כבודם של ישראל
בְּמִדְרַשׁ שִׁיר הַשִּׁירִים מוּבָא עַל הַכָּתוּב: “יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ”, שֶׁהַקָּבָּ”ה נוֹטֵל אֶת דִּבְרֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל וּמְנַשֵּׁק אוֹתָם.
מִלָּה הִיא דָּבָר רוּחָנִי, אֵינֶנּוּ מְבִינִים אֵיךְ שַׁיָּךְ לְנַשְּׁקָהּ, אַךְ בּוֹרֵא כָּל הָעוֹלָמִים יָכוֹל לְנַשֵּׁק גַּם דָּבָר רוּחָנִי, וְהוּא מְנַשֵּׁק אֶת הַמִּלִּים שֶׁבְּאֶמְצָעוּתָן עוֹשִׂים אֶת רְצוֹנוֹ – אִם אֵלּוּ דִּבּוּרֵי תּוֹרָה וּתְפִלָּה, וְאִם אֵלּוּ דִּבּוּרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם חֶסֶד, מִלָּה טוֹבָה לַזּוּלָת, דְּבַר חִזּוּק וְעִדּוּד, אוֹ הִתְעַנְיְנוּת כֵּנָה בִּשְׁלוֹמוֹ וּבְהַרְגָּשָׁתוֹ. הַקָּבָּ”ה שָׂשׂ וְשָׂמֵחַ בַּדְּבָרִים, מַנִּיחָם לְמִשְׁמֶרֶת תַּחַת כִּסֵּא כְּבוֹדוֹ, וּבָהֵם עוֹשִׂים כֶּתֶר לְעַטְּרוֹ בּוֹ.
אַל תַּרְשֶׁה לַשָּׂטָן לְרַמּוֹתְךָ וְלוֹמַר כִּי כְּבוֹדְךָ נִפְגַּע אִם לֹא תַּעֲנֶה לְטַעֲנוֹת חֲבֵרְךָ אוֹ לְבִזְיוֹנוֹתָיו. לֹא וָלֹא! אֵין בָּעוֹלָם מִי שֶׁיָּכוֹל לְהָגֵן עַל כְּבוֹדְךָ, וְחוֹשֵׁב עָלֶיךָ תָּדִיר כְּמוֹ אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, הַשּׁוֹמֵר עַל כְּבוֹדְךָ שֶׁלֹּא יִפָּגַע. אִם יִרְאֶה הַשֵּׁי”ת שֶׁהִנְּךָ מִתְאַפֵּק מִלִּפְגֹּעַ בְּזוּלָתְךָ, עָלֶיךָ אוֹמֵר הַכָּתוּב: “וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ”.
עַל אַבְרָהָם אָבִינוּ אוֹמֵר הַקָּבָּ”ה: “כִּי יְדַעְתִּיו”, וּמֵעִיד כִּי אוֹהֵב הוּא אוֹתוֹ! גַּם אוֹתְךָ – הָאָדָם הַמִתְאַפֵּק מִלַּעֲנוֹת לְטַעֲנוֹת הַזּוּלָת – אוֹהֵב ה’! אַתָּה אָהוּב לִפְנֵי ה’, וְלֹא שַׁיֶּכֶת בָּעוֹלָם זְכִיָּה גְּדוֹלָה מִזּוֹ!
הָבָה נִתְאַמֵּץ לִזְכֹּר זֹאת בִּשְׁעַת נִסָּיוֹן!
מִזֶּה שָׁנִים רַבּוֹת, נוֹשֵׂא הַמַּשְׁפִּיעַ הַדָּגוּל, הַגָּאוֹן הַצַּדִּיק רַבִּי אַהֲרֹן טוֹיסִיג שְׁלִיטָ”א, דִּבְרֵי הִתְעוֹרְרוּת בְּאָזְנֵי אַלְפֵי מַאֲזִינִים מִכָּל גּוֹנֵי הַקֶּשֶׁת: חֲסִידִים וְלִיטָאִים, אַשְׁכְּנַזִּים וּסְפָרַדִים, בְּנֵי יְשִׁיבוֹת וּבַעֲלֵי בָּתִּים.
אַחַד הַמְּסָרִים הַמֶּרְכָּזִים, הָעוֹבְרִים כְּחוּט הַשָּׁנִי בִּדְרָשׁוֹתָיו, וּבִפְרָט בַּדְּרָשׁוֹת שֶׁנּוֹשֵׂא הוּא מִדֵּי שָׁנָה בְּלֵיל תִּשְׁעָה בְּאָב, הַיְנוּ מֶסֶר שֶׁל אַחְדוּת וְשֶׁל אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל.
דְּרָשׁוֹתָיו גְדוּשׁוֹת בְּתֹכֶן מְרַתֵּק: דִּבְרֵי חִזּוּק, סִפּוּרִים וּמְשָׁלִים, אוּלָם לְלֹא סָפֵק, הַשְׁפָּעָתָם נִזְקֶפֶת גַּם לִזְכוּת דְּמוּתוֹ שֶׁל הָאוֹמֵר. הֶאָרַת הַפָּנִים הַמֻּפְלָאָה שֶׁל רַבִּי אַהֲרֹן לְכָל יְהוּדִי בַּאֲשֶׁר הוּא, וּזְהִירוּתוֹ הַמֻּפְלֶגֶת בִּכְבוֹדוֹ שֶׁל כָּל אָדָם – מַצִּיבָה אוֹתוֹ כְּדֻגְמַת מוֹפֵת לַדְּבָרִים הַנֶּאֱמָרִים מִפִּיו.
מִכָּאן, מִתּוֹךְ אוֹצְרוֹת עָתֵק שֶׁנֶּאֶסְפוּ בְּיָדֵינוּ, מִבֵּין בִּתְרֵי שִׂיחוֹתָיו וּדְרָשׁוֹתָיו הָרַבּוֹת שֶׁל רַבִּי אַהֲרֹן – אָסַפְנוּ פְּנִינִים מֻבְחָרִים, יַהֲלוֹמִים מְאִירִים, רַעְיוֹנוֹת, מְשָׁלִים וְסִפּוּרֵי מוֹפֵת, הַמְּעוֹרְרִים אֶת הַלְּבָבוֹת לְחִזּוּק בְּעִנְיָנִים שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ.
