שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp

מאמרים אחרונים

תגובות אחרונות

הספר החדש ביותר באתר כרגע

מנין חוטי התכלת – והחוליות

תגיות המאמר

א] שיטות הראשונים

הנה נחלקו הראשונים ז”ל במנין חוטי התכלת, דעת רש”י ותוס’ ב’ חוטי תכלת וב’ חוטי לבן, דעת הראב”ד חוט אחד תכלת וג’ חוטי לבן, ודעת הרמב”ם חצי חוט תכלת וג’ וחצי חוטים לבן. והנה אין בענין זה הכרעה למעשה מהשו”ע, ואף שבב”י כתב ההלכות למ”ד ב’ חוטי לבן הוא וב’ חוטי תכלת, מ”מ כיון שאי”ז למעשה אי”ן למדים הלכה למעשה עד שיאמר לו צא ועשה, וכיון שלא היה ענין זה למעשה, אין נראה שהכרעתו מחייבת [והגר”א סתר משנתו בזה, שבשו”ע כתב שהעיקר כתוס’, ובבי’ לזוהר כתב העיקר כראב”ד, ובספד”צ ביאר כהרמב”ם, וכנראה עיקר דעתו הוא כמ”ש בשו”ע שכתב שם שכן משמע כל הסוגיה, והנוהגים על  פיו צריכים ליתן ב’ חוטי תכלת]. ובספרי במדבר (קטו) מבואר כהראב”ד דג’ חוטי לבן וחוט אחד של תכלת, ובספרי דברים (רלד) מבואר דנותן ארבע חוטים של תכלת וארבע חוטים של לבן, והגר”א הגיה שם להשוות לספרי במדבר שנותן ג’ חוטים של לבן וא’ של תכלת [ועי’ בזה לקמן].

ב] בנוסחת הספרי

ונראה העיקר להלכה כדעת הראב”ד והרמב”ם וכפשטיה דקרא, דכתיב פתיל תכלת, ומשמע פתיל אחד ולא שניים.

ובספרי דברים ודאי מוכרחים להגיה כהגר”א שם, דהנה איתא התם ‘גדילים תעשה לך, למה נאמר לפי שנאמר ועשו להם ציצית שומע אני יעשה חוט אחד בפני עצמו תלמוד לומר גדילים כמה גדילים נעשים אין פחות משלשה חוטים כדברי בית הלל בית שמיי אומרים מארבעה חוטים של תכלת וארבעה חוטים של לבן’, והגר”א גרס ‘בש”א ג’ חוטים של לבן וא’ של תכלת’. ובאמת מוכרחים לגרוס בערך כך, שהרי בלשון הספרי כאן חוטים הכוונה לחוט שלם ולא לחצאי חוטים כפולים, שהרי ב”ה אומרים ג’ חוטים וזה ודאי לא יתכן בחצאי חוטים. ועוד שלא הגיוני שב”ה וב”ש חולקים בקיצוניות כה גדולה שהוא מצריך ג’ חוטים והוא ח’ חוטים [ולא משמע כלל בב”ה שמצריכים ד’ חוטים בין בלבן בין בתכלת, שהרי לשונם ‘מכמה גדילים נעשים אין פחות מג’ חוטים’, משמע שמדברים על המשמעות הכללית של גדילים שזה מג’, ודלא כמ”ש הגר”א בשו”ע (יב,ב)], ועוד שהרי כל מה שיש להבנה זו להתבסס, זה עם נדרוש שצריך גדילים בין בלבן בין בתכלת, וזה לא נתפרש כלל בספרי שם, אלא מחוורתא לגרוס כמו הגר”א בספרי [ודלא כדבריו בשו”ע].

ג] הוכחה מהגמ’ שפתיל תכלת הוא לכריכה

ונראה שאף מהגמ’ מוכח להדיא כהרמב”ם והראב”ד, דהנה במנחות לט: נחלקו רב ורבב”ח דלרבב”ח כיון דכתיב גדיל וכתיב פתיל, בעינן או כולו גדיל או כולו פתיל, ולרב בעינן רק פתיל, ולא נאמר גדיל אלא לשיעורא גדיל שנים גדילים ארבע, עי”ש כל הגמ’. ולכאו’ כל גמרא זו צריכה הבנה, במה גדיל סותר את הפתיל, ולמה לא ביארו יפה כפי שאנו עושים, שעושים שליש תחתון של גדיל ושני שלישים אח”כ של ענף ובו פתילות. – והמבואר בזה בפשיטות שגדיל היינו כל דבר קליעה, וכעין ‘הגודלת’ (שבת צד:) שקולעת שערות לעשות צמה, ואילו פתיל היינו דבר שכורכים אותו ופותלים אותו, וכעין ‘צמיד פתיל’, ועל כן היה לגמ’ סתירה בין שני הפסוקים, שבמקום אחד מבואר שמחברים אותם ע”י גדילה, ובמקום אחד מבואר שע”י פתיל הנכרך על כל החוטים יחד. ובזה נחלקו האמוראים, דלרבב”ח אפשר לעשות או כולו גדיל או כולו פתיל, ושני האפשרויות כשרות. ולרב בעינן פתיל בדווקא, והגדיל אינו אלא למנין החוטים.

ועכ”פ מבואר מכל זה שמה שנאמר בתורה ‘פתיל תכלת’, קאי על הפתיל שעימו כורכים את שאר החוטים, א”כ ודאי אין אלא חוט אחד, ואיך אפשר לפרש שפתיל תכלת קאי גם על החוט שעימו כורכים וגם על החוט הנכרך, וזה להדיא כהרמב”ם והראב”ד.

ולהאמור נראה שגם להראב”ד עיקר ענין התכלת הוא לכריכה, אלא שסובר שאנו רואים את חטים הציצית כד’ חוטים ולא כח’ חוטים, ועל כן צריך להביא חוט תכלת שלם, והרמב”ם סובר שאנו רואים את זה כח’ חוטים, ועל כן סגי במה שמביא חצי חוט שהוא חוט אחד מח’ חוטים. ונפק”מ מזה שאם לאחר שעשה כריכות התכלת כדין, נפסקו שני חוטי התכלת לגמרי, עדיין מקיים עיקר מצוות תכלת, שהוא בגדיל, ורק שצריך להביא חוט שלם דכתיב ‘ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת’, אבל אי איגרדם, סגי במה שנשאר תכלת בכריכות, ומקיים מצוות תכלת.

ד] ביאור התוספות בדרשת גדיל גדילים

ותוס’ מנחות מא: (ד”ה ב”ש) הביאו לבאר את שיטתם ושיטת רש”י דבעינן ב’ חוטים תכלת ב’ חוטים לבן, דהא דדרשינן ‘גדיל ב’ גדילים ד’ ‘, היינו בין על תכלת בין על לבן, שכל אחד מהם צריך ב’ שהם ד’ חוטים, וכ”כ הרא”ש (ו), וכן נקט הגר”א (יב,ב).

אמנם נראה, דא”א כלל לפרש הדרשא דגדיל גדילים קאי גם על התכלת וגם על הלבן, ומה שאמרו ד’גדילים ארבע’ היינו לאחר שנכפל. דהא במנחות לט: למדו ‘גדיל שנים גדילים ארבע’, וצריך להבין מנ”ל דגדיל שנים. וברור בזה שגדיל היינו כל דבר קליעה, וכעין ‘הגודלת’ (שבת צד:) שקולעת שערות לעשות צמה, והנה אין קליעה בפחות מג’ חוטים, שבשני חוטים א”א לעשות אלא שזירה, וכיון שכופלים חוטי הציצית לשנים, הרי שמחוט אחד א”א לעשות גדיל, ומוכרחים שיהיה ב’ חוטים כפולים ואז אפשר לעשות מהם גדיל, ועל זה דרשו דבעינן שני גדילים וזה ד’ חוטים כפולים לח’. ולפי”ז מוכרח דדרשה זו דגדיל גדילים קאי קודם שהחוט כפול, ובעינן ד’ חוטים פשוטים שהם ח’ כפולים. וא”א כלל לומר דה”ה בתכלת, שא”כ יהא לנו ח’ חוטים שהם ט”ז[1].

ואפשר לבאר באותו הדרך באופ”א מעט [וכמשי”ת לקמן יש לזה שורש באמוראי] שגדיל היינו ודאי קליעה, אלא שב”ש הבינו בפשטות שגדיל הוא קבוצת חוטים של ד’ חוטים, וכמו שמשמע בספרי דברים (רלד) שהמהות של גדיל שהוא נעשה מד’ חוטים לב”ש ומג’ חוטים לב”ה, וקי”ל כב”ש, ולא משום איזה דרשה, אלא שהחמירו שאין די בקליעה מינימלית של ג’ חוטים, אלא בעינן קליעה משובחת יותר של ד’ חוטים, ולאחר זה דרשו בגמ’ דבעינן שני גדילים, ועל כן צריך לכופלם, ולא סגי בד’ חוטים פשוטים.

ועכ”פ בין כך ובין כך משמעות דרשה זו, ד’גדיל גדילים’ דבעינן ד’ חוטים שהם ח’ לאחר שנכפלו, ואם היה קודם שנכפל היה ח’ שהם ט”ז.

ה] דחיית ההוכחה מח’ חוטים

והנה הגר”א כתב על דעת הראשונים הללו ‘וכן מוכח כל הסוגיא’, ולא פירש מהיכן. ולכאו’ כוונתו דמוכח כן מהא דאיתא במנחות מב. “רב אחא בר יעקב רמי ארבע, ועייף להו מיעף, ומעייל להו בגלימא, ואביק להו מיבק, קסבר בעינן תמניא בגלימא, כי היכי דליהוי גדיל גדילים במקום פתיל, רב ירמיה מדפתי רמי תמניא דאינהו שיתסר, ולא אביק להו”, ומשמע בגמ’ שיש דין שיהיו ח’ חוטים, ולכאו’ לב”ש דקי”ל כוותייהו בעינן ד’ חוטים, ומהיכן הגיעו לדין זה דבעינן ח’ חוטים, אלא ע”כ דבעינן ד’ חוטים לתכלת וד’ חוטים ללבן שהם ב’ חוטים פשוטים לכל אחד.

אמנם להאמור לעיל בביאור דרשת ‘גדיל שנים גדילים ארבע’, היינו דגדיל אינו נעשה בפחות מג’, ועל כן בע”כ צריך ב’ חוטים כפולים, ואם בעינן תרי גדילים, על כרחך בעינן ד’ חוטים שהם ח’, ומשם ילפינן דבעינן ד’ חוטים שהם ח’, ועל כן מעיקר הדרשא כבר ידעינן דבעינן ח’, ומשם בא לרב אחא בר יעקב הדין של ח’ חוטים, וסבר שהם צריכים להיות במקום הכפילה של החוטים, ולא בא כלל מהכפלת המנין בלבן ובתכלת שהוא דרשא שלא הוזכרה כלל בגמ’. וה”ה אף לגבי ר’ ירמיה מדפתי שעשה ח’ כפולים לט”ז, היינו משום שסבר דרשה זו ד’גדיל גדילים’ על עיקר החוטים ולא על כפילתם [וכהאופן השני שנתבאר בביאור דרשא ד’גדיל גדילים’], וסבר שאין הכפילה מועלת כלום, ועל כן הביא ח’ חוטים פשוטים, והסיבה שכפלם כנראה משום דבהכי נראה יותר גדיל, וסבר שאין הכפילה מעלה ומורידה, או משום שהקשר עומד חזק יותר כאשר הוא כפול, או משום שכך היה המנהג, ובזה לא רצה לשנות.

ולפי”ז אין כל ראיה להוציא חידוש כה גדול, נגד פשוטו של מקרא, מדיוק קל מגמ’ זו, שעל כרחך מתפרשת היא באופ”א, להמבואר בדרשת ‘גדיל גדילים’.

ומלבד כל זה הנה הנמו”י ורבינו יהונתן על הרי”ף פירשו הגמ’ ד’אביק להו מיבק’ באופ”א, דהיינו שזירה, ודלא כרש”י שפירש שהוא מלשון לולאה, ורב אחא בר יעקב היה גודל שוזר את כל החוטים יחד אחרי שנתנם בציצית עד שנהיו לפתיל אחד ‘כי היכי דלהוי גדיל גדילים במקום פתיל’ והיינו שמה שדרשו ‘גדיל שנים גדילים ארבע’ יהיה בפתיל עצמו, ‘במקום פתיל’, ושהפתיל עצמו יהיה עשוי מה’גדיל גדילים’, ורב ירמיה מדפתי לקח ח’ חוטים וכפלם לט”ז ולא שזרם להיות חוט אחד משום שסבר שאין הגדילים צריכים להיות במקום הפתיל, [ויש שגורסים אף בר’ ירמיה מדפתי אביק להו (מדכתב נמו”י ‘ה”ג ולא אביק להו’) וסבר שכך הוא מצוות ציצית שתהא כולה גדיל], ומר בריה דרבינא עביד כדידן, היינו שנתן ד’ ולא שזרם יחד. [וע”ע בביאורים על הרמב”ם לפ”א ה”י, שביארתי כן בדעתו.] ולפי”ז אין בכל סוגיה זו קשר כלל לנידון דידן.

[ובאמת אף לולי ביאור זה וודאי ההנחה הפשוטה שכל זמן שאין לנו דבר מפורש מחז”ל עבדינן כהמקרא, ועל זה סומכת הגמרא שאינה מפרשת, וודאי לא היו סומכים להוציא מפשוטו של מקרא רק על בסיס דיוק מאחרוני האמוראים, ללא שום מימרא מפורשת, וכאשר אנחנו מדעתנו צריכים להמציא הסבר יש מאין מהיכן בא הדין של ח’ חוטים, ועל כן נראה שאף אם לא היה לנו ביאור בסוגיה זו, עדיין נשארים אנו עם הפשטות שכל זמן שלא נתפרש הדבר בגמרא, הרי שהניחו אותנו האמוראים על פשוטו של מקרא.]

ו] אורך החוט שכורך בו

רמב”ם פ”א הלכה ו-ז. וכיצד עושין את הציצית… ומכניס שם ארבעה חוטין וכופלן באמצע נמצאו שמונה חוטים משולשלין תלויין מן הקרן ואורך החוטים השמונה אין פחות מארבע אצבעות… ויהיה אחד משמנה החוטים חוט תכלת והשבעה לבנים. ולוקח חוט אחד מן הלבן וכורך בו כריכה אחת על שאר החוטין וכו’. הנה הטור וש”ר כתבו שיעשה החוט שכורך בו גדול יותר, ורבינו לא כתב כן ואף שסידר כל סדר עשיית הציצית, והנה מעצם שתיקתו לא היה אפשר כ”כ להוכיח, שאי”ז אלא פרט מעשי שצריך להבין לבד [ואף שדרך רבינו לכתוב גם פרטים מעין אלו, מ”מ אי”ז כ”כ קושיה], אבל לכאו’ מבואר להדיא בד’ רבינו שאי”צ שהחוט יהיה ארוך יותר בכדי לכרוך בו, שהרי כתב להדיא ‘ואורך החוטים השמונה אין פחות מארבע אצבעות… ויהיה אחד משמנה החוטים חוט תכלת והשבעה לבנים‘, ומבואר שכל הח’ צריכים שיהיו ד’ אצבעות ואי”צ יותר ואף התכלת, ואין לומר דמיירי לאחר שמטילים את הציצית וכורכים את החוליות שצריך הכל להיות ד’ אצבעות, שהרי רק אחרי זה כתב את הכריכות, ולכאו’ מבואר להדיא מדבריו שאי”צ כלל שהחוט תכלת שכורך בו יהיה ארוך יותר, ואף שלא ישאר ממנו כלל מענף שאחר הכריכות.

ומבואר דס”ל לרבינו שדין הענף בלבן לבד, ורק הכריכות צריכים להיות של תכלת, והיינו כשיטתו שכל דין התכלת אינו אלא לדין ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת, וכולו בשביל הכריכות, וע”כ אי”צ שישאר מהתכלת, אלא כורך את כולו [ואילה”ק דבחוט של ד’ אצבעות א”א לכרוך ז’ חוליות, משום שבחוטים דקים שאינם שזורים אפשר בקל, ולרבינו אי”צ שזור, ואף בחוט שזור מב’ חוטים לבד אפשר לכרוך ז’ כריכות].

ז] בעיקר דין ענף

וכן משמע מדברי רבינו לעיל הלכה א-ב, שכתב ‘ענף שעושין על כנף הבגד ממין הבגד הוא הנקרא ציצית, וזה הענף הוא הנקרא לבן מפני שאין אנו מצווין לצובעו, ואין לחוטי הענף מניין מן התורה, ולוקחין חוט צמר שנצבע כעין הרקיע וכורכין אותו על הענף וחוט זה הוא הנקרא תכלת, ואין למנין הכריכות שכורך חוט זה שיעור מן התורה’, ומשמע להדיא מדברי רבינו שהענף אינו אלא לבן, והתכלת אינה אלא לכריכות, ואף אינה צריכה לצאת ולהיות מכלל חוטי הציצית. ונראה שזה הוא מה שדנו בגמ’ לט. אם חוט של כרך עולה מן המנין, ולכאו מהיכ”ת שלא יעלה מן המנין, אמנם להמבואר שחוט של כרך אינו אלא כורך ולא משתלשל למטה מן הכריכות, מובן שזה היה הנידון [אמנם עי”ש בחידושים המיוחסים להרשב”א שהקשה כן ומה שתירץ, וע”ע ברא”ש וברי”ד שכתבו שצריך לעשות חוט התכלת ארוך בשביל שיוכלו לכרוך בו וגם שישתלשל מהכריכות ומטה, אמנם מאחר שבדברי רבינו נתבאר שאין חוט התכלת משתלשל מהכריכות ומטה, מבואר דברי הגמ’ בפשיטות יותר].

ח] הלבן אינו מעכב את התכלת

ונראה שכן משמע אף ממתניתין ד’התכלת אינו מעכב את הלבן, והלבן אינו מעכב את התכלת’, והנה בשלמא התכלת אינו מעכב את הלבן, מובן מאוד שיש לו חוטי לבן ואין לו חוטי התכלת, אבל הלבן אינו מעכב את התכלת אינו מובן, והנה בגמ לח: ביארו ד’איגרדם לבן וקאי תכלת’, וזה ודאי תמוה לומר שיש משמעות לחוט של תכלת שנשאר לבדו, שהרי מבואר בקרא להדיא שהתכלת הוא על הציצית, ומה מהני מה שיש לו חוט תכלת לבדו, ונראה ודאי כוונת הגמרא שכל הענף נחתך, ונשאר רק הגדיל, וכשאמרו הלבן אינו מעכב את התכלת, היינו שאין הענף מעכב את הגדיל העשוי מתכלת, וזהו פשטא דמתניתין וכן פירש רבינו להדיא בה”ד ‘והתכלת אינו מעכב את הלבן והלבן אינו מעכב את התכלת, כיצד הרי שאין לו תכלת עושה לבן לבדו, וכן אם עשה לבן ותכלת ונפסק הלבן ונתמעט עד הכנף ונשאר התכלת לבדו כשר‘ [ומה שאמרו שם אף ‘ואי איגרדם תכלת וקאי לבן’ שזהו התכלת אינו מעכב את הלבן, אינו אלא אגב שטיפא דלישנא, וודאי הדין אמת, אם נחתך התכלת עד סופו, אבל פשוטה של משנה ודאי שאם אין לו תכלת כלל עושה רק לבן].  ומבואר מזה שכל דין התכלת הוא בגדיל וכל דין הלבן הוא בענף.

וכן משמע גם במה שאמרו בגמ’ לח: ד’מין כנף’ היינו לבן, ומה שאמרה תורה ‘ציצית הכנף’ היינו ‘לבן’, ומשמעות ‘ציצית הכנף’, היינו הענף שבו חוטים נפרדים וכמו שאמרו בגמ’ מב. ‘צריך לפרודי כצוציתא דארמאי דכתיב ויקחני בציצית ראשי’.

ט] גרדומי ציצית בדעת הרמב”ם

והשתא דאתינן להכי, יש לבאר בזה גם הסוגיא הסבוכה של גרדומין בדעת רבינו, דהנה בה”ד כתב ‘והלבן אינו מעכב את התכלת, שאם עשה לבן ותכלת ונפסק הלבן ונתמעט עד הכנף ונשאר התכלת לבדו כשר‘ ובהי”ח כתב ‘נתמעטו חוטי הציצית אפילו לא נשתייר מהם אלא כדי עניבה כשר, ואם נפסק החוט מעיקרו אפילו חוט אחד פסולה‘. והנה מלבד הסתירה שיש בין שני הלכות אלו, הרי הי”ח קשה מצד עצמה, שבתחילה כתב שצריך שישארו בכל החוטים כדי עניבה, ואח”כ כתב שאם נפסק החוט מעיקרו פסול, ו’מעיקרו’ לכאורה היינו ממקום תלייתו בכנף שהוא שורש הענף, ומשמע שאם נפסק ולא נשאר כדי עניבה כשר, וקשיא רישא לסיפא. ועי’ בכס”מ שם שפירש בג’ אופנים [והנה ודאי שבין כה וכה אין לשון רבינו יוצא מידי דחוק, ואף לפי מה שנבאר בעזהי”ת, אמנם נראה שמה שנבאר קרוב יותר לסגנון רבינו, ולמהלך הרצאת ההלכות כפי שסידרם].

ונראה לבאר בזה שבתחילה כתב רבינו דין הלבן אינו מעכב את התכלת, שאם נפסק הענף כולו ולא נשאר אלא הגדיל, הרי התכלת כשרה מדין הלבן אינו מעכב את התכלת [ומש”כ ‘עד הכנף’, יש לדחוק שהיינו שלא נשאר מהלבן אלא בכדי שיתקיים הגדיל, ואי”ז קשה כ”כ אם אנו מתייחסים לעיקר הדין שאפילו חוליה אחת כשר, והוא סמוך ממש לכנף פחות מחמישית אצבע. ועל כרחנו צריך לומר כן, שהרי אם כוונתו שנחתך הלבן עד הכנף ממש, הרי נפלו חוטי הלבן, וביותר לפי המבואר מדבריו שאין קשר בין החוליה הראשונה לכנף, אלא החוליה סמוכה ממש לכנף, ועל כן אם כוונתו שנפלו חוטי הלבן לגמרי, היה לו לכתוב ‘ואם נפסקו ונפלו חוטי הלבן כשרה’, ומשמעות לשונו שנשארו מחוטי הלבן משהו בגדיל עצמו, וזה כוונתו עד הכנף באופן שיש להם מעט קיום בגדיל הסמוך לכנף. ומש”כ ‘ונשאר התכלת לבדו’ היינו שנשאר הגדיל לבדו, שהוא כולו מתכלת, וכל צורתו תכלת]. ואח”כ בהי”ח ביאר דין הלבן שבחוטי הענף, ועליהם יש דין שישארו החוטים, ובהם יש הדין של כדי עניבה, ומה שכתב ‘וכן אם נתמעטו חוטי הציצית אפילו לא נשתייר מהם אלא כדי עניבה כשר’ ומשמע שאם לא נשאר כדי עניבה פסול, היינו שאינו מקיים מצוות לבן, אבל מצוות תכלת מקיים [ויתכן גם שסתם בזה קצת, כיוון שבזמנו לא היה תכלת, ואז אם נפסק החוט, אין שום מצוה בגדיל עצמו, שהרי אינו אלא לבן ללא תכלת, אבל בזמן שיש תכלת, אף אם נפסקו כל החוטים מקיים מצוות תכלת, וכדמוכח מדברי רבינו לעיל]. ומה שכתב ‘ואם נפסק החוט מעיקרו אפילו חוט אחד פסולה’, בזה משמע שהציצית כולה פסולה, והיינו משום שיש חיסרון בעצם הגדיל, ועל כן אף תכלת אינו מקיים.

ונפק”מ גדולה בזה להלכה דאם נפסק הענף כולו כשר רק מדין תכלת, אך מיד כשיוכל מוטל עליו לעשות ציצית חדשה שיש בה גם ענף, שהרי אינו מקיים אלא מצוות ‘פתיל תכלת’ ולא מצות ‘ציצית הכנף’, ודין גרדומים שכשרים אם נשאר בכל החוטים כדי עניבה, בזה מקיים את המצוה עצמה כהלכתה, ואי”צ לעשות ציצית חדשה.

י] בל תוסיף בתכלת

ויש לדון אם יש בל תוסיף או בל תגרע במנין חוטי התכלת. והנה ידוע לומר שכיון שכל מהות חוט התכלת להרמב”ם הוא רק בשביל הכריכה, אם כן כשמוסיף עוד חוטים, אין בזה בל תוסיף כלל, שהרי אינו מוסיף על המצוה עצמה, אלא משנה את צבע החוטים שזה לא כ”כ משנה. ולהאמור לעיל נראה דאף להראב”ד כן, שאף לדבריו כל ענין חוט של תכלת הוא רק בשביל הכריכה, ואין נפק”מ כ”כ בצבע החוטים.

וכן משמע קצת מלשון הרמב”ם (א,א) שכתב על הענף ש’נקרא לבן מפני שאין אנו מצווים לצובעו’, משמע רק שאין אנו מצווים בזה, אבל לא שיש בזה איסור בל תוסיף [ויש לדחות].מ

אמנם לרש”י ותוס’ דס”ל שנותן ב’ שהם ד’ חוטים של תכלת, בזה לכאו’ אם פוחת או מוסיף עליהם, יש בזה משום בל תוסיף, אא”כ נאמר שמלכתחילה לא אמרו דבריהם אלא בצורת לכתחילה, אבל מעיקר הדין מסכימים לדברי הראב”ד, [ובאמת יל”ד אם לדבריהם יש לכרוך בחוט של תכלת, או שמוציאים המקרא מפשוטו לגמרי, ואין קשר בין הכריכות לתכלת]. אמנם זה דבר שצריך ראיה, ופשוטם של דבריהם אינו כן.

ולפי”ז המסופק איך ההלכה [ולא קיבל ע”ע הכרעת חכם מסויים בזה, וכדבסמוך], יש לו לעשות כרש”י ותוס’, שהרי לרמב”ם וראב”ד אין חיסרון אם מוסיף, ולרש”י ותוס’ יש חיסרון אם מגרע [ואי”צ בזה שום תנאי].

יא] ההנהגה כשאין הכרע במנין החוטים

ויש פוטרים עצמם מתכלת בציצית, ואומרים שאף שברי להם הזיהוי של חילזון התכלת, מ”מ כיון שאינם יודעים כמה חוטי תכלת יש להטיל, ואם יטילו יותר מהצריך הרי הם עוברים בבל תוסיף, ואם יטילו פחות מהנצרך הרי הם עוברים בבל תגרע, ועל כן מעדיפים שלא להטיל תכלת בציציותיהם כלל.

וזה ליתא כלל דודאי אם יש מחלוקת ללא הכרעה ברורה, אין בזה כדי לפטור ממ”ע דאורייתא, אלא כמו שבכל התורה אפילו בנושאי כריתות, כאשר אין הכרעה, בוחר לו האדם שיטה לנהוג כמוה, ויכול לנהוג כמוה אף לקולא, שהרי קודם שהוכרעה ההלכה כב”ה, אמרינן בעירובין ז. הרוצה לעשות כב”ש עושה והרוצה לעשות כב”ה עושה, ובלבד שלא יעשה כקולי שניהם או כחומרי שניהם במילי דסתרי אהדדי, אבל היכא דלא סתרי אהדדי יכול לבחור כמי הוא נוהג, ואפי’ לקולא, והלשון ‘הרוצה לעשות’ משמע שאין זה משום שיש לו דעה כב”ש או כב”ה, אלא אפי’ אם אינו יודע כלל, ואין לו יד ורגל בהלכה זו, יכול לבחור כמי הוא נוהג ואפי’ לקולא ואפי’ בחיובי מיתה וכרת, שהרי בסוגיה שם הוא בעניין הוצאה מרשות לרשות מה”ת. וא”כ כ”ש שאינו יכול לפטור עצמו ממ”ע דאורייתא, אלא צריך לבחור הדעה שנוהג כמותה, ואז צריך לנהוג כמותה בין לקולא בין לחומרא, והיינו שצריך להטיל כמה חוטים שצריך ע”פ השיטה שבחר לנהוג, ומאחר שכך נוהג אסור לו ללבוש טלית שיש בה יותר חוטים או פחות משום שעובר בביל תוסיף או בל תגרע לפי השיטה שנוהג בה.

יב] בענין צורת עשיית החוליות

מנחות לט. וכמה שיעור חוליא כדי שיכרוך וישנה וישלש, תאנא הפוחת לא יפחות משבע והמוסיף לא יוסיף על שלוש עשרה, הפוחת לא יפחות משבע כנגד שבעה רקיעים, והמוסיף לא יוסיף על י”ג כנגד שבעה רקיעים וששה אוירים שביניהם. תאנא כשהוא מתחיל מתחיל בלבן הכנף מין כנף וכשהוא מסיים מסיים בלבן מעלין בקודש ולא מורידין.

והנה הרמב”ם פ”א מציצית ה”ז כתב צורת עשיית החוליות שעושה כל הכריכות מתכלת חוץ מכריכה ראשונה ואחרונה, בין אם עושה ז’ חוליות בין אם עושה י”ג חוליות. ולתוס’ (לט. ד”ה לא יפחות) עושה חוליה לבן וחוליה תכלת חוליה לבן וחוליה תכלת עד שתהא חוליה ראשונה ואחרונה של לבן , וכדעת תוס’ מבואר אף בחינוך ובבי’ הגר”א לזוהר.

והיוצא מזה שבביאור דברי הגמרא נחלקו הרמב”ם ותוס’ בשני מחלוקות. א. להרמב”ם כל החוליות הם רק מתכלת שהמצוה היא ליתן חוט תכלת על ציצית הכנף [וכבר האריכו בזה טובא בדעת הרמב”ם בדין תכלת], ולתוס’ יש אף חוליות של לבן. ב. להרמב”ם הא דאמרו בגמ’ ‘מתחיל בלבן ומסיים בלבן’ היינו שמתחיל כריכה ראשונה של חוליה ראשונה בלבן, ומסיים בכריכה אחרונה של חוליה אחרונה בלבן, ולתוס’ היינו שחוליה ראשונה וחוליה אחרונה כולה לבן.

ולכאו’ יש להקשות על שני השיטות, שהרי אמרו בגמ’ דתכלת דומה לרקיע, ולכאו’ זה הטעם שעושים חוליות כנגד הרקיעים, והיינו שכל חוליה של תכלת היא כנגד רקיע אחד, ולפי תוס’ כשעושה ז’ חוליות אין ביניהם אלא ג’ חוליות של תכלת, וד’ חוליות של לבן, וזה תמוה שיהיה הלבן כנגד חלק מן הרקיעים, וכן כשעושה י”ג חוליות יש ו’ חוליות תכלת וז’ חוליות לבן, ולכאו’ זה צריך להיות איפכא שהתכלת כנגד ז’ רקיעים, וו’ לבן כנגד ו’ אווירים שביניהם, אמנם בפועל א”א לעשות כאן משום שצריך להתחיל בלבן ולסיים בלבן. ואף לפי הרמב”ם קשה, שאמנם כשעושה רק ז’ חוליות יש ז’ חוליות כנגד ז’ רקיעים, אבל כשעושה י”ג חוליות הרי לנו י”ג חוליות של תכלת והם נראים כי”ג רקיעים ולכאו’ לא דמו כלל לז’ רקיעים[2].

[ובאמת ר’ אברהם בן הרמב”ם בספר המספיק לעובדי ה’ (כת”י) כתב שלכתחילה יעשה ז’ חוליות ולא י”ג חוליות, ולכאו’ זה מטעם שביארנו שרק בז’ חוליות זה נראה כז’ רקיעים משא”כ בי”ג חוליות תכלת, אמנם זה גופא תמוה בשיטתו שהרי אם לכתחילה עושה רק ז’ חוליות, לשם מה המציאו חז”ל אף בדיעבד של י”ג חוליות, יאמרו לא לעשות יותר מז’ ודיים, ורק אם להיפך שלכתחילה י”ג ובדיעבד ז’ מובן, שיש דרגה פחותה בהידור מצוה שהיא בשביל מי שאין לו חוט ארוך כ”כ של תכלת או שאין לו כוח לכרוך עוד ו’ חוליות, אבל מעולם לא שמענו על דיעבד שהוא מרובה בטורח ובדמים יותר מהמצווה לכתחילה].

ונראה לי לעשות בזה פשרה בין רבותינו, והוא גם מתיישב יותר בלשון הגמ’, שאם פוחת ואינו עושה אלא ז’ חוליות, עושה כהרמב”ם ז’ חוליות שלתכלת וכריכה ראשונה שבחוליה ראשונה ואחרונה שבחוליה אחרונה בלבן, ואז יש ז’ חוליות תכלת כנגד ז’ רקיעים, ואף יש ו’ אווירים ביניהם של הרווח שיש בין חוליה לחוליה. ואילו המוסיף ועושה י”ג חוליות, עושה את אותם ז’ חוליות תכלת שעשה הפוחת כנגד ז’ רקיעים, אלא שמוסיף ביניהם עוד ו’ חוליות של לבן, וזהו שאמרו בגמ’ שהמוסיף מוסיף כנגד אווירים שביניהם, והיינו שלעולם יש ז’ חוליות תכלת שכריכה ראשונה שבראשונה ואחרונה שבאחרונה בלבן, אלא שהפוחת אינו עושה אווירים של לבן [אלא נהיה לו אוירים מעצם מציאות הרווח שבין חוליה לחוליה], והמוסיף אף עושה בפועל את האווירים שבאמצע.

ובמח’ רמב”ם ותוס’ העיקר כהרמב”ם שעיקר החוליות הם תכלת, ומתחיל בלבן ומסיים בלבן היינו בתכלת, אלא שלגבי המוסיף שמוסיף י”ג נראה כתוס’ בהא מילתא שעושה חוליות לבנות כנגד אווירים שביניהם [ולא כתוס’ שעושה כל חוליה ראשונה ואחרונה לבן].

ואף שלא מצאתי להדיא לאחד מן הראשונים שפירש כך, מ”מ כיון שבכל ענין הרי זה כאחד השיטות, ועוד שכל הענין אינו לעיכובא אלא למצוה מן המובחר לרמז ענין ז’ רקיעים וו’ אווירים, על כן נתתי דרור לעצמי לפרש הגמרא כמשנ”ת.

יג] בענין הקשרים

הנה בגמ’ מבואר שקשר עליון דאורייתא, ובזה נחלקו הראשונים אם הכוונה לקשר הצמוד לבגד או לקשר שבין הגדיל לענף. ואח”כ אמר רבא שמצוה לקשור על כל חוליה וחוליה, ודחו את ראיית רבא. אך מ”מ נראה שלמעשה יש לקשור על כל חוליה וחוליה וכן היו נוהגים לעולם, שהרי אמרו בגמ’ ‘קשר עליון דאורייתא’ ומשמע שהיו עוד קשרים אלא שהם אינם דאורייתא אלא דרבנן או מנהג. וכן ברמב”ם פ”א ה”ז משמע שקשור על כל חוליה וחוליה, וכן מפורש בתשובות הרמב”ם, וכן מבואר מתוספות במנחות (לט. ד”ה לא יפחות) שצריך לקשור על כל חוליה וחוליה, שביאר מנהג לעשות ה’ קשרים משום שחוליה לבן וחוליה תכלת נקראים חוליה אחת לענין זה, ועליהם צריך קשר, וממילא כשעושה ז’ חוליות, ועל כל לבן ותכלת עושה קשר אחד, הרי ה’ קשרים, עי”ש. ועכ”פ מבואר שלדבריו מי שעושה י”ג חוליות צריך לעשות ח’ קשרים. ועכ”פ המנהג כשלא היה תכלת לעשות ד’ חוליות וקשר על כל אחד ואחד מהם, וכ”ש שיש לעשות כן כשיש תכלת.

ולפי”ז המנהג שיש נוהגים לעשות קשר אחד על כל ד’ או ג’ חוליות, אין לו טעם, או שצריך לקשור על כל חוליה ממש ואז עושה ט”ו קשרים, או שאי”צ לקשור כלל, ומה מקום לפשרה זו של קשר על כל ד’ חוליות.

אמנם באמת אם עושה קשר ממש על כל חוליה וחוליה, הרי זה הורס את כל צורת החוליות של הציצית, וצורת הרקיעים והאווירים, ולא מסתבר שיהיה רובו של הגדיל קשרים. וכן צ”ע שהרי אמרו בגמ’ ששליש מהציצית היא גדיל, ושיעור ציצית ד’ אצבעות, ולהפשטות כרש”י והרמב”ם, יוצא שהגדיל אינו אלא אצבע ומחצה או שני אצבעות, ובשופו”א א”א שיכנס לשם ז’ חוליות וט’ קשרים, ואפי’ בחוטים דקים מאוד [וניסתי בחוטים דקים שזורים מב’ חוטים לבד, ונכנס לב’ אצבעות ז’ חוליות בדיוק ללא קשרים].

ועל כן נראה שהעיקר לקשור על כל חוליה וחוליה, הוא לעשות כהקשרים של התימנים שנוהגים כן על פי הרמב”ם בתשובה, והוא קשר חזק מאוד יותר מקשר הרגיל וודאי זהו קשר שיש בו כדי לחייב בכלאים ובשבת, והוא קשר שמכלל החוליה עצמה, ואינו תופס מקום יותר מהחוליה [ועכ”פ מי שיש לו בזה שינוי מאנשי מקומו, יכול לעשות גם קשרים רגילים במקומות המקובלים מלבד הקשר שמכלל החוליה בכל חוליה].

[1] וכ”מ בשאילתות (שלח קכז) שכתב ‘גדיל שנים גדילים ארבעה חד כי עייף ליה מר בגלימיה לא הוי גדיל פשיטא תרין הוי ובית שמאי סברי גדיל תרי גדיל תרי הא ד’ ובית הלל סברי תלתא אף על גב דמבראי לא הוי גדיל גדילים כי עייף להו מר בגלימיה הוי גדיל גדילים’ (לפני קטע מצוטט זה יש שם עוד דברים, אך לענ”ד העתקתי את הקטע הקשור יותר לענייננו, וכמדומה שיש שם כמה ט”ס או לשון שאינה מנוסחת היטב, ועל כן העדפתי לא להעתיקו), ולכאו’ מתבאר מדבריו, שגם ב”ש גם ב”ה ס”ל מדרשת ‘גדיל גדילים’, אלא דלב”ש צריך שיהיו בחוטים אלו בפנ”ע גדיל שלם, ואין אנו מצרפים חצי החוט הנותר משני החוטים לחוט אחר שלם לעשותם לגדיל, ולב”ה מצרפים חצי החוט הנותר, ואז יש לנו גדילים של ו’ חוטים.

[2] ושמעתי ליישב בזה מידידי ר’ דב קינרייך שליט”א, שאדרבה הרקיעים עצמם הם כנגד החוליות הלבנים, משום שבתפיסתם את המציאות הרקיעים הם מחומר ספירי שקוף ללא צבע, וכמו שכתב הרמב”ם ביסוה”ת פ”ג ה”א, ואילו בין רקיע לרקיע מלא מים, והוא כעין ים כחול. ואף שהדברים נאים, מ”מ נראה שאינם נכונים, שמשמעות הגמרא שרקיע עצמו תכלת, ועוד שאם צבע הרקיעים שקוף וספירי, אף המים הם כך, ושניהם נראים תכלת רק משום השתקפות ממרחק. אלא ודאי שמים בהסתכלות הפשוטה הם תכלת והאווירים שביניהם הם שקופים [ולבן עומד במקום שקוף, כמו שקראו לזכוכית הצלולה ‘זכוכית לבנה’].

כמה שימושי היה הפוסט?

לחץ על כוכב כדי לדרג אותו!

דירוג ממוצע / 5. ספירת קולות:

אנו מצטערים שהפוסט הזה לא היה שימושי עבורך!

תנו לנו לשפר את הפוסט הזה!

נהנית מהמאמר? כתוב פידבק למחבר! וכך תוכל גם לקדם אותנו בגוגל

כתיבת תגובה

מאמרים דומים

סגירת תפריט
×
×

עגלת קניות

מחבר ספרים?

תוכל להצטרף עכשיו!

תוכל לצרף את הספר שלך מיידית לאתר, בפאנל החדש שלנו.