא כאשר אין שרוולים, ומשמע מלשונו שאם יש שרוולים וודאי מיקרי כסתום, ולא הבנתי למה כשיש שרוולים לא מיקרי פתוח, והרי בדיני מחיצות ודאי כה”ג מיקרי פרו”מ, ואם מצד צורת השימוש ודאי דכאשר מכניס את היד לתוכו צורתו טפי כפתוח, וודאי מצטרף לשאר הפתיחה.

[1] וכן יש להוכיח אף מברכות ס: ‘כי פריס סודרא על רישיה מברך עוטר ישראל בתפארה, כי מתעטף בציצית אומר אקב”ו להתעטף בציצית’, ומבואר שהסודר שכיסו בו הראש לא נתנו בו ציצית אף שיש בו ד’ כנפות.

כמה שימושי היה הפוסט?

לחץ על כוכב כדי לדרג אותו!

דירוג ממוצע / 5. ספירת קולות:

אין הצבעות עד כה! היה הראשון לדרג את הפוסט הזה.

אנו מצטערים שהפוסט הזה לא היה שימושי עבורך!

תנו לנו לשפר את הפוסט הזה!

הורד כ-PDF

מאמרים נוספים

האתר עומד למכירה

12 / 100 מופעל על ידי Rank Math SEO קידום אתרים ציון מעוניינים למכור את האתר הזה לצמיתות. הקונה יוכל להשתמש באתר, לרווחים, השקעות, וגם להתאמה אישית ככל הנצרך. האתר כולל עד היום  פונקציות משוכללות,

ספר “הפוסק” תולדות הגאון רבי שמואל הלוי ואזנר זלה”ה

6 / 100 מופעל על ידי Rank Math SEO קידום אתרים ציון                  ספר “הפוסק” הופיע שוב הספר הנפלא לתולדות חייו של מרן פוסק הדור הגר”ש וואזנר זצוק”ל, בשם “הפוסק”. הספר המכיל למעלה מ850 עמודים

אפשרות משלוח ללקוחות הרוכשים ספרים באתר

17 / 100 מופעל על ידי Rank Math SEO קידום אתרים ציון משלוחים לספרים הנמכרים באתר מעתה ואילך ניתן לבקש משלוח על כל ספר שנרכש באתר. בעגלת הקניות, לפני שממשיכים לעמוד התשלום, תינתן אפשרות לבחור

0 Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הירשמו לניוזלטר שלנו

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

  • הרשמה
איבדת את הסיסמה שלך? אנא הזן את שם המשתמש שלך או כתובת דואר אלקטרוני. אתה תקבל קישור ליצירת סיסמא חדשה באמצעות דואר אלקטרוני.
.
0
דילוג לתוכן