לביאור הביטוי פרייה ורבייה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

הביטוי פרייה ורבייה משמש כתיאור להולדת ילדים כבר בספר בראשית, כאשר בפרק א הקב”ה חוזר ואומר לאדם ולחווה בפסוק כב ובפסוק כח – פרו ורבו. חז”ל הסבירו כי הראשונה לברכה והשנייה למצווה, ומכאן מקור החיוב המוטל עלינו להוליד ילדים.

גם נח התברך בברכה זו בתחילת פרק ט, וצווה במצווה זו שם בפסוק ז.

אך ביטוי זה חוזר גם בימי אברהם, כאשר בפרק יז פסוק כ אומר הקב”ה אליו: וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אֹתוֹ וְהִפְרֵיתִי אֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ בִּמְאֹד מְאֹד שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִם יוֹלִיד וּנְתַתִּיו לְגוֹי גָּדוֹל.

כמו כן בברכות המוענקות לעם ישראל במידה וישמרו את ברית ה’ בסוף ספר ויקרא, אנו קוראים בפרק כו פסוק ט: וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם וְהִפְרֵיתִי אֶתְכֶם וְהִרְבֵּיתִי אֶתְכֶם וַהֲקִימֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם.

ברצוני לעמוד על המשמעות הגלומה בביטוי זה, ובכפל לשונו. כאשר לכאורה, אם הפרייה, אם הרבייה, כל אחד מהם לחוד משמש ומסמל את ההולדה.

אקדים, כי חז”ל[1] הבינו שחובת ההולדה מסתכמת במספר קצוב של ילדים, אשר אף הם בתורם ובפרקם מולידים בנים אחריהם. ובמידה ומת אחד מהילדים לפני שהספיק להעמיד תולדות, הרי הוא נגרע מחשבון הילדים המספיקים לקיום המצווה.

ברצוני להראות כי מסקנה זו שאובה מהבנת הביטוי בו השתמשה תורה על מנת להטיל מצווה זו, על כל משמעותה.

השימוש בפועל ההפריה להולדה, אינו מוגזם. כפי שאנו יודעים, ההתרבות באילנות הפרי דומה עד למאוד להתרבות בעלי החיים, כאשר שילוב בין החומרים אותם מפיקים הזכרים והנקבות יוצר את הזרע. בצמחים הזרע נשאר מחובר לאילן האם, כאשר סביבו מתפתחת מערכת הגנה הקרוי בלשוננו ‘פרי’, וכאשר האדם נהנה מבשרו ובכך משחרר את הזרע לאוויר העולם, הוא נקלט באדמה ובכך הוא מתחיל ליצור מערכת רבייה חדשה.

באדם, הזרע נשאר טמון ברחם האם, שם הוא מתפתח. וכאשר הוא צץ לאוויר העולם, הוא מתפקד כשתיל רך שכבר נקלט באדמה אך עדיין אינו מסוגל להתרבות. כאשר הוא מגיע לפרקו, הרי הוא כאילן בוגר הראוי להעמיד תולדות משלו.

אם כן, פרו הוא עצם ההפריה ויצירת גרעין הזרע ממנו מתפתחת מערכת רבייה חדשה, ואילו רבו הוא לדאוג להגיע למצב בו גרעין הזרע אכן יגיע לתכליתו ויהא מסוגל להפרות את עצמו ולייצר גרעיני זרע חדשים.

באם כן, נקל להבין כי הציווי לאדם לפרות ולרבות אינו מסתכם בהעמדת תולדות בלבד, אלא בדאגה לכך שיתבגרו ויוכלו להעמיד תולדות משלהם. ולכן, אם מת או נמצא סריס, לא קיים האב את מצוות פרייה ורבייה.

דומני, שבכך נוכל להבין מדרש סתום בתורת כהנים, המצוטט ברש”י בפירושו על הפסוק המצוטט לעיל:

וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם וְהִפְרֵיתִי אֶתְכֶם וְהִרְבֵּיתִי אֶתְכֶם וַהֲקִימֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם

וברש”י: והפריתי אתכם – בפריה ורביה; והרביתי אתכם – בקומה זקופה.

לא אכנס לביאור ההבטחה הגלומה בקומה זקופה, אך בהשקפה ראשונה לא ברור מה הניע את הדרשן לפרש בצורה אחרת מביאור הביטוי בספר בראשית.

יש המדקדקים[2] בכך שריבתה תורה לחלק והפריתי אתכם והרביתי אתכם ולא כללה את שניהם בבת אחת, אך גם בברכת ה’ ביחס לישמעאל בספר בראשית הניסוח הוא כך, ומשמע שכך דרך המדברים.

אך על פי האמור, יש לבאר באופן נפלא.

בעוד האזכורים לביטוי זה בספר בראשית מתייחסים כולם לאדם בודד ולחילופין לו ולבניו, הרי ההבטחה שלפנינו מופנית לכל שומרי תורת ה’ בעם ישראל. האבות והבנים גם יחד הם ממועני הברכה, ועל כן לא ניתן לפרש את הביטוי והרביתי כהבטחה לצאצאי צאצאים, הואיל וזו כלולה בהבטחה המקורית הנותנת פרות לאבות ולבנים גם יחד.

ואם והפריתי במקרה שלנו, כוללת את הפרייה ואת הרבייה, על כרחינו שיש לדרוש פרשנות אחרת בביטוי והרביתי שתתייחס לדור הראשון, השני והשלישי כאחד.

[1] גמרא יבמות סב, ב: מת אחד מהם או שנמצא סריס – לא קיים פריה ורביה.

[2] המהר”ל בגור אריה.

כמה שימושי היה הפוסט?

לחץ על כוכב כדי לדרג אותו!

דירוג ממוצע / 5. ספירת קולות:

אין הצבעות עד כה! היה הראשון לדרג את הפוסט הזה.

אנו מצטערים שהפוסט הזה לא היה שימושי עבורך!

תנו לנו לשפר את הפוסט הזה!

הורד כ-PDF

מאמרים נוספים

עיצוב חדש ורספונסיבי

12 בימים האחרונים שקד הצוות הטכני של האתר על שדרוג נראות האתר ועיצובו מחדש, וכעת ניתן לומר שפנים חדשות באו לכאן. העבודות

כתיבת תגובה

הירשמו לניוזלטר שלנו

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

סגירת תפריט
  • הרשמה
איבדת את הסיסמה שלך? אנא הזן את שם המשתמש שלך או כתובת דואר אלקטרוני. אתה תקבל קישור ליצירת סיסמא חדשה באמצעות דואר אלקטרוני.
.
0
×

עגלת קניות