שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp

מאמרים אחרונים

הספר החדש ביותר באתר כרגע

מאמר מראש ישיבה א’ על ברסלב, ותשובה ניצחת על זה

תגיות המאמר

נביא כאן מאמר שפרסם ר”י א’ בארה”ק על מהותה של חסידות ברסלב, ולבסוף נביא תשובה ניצחת על זה ששלחו אלינו למערכת, וכדרכינו לא ניכנס לנידונים השנויים במחלוקת, אלא רק נפרסם כאן הדברים, עם התשובה על זה, והאמת והשלום אהבו.

 

בס”ד
צריך אני להקדים מה שהביאני להיכנס בחקירה בענין ברסלב.

הנה מה שעוררני לחקירה זו בענין ברסלב הוא מפני מה שראיתי ענין צידוד הנפשות שמשתדלים בו כ”כ, אמרתי בלבי שמא זו היא דרך חדשה בעיקרי האמונה ששונה היא מן הדרך הכבושה, כי אין מסתבר כלל שכל ההשתדלות הזו באה בשביל לחזק כמה ענינים שלפי דעתם נחוצים כמו התבודדות ותקון כללי וכיוצ”ב, כי בשביל דברים כגון אלו לא היו משתדלים עמנו כ”כ, כי סוף סוף הרי אנו כמותם בתרי”ג מצוות ומה יש להם להשתדל עמנו כ”כ. [ובפרט משתדלים הם עם בעלי תשובה ששם רואים הם יותר פירות בעמלם].

אשר על כן אמרתי הדבר צריך בדיקה שמא עקרי האמונה שלהם שונים מן הדרך הכבושה, אלא שזאת אינם מגלים כלל, אמנם שמענו כבר פעמים רבות מאנשי שלומם דברים זרים ולכאו’ כבר די היה בזה לעורר אותנו לחקירה, אלא שמאחר והדברים הזרים הללו נשמעים רק מן הקטנים שבחבורה שאינם אנשי ספר כלל, ולא מבני תורה שביניהם ולא מרבותיהם ואדרבא מהם פעמים אנו שומעים איזו הסתייגות ממה שמדברים אותם אנשי קרנות, אשר על כן היה נראה לי עד השתא שיותר יש לנו לתלות שהקטנים פשוט אינם מבינים את מה שקוראים הם בספרים ומוציאים הדברים מהקשרם.

אך כיון שכנגד זה אנו רואים שבענין ההשתדלות המרובה לקרב לדרכם אף החשובים שבהם שותפים, שוב אמרתי שהדבר צריך בדיקה כי יש לחוש שמא מה שאומרים הקטנים הם באמת עיקרי אמונתם רק שהם מסיחים הדברים לפי תומם והגדולים מעלימים במכוון.

אחר שחקרתי בספריהם נבהלתי ממראה עיני וכתבתי לעצמי סיכום הדברים, ולא הייתי מכניס עצמי לחקירה זו, שאין בה לא עונג ולא שמחה רק צער יגון ואנחה, אם לא מעשים בכל יום שנטפלים הם לתלמידים בכל מיני שכנועים, תחילתם במתק שפתיים, וכשלא עולה בידם מעיזים פנים ונקרא אצלם עזות דקדושה, ומה הם טוענים רק רבינו הבטיח וכי קל בעיניך מה שהבטיח וראה כמה רבנים כבר היו שם, גם טוענים הם שדבר זה אפילו יאמר לך רבך אל תשמע לו, וסימוכין גדולים יש להם לטענה זו מספריהם, ומה כבר יכולים אנו להשיב לתלמיד וכי סגי שנאמר דרך אחרת לנו, אף ששומע הדברים למה יהיה אצלו בבחינת כפיית ההר עליו כגיגית ובבחינת הוראה על שמאל שהוא ימין אם יוכל להבין הטענות, נכון שאלו שחונכו מקטנותם בהשקפה ברורה אין דומים בזה לחוזרים בתשובה כי רמז בעלמא בקטנות יפה כוחו מלימוד גמור בגדלות.

 

א
הנה בשנים האחרונות נתרבו החסידים שבשם ברסלב מכונים, כבר לפני כמאתיים שנה נאמרה מצות רבם להשפיע על העולם ללכת בדרכם, [חיי מוהר”ן שעג (כל מה שנביא לקמן אותיות בסתם הוא מספר חיי מוהר”ן)] “צריכים להשאיר תלמידים ואלו התלמידים יעשו תלמידים אחרים וכן התלמידי תלמידים יאירו להלן יותר ויותר וכן לדורי דורות”, והבטיחם [חיי מוהר”ן שלט] “שלעתיד יהיה כבר כל העולם ברסלבים”, גם ציווה להפיץ ספריו, וכבר סמוך לפטירתו עשה תלמידו הנאמן [ר’ נתן] בית דפוס בתוך ביתו להפיץ תורת רבו, וכל השנים מאז ועד עתה השתדלו הם על הדבר.

מ”מ כל זה לא עשה פירות, כי מעטים מאוד היו בתחילה וכך נשארו עד לאחרונה. בשנת פטירת רבם היו בראש השנה על ציונו רק כששה מנינים ומלבד זה לא היו חסידי ברסלב בעלי חשיבות וכמו שאמר רבם [שיחות הר”ן קצח] “כי מתחילה היה קשה לו קצת מפני מה אין להם חשיבות בעולם”. אפילו לבניהם בקושי הצליחו להנחיל תורת רבם ועל הרוב נטשו דרך אבותם, רק חדשים היו מצטרפים והישנים נוטשים, היו רדופים בחרמות ונידויים, בתחילה היו יורדים לחייהם ממש כמו שמעידים הם בעצמם [ימי התלאות] שהתירו את דמם ושהוציאו עליהם כתב בזה הלשון “שמצווה להודפם לרודפם ולהומם”, ועניים מרודים היו כי לא נתעסקו עמהם במסחר, גם ספריהם היו נשרפים ונרמסים ברגליים, ובדורות האחרונים נתמתק דינם וכבר לא רדפום, וספריהם על פי רוב לגניזה היו נמסרים ולא לשריפה נידונים, על כל פנים עד היום שאר חסידויות אין מתחתנים עמהם, וראה בהקדמת האודסר שהוא מדורות אחרונים [וממשפחת חסידי קרלין הוא בא] שכותב שמפגש ראשון שלו כילד עם ספרי ברסלב היה כשמצא בין פחי האשפה בישיבה בטבריה ספר השתפכות הנפש, ולא הבין למה באשפה נמצא ולא בגניזה, וכשהתחיל לנטות לדרך זו רבו מתנגדיו והוא עודנו נער צעיר וכבר פנו להוריו ואמרו “עכשיו עוד אפשר להציל אבל אחר כך כבר יהיה מאוחר בבחינת ‘כל באיה לא ישובון'”, וכשראה אביו דביקותו בדרך זו התחנן לפניו בתחילה כל חסידות אך לא ברסלב, וכשלא שמע אף איים עליו שידחה אותו מעל שולחנו, וגם אחר נישואיו כשעבר לדור בצפת היה שם נרדף, וחותנו הפעיל לחץ על בתו שתתגרש ממנו עיי”ש כל הסיפור. ושמעתי שעד לפני כשלושים שנה כמעט והיו יושבים שבעה על מי שנטה לדרך זו, אע”פ שמבתי החסידים הוא בא.

ועל תחילת דרכם כמה רדיפות עברו בין בחיי רבם ובין אחר פטירתו, כבר בספריהם יש הרבה מזה, אמנם סיבת הרדיפות לא נתבארה כל צרכה אך עד היכן הגיעה רדיפתם מבואר היטב, ורק יש להוסיף כאן החרם המובא על שם הרב משה צבי מסאבראן כעשרים וחמש שנה אחר פטירת רבם והוא נחשב בקרב החסידים לאחד מגדולי צדיקי הדור ההוא וכמו שכתב בשם הגדולים החדש וזה לשונו “קדוש עליון וצדיק יסוד עולם ושמו גדול בישראל היה תלמיד להרב הגדול והקדוש ברוך ממזבוש ולהגאון מו”ה לוי יצחק מברדיטשוב זיע”א” עכ”ל. וזה החרם המובא משמו: “מודעת זאת בכל הארץ כי קמו חסידי ברסלב תחת אבותיהם תרבות אנשים חטאים, חוטאים ומחטיאים את הרבים, על כן הנני מזהיר את הסרים למשמעתי להרחיק את הרשעים האלה בכל מיני הרחקות, לא תתחתנו בהם כי אסורים המה לבוא בקהל ד’, מלמד מעדת הברסלבים לא ילמד את בנכם תורה כי תיהפך למינות במעיו, שוחט ברסלב שחיטתו פסולה, שליח ציבור לא יהיה מעדת הזרים האלה כי תפילתו תועבה, כללו של דבר התאמצו לשבור להם כל מטה לחם, כל המרחם עליהם אסור לרחם עליו וכל השומע ישלח ד’ ברכה בכל מעשי ידיו והוא בן עולם הבא” ע”כ.

ב
כך היו מעטים ומורחקים כל השנים עד לאחרונה כשרבו החוזרים בתשובה שבאו בשערם ומהם קבלו הכשרם, ועתה ביתר עוז הם יוצאים לקיים דברי רבם, ומדפיסים ספרים קונטרסים ועלונים דיסקים וקלטות, בחינם הם נותנים, בכל עיר ובכל שער ברמזור וביער, כל חוזר בתשובה עוד קודם שפקח עין כבר מוצא ידיו מלאות קונטרסים הכל בשלל צבעים ובאותיות קידוש לבנה, זוהי הגרסא דינקותא של כל חוזר בתשובה, ובאמת גם בזה הולכים הם בדרך רבם, [תקמג] שגם דרכו היה שלא היה משתדל לקרב זקנים, רק בני הנעורים, שהנערים בקל להשיב אותם, כך הם עושים באים לנערים מיד כשהם ניעורים, בין לאלו שעדין מנוערים ממצוות בין לאלו שכבר קיבלו עליהם עול תורה ומצוות.

עוד השתדלות גדולה אחרת הם עושים, לשדל אלפים לנסוע לציון של רבם לראש השנה ואף מזילים מכיסם כסף הרבה לזכות הרבים בנסיעה זו, לא לאלו שכל כך רוצים אלא לאלו שלא חשבו על הדבר כלל באים ומשדלים והכל בחינם, כי יודעים שהחוויה שם גדולה ובקל יתקרבו ההולכים לשם לדרכם, כך נוסעים הם לאלפים מידי שנה, עודם באוירה דארץ ישראל המחכים שרים בקול תרועה אדירה “מי יתן לי איבר כיונה אעופה אומנה”.

כך הם מקרבים לדרכם על ידי אלו הדרכים, מציגים את המחלוקת, [שאי אפשר להעלים כי בספריהם כבר כתוב הרבה מזה], כדבר שכבר נגמר לפני דורי דורות, ותולים המחלוקת בחשד שוא שאנשים דלא מעלו עוררו, ומדמים אותה למה שחלקו בזמנו על הרמב”ם, עד שלבסוף הדרו בהו כולהו ואמרו מקודש, כמו כן בנידון דידן, אם מישהו בכ”ז יבוא לפקפק על דרכם במקרה הטוב ירחמו עליו ויאמרו עדיין לא זרח עליו האור, ואם בעל השפעה הוא וישמיע פקפוק שלו ברבים כבר יאמרו עליו שבעל מחלוקת הוא, ואף יואשם על ידם בכפירה, ואפילו יהיה זה מגדולי הדור שיחלוק עליהם יכונה על ידיהם מנהיג של שקר או זקן דס”א, ואם אותו גדול רק הולך ומכריז דרך אחרת לנו שבה דרכו רבותינו וכזאת וכזאת לא שמענו ולא ראינו, אזי קטן הוא בעיניהם יותר מהפחותים שבאנשי שלומם, וכל זה אינו מדעתם כי מפורש הוא בדברי רבם שהרי הבטיח [שיב] “שעם הקטן שבאנשי שלומנו יהיה נעשה עימו בעולם מה שלא נעשה עם הגדול שבמפורסמים של עכשיו”, ועוד אמר [שיד] “תצייר לעצמך שהגדול שבדור של עכשיו לבסוף בודאי יעמוד ליד הפתח ויקנא מאוד בכל הקרובים אלי, כ”ש שיקנא במי שזוכה להושיט לי אש למקטרת”, ועוד אמר להם כך לענין המפורסמים שלפי דבריו הרבה מאוד מהם הם של שקר [תקלז] “כי על הבעל דבר קשה לו מאוד לטרוח על כל העולם להטעותם מדרך הישר על כן העמיד מפורסם אחד במקום פלוני ומפורסם אחד במקום פלוני”.

והסבא משפולי שעשה עימו מלחמה גדולה קראו הזקן דס”א, ולעצמו קרא זקן שבקדושה, סבא דסבין, אע”פ שבעולם החסידות היה נחשב הסבא משפולי סבא קדישא ופועל ישועות ובמעשה הצדקה הפליא לעשות, וכמו שהאריך בשבחו בשם הגדולים החדש, [ומספר המקורבים אליו היה רב ועצום מן המקורבים לר’ נחמן], בכל זאת לא נמנע ר’ נחמן לכתוב [שם קכג] ודע שיש בינינו כתיבת יד רבינו שכתב בעצמו זה וז”ל: “דעו אחי ורעי אגלה לכם סוד, ותצניעו את הסוד הזה להיות כמוס ביניכם כדי שלא להרבות מחלוקות בישראל, דעו שהזיידע [הסבא] מעיר שפולי שהוא יהודה לייב בן ברוך המפורסם, תדעו שאני בקדושה והוא כנגדי בטומאה, ואני הזקן האמיתי שבקדושה, ‘זקן’- זה קנה חכמה, דברים של עתיק יומין והוא זקן שבטומאה, שהוא זקן שבס”א, היינו אבי אבות הטומאה” עכ”ל. ובשביל שיובן כיצד אותו זקן שעסק כל ימיו בצדקה בצורה יוצאת דופן ודאג לעניים כמו אב, כיצד לזה קורה אבי אבות הטומאה, אזי כתב [שם] “בשביל זה עסק כל ימיו בצדקה כדי לבטל כח הצדקה של ישראל עם קדוש שנותנים כדי להכניע כח של אבי אבות הטומאה וכו’ והוא השתדל בצדקה כדי להתגבר על צדקות ישראל עם קדוש”.

אם כן לפי אמונתם ודאי הקטן באנשי שלומם גדול מגדול המפורסמים שאינו בדרכם כי עדיין לא זרח עליו האור, [ומאמינים שלעתיד גם הוא יהיה ברסלב כמו שהבטיח רבם] ועל המתנגד לדרכם פשיטא להם שהוא משלוחי הסט”א, גם שגור על פיהם לומר “אלו משדין יהודאין” המובא בזוהר, ורבם מפרש בליקוטי מוהר”ן שאלו הם הלמדנים שמלעיגים על הצדיקים, [אע”פ שהוא עצמו ג”כ הלעיג הרבה עליהם].
כל המכירם יודע שעמהם אין מקום לדיבור כי אצלם כל מה שתאמר הוי ראיה לאמיתות דרכם, כי לא מבעיא שיש להם תשובה לכל שאלה, אלא גדולה מזו הם אומרים וכי זו שאלה? אדרבה מכאן ראיה! הא כיצד תאמר להם הרי פלוני שהוא גדול הדור והוא ת”ח מופלג חולק על דרך זו, יאמרו לך כבר אמר רבינו שלעתיד כך יהיה שת”ח גדולים יחלקו עליו, ראה עד היכן הגיע כוח נבואתו, בכל מקרה אינם באים לידי מבוכה, כי גם אם על הטענה אין להם תשובה על הטוען יש להם לומר שהוא מעלמא דשקרא, ונמצא שעליהם ודאי אין לנו שום השפעה.

 

ג
אך על זאת צריך ליתן את הדעת שהם מצות רבם עושים נאמנה, להפיץ תורתו ולעשות נפשות ובכל שנה ושנה רבים מאוד מהחוזרים בתשובה באים בשערם וכבר מופצת תורתם כ”כ עד שתשאל לינוקא פסוק לי פסוקך יאמר לך “מצוה גדולה להיות בשמחה”, ואני שאלתי לעצמי מ”ט שתקו רבנן וכי אפשר שאין מכירים תורתם עד שסיפר לי ידיד שבדידיה הוה עובדא שהראה לאחד הגדולים כמה לשונות [שיובאו עוד לקמן] ונבהל ממראה עיניו כי לא האמין שכך כתוב בספריהם, אז הבנתי שאפשר שבאמת אין יודעים עד היכן הדברים מגיעים כי אין גלוי להם עיקרי אמונתם כמה זרים הם וזה מפני שכך דרכם שלא לפרסם ברבים הדברים התמוהים, ואם כבר נתפרסם איזה דבר תמוה, אומרים אין הדברים כפשטם, ובזה אין נוהגים “בתמימות ופשיטות” כמו שהמליץ רבם, וכבר ראיתי איזה עלים שהודפסו שבהם תשובה לאחד מהחכמים שלהם, ומתוכן התשובה מובן שחכמים אחרים [גם הם מאנשי שלומם] כפי הנראה הוכיחוהו על שמרחיב הדיבור בענין מעלת רבם, ובענין מעלת המתקרבים אליו במקום שאין ראוי, כי סכנה יש שמא הדבר יעורר התנגדות, אך על עצם הדברים שאומר ברבים פשוט שכל אנשי שלומם מסכימים רק בהראוי לפרסם ברבים פליגי, ובאמת אין מקום למחלוקת כי לא על הדברים הסתומים אנו מדברים אלא על המפורשים שא”א לומר כך נתכוון או כך נתכוון, גם ריבוי המקומות שנזכרו אותם רעיונות פעם בלשון כזו ופעם בלשון אחרת כבר מסלקים כל אפשרות לתת פרשנות, גם אין לפקפק כלל על נאמנות תלמידו שקיבץ כל מה ששמעה אוזנו כי ניכר מתוך דבריו שכל כך מדייק בכל דבר לציין התאריך שנאמר, ומציין אם שמע הוא או ששמע מזולתו, ועד היכן אמר, ומהיכן פרשנות שלו, ואפילו עצם האמירות שנאמרו באידיש בד”כ מצטט בלשון אידיש מילה במילה, וכך היה דרכו לכתוב הכל מיד כששמע כי לא רצה שישתכח שום דבר אפי’ שיחת חולין כתב, אפי’ דברים שהוא בעצמו הרגיש התמיהה שהם מעוררין לא נמנע מלכתוב עכ”פ חלקם, עכ”פ באנשי שלומם ודאי אין מי שיפקפק בנאמנותו ובאמיתות דבריו, אם כן מאי נפק”מ ס”ס זו היא אמונתם.

 

ד
וקודם שנלקט מאמרים נאמר בקיצור נמרץ, שלא נמצא מאז היותינו לעם לא נביא ולא חכם לא תנא ולא אמורא לא ראשון ולא אחרון שיתפאר בעצמו כדרך שרבם התפאר בעצמו, כי לא פסיק פומיה מלשבח לנפשיה בכל מילי, הוא ראש וראשון לנבואה לחכמה לענוה, לא רק ביחס לבני דורו, אלא אף השיג מה שלא השיגו בדורות ראשונים, מרומם לעצמו ומשפיל לאחרים.

ואנחנו נביא רק מקצת הדברים, [כל אות שנכתבה בסתם היא מספר חיי מוהר”‘ן ומן המהדורה שלא נעשה לה הצנזור שלהם שנדפסה בעבר ורק בשנים אחרונות הודפסה שוב] ולא נשכח בקראנו כל זאת שהקדמה יש לספר וכתוב בה בזה הלשון: “ואפילו מה ששמענו וראינו לא הצגנו כאן רק מעט קצת ברמז, כי מפני עוצם המחלוקות שרבו עליו מאד אנו מוכרחים לשום מחסום לבלתי ספר בשבחו וגודל קדושתו וכו'” ע”כ, הרי שלא נכתב בספר עב זה אלא מעט וברמז, ובסיום הספר כתוב עוד: “וכל מה שאנו מספרים ממנו הכל נחשב לגנות אצלו בערך עוצם הפלגת מעלתו… כי עד יבוא שילה אז ידעו ויראו עוצם גדולת רבינו, כי אז יספרו ממנו הרבה בעת שיבוא משיח צדקנו שיצא מחלציו כאשר סיפר ברבים שפעל אצל השי”ת שהגואל צדק יהיה מיוצאי חלציו”, הרי מבואר שכל הנזכר בספר העב חיי מוהר”ן הוא רק מעט משבחיו כי היה צורך למעט בשבחיו מפני המחלוקת, ומלבד זה כל מה שנאמר הוא גנות כי אי אפשר לתאר במילים את עוצם מעלתו, ועוד יש לזכור שאנחנו רק ליקטנו מעט מן הספר ואין לנו בקיאות כ”כ בספרים שלהם ומסתברא שאם חד מינייהו היה מלקט מכאן ומשאר ספרים היינו שומעים יותר ויותר [אח”כ הוספנו עוד ליקוטים משאר ספרים].

ועתה נלקט מקצת הדברים:

[רמו] אחר שיצא ספרו אמר בפירוש “שהלימוד בחיבוריו הם אתחלתא דגאולה”.

[שמט] פעם אחת היה משבח את הספר שלו מאוד… ואמר “כל אדם צריך להשתדל לקנות את הספר שלו [ליקוטי מוהר”ן], ומי שאין לו במה לקנות ימכור כל ספרים שיש לו ויקנה בזה הספר שלו, ומי שאין לו ספרים ימכור כר שתחת ראשו ויקנה ספר שלו”.

[שצא] “כיום כאשר הספר שלי כבר ידוע ונפוץ מחויבים ללמוד אך ורק בספר שלי”.

[ימי מוהרנ”ת ח”א ט’] אח”כ אמר “כמה קשה להיות מפורסם להנהיג העולם כי הלא זה הדבר שעוסקים בו עתה לכרוך הספרים שלו נדמה לכם שאין נחשב לכלום ענין הכריכה הזאת כמה וכמה עולמות תלויים בכריכת הספר הזה”.

[שסה] אמר “שהמעיינים בספריו שיש להם קצת שכל סבורים שדרכי הקבלה של האר”י ז”ל וכיוצא מרומזים גם כן בספרים שלו וחושבים זאת למעלה לספריו שנוגע עד שם, והם אינם יודעים שהוא להיפך וכו'” ולא סיים בפירוש רק היה מבואר ממילא שכוונתו שתורתו גבוה למעלה למעלה יותר ויותר וכו’.

[שסב] אמר “שהתורות שהוא כתב בעצמו יכולים לדקדק בהם כמו במקרא”.

זה מה שאמר על הספר ליקוטי מוהר”ן אך כתב עוד ב’ ספרים האחד הספר שציוה לגנוז, ואחד הספר שציוה לשרוף, על הספר הנשרף אמר [קעב, קעג] “שאין מי שמבין בו דבר כי אם צדיק גדול חד בדרא וגם חכם גדול אבל אם יהיה צדיק גדול לבד או חכם גדול לבד לא יבין וצריך להיות חכם בכל השבע חכמות”, אבל הספר שגנז אמר עליו “שהוא בחינת רזין דרזין ובזה הספר לא יבין בו שום אדם בעולם כלל, רק המשיח, ואמר שהמשיח יגיד עליו פירוש”.

[?] פעם אחת נכנסו אנשים אצלו והוציא חתיכת נייר והיה כתוב עליו בכתיבת ידו ואחזו בידו ושרפו ואמר “כמה תורות כתובות על חתיכת נייר זה שיש כמה וכמה עולמות שהם ניזונים ויש להם חיות מהעשן של התורה שלו”.

[שנד] אמר “התורה שלי עושה הרבה מאוד בעולם, כי ע”י התורה שלי נמשכים כל ההשפעות בעולם… ולעתיד ידעו שאם היו מקורבים אלי ומקיימים את דבריי, לא היה שום דרגא בעולם שלא הייתי מביאם לאותה מדרגה”.

[אות שפא] אמר “אם היה זקני ר’ נחמן שומע תורתי היה זה אצלו חידוש”, ואח”כ סיים “אם היה הבעל שם טוב שומע תורתי היה ג”כ חידוש, אם היה רשב”י שומע תורתי היה ג”כ חידוש, גם אז”.

[שמה] ענה ואמר “אנחנו איננו כלל מזה העולם של עכשיו ומחמת זה אין העולם יכולים לסבול אותנו… ובאמת אם לא היה דור כזה, אם היו התורות שלי נאמרים בדורו של האר”י ז”ל או אפילו בדורו של רשב”י היה רעש גדול מאוד”.

[רעט] אמר “מרשב”י שהיה חידוש כמפורסם ועד האר”י לא נתגלו חדשות, ומן האר”י עד הבעש”ט היה ג”כ העולם שקט בלא חידוש עד שבא הבעש”ט וגילה חדשות, ומן הבעש”ט עד שבאתי אנוכי ג”כ היה העולם שקט ועתה אני מתחיל לגלות חדשות נפלאות שעדיין לא נתגלו על ידי שום נברא”

[שמב] “בדברי רבותינו ז”ל מצינו שכל אחד מתחיל ממקום אחר כגון מה שמצינו שמר מפיק ליה מהאי קרא ומר מאידך קרא… כי כל אחד לפי התחלתו מאיזה מקום שהוא כן משתנה והולך כל הסדר של כל תורתו ואם היה זה התנא בא למקרא אחר של התנא השני לא יוכל ליקח משם, כי כל אחד צריך רק לקבל וליקח ולהתחיל במקום שלו אבל אני יכול להתחיל בכל מקום שאני רוצה”.

[שנג] אמר “שיודע כל הצדיקים שהיו מאדם הראשון עד עכשיו מאיזה מקום היו ומאיזה מקום הם אומרים תורה… אבל אני אומר תורה ממקום שהוא למעלה מאלו המקומות ואפילו אם בא אצלי תורה
מאלו המקומות איני רוצה בהם כי אני רוצה רק חדשות” ואמר “שהוא מקבל תורה ממקום שלא קיבל ממנו שום אדם בעולם”

[רפט] שמעתי מפיו: “אני קנקן חדש מלא ישן… אני זקן שבקדושה שמגלה דברים שכסה עתיק יומין שאף אחד עוד לא אמר תורה משם”.

[קפט] “בדרך בעת נסיעתו לאומן ענה ואמר אעפ”כ ה’ יתברך עוזר תמיד לישראל וכו’, ועניתי ואמרתי לו

שלר’ שמעון בר יוחאי יש לו ג”כ בודאי הנאה מזה, היינו מזה החידוש הנפלא שאמר, והשיב הן, אח”כ ענה ואמר ר’ שמעון בעצמו הוא ענין אחר כי ר’ שמעון הוא “עיר וקדיש מן שמיא נחית” [ר”ת שמעון] ועכשיו יש “נחל נובע מקור חכמה” [ר”ת נחמן] ואפי’ העיר וקדיש צריך ג”כ לקבל משם והבן”

[שסא] שמעתי בשמו שאמר “שיש לו תורות בלי לבושים, פירוש שאינו יכול להלביש את התורה שלו בשום לבוש ואמר קרא אסמכתא בעלמא הוא, שסומך התורה שלו על המקרא וכשסומכין על איזה דבר בודאי הסומך גדול יותר מן הנסמך כן התורה שלו גבוה מאד עד שאינה יכולה להתלבש אפי’ במקרא כי אם דרך אסמכתא בעלמא”.

[רעב] פעם אחת יצא מפיו על עצמו ואמר בזה הלשון: “אני סבא דסבין”.

[שמ] אמר “העולם לא טעמו אותי כלום עדיין אילו היו שומעים רק תורה אחת שאני אומר עם הניגון והריקוד שלה היו כולם בטלים בביטול גמור, היינו כל העולם כולו אפילו חיות ועשבים וכל מה שיש בעולם”

[?] אמר “כי בכל דיבור ודיבור שהוא מדבר בפני העולם תלויים בו כל העולמות עליונים ותחתונים”

[רנח] אמר: “[פעם] הייתי סבור שהיצר הרע שלי אומר לי שאין מי שיוכל להנהיג את בני הנעורים כמוני, עכשיו אני יודע בבירור שאני מנהיג הדור יחידי בעולם”.

[רנד] שמעתי בשמו שאמר “שהוא ילמד תורה עם השבעה רועים” [אמר המעתיק: עיין באגרת הבעש”ט שמובא שם שהמשיח לומד תורה עם השבעה רועים].

[רנז] שמעתי שאמר “יש לי השגה כזו להשי”ת שהייתי יכול להביא על ידה את המשיח, אבל סילקתי הכל ולקחתי עצמי אצלכם להחזיר אתכם למוטב”.

[חצר] אמר “שהכוח שהיה לדוד המלך ע”ה לומר שמונה פעמים אבשלום בני וע”י זה העלה אותו משבעה מדורי גיהינום לגן עדן, זה הכח יש לי ג”כ”.

[רצד] אמר “שאם היה רוצה לגלות היראה הגדולה שיש לו לא היו יכולים לעמוד בארבע אמות סמוך לביתו אך הוא מעלים היראה שלו בכוונה”

[רמו] פעם אחת היה אצלו מחותנו ואמר לו כשנפרד ממנו “יש לי בת בקרימנטשק תפרוס בשלומה ותאמר לה שיש לה אבא שהוא כזה חידוש שלא היה ולא יהיה אם הייתי רוצה לגלות מעצמי היו כל העולם רצים אחרי אלא שאיני רוצה”.

[שפ] אמר: “שבספר הא’ ב’ שחיבר היה לו אות ר’ על רפואה, והיה כתוב שם כל הרפואות ולא הייתה מחלה בעולם שלא היה כתוב שם רפואתה, אך לא רצה שיתגלה דבר זה ושרפו”.

[רסא] בלילה קודם הברית מילה של בנו ז”ל אז ישב עמנו הרבה ודיבר עמנו הרבה מענין גדולתו ואמיתת הפלגתו ושמענו ממנו אז כמה דברים ואמר אז “שקשה להכניס בלב גדולתו ואי אפשר לדבר מזה, כי גם אחרים אומרים [על עצמם] כך לשונות כאלו, וכל מה שיכול הפה לדבר גם השני מדבר כן [על עצמו]”.

[רפד] פעם אחת שמעתי מפיו שאמר “שעל ידו יכולים להבין קצת גדולת ה’ יתברך, היינו ע”י שרואים גדולת השגתו עד היכן, עד היכן זכה להשיג פלאי פלאות גדולות ונוראות שלא השיג שום נברא וכו'”.

[רסז] שמעתי בשמו שאמר “שהשיג יחידה בתכלית מדרגתה העליונה”, [כי זה ידוע שנפש דנשמה גבוה יותר מיחידה דרוח, וכן כיוצא בזה בכולם], והוא השיג יחידה בתכלית מדרגה העליונה.

[רסט] אמר: “אני ענו יותר מכל המפורסמים”.

[שבחי הר”ן דכ”ב אות כ”ב] “במדת הענווה התפאר בעצמו מאוד, שהוא ענו בתכלית הענוה, ואמר שאין מי שזוכה לענוה באמת כי אם מי שהוא במדרגה זו שיכול לומר על עצמו שהוא עניו כמו משה רבינו ע”ה שכתב על עצמו: ‘והאיש משה עניו מאוד מכל האדם’ וכו’ וכמו שמצינו בדברי רבותינו ז”ל שאמר רב יוסף אל תתני ענוה דאיכא אנא, והוא היה בבחינה זו והתפאר בעצמו בעוצם מעלתו במידת הענוה בתכלית הביטול לגמרי”.

[רלג] אמר “אם לא היה מפורש בדברי רז”ל בפירוש (קידושין ל’) שאסור לומר גירא בעינא דשטנא [חץ בעיני השטן] הייתי אומר גירא בעינא דשטנא, ואיני מבין כלל המעשיות שנמצאים בדברי רבותינו ז”ל מתנאים ואמוראים שהיה קשה וכבד בעיניהם מאוד תאווה זו כמובא כמה מעשיות בגמ’ כי אצלי אינו כלום, כלל כלל לא, ואינן נחשב אצלי לנסיון כלל, ובודאי יש סוד במה שנמצא בתורה שתאוה זו היא נסיון, כי באמת אינו נסיון כלל, ומי שיודע מעט מגדולת הבורא יתברך כמ”ש ‘כי אני ידעתי כי גדול ה” אני ידעתי דייקא, אינו נחשב לנסיון כלל ואין חילוק אצלי בין זכר לנקבה, אני רואה התאוה כמו שאני רואה אותך, היו לי נסיונות אין מספר, אך אין זה נסיון כלל, אך בעת שהיה נסיון היה לו ג”כ כמה נסיון”

[רצט] אמר “שאי אפשר להיות איש כשר בלא שמתקרבים לצדיק האמת שבדור”, ואמר “קודם שנמצא צדיק האמת יכולים להתקרב להשי”ת לבד, אבל אחר שכבר נמצא אי אפשר להתקרב בשום אופן כי אם כשזוכים להתקרב לצדיק האמת”. [ושם באות ש] אמר על אחד שהיה מקורב אליו רק מעט ונפטר והניח אחריו שם טוב, “הלא גם מי שנוגע בי אפילו באצבע קטנה אין לשער מעלתו כי זה האיש לא היה קרוב אלי רק מעט מן המעט ואעפ”כ ראיתם איזה שם טוב הניח”, [כמובן שצדיק האמת האמור לעיל המכוון בזה אליו ורק אליו, וכן בכל שאר מקומות כמפורש בהרבה מקומות, ודבר פשוט הוא אצל אנשי שלומם].

[שכ] אמר “כל מי שיציית לי ויקיים כל מה שאני מצווה בודאי יהיה צדיק גדול יהיה מה שיהיה והעיקר שישליך השכל שלו לגמרי, ויעשה רק כאשר יאמר הוא הכל כמאמרו”.

[של] אמר “אני יכול לעשות מכולכם צדיקים גמורים נוראים אבל מה יהיה אם כן יעבוד השם יתברך בעצמו את עצמו”.

[שלב] אמר “אני נהר המטהר לכל הכתמים”, ועוד התפאר בעצמו ואמר “מי שיגע בי אפילו באצבע הוא כבר יעבור אפילו שבעה מימות בלי להירטב”.

[שד] אמר לאנשי שלומנו “מה אתם יכולים לעשות תשובה, וכי מספיקים ימיכם וכוחכם לתקן אפילו פגם אחד ממה שקלקלתם? רק אני עושה תשובה בשבילכם ויש לאל ידי לתקן הכל, כל מה שקלקלתם עד היום, רק העיקר שמעתה לא תעשו עוד, ואפילו מהיום והלאה אין אני מקפיד על השגגות שתעברו רק העיקר שתשמרו עצמכם ממזיד” ועוד דיבר מזה הרבה.

[שטו] והוכיח לאחד שהיה מקורב אליו ונתרחק… וכן לאלו בני אדם שהם נוסעים לצדיק האמת כאשר האחד מפסיק לנסוע אזי כל הדרכים מתאבלים, כי הדרכים תאוים שיסע עוד אחד לצדיק האמת.

[שכח] הקפיד על שנוסעים אליו בעגלות ואין הולכים אליו רגלי, [שכט] ואמר “כשאחד הולך אל הצדיק רגלי כמה וכמה יזכה על ידי זה עין לא ראתה”, והיה איש אחד שהיה בכל עת דרכו לבוא אליו רגלי 14 פרסאות (למעלה מ-40 ק”מ) והבנתי שהוטב זה בעיניו מאוד. וכן פעם נפטר איזה נער וסיפר בשבחו שהיה בא ברגליו אליו.

[שצג] אמר “אפילו אם היה הבעש”ט והאר”י ז”ל וכו’ בעולם לא היו יכולים להשתוות עמי”, [המעיין בשאר לשונות יראה ללא ספק שמש”כ “והאר”י ז”ל וכו'”, הכוונה לכלול את רשב”י, זה יכולנו לומר ללא ספק, אך גם אין תימה שנאמר שנתכוון ג”כ לכלול את משה רבינו].

[רפה] פעם אחת דיבר עמי ואמר כמתגעגע, “איך לוקחים [כלומר איך עושים] חבריא כמו שהיה אצל רשב”י וכיוצא, ואני הייתי ג”כ תוחב ראשי ביניהם, ענה ואמר מן הסתם, איך שהיה נמצא חבריא כזאת הייתי אני הרבי שלהם”.

[תא] אמר “כל הצדיקים הגדולים הגיעו למעלה ומדרגה שהגיעו, אבל עמדו בזה, ואני בכל רגע ורגע נעשה איש אחר”.

[קמא] בחזירתו מארץ ישראל… נסתכל במשנה דסוטה נתלהב מאד והכה כף אל כף ואמר: “מי רואה כמוני, כי נתגלה לי במשנה הזאת דבר”, ולא רצה לגלות, כמדומה שאמר אז, “שהוא זכה מה שלא זכו תנאים ואמוראים”.

[רסה] אמר “אם הייתי אומר פשטים בגפ”ת היו כל הלומדים והגדולים מונחים תחת כפות רגלי אך עדיין אין לי חשק לזה”.

[רצ] שמעתי מפיו שאמר: “אני יכול עכשיו לומר כל חכמי ישראל דומין עלי כקליפת השום, רק שאין לי על מי לומר ‘חוץ’ [מפלוני, כדרך שבן עזאי אמר חוץ מאותו קרח], וחצי דבר איני רוצה לומר”.

[רמח] אמר: “העולם היו צריכים להעתיר הרבה עבורי, כי העולם צריכים אותי מאד מאד כי העולם אין יכולים להיות בלעדי כלל”. [ושם רנ] “אותי צריכים כל העולם לא מבעיא אתם, אלא אפילו כל הצדיקים צריכים אותי, כי גם אותם צריכים להחזיר למוטב, וגם אפילו אומות העולם צריכים אותי, אך דיו לעבד להיות כרבו”.

[רסז] פעם אחת הרים את ידיו עד גובה כתפיו והורידם מכתפיו למטה ואמר “כל הצדיקים הם אצלי מכאן ועד כאן” [ר”ל מכתפיו ומטה] ואח”כ הרים את ידיו למעלה מראשו והורידם משם עד הכתפיים ואמר: “ואני מכאן עד כאן” [ר”ל מהראש עד הכתפיים].

[רעו] שמעתי משמו “שהוא מרגיש צרות ישראל קודם לכל הצדיקים, כי הוא יודע הגזירה כשהיא עדיין בשורש, ורק אח”כ מגיע הדבר לשאר הצדיקים”.

[רפז] אמר: “איזה מלך יכבוש [במלחמה] זה אני ודאי יודע, אך עוד אני יודע מה שצדיק אחר אינו יודע”.

[רלד] התפאר בעצמו “שזכה לשבירת התאוות והמידות הרעות לגמרי בתכלית הביטול”, ואמר “שיש צדיקים ששברו ג”כ את התאוות אך הם כמו עור שמעבדים אותו שנשאר בו קצת ריח שאינו טוב, כך הם שעדיין התאוות כרוכים אחריהם במקצת..” ורבינו היה מופשט לגמרי לגמרי מכל התאוות והמידות הרעות ולא נשאר בו שמץ כלל משום מידה רעה ושום תאווה בעולם, וכל זה זכה כבר בילדותו הרבה זמן קודם שנסע לא”י, אך אח”כ וכו’.

מבואר מכל האמור, מצד חוכמתו כל חכמי ישראל כקליפת השום לידו, כולם יכול להניחם תחת כפות רגליו, לא מבעיא שבני דורו קטנים לידו, אלא אף תנאים ואמוראים, כי הוא השיג מה שלא השיגו הם, וחידושיו ממקום גבוה שלא השיג ממנו שום אדם מזמן אדם הראשון ועד עתה ומעתה ועד עולם, היה קץ במה שנתגלו לו חידושים ממקומות הנמוכים מזה שכבר חידשו ממנו אחרים, ורצה רק מאותו מקום גבוה שלא חידש ממנו שום אדם, זכה ליחידה בתכלית מדרגתה הנשגבה.

לא רק בחכמתו והשגתו גדול הוא מכולם אלא אף ביראתו, כי כל שאר הצדיקים גם הם צריכים לחזור בתשובה וצריכים שיורה להם הדרך, כי כל העולם צריך לו גם אלו הצדיקים, כי אחר שנתגלה הוא בעולם אי אפשר להתקרב להשי”ת ולהיות אדם כשר באמת בלא שקרובים אליו.

לא רק ביראתו גדול הוא מכולם אלא אף במידותיו כי הוא ענו יותר מכל צדיקי הדור, וכבר בא למדרגת משה רבינו בענוה.

לא רק במידותיו אלא אף בשבירת התאוות כי נקי הוא לגמרי לגמרי מכל תאווה, ושאר הצדיקים גם אלו שזכו לא באו למדרגה זו שאיש ואשה שוים בעיניהם כי הם אינם נקיים לגמרי ודומים הם לעור המעובד שמ”מ נשאר בו קצת ריח שאינו טוב, אבל הוא כ”כ נקי עד שאינו מבין כלל כיצד תנאים ואמוראים היה קשה אצלם הענין.

כל קיום העולמות תלוי בו, עליונים ותחתונים אם היו שומעים תורה אחת עם הניגון והריקוד שלה כבר היו בטלים כולם.

אין בכח שום אחד לתקן עצמו אפילו בתשובה, ואפילו עבירה אחת, אבל הוא עושה תשובה במקומם ומכפר על כל עוונותיהם ובכוחו לכפר גם על העתיד.

כל המתקרב אליו מובטח לו עולם ומלואו, הקטן שבאנשים המקורבים אליו יזכה למה שלא זכה גדול המפורסמים, והקטן שבאנשי שלומם יתקנאו בו גדולי המפורסמים, ובכוחו לעשות כולם לצדיקים גמורים.

יכול היה לגלות מגדולתו וכל העולם היו רצים אחריו אלא שלא רצה, יכול היה לגלות מיראתו וכבר אי אפשר היה להתקרב לביתו ד’ אמות אלא שלא רצה, יכול היה להביא משיח אלא שלא רצה, יכול היה לכתוב ביאור על כל הש”ס כי חידושי גפ”ת הם קלים מאוד אלא שלא היה לו חשק, ועוד דברים יכול היה לעשות אלא שלא רצה [לעשות לא רצה אך לספר רצה].

הרי שלא הניח לשום בריאה איזה מעלה להתגדר בה, כי בכל הוא ראש וראשון עד הקצה האחרון שמא תאמר על כורחו צריך הוא להניח מעלה אחת עכ”פ ליוסף הצדיק ולרבי חנינא בר פפי וחביריו והיא המעלה “דגיבור” דאיזהו גיבור הכובש את יצרו והם עמדו בנסיון וכבשו את יצרם, אבל הוא שהיה נקי מכל תאוה כי בשבילו איש ואשה שוים [ואינו כחבריו שהם כעור המעובד שעכ”פ אינם נקיים לגמרי] וכל כך היה נקי מזה עד שאמר איני מבין כלל כיצד אצל תנאים ואמוראים היה קשה וכבד בעיניהם מאוד תאוה זו כי אצלי אינו כלום כלל וכלל לא, א”כ כיון שבשבילו אינו נסיון כלל על כורחו הוא צריך להניח המעלה “דגיבור הכובש את יצרו”. לא ולא גם גיבור היה ולא עוד אלא שגם בזה השיג עד הקצה האחרון שבגבורה, כי אם יוסף הצדיק ור’ חנינא בר פפי וחברו התנסו באחת, הוא היו לו ניסיונות אין מספר, ואם הם בבגרותם שכבר נח היצר הוא בצעירותו בזמן רתיחת הדמים שכן כתב תלמידו [טז’] אבל קודם שזכה לזה שיתבטל ויהיה נמאס לגמרי התאווה הזאת, אז היה לו כמה וכמה נסיונות גדולות ונוראות מאוד בתאווה זו, אשר אי אפשר לבאר בפרט, כי בימי נעוריו ממש בעת רתיחת הדמים היו לו כמה וכמה נסיונות גדולות של תאווה זו עד אין מספר, אשר היה בידו למלאות תאותו, והיה בסכנה גדולה מאוד אך היה גיבור חזק, ואע”פ שהיה בסכנה גדולה מאוד, לא היה מתרחק פעם שנייה לברוח מהנסיון, רק אדרבה היה חפץ בעוד נסיונות, והיה מתפלל להשי”ת שיזמין לו עוד נסיונות, ושוב היה בסכנה גדולה מאוד, ושוב התפלל על הנסיון, כן היה כמה וכמה פעמים הרבה מאוד עד אין שיעור, הרי שגם במידת הגבורה זכה עד הקצה האחרון, [לא נשכח שבגיל 14 כבר נשא אשה].

אם כן לפי כל האמור כבר יובן היטב מה גרם לכל המחלוקת עליו, ובאמת כך היה מעשה עם דודו הר’ ברוך נכד הבעש”ט שהיה מגדולי האדמורים שבאותו הזמן, וכך היה מעשה כמובא ב’אבניה ברזל’ “ואז נסע ר’ נחמן להר’ ברוך [דודו] וכו’, וכאשר ישב שם ר’ נחמן היה מתאנח, ואמר לו ר’ ברוך על מה אתה מתאנח, והשיב לו ר’ נחמן שאני מתגעגע לבוא למדרגתו, ואמר לו ר’ ברוך והלא אתה כבר כצדיק פלוני, והשיב לו ר’ נחמן כבר הגעתי למדרגתו, ויחשוב לו ר’ ברוך כמה מדרגות של צדיקים עד שבא למדרגת הבעש”ט, והשיב לו ר’ נחמן שגם למדרגתו הגיע, ולא עוד אלא שהגיע לזה בעת שהיה בן יג’ שנים, ואז דחף אותו הר’ ברוך עד שכמעט נפל מן העלייה, ואז התחיל המחלוקת ביניהם, וקודם לזה היה מעשה ששאל הר’ ברוך לאחד שנסע לר’ נחמן לראש השנה, מה עושה האחיין שלי והשיב לו שהייתה שם תפילה בראש השנה כמו שלא ראיתי תפילה כזו, ואמר תורה שמעולם לא שמעתי תורה כזו, ואמר הר’ ברוך – מה הוא אלוקים?”.

הרי מבואר שהוא בידים גרם, ברור שאם לר’ ברוך הייתה עוד מעט סבלנות היה שומע שאפילו למעלת האר”י ואפילו למעלת רשב”י הגיע ועוד הוסיף להתעלות למעלה מזה ומקבל ממקום שלא זכה שום אדם.

גם תדע שלא כמסיח לפי תומו אמר מה שאמר כי מעיקרא קודם שהלך אצלו הלך בכוונה לגלות עוצם מעלתו וידע היטב שהולך להרגיז את דודו שהרי ר’ נתן ביקש מאוד להתלוות אליו בנסיעה זו והוא סרב וכך אמר לר’ נתן “אתה מבין, לא תוכל לעמוד בזה איך שתראה אותי”.

אמנם מפני עוצם המחלוקת נאלץ על כורחו בהרבה מקומות להתאפק אבל לפני תלמידיו תמיד נתפאר וגם היה חפץ שיתפרסם הדבר, וראה [תעט] אמר “ע”י שמספרים מעשיות על הצדיקים ומגדלים ומפליאים אותם על ידי זה נתמתק הדין וכו'”, ואמר “שאפילו שיחות פשוטות שלי צריכים לכתוב” ובאבניה ברזל [ל] אחד שאל את רבינו מדוע אין שום ספר מכם כמו שבחי הבעל שם-טוב, והשיב לו רבינו “מהיכן נעשה שבחי הבעש”ט, לאחר הסתלקותו נקבצו התלמידים וספרו כל אחד מה שידע ומזה נעשה שבחי הבעש”ט”, אחר כך אמר בזה הלשון: “יהיה גם ממני מה לספר”, הרי שגילה שברצונו שיתפרסמו שבחיו.

ובאמת הם כולם בכל זה מאמינים, ומפני כך הם כל כך נלהבים בנוסעם לרבם שהוא חי וקיים, ראה עד היכן מגיעה התלהבותם שמיד שעלה המטוס באויר כבר שרים בקול תרועה ובמחי כף “מי יתן לי אבר כיונה אעופה אומנה” ואין מרגיש ליבם שום צער בעזיבת א”י, וראה בספרי [פרשת ראה] מעשה בר’ אלעזר בן שמוע ור’ יוחנן הסנדלר שהיו הולכים לנציבים אצל ר’ יהודה בן בתירה ללמוד הימנו תורה והגיעו לציידן וזכרו את א”י זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם… חזרו ובאו להם למקומם. אלו שהלכו אצל רבם ללמוד תורה זלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם ואלו הולכים בקול תרועה אדירה, אלו זלגו עיניהם דמעות מצער ואלו מרוב שמחה. ועיין עוד בערכין לב’ שמבואר שם שהתפילות הנעשות בא”י נשמעות יותר, והם סוברים שיש מעלה יתירה לתפילתם שם, ואפילו לשיטתם דשאני ראש השנה שקודם הציון של רבם לציון וירושלים, עכ”פ היה להם לתת אל לבם שכשם שבקידוש מכסים הפת שלא תבוש משום קדימות היין, כך היה להם לחוס על כבוד א”י ולילך בדממה ובכפיפות קומה ולא בקול תרועה אדירה, אך לרוב התלהבותם אין נותנים דעתם.

והנה כל בר דעת ודאי יכביד על שכלו מאוד מלקבל כל הדברים הנז”ל, כ”ש למי שמכיר דברי חז”ל, אבל כבר אמר ר’ נחמן [שכ] שהעיקר להשליך השכל של עצמו לגמרי, עכ”פ מבואר כבר מה הם עקרי האמונה של ברסלב שכל חסידיהם מאמינים בהם, וכל מה שהעתקנו כאן אינו אלא מעט מהנז’ בספרים, וגם אל נשכח הקדמת תלמידו שהנז’ בספרו אינו אלא מעט מן המעט ובדרך רמז, שהוצרך לשים מחסום לפיו מפני המחלוקת, לא ידעתי מה עוד אפשר להוסיף על כל האמור שם.

 

ה
והנה דברים כעין אלו בכמותם ובאיכותם לא שמענו על שום אדם ששבחוהו כן, ואין צריך לומר שלא שמענו שישבח הוא לעצמו, שנאמר “יהללך זר ולא פיך” ובגמ’ [עירובין נג’] א”ר יוחנן לבן של ראשונים כפתחו של אולם [זה ר”ע], ושל אחרונים כפתחו של היכל [זה ר”א בן שמוע] ואנו כמלוא מחט סידקית. הרי שר’ יוחנן שהיה מגדולי האמוראים, ובקפידתו עניש וקטיל, וגם החיה לרב כהנא אחר שהרגו בקפידתו, והיה יושב בשערי טבילה ולא מסתפי, ועשה זה ע”מ שיסתכלו בו ויולידו כמותו, ואמרו עליו שאין שיעור ליופיו, ובהסתלקותו בכה על האי שופרא דבלי בעפרא, גדול הדור היה וודאי הכיר מעלתו היטב כדמצינו בכמה מקומות שהקפיד על כבודו מפני תורתו, ואעפ”כ חשב לר’ עקיבא ור”א בן שמוע [שהיו רק כמה דורות לפניו] לגדולים לאין ערוך ביחס אליו, ליבם כפתחו של אולם ושל היכל ואנו כמלוא מחט סידקית.

ובשבת [קיב:] אמר ר’ זירא אם ראשונים בני מלאכים אנו בני אנשים ואם ראשונים בני אנשים אנו כחמורים ולא כחמורו של ר’ חנינא בן דוסא ושל ר’ פנחס בן יאיר אלא כשאר חמורים הרי שירידת הדורות בין בחכמה בין בקדושה כלל פשוט הוא, ואין זה עולה כלל בקנה אחד עם כל אמירותיו, לא שאינו מסכים לכלל זה רק שהוא יוצא מן הכלל ורק הוא יצא מן הכלל כי אפילו המיוחדים שמנה שחידשו דברים והם הרשב”י והאר”י והבעש”ט מבואר מדבריו שעליהם כן חל הכלל של ירידת הדורות, שהרי אמר אפילו הבעש”ט, ושוב הוסיף אפילו האר”י ז”ל, ושוב הוסיף אפילו הרשב”י, אלמא סבר שהאר”י ז”ל למטה מרשב”י והבעש”ט למטה מהאר”י מפני ירידת הדורות כמובן, אבל הוא למעלה מכולם עם היותו אחרון שבכולם. ובכל כך הפלגה יצא מן הכלל בלא שום שיעור.

אפילו אם האמין שנתקיים בו כל הנז”ל מה הצורך הגדול שראה לפרסם כל הנז’ לחזור ולשנות ולשלש ולא להניח שום מעלה מלדבר בה ולהזכיר תמיד שהוא ראש וראשון לאותה מעלה, ואם מצינו ברבותינו מישהו שנשתבח בעצמו אינו אלא באיזה פרט ולאיזה צורך, כהא דתניא בברייתא [סוף מס’ סוטה] “משמת רבי בטלה ענוה ויראת חטא, אמר ליה ר’ יוסף לתנא לא תתני ענוה דאיכא אנא, אמר ליה רב נחמן לא תתני יראת חטא דאיכא אנא” ופירש המהרש”א וז”ל: “אין דרך החכמים להתפאר ולהשתבח במעלתם וכמ”ש ‘יהללך זר ולא פיך’ מ”מ כדי שלא יהיה שונה הברייתא בטעות אמרו כן וכו'”, אבל הוא אמר בלא שום צורך “אני ענו מכל המפורסמים”, “אני ענו בתכלית הענוה”, וכן גבי היראה אמר “אם הייתי רוצה לגלות מהיראה שלי לא היו יכולים לעמוד בד’ אמות סמוך לביתי”, [הוא התפאר בעצמו כמה ענו הוא והביא ראיה מר’ יוסף שאף הוא התפאר, כי מי שבא לתכלית הענוה כבר יוכל לדבר בזה כמו משה רבינו שכתב כן בתורה וכמו ר’ יוסף, ואילו המהרש”א כתב שאין דרך החכמים להתפאר בלא צורך].

וגבי משה רבינו התורה היא שמעידה עליו שהיה ענו מכל אדם וכמ”ש בסיפרי, וראה ב’אור החיים’ שכתב שהוצרך הכתוב להודיע זאת כאן שהאיש משה ענו מאוד לומר שמצד ענוותנותו לא השיב לאהרון ומרים שום תשובה והוצרך הקב”ה להודיעם ההפרש שבין נבואת משה רבינו לשאר הנביאים, כי משה רבינו שהיה ענו מכל אדם ובדעתו הוא למטה ח”ו מכל אשר על פני האדמה איך ישוער ח”ו שיאמר תשובה שיצא ממנה שהוא גדול מכל הנביאים, לכן בא המאמר מה’ והשיבם, עיין שם.

וראה בתנחומא [פנחס ח’] שכאשר משה רבינו אמר לשופטים “והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי ושמעתיו” נענש על הדבר ואמר לו הקב”ה, הדין שאין אתה יודע נשים יודעות אותו הרי שאע”פ שהיה ענו מכל אדם, או אדרבה מפני שהיה ענו מכל אדם דקדק עמו הקב”ה על אמירה זו.

וראה עוד תמורה טז’ אמר רב יהודה אמר בשעה שנפטר משה רבינו לגן עדן אמר לו ליהושע שאל ממני כל ספיקות שיש לך אמר לו רבי כלום הנחתיך שעה אחת והלכתי למקום אחר, לא כך כתבת בי ומשרתו יהושע בן-נון לא ימוש מתוך האוהל, מיד תשש כוחו של יהושע ונשתכחו ממנו שלוש מאות הלכות ונולדו לו שבע מאות ספיקות, עיי”ש ובמהרש”א שכתב שזה מפני שנתגאה יהושע לומר שיודע הכל.

וראה עוד פסחים (סו:) כל המתייהר אם נביא הוא חכמתו מסתלקת, מנין מדבורה דכתיב “חדלו פרזון בישראל חדלו עד שקמתי דבורה שקמתי אם בישראל”, ופרש”י משום יוהרא היתה משפלת המנהיגים שלפניה ומתפארת לעצמה.

ועוד מצינו בשמואל הנביא שנענש על שאמר “אנוכי הרואה”, שכאשר בא שאול לעירו נפגש בשמואל בתחילה ושאלו “הגידה נא לי אי זה בית הרואה” והשיבו שמואל “אנכי הרואה”, ואמרו רבותינו שנענש על כך ונסתלקה ממנו נבואה, אמר לו הקב”ה הנך אומר “אנכי הרואה” בא וראה, ושלחו אצל ישי וטעה לחשוב את אליאב למשיח ה’, הרי ששמואל הנביא אע”פ שהיה רק כמשיב לשאול ע”מ לסייעו למצוא חפצו נענש שנסתלקה נבואתו ואילו רבם נתפאר בעצמו בלא שואל ובלא צורך, ומה הוא אומר “מי רואה כמוני?”, לא רק על עצמו אמר אלא אף על בנותיו אמר [תקפג] “שיש להן רוח הקודש קרוב לנבואה ומבתי שרה איני מדבר כלל”, וזה מלבד כל שאר מעלותיו שהיה מפרסמם בלא שום שואל וחוזר ושונה ומשלש ומאריך הרבה בכל הנז”ל ובדרך התפארות כמש”כ תלמידו בהרבה מקומות בלשון “התפאר בעצמו ואמר”, וכפי הנראה מכל הנז’ בספרים עסק עם תלמידיו בסיפור שבחיו לא פחות מבלימוד תורותיו ואולי יותר.

וכיצד נוכל לתרץ כל ההתפארויות האלו באופן שינח את דעתינו, ומה צורך היה בכל זה, אדרבה נוכל לומר בבירור שגם חסידיו המאמינים לכל זה צריכים להודות שנגרם מכל זה מכשול גדול כי רובא דעלמא אין יכולים לסבול ונמצא נכשלים העולם בחשד בכשרים לא סתם בכשרים אלא בבחיר הנבראים, החשוד אצלם כבעל גאוה או בעל דמיונות.

 

ו
ובעצם גם ידוע ומפורסם שתורותיו וסיפורי מעשיותיו על פי רוב נסובים עליו ועל המתקרבים אליו, על מתנגדיו ועל שונאיו, מה שהדפיס הוא ספר ליקוטי מוהר”ן בדרך כלל הוא רק המשל ולא הנמשל, אבל בהזדמנויות אחרות לא נתאפק וגילה על-פה צפוניו,

כגון מה שגילה לתלמידיו [צח?] “שההר של זבל” שאמור במעשה היג’ סובב על כת חב”ד.

וכגון התורה ויאמר בועז [ליקוטי מוהר”ן קמא סימן סה’] דע כי יש שדה ושם גדלים אילנות ועשבים יפים ונאים מאוד… ואילנות ועשבים הם בחי’ נשמות קדושות… ויש כמה נשמות ערומות שהם נעים ונדים מחוץ לשדה וממתינים ומצפים על תיקון [מבעל השדה]… ומי שרוצה לחגור מותניו להכניס עצמו להיות הוא בעל השדה צריך להיות איש אמוד ותקיף וגיבור חיל וחכם וצדיק גדול מאוד… ויש אחד שאינו יכול לגמור הענין כי אם עם מיתתו ואפילו לזה צריך להיות גדול מאוד… רק אם יש אדם גדול ומופלג במעלה מאוד מאוד יכול לגמור מה שצריך בחיים חיותו כי הרבה ייסורים ודברים קשים עוברים עליו אך ע”י גדולתו ומעלתו עובר על כולם, ע”כ. ברור מי הוא בעל השדה המתקן לכל הנשמות וכל תורה זו עליו ועל היסורים שעברו עליו, שהרי כתוב בחיי מוהר”ן [קנא] נפטר בנו הילד וכבר מבואר במקום אחר ענין הילד היקר הקדוש הזה ומה שאמר רבינו ז”ל שכבר היה מוכן וכו’ ואז אחר פטירת הילד הנז’ אז התחיל לדבר עמנו בענין תיקון הנשמות מענין בעל השדה… כמבואר בהתורה ויאמר בועז אל רות ומאז דיבר הרבה מענין תיקון הנשמות ובפרט בכניסתו לאומן שכל כניסתו לשם ומה שבחר להסתלק שם ולשכב שם הכל היה מחמת זה בשביל תיקון הנשמות הצריכים תיקון מכמה מאות שנים, הרי מבואר שהוא בעל השדה האמור בתורה זו ובמקומות אחרים נוקט “גנן” “בעל הבית” וכיוצא בזה.

וראה עוד מש”כ בסיפור היב’ שהוא המעשה מבעל תפילה, שנולד מזיווגם של “בת המלכה” [היא השכינה בכל מקום] עם “הגיבור” שהיה יפה תואר מאוד מאוד שלא היה יופי של מין האנושי כלל… והתינוק הזה נולד עם חכמה גמורה… והיה רוח סערה גדולה בעולם…וחטף את הוולד של הבת מלכה. הסיפור נסוב על בנו יחידו שנפטר בגיל שנה וחודשיים ויעד לו ר’ נחמן תפקיד חשוב בגאולה, [אות יא] שמענו מפיו כל סדר ביאת גואל צדק ואמר שכבר היה מוכן שיבוא בעוד איזה שנים וידע באיזה שנה ובאיזה חודש ובאיזה יום יבוא אך עכשיו בודאי לא יבוא באותו הזמן, וכפי המובן מדבריו היה שהעיכוב היה מחמת שנפטר אצלו בנו הקטן שלמה אפרים זכר צדיק לברכה. אות כח’ מאמר ויאמר בועז אל רות נאמר בקיץ תקס”ו סמוך לפטירת בנו הילד הקדוש והנורא מורנו הרב רבי שלמה אפרים ז”ל [בן שנה וחודשיים היה אותו תינוק, וכבר זכה להיות גם קדוש וגם מורנו הרב, מה תורה שמעו מפיו שקראוהו “מורנו הרב” אבל כבר מבואר במעשה שהתינוק הזה נולד עם חכמה גמורה]. [תקפז] ואלמלי היו זוכין העולם שהיה נשאר ממנו בן הממלא מקומו כבר היה העולם נתקן על מילואו ותיקונו ושלמותו על הצד היותר טוב.

הרי שר’ נחמן הוא הגיבור שהיה יפה תואר מאוד מאוד שלא היה יופי של המין האנושי כלל, והוא נשא לבת המלכה ומהם נולד התינוק הזה מורנו הרב שלמה אפרים והיתה בו חכמה גמורה, והיה רוח סערה גדולה בעולם וחטף את הולד של בת המלכה, [ר”ל שמת התינוק הזה].

גם על עצמו כמשיח רומז לא אחת ראה בכוכבי אור [הקדמה לחלק ג’ הנקרא בשם חכמה ובינה] שכתב שם שפעם אחת ששמע ר’ נתן ושאר תלמידים תורה מפיו ר’ נתן נתלהב כ”כ עד שלא היה יכול להתאפק ונתן את קולו בפני כל הניצבים עליו ואמר: אולי כך הוא הפירוש למה שאמרו חז”ל אין בן דוד בא אלא בהיסח הדעת היינו שיהיה משיח בעולם ולא ידעו כי כבר הוא וכו’, ואז ר’ נחמן גילה את עיניו ואמר לו כי גם רב נחמן בגמ’ אמר כן ‘אי מן חיי אנא הוא’ [וראה בהערה שם שבגמ’ איתא “כגון אנא” אבל כמדומני שאמר רבינו אנא הוא] וסיים שם מחבר הספר [שהוא תלמידו של ר’ נתן]: ועתה מאילינו נדע ונבין פחות מן טיפה מן הים במה שנקרא רבינו בשם נחל נובע מקור חכמה וכו’, וראה לעיל [קפט] שאמר ר’ נחמן שרשב”י צריך ג”כ לקבל ממנו שהוא נחל נובע וכו’, מה תאמר והלא מת הרי כבר אמר [רעה] “לא כן הוא אפילו משיח בעצמו ימות”, ועוד אמר “שגם אחר הסתלקותו נשאר הוא עם תלמידיו רק כעובר מחדר לחדר וכשם שהעובר מחדר לחדר שומע מה שמדברים בחדר הסמוך כך גם הוא ישמע”.

וראה עוד [קכג] שהזקן דסט”א אבי אבות הטומאה שהוא הסבא משפולי כנז”ל מרומז בהתורה “דע שיש אריך אנפין בקליפה” [ליקוטי מוהר”ן סימן רמב] ובתורה ואת העורבים ציויתי [ליקוטי תנינא סימן ד] בענין “והחזקתי בזקנו”, וגם מרומז בהתורה “וצדקה תהיה לנו” [סימן רנא] ועוד בשאר מאמרים, גם במעשה בזבוב ועכביש שבסיפורי מעשיות נרמז הזקן הנז”ל, ראה כמה מתורותיו וסיפורים שלו נסובים על המחלוקת שלו עם הסבא משפולי.

ועוד הרבה מקומות שמבואר בהם כיצד כל התורות והסיפורי מעשיות נסובים עליו ועל אנשי שלומו ועל שונאיו וכל מאורעות הזמן והסביבה ודי בזה שנביא מש”כ בשיחות הר”ן (ריא) “שהיה מתלוצץ מאוד מאלו שאומרים שכל תורתו קיבל מזקנו ר’ נחמן מהרדינקא [שנפטר כבר מזמן] והראיה שהרי בתורתו היה כלול כל מה שהיה צריך כל אחד ואחד מהשומעים וכל מה שעבר בעולם אז כי הכל נכלל בתורתו כי התורה דיברה מענינא דיומא ואיך יעלה על הדעת שטות כזה שזקנו ר’ נחמן הוא שלימדו התורות האלו”, גם אמר “שמי שהכיר את ר’ נחמן זקנו יודע שלא היה בעל תורה כ”כ כש”כ שלא השמיע חידושים כאלו”.

 

ז
[תז] “מספרי החקירות כמו ספר מורה נבוכים סיפר הרבה מאוד כמה פעמים ואסר עלינו מאוד מאוד לבלתי לעיין בהם ולהביט בהם כלל ח”ו והפליג מאוד בגודל האיסור”.

[תט] ואמר “שיכולים להכיר בהפנים של האדם אם למד מורה נבוכים כלומר שהפנים של זה הלומד משתנים לרע כי בודאי הוא מאבד צלם אלוקים פנים דקדושה ע”י זה”.

[תיא] והתלוצץ מאוד מטעמי המצוות שבספר מורה נבוכים ואמר “איך יעלה על הדעת לומר טעמי הבל כאלה”.

[תי] ואי אפשר לבאר בכתב כל מה שדיבר בענין האיסור העצום ללמוד באלו הספרים.

[תז] ואמר שמה שמובא בספר הגלגולים שהרמב”ם היה פאת שמאל של משה רבינו איני יודע אם יצאו דברים אלו מפי האר”י ז”ל, ולדעתי אינו מפי האר”י ז”ל, ופעם אחת סיפר שחלם שהיה מתקוטט עם הרמב”ם על שכתב דברים אלו.

המעיין בשער הגלגולים (הקדמה ל”ו) ובספר הגלגולים (פ’ ס”ד) יראה שלא כתב רבינו האר”י שהרמב”ם הוא מפאת שמאל “דמשה רבינו”, רק כתב שם שהוא מפאת שמאל “דז”א” וכפי הנראה נשתכח מזכרונו של ר’ נחמן דבר זה ונתחלף לו במשה רבינו כיון שכתב האר”י ז”ל שהרמב”ם שהוא מפאת שמאל דז”א ושמו משה והרמב”ן שהוא מפאת ימין דז”א שמו משה אשר על כן נתחלף לו גם-כן ז”א במשה, ומ”מ לפי מה שזכר הוא שהרמב”ם שורשו במשה רבינו, ולא ניחא ליה להנחילו מעמד רם ונישא כזה לא היה צריך להחליט שאין זה מרבינו האר”י, כי כבר כתב רבינו האר”י בהקדמה ל”ד “שמשה נכללו בו כל ישראל וכולם ניצוצות נשמתו הם, כי זה סוד מה שאמרו חז”ל שקול משה כנגד כל ישראל כי היה כדוגמת אדם הראשון שכלל כל הנשמות, ולכן אין לתמוה לזה ששני בניו של משה רבינו לא היו כ”כ צדיקים והיו בלתי הגונים כי כולם נכללו בו וכולם היו בניו” עיי”ש, וכוונת רבינו האר”י, שמשה רבינו ענין מיוחד הוא כי הוא כולל כל נשמות ישראל דומיא דאדם הראשון ובזמן שחטא אדם הראשון כבר נתערבו כל הנשמות שהיו תלויות ברמ”ח איבריו טוב ברע אדם דקדושה באדם בליעל, ומאז כבר כל הנשמות מעורבות טוב ברע, ועוצם הרע שבכל נשמה תלוי כפי שותפות אותו האבר [שתלויה בו] בחטא אדם הראשון, ולכן גם אין לתמוה כיצד יצאו שני בניו של משה רבינו בלתי הגונים, כי כל הנשמות כלולות בו וכולן מתערובת טוב ורע, כל אחד כפי שיעורו בין אם תלוי באיברים עליונים בין בתחתונים, וכל זה מבואר היטב בהקדמות הראשונות בשער הגלגולים ובכל הפרקים הראשונים של ספר הגלגולים, אם כן גם לפי מה שזכר ר’ נחמן שהרמב”ם מפאת שמאל של משה רבינו, ולפי מה שתופס הוא מהרמב”ם שכתב דברים שאינם ראויים להכתב, וא”כ אין להאמין שהאר”י יאמר עליו כן, הרי האר”י בעצמו אמר שענין משה רבינו ענין אחר ואין לתמוה כיצד יצאו ממנו שני בנים שלא היו כ”כ צדיקים והיו בלתי הגונים ומה התימה במה שכתב על הרמב”ם, עד שהוא שואל על הרמב”ם ישאל על בניו של משה רבינו.

עכ”פ ההתלוצצות על הרמב”ם וההתקוטטות עמו ואיבוד צלם אלוקים ללומד בספרו ודאי אינם דברים הראויים להיאמר, ואמנם בכל מה שנוגע למעשה מרכבה ועוד דברים כולם חלקו על הרמב”ם בזה, אך כולם תלו הדבר במה שלא היה לפניו ספר הזוהר כי עוד לא נתגלה בימיו וכמש”כ רבינו האר”י שם שלא זכה הרמב”ם לידע חכמת הזוהר, ומפני זה הלך אחרי אריסטו, אך כולם כיבדוהו כבוד עצום, לא מבעיא אחרונים, אלא אף הראשונים, לא מבעיא הראשונים שלא נודעו לנו כמקובלים, אלא אף הרמב”ן והרשב”א שנודע שגדולים היו אף בקבלה, ואם נכתוב רק מה שכתבו גדולי הראשונים עליו כבר נצטרך להאריך הרבה אך לא נוכל להשמיט מה שהביא בשם הגדולים לשון הרמב”ן במה שמקלס להרמב”ם במכתבו לחכמי צרפת וז”ל: “הלא שאלתם עוברי דרך המאריכים לשון ומפליגים מליצה, בתהילת הרב הגדול במעלת חסידותו, בתוקף אמונתו, בעוצם ענוותנותו, בגדולת יחוסו, בנדבת כיסו, במעשיו הנפלאים, במילים הנוראים, בהיותו ביראת אלוקיו דבק וחושק, ובתלמודו נושק, אוהב דברי חכמים ומחבקן, הם מחמד עיניו ומחמד לנפשו, עטרות לראשו, אם ראיתם ספריו אם דקדקתם בחיבוריו, השמעתם אותו מבעט באיסורין בקלים וחמורים, אם השמיט כל תקנה וגזירה ולא עשה סייג לתורה, מי הכה הצדוקים, מי נתן הצדוקים לשוסים, הלא הוא הרב ז”ל, כי היה ה’ עמו והוביש רוכבי סוסים והוציא אדיריהם מבית המלך, מפחדו יגורו ומשאתו חרדים ורבים מעמי הארץ מתיהדים, והנני מעיד עלי לפני רבותי שמים וארץ כי שמענו ממגידי אמת, שבכל ארצות מלכות תימן קהילות רבות עוסקות בתורה ובמצוות לשמן, והיו מזכירים שם הרב בכל קדיש ‘בחייכון ובחיי דרבנא משה בר מיימון’ אשר האיר עיניהם בתורה והעמידן בקרן אורה לבטל מהן וכו'” עי”ש. הנה אחר כל השבח והכבוד הזה שחלק הרמב”ן להרמב”ם, כבר נוכל לומר ללא ספק שודאי ניחא ליה להרמב”ן מאוד שהרמב”ם יושב בצידו, זה בפאת ימין וזה בשמאל, אבל לר’ נחמן לא ניחא מקום מושבו.

וראה עוד מש”כ הלשם (הקדמות ושערים ליקוטים בסוף ליקוט ג’) “ודע שכל דברי הרמב”ם ז”ל במורה נבוכים המדבר באחדותו יתברך שמו הנה לדעת המקובלים הוה כל זה בעצמותו עצמו אשר למעלה מהצמצום ובזה הם דבריו קודש קודשים ומי כמוהו מורה המלמדנו דעת באמיתת אחדותו הפשוטה יתברך שמו” עיי”ש.

 

ח
וכיוון שהזכרנו להרב הגאון העצום והקדוש בעל ה’לשם’ נכתוב מעט מדבריו הנוגעים קצת לעניננו והוא מספר הדעה (חלק א’ דרוש ה’ סימן ז’ אות ח’) וז”ל: “ובאשר שכל חכמת הקבלה מדבר באצילות ומכנה שם את כל עניני המציאויות והתכונות והפעולות ובכל מה שנמצא בעולם הזה לכן דחקו עצמם [איזה מקובלים] ומחברים חיבורים ומרבים בדברים איך שכל המציאות של כל האורות העליונים שבאצילות הם הכל רק על עניני תהלוכות ההנהגה לבד ומסבבים את כל מה שנאמר באצילות להלבישם בעניני ההנהגה שבעולם הזה והנה הגם שכוונתם רצויה אבל מעשיהם בזה אינם רצויים כ”כ לדעתי כי גם אם ניתן להם את אשר להם לומר שכיוונו באיזה דברים כהלכתם ויש קצת רמז באיזה תהלוכות ההנהגה לאותם הדברים שהם אומרים והוא אחר השתלשלות אלפי אלפים ריבוא ריבואות מדרגות אשר מהאצילות עד סוף העשייה עם כל זה הנה אין זה מעיקר לימוד חכמת הקבלה כלל כי הנה עיקר קדושת וגודל מעלות לימוד הקבלה הוא לדבר למעלה ולא למטה, וכדי לתקן ולעורר באורותיהם למעלה, ולכן תראה שכל דברי האר”י ז”ל הכל באצילות, וא”כ אותם המחברים שלוקחים כמה רזי עליונים ומלבישים אותם בסדרי תהלוכות ההנהגה אשר בעולם הזה לא העלו בידם מחכמת הקבלה מאומה ולא אכניס את עצמי אם דבריהם מכוונים או אינם מכוונים אך עכ”פ הוא, כי אין זה חכמת הקבלה כלל” עכ”ל. המעיין בליקוטי מוהר”ן יראה שכל כולו של הספר נסוב בתהלוכות ההנהגה אשר בעולם הזה, והמחבר עצמו עוד הוסיף לומר שהכל נסוב על ענינא דיומא, וכדאי לכל לומד שיראה קצת מאמרים בספרי הלשם כי שם יראה באמת מה היא בקיאות ועמקות בקבלה, כי הרב שם במאמריו פעמים סובב על עשרות ממאמרי חז”ל בכל הפרד”ס מקשה ומתרץ בונה וסותר ומעלה הכל למקום אחד לא יאומן כי יסופר.

 

ט
[דש] ואמר: “מה אתם יכולים לעשות תשובה? וכי מספיקים ימיכם וכוחכם כולכם לתקן פגם אחד מה שקלקלתם? רק אני עושה תשובה בשבילכם ויש לאל ידי לתקן הכל, כל מה שקלקלתם עד הנה, רק העיקר שמעתה לא תעשו עוד, ואפילו מהיום והלאה איני מקפיד על השגגות שתעברו, רק העיקר שעכ”פ תשמרו עצמכם ממזיד” ע”כ.

מלבד מה ששלל מהם לתקן מכוח עצמם ע”י תיקוני תשובה אפילו פגם אחד, עוד נתן לעצמו הכוח לכפר להם ולעשות תשובה במקומם, ולא עוד אלא שלכולם הוא מכפר ועל כל עוונותיהם שחטאו עד היום ולא עוד אלא שגם על להבא הוא לא מקפיד על השוגג, ומלבד מה שהשפילם לעפר ועשה עצמו מה שעשה, גם דבר זר הוא שזה חוטא וזה עושה תשובה במקומו ומוחל לו ולא עוד אלא אף על חטאים העתידים, וראה בכתבי האר”י כמה ייגע את מהרח”ו בסיגופים ותעניות, ולא תאמר שאני מהרח”ו שהיה בכוחו, כי המעיין בשער היחודים יראה שנתן תיקונים קשים לעוד הרבה אנשים ולא רק לגדולים כמהרח”ו, וגם הנחיל לדורות הבאים תיקונים אלו, רק צריכים אנו לומר שסבר שאני הוא מרבינו האר”י שהוא נתעלה יותר ויותר וכמבואר, וכבר אמר גם על התיקון הכללי שהמציא שכמה וכמה צדיקים לא הגיעו להשיג התיקון הזה כלל, והיו כמה שהתחילו ומתו ורק הוא השיג זה במושלם, המציא דרך קלה לתשובה, לא מפני חולשת הדורות בא להקל כי גם ראוי הוא לדורות ראשונים אלא שלא נתגלה, וכבר שמעתי מכמה נערים שהתיקון הקל הזה הרבה אצלם המכשלה.

 

י
גם מה שאמר [רצט] “שאי אפשר להיות איש כשר בלא שמתקרבים לצדיק האמת שבדור” וכמובן שהכוונה אליו ורק אליו, ואמר “שקודם שנמצא צדיק האמת בעולם יכולים להתקרב להשי”ת לבד רק בכוחות עצמם אבל אחר שכבר נמצא בעולם אי אפשר להתקרב בשום אופן בלי שמתקרבים לצדיק האמת”, ואמר שהקטן שבאנשי שלומם גדול יותר מהגדול שבמפורסמי הדור, מלבד התימה החוזרת בכל אמריו במה שהחזיק מעצמו, עוד תימה על עיקר האמונה הזאת שא”א להיות אדם כשר בלא שיתקרבו אליו, אמנם פשוט גם לנו שהקרבה לגדולים יש בה תועלת מרובה, אבל הוא תולה הכל בו ורק בו הוא יכול לעשות את כולם צדיקים גמורים ובלי הקורבה אליו א”א להיות אדם כשר כלל, קודם שנמצא הוא היה אפשר אבל השתא א”א כלל, המעשים כבר אינם תלויים בבחירת האדם אם לעשות מצוה או עבירה, רק תלוים בבחירתו בר’ נחמן אם להיות מקורב אליו או לא, ועוד אמר [תקיז] “אני בטוח בהשי”ת שכל תינוק שיבוא לפני קודם שיגיע לבן שבע שנים בודאי יהיה נקי מן החטא עד יום חתונתו”, נמצא שגם יפה כוחו לבטל הבחירה מן האדם ולהנחילה להוריו שיבחרו הם אם להביאו אליו קודם גיל 7 או לא.

 

יא
אמר [סח] “שחס ושלום לילך לרופאים ומדמה אותם לרוצחים ממש וכל ההולך אליהם רק מקרב את מיתתו” [והאריך מאוד בדיבורים האלו ובהרבה הזדמנויות דיבר בזה].

א”כ צריך להבין למה כשחלה בשחפת נסע ללמברג ושהה שם תקופה והלך אצל הרופאים וטיפלו בו, וכן כשחלתה אשתו [יט] שלח מאסטרה העגלה שלו עם אנשים לברסלב כדי להביא את אשתו כדי שתקבל רפואות אצל הדוקטור, כי היה לה חולי כבד שמתה בו ובאה אשתו לשם ולא הוטב בעיניה הדוקטור ואמרה שטוב להתרפא בזסלב שיש שם דוקטורים גדולים והוכרח רבינו לנסוע עמה לשם, ולמה הסכים לשלוח אותה לרופאים, אמנם יכולנו לומר גבי שאלה זו שבאמת סבר שמקרבים המוות, אבל כשאדם חולה אזי מחמת מצוקתו חסרון הדעת פועל בו ולכן לא מנע את אשתו ואף הוא הלך ללמברג להתרפא ובזה ג”כ יובן למה בסוף ימיו אמר אפילו אני אצוה אתכם להביא רופא אל תשמעו בקולי, כי יש לומר שחשש שמצוקת החולי תגרום לו לבקש רופא, אמנם תלמידו מסברא דנפשיה אמר תירוץ אחר שהנסיעה שלו ללמברג אע”פ שעסק שם ברפואות והלך אצל רופאים תכלית אחרת היתה בכל זה וסוד גדול בדבר שאין אנו יודעים ענינו ולא הלך בשביל הרפואה כלל וכעין נסיעתו לנאוריטש ועוד מקומות [תקס”ז] שאין שום אדם יודע מה עשה בנסיעה זו כי בנסיעה זו לא קיבל שום ממון כלל, [מכלל זה נבין ששאר נסיעותיו היו לאסוף ממון] אלא שדבריו תמוהים כי מה יאמר על מה שאמר שוב בסוף ימיו “אפילו אני אבקש רופא אל תשמעו לי” אם יש סוד בדבר למה אמר שלא ישמעו לו, ואם אין סוד בדבר למה יבקש, שמא תאמר לשון גוזמא קאמר אפילו אני אבקש, אע”פ שאינו באפשר שיבקש הוא, הרי מצינו שבימיו האחרונים בא אצלו רופא וטיפל בו וכתב ר’ נתן שודאי הרופא קירב מיתתו, עכ”פ שמעינן שהביאו רופא וקיבלו.

אבל בכל הקושי הזה יכולנו להתישב אך מה נאמר על מש”כ [שפ] אמר “שהיה לו בספר הא’ ב’ שחיבר באות ר’ על רפואה כתב שם כל הרפואות לכל המחלות, ולא היה מחלה בעולם שלא כתב שם את רפואתה אך לבסוף לא רצה להעתיקו ושרפו”. א”כ נמצא שידע רפואת כל מחלה בעולם א”כ למה לא נתרפה הוא ואשתו וביתו ובנו האהוב כ”כ באותן הרפואות הידועות אצלו, שמא תאמר לא ניתנה לו רשות לעשות בהם שימוש הרי שסבר שגם לילך לרופאים אין רשות ובכל זאת הלך.

 

יב
באות רסה כתב וז”ל: פעם אחת סיפר שזה סמוך התחיל ללמוד את חושן משפט עם הש”ך והסמ”ע ולמד בזמן מועט עד סימן צ”א שהוא בערך מאתיים דפים ואמר שהוא יודע וזוכר כל סעיף קטן מהיכן הוא מתחיל, ואז היה לפניו רב אחד והתחיל [ר’ נחמן] לדבר עמו בשאלות ודינים ולא ידע אותו הרב להשיבו, ואחר כך היה לפניו דוקטור אחד ודיבר עמו ולא ידע גם כן כלל ואמר איך לוקחים [כלומר איך עושים] שיתגלה אורי וכו’. יש לתמוה איך הוא שאמר על עצמו שכל חכמי ישראל הרי הם כקליפת השום ואפילו אחד בדור אין שיכול לומר עליו “חוץ מפלוני” איך זה מתפאר בידיעה זו של 91 סימנים בשו”ע עם ש”ך וסמ”ע, אמנם בהמשך כותב ר’ נתן שגם שאר השו”ע היה יודע, אבל מכלל ההתפארות שנתפאר בידיעת ה-91 נלמד שבשאר חלקי השו”ע ידע פחות מזה, גם נלמד מזה שנתפאר בידיעת אותם 91 סימנים עם ש”ך וסמ”ע שדברי הראשונים וב”י ושאר אחרונים לא ידע כל כך כמו אלו, כש”כ בשאר חלקי השו”ע. האם ראוי לו להתפאר על הידיעה הזאת, זה שכל חכמי הדור כקליפת השום לידו, לא נשכח שמדובר בדורו של הגר”א, וגם בדורינו ב”ה לא חסרו רבים מאוד שהם יודעים הרבה למעלה מזה בשו”ע ומפרשיו וב”י וראשונים.

ומה שהיה קל בעיניו לדמות כל חכמי ישראל לדבר כה פחות שהוא קליפת השום, ראה מש”כ ע”ז רבינו האר”י בשער הגלגולים (הקדמה לד’) וז”ל: “ובלי ספק אין להאמין שיתגאה בן עזאי על כל חכמי ישראל בלשון הזה, וגם שאפילו לר’ עקיבא יזכירנו לגנאי בשם קרח וכו’, ופירש שם שמה שדימה חכמי ישראל לקליפת השום לא להתגאות ולגנות נתכוון רק מפני שע”י עסק התורה מוציאים נפשות הגרים מתוך קליפת נוגה הנקראת קליפת השום, והיא אותה קליפה דקה הנמצאת בין הנקב הימני המוציא טיפת זרע קדוש לנקב השמאלי המוציא מי רגליים עכורים מזון לקליפות, וכל חכמי הדור ההוא היו מוציאים נפשות הגרים מקליפת השום הנז’ בלבד אבל הוא ור’ עקיבא [שהיו פרושים מן האשה ומולידים נשמות הגרים ע”י עסק התורה] היו עוד מכניסים אותם אל נקב הקדושה הימני ומחזירים אותם לקדושה ממש ואח”כ ממשיכים אותם משם לחוץ בגופות הגרים, ורצה בן עזאי לתת טעם למה גם ר”ע היה בו כח זה כמוהו ולכן הזכירו בשם קרח, כי ר”ע היה משורש קין שהוא סיטרא דגבורה וע”י חסידותו גילח כל השערות וכוחות הדין והמתיקו ולכן היה קרח ועי”כ היה בו כח זה להביא נפשות הגרים ממקום הקדושה עצמה כדוגמת בן עזאי מצד החסד”, עכ”פ מבואר מרבינו האר”י שהלשון הזה שנקט בן עזאי לדמות כל חכמי ישראל כקליפת השום בפניו אין להאמין כלל שנתכוון לומר דברים כפשטם כי לשון גאוה הוא, אבל ר’ נחמן כשרצה להתפאר בעצמו בהך לישנא [אלא שלא מצא בכל הדור שלו מי שיכול לומר עליו חוץ מפלוני], ודאי נתכוון כפשטו שכולם דומים עליו כקליפת השום וכדבר שאין בו ממש, וציפורנו עבה מכרסם, שהרי כבר אמר ג”כ שכל הלומדים היו תחת כפות רגליו, ועוד ועוד נמצא בדבריו שהפליג בשבח עצמו והמעיט הרבה ואף מלעיג על אחרים.

עוד אמר אם הייתי אומר פשטים בגפ”ת היו כל הלומדים והגדולים מונחים תחת כפות רגליי אך עדיין אין לי חשק לזה, ועוד אמר [שמג] וזה לשונו: “ובאמת חידושים של גמרא ופירוש תוספות הם קלים ביותר ואין אחד מהם יודע הדרך כלל של אותן החידושים ומי שיודע הם קלים מאוד”, עכ”ל, דברים כעין אלו לא שמענו מן החכמים אדרבה ככל שמחכימים מבינים כמה דברי רבותינו עמוקים וקשים, וראה מש”כ מהרח”ו בשער המצוות פרשת ואתחנן “שכאשר רבינו האר”י היה עוסק בעיון הגמ’ עם החברים היה מתגבר כארי בכח עד שהיה נלאה ומזיע זיעה גדולה ושאלתי את פיו מדוע טורח כ”כ והשיב לי כי הנה העיון לשבר הקליפות שהם הקושיות שיש בסוגיא ההיא שאין מניחים לאדם להבין אותה ולכן צריך האדם לטרוח ולהתיש כוחו אז, כי תכלית העיון הוא לשבר הקליפות כי הם גרמו לאותם הקושיות ולא יובנו תירוציהם כי אם בקושי ובדוחק גדול כנודע”, ואילו ר’ נחמן מה אומר שהם דברים קלים שאין צריכים יגיעה, ומה עוד הוא אומר שאין לו חשק עתה.

 

יג
ראה ליקוטי מוהר”ן אות נב’: “וגם צריכים שיהיה ההתבודדות במקום מיוחד דהיינו חוץ מהעיר בדרך יחידי, במקום שאין הולכים שם בני אדם כי במקום שהולכים שם בני אדם ביום הרודפים אחר העולם הזה, אע”פ שכעת אינם הולכים שם הוא מבלבל ג”כ ההתבודדות”.

ראה שער המצוות פרשת ואתחנן ענין האזהרות זו אחת מהם: “דע כי צריך האדם ליזהר, שלא ישב במקום שאין בו ישוב, לפי שבמקום שאין בו ישוב, שולט שם שד אחד ושמו תני”א, ויוצא מפסוק ‘ולמה תניאון את לב בני ישראל’ והיושב שם אעפ”י שהוא עוסק בתורה מתגבר עליו השד ההוא להזיקו, או להחטיאו ואין כוח באדם ההוא לעמוד שם לשלוט עליו לולי יהיה צדיק גמור, ומורי הזהיר לאדם אחד שלא ילך על קברי הרשב”י ור”א בנו ללמוד שם יחידי, אפילו בימים שרגילים בני אדם לילך שם, ומכל שכן בשאר מקומות שאין בני אדם יושבים שם” ע”כ, וכ”כ בשער היחודים, ועוד כתב שם (ד’ ע”ב) וז”ל: “באופן שלא תתמה אם נמצא אנשים מתבודדים ושורה עליהם רוח הטומאה כי סביב רשעים יתהלכון כנזכר שהם רודפים אחר הקדושה כרודף אחר החיים וכו’ ואפשר שהם יתדבקו באדם ויטעוהו ויחשוב שהוא רוח הקודש ואינו אלא רוח הטומאה ח”ו”.

 

יד
באות תקלט אמר שטוב מאוד לתת בכל עת פדיונות לצדיקים ואמר שאילו היה מוצא איש צדיק שהיה ראוי שיעשה לו פדיון היה נותן לו פדיון בכל יום ובכל עת, [כמובן לתלמידיו יש מי שיעשה להם פדיון הלא צדיק האמת במחיצתם]. ובאות תצט בעניין הביטחון אמר שיש צדיקים שאין מניחים ממון אצלם מיום לחברו כמו שמספרים על הבעש”ט ועל הרב אלימלך ז”ל שבכל יום ויום היו מפזרים הממון המגיע לידם [כי רבים היו באים לעשות אצלם פדיונות] ואמר שצריך להיות חזק בביטחון [בשביל לנהוג כן]… והרבה לדבר עמנו בשבח מעלת ההנהגה הזאת לפזר המעות בכל יום לצדקה ולא להניח כלל מיום לחברו והפליג והאריך לדבר בזה… אבל אמר שיש עוד בחינה אחרת והיא מעלה גבוהה יותר והיינו שהצדיק האמיתי יחזיק אצלו הממון וזה קשה יותר… והוא ז”ל היה מתנהג בהנהגה הזאת והביא ראיה לדבריו מהאבות שהחזיקו אצלם הממון והיו כולם עשירים מופלגים, ואמר כמה פעמים שזה קשה יותר וכבד יותר הרבה מלפזר בכל יום, ובאות שיד’ אמר “כשאני אהיה זקן כמו ר’ ברוך אשב בבית של זהב, של כסף ודאי”, ובאות רסח’ אמר “כי דרך האדם כשיגיע לו ממון בפרט ממון הרבה נשתנה פניו אבל אצלי אפילו אקבל סך עצום בפעם אחת אין אצלי שום שינוי כלל”, ואמר “שקבלת ממון שלו הוא חידוש אצל השי”ת, בין החידושים שיש לו יתברך, כי יש אצל השי”ת כמה חידושים”.

על הסבא משפולי שכל ימיו עסק בצדקה ודאג לעניים כאב ממש, אמר ר’ נחמן שכל הצדקה שלו היא כדי לבטל כח הצדקה של ישראל עם קדוש, והוא שלא היה עוסק בזה כמותו אדרבה היה שומר הממון ואמר כשיהיה זקן ישב בבית של זהב, על זה אמר שהוא נסיון גדול ותיקון גדול יותר מהצדיקים המפזרים מעותיהם בכל יום כהבעש”ט ור’ אלימלך.

[ובאות תקמז] בעת שהייתה השריפה פה פעם אחת בשבת, ופעם אחת ביום הכיפורים, היה רצונו שנקל מאוד בעניין הצלת ממונו ושלא נחמיר בזה כלל, [ובאות ר”י] ואנחנו הצלנו כל מה שהיה בתוך הבית לא נשאר שום דבר מרכושו בתוך ביתו כי את הכל הצלנו בעזרת השי”ת.

 

טו
והנה לענין המחלוקת הגדולה שהייתה עליו כתוב בחיי מוהר”ן [רסב] “כמה פעמים חזר בעצמו על דברי העולם שאומרים עליו שאין כאן ממוצע, רק או שהוא ח”ו כמו שהמתנגדים בודים עליו ואם הוא להיפך שהוא באמת צדיק, אזי [אינו כשאר צדיקים רק] הוא חידוש נפלא ונורא ונשגב שאי אפשר לשער במוח אנושי כלל, וכך היו רגילים רוב העולם לומר עליו, והוא בעצמו חזר דיבורים אלו כמה פעמים ורמז לנו שהאמת היא כן שאין כאן ממוצע והבוחר יבחר לו האמת כי האמת הוא אחד. ומזאת השיחה עצמה יוכל להבין מעט גדולתו כי מעוצם ההתנגדות והמחלוקת יוכל להבין שהאמת בהיפך ממש ויתפלא על עוצם גדולתו בלי שיעור כי אין כאן ממוצע”, ע”כ.

זה שאין כאן ממוצע כלל ואי אפשר לדונו כאחד הצדיקים דבר פשוט הוא שהרי לא הניח מקום לזה, אך מה שלמד תלמידו מעוצם המחלוקת על גודל מעלתו דברי תימה הם, כי מי זה שגרם? הלא הוא הולך ומכריז שהוא חידוש נפלא ונורא ונשגב שאי אפשר לשער במוח אנושי כלל, ועוד הלך והכריז על הסבא משפולי הנקרא בשם הגדולים הסבא קדישא שהוא סבא דטומאה, אבי אבות הטומאה, והוא הסבא קדישא, ועוד על הרבה אמר שהם צדיקים של שקר, וגם אלו ששיבחם מאוד לא שכח להזכיר שסוף סוף הם מן הכתפיים ומטה והוא מן הכתפיים ומעלה, הרי שהוא בידיים גרם לשלול האפשרות לדונו כשאר צדיקים כי מי שאין מוחו סובל להאמין לדבריו כבר מה נשאר לו לחשוב עליו? וכי יוכל לומר שאמנם הוא צדיק כשאר צדיקים אלא שגבה ליבו מעט, א”כ כבר פשוט מה גרם שתתעצם המחלוקת עליו, כי לא פסיק פומיה מלשבח לנפשיה ולהפליג עצמו מכל הנבראים, ואם יש איזה מקומות שרק רמז על גדולתו ויכולנו לומר דהכי קאמר ולא לזה נתכוון הרי שרבו מאוד המקומות שדבריו מפורשים, וגם בדבריו כאן הולך ומאשר לכל אמירותיו, והרי הוא כאומר אל תדון אותי כשאר צדיקים רק עד הקצה האחרון כי אני איני שייך לבחינה זו כלל וכל התפארויות שהתפארתי בעצמי אל תדחוק מילותי ואל תעשה אוקימתות בדבריי אל תמעט כלום מכל הנזכר, אדרבה תזכור היטב שתלמידי הנאמן כתב רק מעט משבחים שאמרתי על עצמי מפני המחלוקת עלי, גם תזכור היטב מה שאני אמרתי שאין די מילים לתאר גודל מעלתי, ולא עוד אלא אפילו הייתי אומר כל מה שאפשר עדיין אי אפשר לתפוס כי אי אפשר לשער עוצם מעלתי במוח אנושי כלל, א”כ תימה כיצד עלה על דעת תלמידו ללמוד מעוצם המחלוקת עליו על עוצם גדולתו.

ואמנם מצינו בכמה מקומות שתלמידיו תולים המחלוקת הגדולה עליו בדברים, כמו נגיעות אישיות של הצדיקים שחלקו עליו כגון שבא בגבולם ועורר קנאתם וכיוצא בזה, אך אין זה אלא להיותם שיכורים באהבתם אליו ובאמונתם בו, כי לא יכלו להאמין שאף החולקים עליו אין רואים עוצם מעלתו וקדושתו לכן היה נראה בעיניהם שהחולקים עליו בטענות שווא הם באים, לכן גם בזה ר’ נתן תלמידו הנאמן מבין שמעוצם המחלוקת עליו נלמד עוצם גדולתו, אבל העומד מן הצד מבין כמה הדבר מגוחך.

ומש”כ תלמידו שכך היו רוב העולם רגילים לומר עליו [שהוא חידוש נפלא] צריכים אנו לבאר “שהעולם” דקאמר עולם קטן הוא, כי לא נתפרסם חוץ לגבולו, ולא היה מן המפורסמים שבאותו דור, ומה שנתפרסם בקצת מקומות לא היה זה מכוח גודל מעלתו, אלא העיקר מפני המחלוקת שקמה עליו, ומש”כ שרוב העולם [הקטן] כך היו רגילים לומר עליו, גוזמא קאמר, וכבר מן הכתוב בספריהם תוכל ללמוד בהיפך לזה שרבו מאוד המתנגדים והוצרך לעזוב את זלטופוליה מפני המתנגדים שכל העיר קמה עליהם, ורק בברסלב הייתה להם מנוחה [ואחר פטירתו וכשעשו עליהם החרם הנז’ היו רדופים יותר ויותר, ואף בברסלב כל העיר קמה עליהם] וכפי הנראה נודע לעולם יותר ויותר מה שרבם היה מחזיק מעצמו ומה שמחזיקים הם ממנו, כי בתחילה קודם שהדפיס ליקוטי מוהר”ן אפילו התורות שהיה אומר להם היה מזהירם לשמור בסוד, כמש”כ בחיי מוהרנ”ת [ט] “בכל אותם העיתים היה דרכו להזהיר הרבה שלא לגלות תורתו לזרים אשר אינם מאנשי שלומינו, והיינו נזהרים בזה מאוד להסתיר ולהעלים מאוד הקונטרסים שנכתבו”, ואח”כ הודפס ליקוטי מוהר”ן אך עדיין היה להם מגילת סתרים, וסדר ביאת גואל שגילה להם ועוד היה הספר הנשרף שציווה הוא לשורפו, והספר הגנוז שגנזוהו ועוד מסורות על פה, ומסתברא שמעט מעט נתגלה וכמו כן המחלוקת עליו ועל אנשיו הלכה וגדלה, אך עכ”פ גם בחייו גוזמא גדולה היא לומר שרוב העולם סברו שהוא צדיק נפלא ונשגב וכו’ וכבר מצינו גוזמאות כעין זו, ראה מש”כ בחיי מוהר”ן [קכב] שבשעת המחלוקת עם הזקן הנז’ [הסבא משפולי] אמר שיביא אגרות מכל הצדיקים המפורסמים שכולם חולקים עליו, וכתב ר’ נתן “שהכל היה בהיפך ממש וכולם החזיקו ידם עם רבינו וכתבו מרורות להזקן הנזכר והם: הרב לוי יצחק מברדיטשוב, והרב החסיד רב גדליה מליניץ והרב הקדוש דודו ר’ ברוך והרב החסיד רבי זאב מטשארנוסטר והרב הקדוש ר’ אברהם קליסקר מארץ ישראל ומחותנו ר’ ליבוש ומחותנו ר’ אברהם דב כולם כתבו אגרות בכבוד גדול ובאהבה עצומה לרבינו וביזו את הזקן”, ע”כ. אם באמת עלה בידו של הסבא להביא אגרות מכל הצדיקים המפורסמים זה לא ידענו אך מש”כ ר’ נתן שהכל היה בהיפך ממש וכולם החזיקו ידם עם רבינו וכו’, הרי שפתח ואמר שכולם החזיקו ידם עם רבינו ואין מונה אלא שבעה שהוא מספר מועט בערך הצדיקים המפורסמים שהיו באותו הדור, גם אותם ז’ שמנה אין כולם מן המפורסמים, ועוד שניים מתוכם הם מחותניו של ר’ נחמן, והשלישי ר’ אברהם שהיה בארץ ישראל [ושם ר’ נחמן הכירו] ולא ניזון אלא משמועות ובפרט שבאחת מאגרותיו המובאות בחיי מוהר”ן שומעים להדיא כמה תלה בר’ נחמן שישתדל בשביל חסידים שבא”י שהיו שרויים במצוקה ועוני גדול, וממש מתחנן לר’ נחמן שיאסוף לו ממון, ובאמת השתדל בשבילו מיד בחזרתו מארץ ישראל, והרביעי הוא דודו ר’ ברוך שאח”כ עבר למחנה השני והיה מן הנלחמים בו כמבואר בימי מוהרנ”ת ומובא בקונטרס אבניה ברזל וכבר הובא לעיל. הרי מלבד שאין כאן אלא ז’ ואין כולם מפורסמים, עוד יש ביניהם שאין ראוי להביאם למנין מה גם שלא מצינו שיצאו בגלוי להלחם מלחמתו רק שלחו לו אגרות, ור’ לוי יצחק מברדיטשוב שהוא המפורסם שבכולם אע”פ שר’ נחמן היה מקורב אליו גם הסבא משפולי היה מקורב אליו כמבואר בכתביהם עצמם, שנזדמנו תלמידי ר’ נחמן לברדיטשוב ומצאו להסבא משפולי שעושה שבת אצל ר’ לוי יצחק, ואכל על שולחנו כל הג’ סעודות, גם מובא בדבריהם שהיה משגר מעות לרבנית לחלוקה לעניים.

נחזור לעניין עכ”פ למדנו שההשקפה על ר’ נחמן לא שייך בה דעה אמצעית, וגם הוא בעצמו אמר כן כלומר אין מקום לדונו רק כאחד הצדיקים המפורסמים, אלא דווקא לצדיק האמת שהוא חידוש נפלא ונורא ונשגב שאי אפשר לשער במוח אנושי כלל, ואם לא כן ודאי תהיה ההשקפה עליו בהיפך הגמור עד הקצה כי סתם צדיק מפורסם ודאי לא שייך שיחשבו כן עליו, ובאמת הצדק איתו כי אחר כל מה שסיפר על עצמו ודאי לא הניח מקום לחושבו כאחד מן הצדיקים אף מן המפורסמים ביותר א”כ מה נשאר או להאמין לכל דבריו ולהסכים שלא היה ולא יהיה כמותו, או לחשוב הכל שקר וכזב וכבר יש צדק בעוצם המחלוקת עליו, כי מי שאין שכלו סובל כל זה ובכל זאת רוצה ללמד זכות עליו מה יאמר שהוא צדיק אלא שגבה ליבו מעט? רק יוכל לומר אין זה מזיד אלא חולי הנפש הוא שגרם דמיונות שווא, וראה מש”כ בחיי מוהר”ן [אות רסג] וז”ל: פעם אחת ביום הושענא רבה אמר בפני העולם “ומה אעשה ששני רוצחים עומדים עלי וכו'”, וכשאמר שני רוצחים הראה בידו על ר’ יודל ור’ שמואל אייזיק, וכתב ר’ נתן : “ומי יזכה להבין פירוש דברים אלו שאמר כי האנשים הנז’ היו יקרים בעיניו מאוד ומגדולי מקורביו”, עכ”ל. וראה שם [רטו] אמר שהוא לפעמים איש פשוט שאינו יודע כלל [כלומר מסולק מכל חכמה והכל נשכח ממנו ואינו יודע כלל משום ספר שבעולם], ואמר [ליל שבת נחמו אחרי קידוש] עכשיו איני יודע כלל ונשבע בשבת קודש ואמר בזו הלשון “אני נשבע בשבת קודש שאיני יודע כלל עכשיו”, [לו] סיפר לי איש אחד מאנשי שלומינו “כשאמר רבינו ז”ל התורה בטח בה’, באותה העת היה הולך בביתו כדרכו ואחז מטה בידו ואמר ‘מטה האלוקים בידי’, ודחק ומשך התיבות בידי כלומר שבידו מטה האלוקים להטותו כרצונו”

 

טז
והנה בהוצאה ראשונה של הספר ליקוטי מוהר”ן שהיתה בחיי המחבר לא הודפסה שום הסכמה, נגד המקובל באותו הזמן, אם לא כשמדובר בגדול הדור המופלג בחכמה והוא חד בדרא, אך לפי כל האמור באמת ר’ נחמן כך סבר וביתר הפלגה, כי כמוהו לא היה בשום דור, גם מדורות קמאי, וספר כספרו לא בנמצא כי מעתה אין צריך ללמוד אלא בספרו וצריך למכור כל ספריו ע”מ לקנותו, א”כ פשיטא שאין צריך הוא להסכמה. אך מה נעשה שבאמתחת הכתבים נמצאו אחר פטירתו כמה הסכמות שטרח להשיגן, ועוד באו לידו קודם הדפסה, כלומר יכול היה להדפיסן אלא שלא רצה, על דבר זה לא נוכל להשיב תשובה ברורה אבל נוכל ללמוד כמה דברים מאותם ההסכמות, הנה כל אותן ההסכמות שמניינם חמש כולם מרחוק באו כמה מאות קילומטרים מאיזור מגוריו של ר’ נחמן, ולא נמצאת שום הסכמה מאיזור מגוריו, אפילו מאלו השבעה שכתב ר’ נתן שתמכו ידיו במחלוקת עם הסבא משפולי אין משום אחד מהם הסכמה, אע”פ שששה מהם היו גרים באיזור מגוריו, כמובן מה שלא נמצאה הסכמה מר’ ברוך דודו הסיבה כבר ידועה כי באותו הזמן כבר עבר להיות ממתנגדיו אחר שהתגאה בפניו שכבר בגיל 13 הגיע למדרגת הבעש”ט, אך משאר התומכים למה לא נמצאת הסכמה לא ידענו, ובפרט מר’ לוי יצחק מברדיטשוב שכפי מה שהעידו תלמידי ר’ נחמן היתה לו חיבה אליו, והוא ודאי ראוי להסכים כי היה מגדולי המפורסמים, וגם ר’ נחמן חלק לו כבוד יותר מלשאר הצדיקים, ומאידך כל אותן ההסכמות מרחוק הן באו ובשתיים מתוך החמש מבואר להדיא שכלל לא הכירו את ר’ נחמן, כ”כ בהסכמת ר’ יעקב יצחק מלובלין וז”ל: “כ”ד האוהבו הגם שאינני יודעו ומכירו”, וכ”כ בהסכמת ר’ אברהם חיים אב”ד דק”ק זלאטשוב וז”ל: “ואדמהו ואכנהו ולא ידעתיו” הרי שבכלל לא הכירוהו, וכמו כן ר’ אפרים זלמן מרגליות מבראד כותב “ששמע עליו” ועל ספרו כתב “והצצתי ראשי פרקים כמציץ מן החרכים ומצאתי בהם דברים של טעם”, וגם ציין “ונשאתי את ידי להיות מסכים הולך על דברת גדולי הדור אשר קדמוני”, גם ר’ מאיר אב”ד ור”מ ומו”ץ בק”ק בראד מבואר: “ואף שלא היה לי פנאי לעיין עליו, אך אפס קצהו ראיתי שהרב הנז”ל טרח ביגיעה רבה וכו'” ועוד כתב “ולזאת נמניתי במנין הראוי שכבר קדמוני הרבנים מובהקים”.

הנה מתוך שכל אלו החמש ההסכמות באו מרחוק מאוד, וניכר שלא היו מכירים אותו כראוי, ובכולם נזכר טעם כעיקר זכות אבותיו, ואילו מאיזור מגוריו לא נמצאת שום הסכמה אפילו מאלו שמספרים עליהם שתמכו ידיו כבר כל זה אומר דרשני גדול, ואולי כבר נוכל להבין מאותו דרשני סיבת ההשמטה.

מיהו תלמידו הנאמן שהדפיס אלו ההסכמות אחר פטירת רבו כתב בזה הלשון: אלו ההסכמות כבר ניתנו על ההדפסה הראשונה שנדפס זה הספר בחיי המחבר בצירוף שאר ההסכמות מגדולי גאוני וחסידי הדור ומרוב ענותנותו העצום לא אבה להדפיסם ומרוב הזמן נאבדו רוב ההסכמות וכו’.

נראה שר’ נתן הרגיש שצריך ישוב למה המחבר החליט שלא להדפיסן ועל זה כתב לישב שמרוב ענוותנותו העצום לא אבה להדפיסם, גם הוצרך לישב למה כולם מרחוק באו והיכן ההסכמות מכל מחזיקי ידיו במחלוקת שהיו בקרבת מקום אליו על זה כתב שרוב ההסכמות נאבדו עם הזמן, אם כתב זה מסברא או מתוך ידיעה ברורה לא ידענו, אך עכ”פ תמוה בעיני שזה שהחזיק מעצמו ומספרו כל כך, וגם לא נמנע להתפאר בדבר בפני תלמידיו ולא ראה שום פסול בדבר, תגרום לו מידת הענוה שלא ירצה שיהללוהו אחרים אפי’ במקצת דמקצת ממה שיש בו, זה שמהלל עצמו בפיו מפני שהושלם במדת הענוה עד שאין לו שום נדנוד של גאוה יחליט שהלל דאחרים אין ראוי לו מפני הענוה, על כל פנים מה שברור הוא שכל אותם המסכימים על ספרו דבר זה ודאי לא ידעו, שזה המחבר שמבקש הסכמתם בתוך תוכו סובר שציפורנו עבה ממותנם, והם תחת כפות רגליו בחכמתם, וגם הם צריכים לו כי א”א להיות אדם כשר בלי להתקרב אליו ובלעדיו אין קיום לעולם, וממילא פשוט שאין בהסכמות אלו ממש, כי לא ידעו מזה כלל, ולזה חייב להודות כל בר דעת אפילו יהיה מאנשי שלומם כי אם ידעו הם מה מחזיק הוא מעצמו אזי או שלא היו מסכימים כלל או שהיו כותבים קילוס שאין לו שיעור כי ממה שכתבו אמנם באו לקלס אך נמצאו מחרפים.

 

יז
והנה כבר מבואר מכל האמור שהוא ותורתו ענין אחד, בו מאמינים, את תורותיו לומדים, ומצוותיו ועצותיו מקיימים, מי שנוהג לעשות התבודדות וקימת חצות ועוד כמה הנהגות בלא שום קשר לעיקרי אמונתם זה ודאי חסר אצלו העיקר, אך מי שמקפיד לנסוע לאומן בראש השנה אע”פ שמתרשל מאוד בקימת חצות ובהתבודדות ובעוד דברים שציוה זה ודאי מאנשי שלומם ומן המקורבים לרבם, כי חלק האמונה בו עיקר, אם נשאל מה עדיף אותו נעזוב ותורתו נשמור או תורתו נעזוב ואותו נשמור ודאי יאמרו הלואי תורתו תעזובו ואותו תשמורו, ובאמת כך ג”כ רצון רבם, שהרי אם היה אצלו העיקר שתורתו נשמור, אזי היה שותק מכל מה שנוגע אליו והיה מניח לזרים שיהללוהו ולא פיו, כי אז ללא ספק לא היתה קמה כל המחלוקת הגדולה עליו וספריו היו נלמדים גם אצל שאר חסידים, ועם ספר קדושת לוי ונועם אלימלך במדף אחד היו מונחים, אלא ודאי העיקר אצלם הוא האמונה בעוצם מעלתו, כי זה התכלית ותורותיו ושיחותיו כבר נעשו כאמצעי לבוא אל התכלית.

ובאמת ניכר הדבר כיצד תורותיו שבליקוטי מוהר”ן ובסיפורי מעשיות שלו אמצעי לבוא אל המטרה רק אחר שפורסים השמלה, כי רוב הדברים בדרך משלים נאמרו, והנמשל במקום אחר נתפרש, וזה מפני שהשכל הישר מתנגד גדול ומלא קושיות על המעלה והיתרון שחלק לעצמו, ולכן רק הלב יכול לשמש בית כניסה, והוא בשני דרכים פועל האחת לנחם הלבבות בדיבוריו, ובהתרחב הלב כוחו יפה להטות המחשבה, ואם יש איזה קושיא דמעיקרא תיובתא השתא רק קשיא, ואם מעיקרא רק קשיא השתא לא קשיא כלל, והדרך השניה להרבות במשלים כי המשל יש בו בכדי להכין הלב לקבל הנמשל כידוע, והוא הרבה לדבר בדרך משלים, שסייעו מאוד לקבל הנמשלים, ומפני כך תמצא בהרבה מתורותיו וסיפורי מעשיות שלו שהרבה מאוד לדבר על הגלוי לעיני בשר ודם שהם רק הלבושים ועל הנסתר מעיניהם שהיא המהות באמת וכמעט שומעים אנחנו כלל היוצא מתוך דבריו שיהיו הנגלה והנסתר ב’ הופכים, האמת מלבושיה שקר והשקר מלבושיו אמת, ובעצם כל המשלים האלו להכשיר הלב להאמין לכל מה שמספר על עצמו ועל אחרים אע”פ שרבו הקושיות, וכגון כמה תורות ומעשיות נסובות עליו ועל הסבא משפולי כמו שהבאנו לעיל, שהסבא משפולי אעפ”י שכל ימיו עסק בצדקה במרץ לא ישוער, כל זה להחיות הסט”א, כי הוא הזקן דסטרא אחרא ואילו הוא עצמו שלא נהג בדרך זו אדרבה אמר כשאהיה זקן אשב בבית של זהב זה תיקון גדול ונפלא מאוד מאוד, וגדול אף מן הצדקה שבקדושה שעשה הבעש”ט ור’ אלימלך שפיזרו בכל יום בלא לדאוג למחר, כי צדיק האמת יש לו תיקון יותר קשה והוא לכנוס הממון, וכגון מה שבסוף ימיו רצה ללכת לגור באומן דוקא בביתו של איזה משכיל הגרוע שבכולם [קפה] שלא נזכר בבית זה שם השם מעולם, והוא רצה לילך דוקא לשם וגם היה משתעשע עמהם בשיחות חולין ומטייל עמהם, אע”פ שתמיד היה מגנה מאוד את המשכילים ומצוה להתרחק מהם, אבל הוא ידע ליתן הסבר לכל דבר כי גבי רצונו לדור בבית המשכילים האלו אמר שעתה צריך הוא לירד עד הקצה האחרון ולעסוק בתיקון הנפשות ורק לו מותר, וכבר הקדים כמה תורות לזה בדרך משל כי יש בעל השדה ויש כמה נפשות המחכות חוץ לגן והוא צריך להיות גיבור חיל וכו’ [ואעפ”כ לא נתישב לגמרי בלב תלמידיו רצונו להיות שם]. וגבי מה שהיה מרבה לדבר שיחות חולין, גם הרבה לדבר במעלתן וכבר אמר [שעו] להרב דפה ברסלב מורנו הרב אהרון: “הלא אני אוהב אותך מאוד מאוד ואני מברכך הלואי שתזכה בעולם הבא להבין שיחות חולין שלי”, ועוד מספר לנו ר’ נתן [רמג] פעם אחת שמעתי מפיו הקדוש שכל הדיבורים שבאים לפניו נעשה מהם ענינים אחרים לגמרי אפילו מי שמספר לפניו לשון הרע, ושאלתי אותו [את ר’ נחמן] והלא אמרו רבותינו ז”ל ברית כרותה ללשון הרע ואפילו דוד המלך נכשל בזה! והשיב וכי משום כך הוא חיוב גדול על הכל שלא לעמוד בזה, היינו, כי אעפ”כ יש אחד שיכול לעמוד בזה כי אצלו נעשה מלשון הרע ענין אחר לגמרי. ואחרי כל ההסברים האלו כבר בא תלמידו למסקנה [רמג] מי שזכה לעמוד בפניו בקביעות היה אפשר לו להבין עד היכן מגיע סוד שיחתו בעסקי העולם ובמילי דשטותא.

כך עשה תורותיו אמצעי לאמונה בו ע”י ריבוי המשלים המועילים הרבה לקבלת הנמשל, וגם זה תחבולה כנגד השכל, כי אם על הלב המשל מתישב כבר הנמשל הוא רק דימוי מילתא למילתא, וגם להדיא אמר הרבה פעמים שעליו יש קושיות יותר ויותר מעל שאר צדיקים [תצג] כי דרך העולם להקשות קושיות הרבה על הצדיקים ובפרט עליו שהיו מקשים קושיות הרבה, וכיון שידע שהשכל הישר הוא האויב לכן אמר [שכ] “שכל מי שיציית לי ויקיים כל מה שאני מצוה יהיה צדיק גדול אך העיקר להשליך השכל של עצמו לגמרי”, ועוד אמר [שיח] “להתקרב אלי הוא דבר קשה מאוד כי יש על זה כמה בלבולים ומחשבות הטורדות”, ועוד [שכד] כשקרב את ר’ נתן אמר שהיה זה קשה מאוד וכו’ מחמת שהיה בעל מחשבה אך בכל זאת כתב בכוכבי אור שר’ נתן הצליח בזה יותר מכל שאר החברים, והיה מספר שכאשר נתקרב לר’ נחמן הניח המוח שלו לגמרי כאילו אין לו שום שכל כלל, הרי שציוה להשליך השכל כי ראה בו אויב, אך פשוט הוא שאין השלכת השכל כביעור חמץ שמששרפו כבר אינו בעולם, גם לא כביטול חמץ שעכ”פ אינו ברשותו עד שימלך עליו, כי השכל פועל פעולתו ואין מסכים לביטולו רק אפשר לישבו ע”י רוב הסברים ומשלים, אך צריך עוד ריבוי האור בלב עד שיהיה הוא מכהה אור השכל, וכל זה תמצא בתורתם.

 

יח
וקודם שאסיים אכתוב איזה פשט בלשון ר’ נחמן שכבר גיליתי אותו לאנ”ש והודו לי מאוד על שהארתי את עיניהם במאמר ועוד הוסיפו שמזה יש ללמוד כמה יש לדקדק בלשון רבם.

הנה כתב [שצב] “אני הולך בדרך חדשה שעדיין לא הלך בו שום אדם מעולם וגם הבעש”ט לא, ולא שום בריאה מזמן קבלת התורה, אע”פ שהוא דרך ישן מאוד, אעפ”כ הוא חדש לגמרי”.

ושאלתי לאנשי שלומם: תבארו לי המאמר כי לכאורה מה שאמר ברישא ובסיפא קשיא על מה שאמר במציעתא.
והשיבוני: דלא קשיא כלל כי באמת דרכו חדשה, כי כל החידושים שחידש כבר הולידו פנים חדשות, אע”פ שמיוסדת היא על הדרך הישנה, ונמצא ששפיר קאמר שהיא דרך חדשה, ואעפ”כ היא ישנה.

ואמרתי להם ודאי לא כך משמע, ואל תשכחו שאמר שצריך לדקדק בתורות שכתב כמו במקרא ומסתברא גם הדברים שאמר בדקדוק אמר, ומתוך שאמר שהיא דרך חדשה שעדיין לא הלך בה אדם מעולם, וחזר לפרש ששום בריאה מזמן קבלת התורה, ושוב סיים שהיא דרך חדשה לגמרי, וודאי לא משמע כדבריכם שעשיתם כעין פשרה לומר שהיא גם חדשה מצד אחד וגם ישנה מצד אחר.

אז שאלו אותי: א”כ מה פירושו?

והשבתי: ודאי דרך חדשה לגמרי היא וכפשטו ממש, ומה שאמר אע”פ שהיא דרך ישנה הרצון בזה לרמוז שהדרך הזאת שורשה בעליונים בעתיק יומין, כי עתיק יומין פירושו עתיק וישן בימים כי הוא קודם לכל פרצופי האצילות, והיינו דקאמר “ישן מאוד” ולא קאמר סתם “ישן”, ונמצא שהיא דרך חדשה לגמרי שלא דרך בה אדם מעולם, כי בעולם הזה עדיין לא דרך בה אדם, ובכל זאת היא עתיקה בימים כי בעליונים שורשה בעתיק יומין שעתיק הוא מכל הפרצופים, והבאתי סיוע לדברי, שהרי אמר ג”כ על עצמו שהוא זקן שבקדושה שמגלה דברים שכיסה עתיק יומין ואף אחד לא אמר תורה משם, ואפילו בא אצלי תורה ממקום אחר ששאר צדיקים [שמאדם הראשון ועד עכשיו] היו מחדשים משם איני רוצה בהם כי אני רוצה רק חדשות.

הרי שגילה דברים חדשים לגמרי שלא נתגלו כלל בעולם מזמן אדם הראשון, ובדברים שכבר נתגלו אינו חפץ כלל כי חפץ רק בחדשות, ומהיכן הם אותם הדברים מעתיק יומין שהוא קודם לכל הפרצופים ור’ נחמן הוא כנגדו בתחתונים לכן הוא הזקן שבקדושה.

וכמו כן לענין הדרך שלו הוא הולך בדרך חדשה לגמרי שלא היתה בעולם כלל כי אחרים לא השיגו זה כלל, ואין בה תערובת של אחרים כלל כי הוא לא היה חפץ כלל לקחת משל אחרים רק מאותו מקום גבוה שלא זכה שום אדם, ומאידך היא דרך עתיקה מאוד מעתיק יומין, שהוא כנגדו בתחתונים הזקן דקדושה.

וכששמעו הפשט הזה כמעט נשקוני ואמרו ודאי זו הכוונה, אשריך שהארת עינינו בדברי רבינו, ועוד אמרו שמכאן יש לנו להקיש להרבה מקומות אחרים, שכל דבר שהוא כפשטו ממש, גם אם נראים ב’ דברים סותרים זה לזה כל אחד כפשטו ממש.

זה היה כשבאתי אליהם כאוהב אבל פעם אחרת כשבאתי אצל אחרים מאנשי שלומם כמתקיף כיצד כך כותב שהולך בדרך חדשה שלא דרך בה אדם מעולם, וכי גדול הוא מכולם ולא ניחא לו בישן והרי לנו דרך כבושה, ענו לי בבוז הלא כבר כתב שהוא דרך ישן מאוד למה קורא אתה חצי משפט ומתעלם מהמשכו, וכבר לא רצו להקשיב כלל.

אבל אנחנו נסיק לעניננו שבעצם ר’ נחמן אעפ”י שנתכוון ללא ספק למה שפירשנו, מ”מ לא רצה להניח מקום להמקטרג, בין אם יהיה זה אחד המתנגד, בין אם יהיה זה אחד המתקרב אלא ששכלו פעמים עדיין מורד, לכן כתב דברים סתומים כי המקטרג אומר מה שייך כאן דרך חדשה והלא יש כבר דרך כבושה, בשלמא להוסיף דברים אפשר אבל לבטל הישן לא אפשר, ומ”מ כל המדקדק בדבריו יראה שאין כאן שום פשרה מצידו על גודל מעלתו, לא היה ולא יהיה חידוש כמוני כי יניקתי ממקום שלא ינק משם אדם מעולם, לכן דרכי דרך חדשה לגמרי שלא דרך בה אדם מעולם, כשם שחידושים שבאו לי ממקום שכבר חידשו אחרים הייתי דוחה אותם ואיני חפץ לקבלם, רק קיבלתי הדברים שבאו ממקום שלא ינק ממנו שום אדם מעולם, כך דרכי דרך חדשה לגמרי ואין בה שום תערובת כלל מן הדרכים האחרות שהיו מזמן מתן תורה עד השתא, ועוד נוסיף מה שנתבאר במקום אחר שגם מכאן ועד עולם לא תהיה שום דרך חדשה כלל, כי כבר אמר שלעתיד לבוא כולם יהיו ברסלבים, וממילא מובן שלא תתחדש שום דרך אחרת כלל, רק דרכו אלא שכיון שלא זכו להבינה כל צורכה, לכן המשיח יוצרך לבאר דבריו והוא יתן פירוש לספר הנגנז.

[ואגב רציתי להודיע שהראוני איזה ספר שכל כולו ליקוטים מדברי מאות רבנים כולם מפורסמים בין מאלו שהיו בדורות קודמים בין מבני זמננו וכולם אינם מרבותיהם ושם ליקטו כל שמועה טובה המרמזת על איזה מעלה שבדרכם ובשבילם גם רמיזה בעלמא הוי כהודאה ובזה הולכים ומפרסמים שכבר כו”ע מודים, אם מבקר אחד מרבותיהם לאחד מגדולי הדור בימי החג, אזי הצלם נלווה אליו ואם אותו גדול חייך כנגד המצלמה מפני הענוה כבר נראה שביניהם יש קרבה גדולה וכבר ביד הכתב לבאר במילותיו כפי הרוח השורה עליו וכך מגיע העיתון להרבה בתים, ופועל הרבה].

 

תשובה על מאמר הנ”ל

 

[חלק מזה מיוסד על חוברת שהתפרסמה כתשובה למאמר זה]

הנה כל צורת עריכת מאמר הנ”ל מנוגד לחסידות ברסלב, שכל מציאותה הוא ההתבטלות לצדיק ואסור להרהר אחריו, ואדרבה רבינו אמר שצריך לזרוק השכל, ומי הוא בזמננו שיכול לשפוט אנשים גדולים מורמים מעם.

ולכן מאמר זה בודאי לא יוכל להיות נגד רבינו הק’ שכולו הוא דרישות וחקירות, וכל עיקר תורת חסידותינו היא נגד דרישות וחקירות.

עוד יש נכון להעיר מה שבעל מאמר זה מצטט הרבה מספר חיי מוהר”ן מה שנשמט משם, ואטו לחינם נשמט? הרי בוודאי לא לחינם השמיטו כל הכתוב שם, אלא שכל הדברים שהשמיטו הם דברים גבוהים מאוד שאין לנו השגה לשפוט אותם, ועל זה גופא אמר רבינו שיש לזרוק השכל בענין המאמרים הללו, ומחמת שמאמרים הללו הם מאמרים שיש ניסיון גדול כשקוראים אותם לשאול שאלות על צדיק האמת לכן החליטו הצדיקים זקני אנ”ש שלא להדפיסן.

כמה שימושי היה הפוסט?

לחץ על כוכב כדי לדרג אותו!

דירוג ממוצע / 5. ספירת קולות:

אנו מצטערים שהפוסט הזה לא היה שימושי עבורך!

תנו לנו לשפר את הפוסט הזה!

נהנית מהמאמר? כתוב פידבק למחבר! וכך תוכל גם לקדם אותנו בגוגל

כתיבת תגובה

מאמרים דומים

סגירת תפריט
×
×

עגלת קניות

מחבר ספרים?

תוכל להצטרף עכשיו!

תוכל לצרף את הספר שלך מיידית לאתר, בפאנל החדש שלנו.