שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp

מאמרים אחרונים

תגובות אחרונות

הספר החדש ביותר באתר כרגע

האם יש בזמן הזה כהנים ולווים

בפרשת קרח טוען קרח, שכל העדה כולם קדושים, ולכן אין למשה ולאהרן זכות להשתרר על העדה. משה ואהרן טענו לעומתו, שאומנם כל העדה קדושים, אבל הכהנים והלווים ובפרט משה ואהרון התייחדו במעלתם, כפי שלבסוף הוכח על ידי המחתות, וגם על ידי מבחן המטות.

מעמדו של כל כהן כקדוש בוודאי, היה נכון בזמן בית המקדש, אז לא היה ספק בקדושתם של הכהנים, כפי שאומרת המשנה בקידושין (ד, ד – ה), שבשביל לבדוק האם כהן הוא ‘מיוחס’ (ויכול לעבוד בבית המקדש) היו בודקים את אבותיו. במידה וגילו שהם נשאו כפיים, עבדו בבית המקדש, היו בסנהדרין וכדומה, אז גם הכהן מצאצאיהם שבדקו, נחשב מיוחס ובלשון הרמב”ם (איסורי ביאה כ):

”אי זהו כהן מיוחס כל שהעידו לו שני עדים שהוא כהן בן פלוני הכהן ופלוני בן פלוני הכהן עד איש שאינו צריך בדיקה והוא הכהן ששימש על גבי המזבח, שאילו לא בדקו בית דין הגדול אחריו לא היו מניחין אותו לעבוד, לפיכך אין בודקין מהמזבח ומעלה ולא מן הסנהדרין ומעלה שאין ממנין בסנהדרין אלא כהנים לויים וישראלים מיוחסין.”

חזקתו של הכהן כקדוש היה נכון בימיהם, שהיה אפשר לבדוק האם אבותיו של אדם שירתו בבית המקדש או היו בסנהדרין, אבל מה הדין בימינו אנו? האם גם היום הכהנים והלווים קדושים, או שמא מעמדם מוטל בספק, ודינם שווה לכל שאר ישראל?

מעמדם של הכהנים בזמן הזה

הספק אודות מעמדם של הכהנים, התעורר כבר בחזרה מגלות בית ראשון (עיין כתובות כה, קידושין עט). החשש היה שמא במהלך הגלות, התחתנו הכהנים עם נשים הפסולות להם (גרושה, זונה וכו’), ופסלו את עצמם מהכהונה, או שמא אנשים קראו לעצמם כהנים, למרות שהם אינם (עיין למשל יביע אומר אבה”ע ז, ט שדן במקרה דומה).

א. אכן הרמב”ם בהלכות איסורי ביאה (כ, א) פוסק, שכיום הכהנים הם רק כהני ‘חזקה’, ולא כהני ייחוס. דבר זה גורם, שהם לא יוכלו לאכול בזמנינו בתרומה וחלה מן התורה, ובלשונו:

כל כהנים בזמן הזה בחזקה הם כהנים ואין אוכלין אלא בקדשי הגבול, והוא שתהיה תרומה של דבריהם אבל תרומה של תורה וחלה של תורה אין אוכל אותה אלא כהן מיוחס.”

ב. נפקא מינה נוספת לכך שאין היום כהני ייחוס, מופיעה במור וקציעה (או”ח סי’ תקעו). המגן אברהם (שם) הקשה, מדוע לא תוקעים היום בחצוצרות בשעת צרה? הרי זאת מצווה עשה כפי שפסק הרמב”ם בהלכות תעניות (א, א)!

על קושיה זו נאמרו מספר תירוצים (עיין אגרות משה ח”א סי’ קסט, ציץ אליעזר יא, טז). המור וקציעה תירץ, שבשביל לתקוע בחצוצרות בעת צרה צריך דווקא כהנים מיוחסים, ואין כיום כהנים מיוחסים (ויש להעיר על דבריו, ועיין במהר”ם שיק או”ח סי’ רצב).

נפקא מינות לשאלה זו

בעקבות דברי הגמרא והרמב”ם, התחלקו הפוסקים לשתי קבוצות, כאשר ייסוד המחלוקת ביניהם הוא, כיצד להבין את טיב חזקת הכהונה. קבוצה אחת מצדדת בעמדה, שהחזקה של הכהנים היום, היא לא ממש חזקה, אלא חזקה בתורת ספק. קבוצה שניה מצדדת בעמדה, שחזקת הכהונה כיום היא חזקה לכל דבר ועניין (חזקת וודאי). נביא מספר נפקא מינות, והמחלוקת תתברר יותר.

  1. המחלוקת הראשונה היא לעניין נתינת חלה לכהן. נקצר ונאמר, שחלת חוץ לארץ היא רק מדרבנן לכולי עלמא, ואפשר לתת אותה לכהן שטבל מטומאת קרי לאכילה. הרמ”א (יו”ד שכב, ה) פסק, שבזמנינו לא נותנים את החלה לכהן לאכול, גם אם הוא טבל. הש”ך (ס”ק ט) מסביר בשם המהר”י וייל, שכיום לא מחזיקים את הכהנים ככהני ודאי, משום כך לא נותנים לכהנים חלה, וכך כתב גם המהרש”ל (יש”ש ב”ק ה, לה):

”ובעונותינו מרוב אריכות הגלות וגזירות וגירושים נתבלבלו. והלוואי שלא יהא נתבלבל זרע קדש בחול. אבל זרע כהנים ולווים קרוב לודאי שנתבלבלו. ואם לא כולו, הרוב נתבלבל… ואם לא הרוב, בודאי קרוב למחצה נתבלבלו. ואם כן נבוא לידי תקלה, שמא יתן לכהן שאינו כהן… ומשום הכי גם כן נהגו האידנא (= בזמן הזה) שלא ליתן החלה אף לכהן קטן או לכהן שטבל לקריו. משום דלא מחזיקנן בזמן הזה לכהן ודאי”.

ערוך השולחן (שכב, כא) חולק, ותמה על דבריהם, מדוע הם מחלישים כח הכהונה בזמן הזה?! ודחה את הבנת הש”ך ברמ”א, שאין כיום כהני וודאי (ועיין בערוה”ש יו”ד שע). לפי שיטתו חזקת הכהנים כיום היא בתורת ודאי, ומותר לתת חלה לכהן שטבל מקרי, וכך סובר גם הקרית ספר (איסורי ביאה פרק כ).

  1. הגמרא בגיטין (נט ע”ב) מונה מספר מעלות שיש לכהן: הוא מזמן, אסור להשתמש בו ועוד. המגן אברהם (סי’ רא) תמה, מדוע בזמן הזה לא מקפידים על דינים אלו?! הרי דינים אלו מדאורייתא. הוא כתב ליישב, שאנו לא בקיאים כיום ביוחסי כהונה, ולכן לא בטוח שהעומד מולך הוא כהן וצריך לכבד אותו (ועיין מרדכי גיטין תסא).
  2. כאשר אדם מעשר את פירות הטבל שלו, הוא צריך לתת מעשר מפירותיו ללוי. החזון איש (שביעית, ה, יב) נקט, שמכיוון שאיבדנו כיום את חזקת הלוויה, אין חובה להביא להם את המעשרות, וכן פסק הרב קנייבסקי בדרך אמונה בעקבותיו (תרומות ו, ב, ס”ק כ):

”ובזמנינו שהמנהג שהכהנים והלוים עולין לכהונה על פי עצמן (= ואין להם הוכחות) כמו שכתב השולחן ערוך באבן העזר סימן ג’ אין להם אפילו דין כהני חזקה, ולכן אין נוהגין היום לתת לכהנים תרומה להסיקה תחת תבשילו וכן חלה ואפילו חלת חו”ל אין נותנין לא לכהן קטן ולא לגדול שטבל… וכן אין לתת מעשר ראשון ללוים בזמן הזה.”

המהרי”ט (ח”א סי’ פה) חלוק על דברי החזון איש, וסבר שצריך לתת מעשר ראשון ללוי בזמנינו, מכיוון שהלווים גם היום בחזקת וודאי, וכך פסק הרב עובדיה יוסף (קצירת השדה עמ’ 43 בשמו), בעקבות דברי השולחן ערוך שכתב (יו”ד שלא, יט), שצריך לתת ללוי מעשר ראשון, ולא חילק בין זמנים עברו לזמן הזה. כך כתב גם הרב יהודה עמיחי ‘ממכון התורה הארץ’, בשם רוב הפוסקים.

  1. המהרשד”ם (אבה”ע סי’ רלה) נשאל בדין נערה שנשבתה לבין הגויים, האם מותר לה להתחתן עם כהן. החשש הוא בעקבות דברי הגמרא בכתובות, שאומרת ששבויה שנשבתה לבין הגויים חזקה שנבעלה לגוי, ובעקבות כך אסורה לכהן.

לא ניכנס למשא ומתן בדבריו, בכל אופן למסקנה הוא התיר לה להתחתן עם כהן, משום שבכלל לא בטוח שהכהן הוא באמת כהן. בעקבות פסק זה התיר השבות יעקב (ח”א סי’ צג) לכהן שנשא בטעות חלוצה, להישאר איתה ולא להתגרש, מכיוון שאיסור חלוצה הוא רק מדרבנן, והכהן רק כהן מספק (וספק דרבנן לקולא).

המהרי”ט (ח”א סי’ פה, קמט) וגם חוט השני (סי’ יז) חלקו על דברי השבות יעקב, וסברו שהכהנים כיום בחזקת וודאי: ”וחלילה לרב ז”ל שבא להפקיע חזקת כהונתם במה שהחזיקום עד עתה”. משום כך לשיטתם אסור לכהן להישאר עם החלוצה, וכך פסק להלכה גם בברכי יוסף (אבה”ע ו, ג):

”כהן בזמנינו שלא ידע שאשה חלוצה היא ונשאה, חייב להוציא. כן כתבו האחרונים. ודלא כהרב שבות יעקב חלק א’ סימן צ”ג. וכן הסכים בשו”ת זכרון יוסף הנדפס מחדש באבן העזר סימן ג’. עיין שם באורך.”

נשיאת כפיים ופדיון הבן

המהרי”ט (שם) שכפי שראינו סובר שהכהנים היום הם כהני ודאי, מקשה שתי קושיות חזקות על שיטת הסוברים שהכהנים היום הם רק כהנים מספק. 1. כיצד לשיטתם נותנים לכהן את כסף פדיון הבן? הרי לא בטוח שהוא בכלל כהן, ואין שום משמעות לפדיון! 2. כיצד לפי שיטתם הכהנים נושאים כפיים? הרי ישראל שנושא כפיים עובר באיסור עשה (כתובות כד ע”ב ועיין בדף של פרשת במדבר)!

  1. פדיון הבן

בעקבות שאלת המהרי”ט חידש בשאלת יעב”ץ (מופיע בפתחי תשובה יו”ד סי’ שה) חידוש מופלא. הוא כתב, שבעצם כל בכור צריך לתת לכל כהן שהוא פוגש חמישה סלעים, שמא מי שפדה אותו לא כהן והפדיון לא חל. כמו כן הכהן צריך להחזיר לפודה את החמישה סלעים שמא הוא לא כהן, והכסף לא אמור להגיע אליו. עוד הוא מוסיף, שלא רק ישראלים בכורים צריכים לפדות את עצמם, אלא גם כהנים ולווים, כי אולי הם בכלל ישראלים שחייבים בפדיון הבן, ובלשונו:

”נראה שלצאת ידי כל ספק האפשרי, יש גם כן על האב לפדות בכורו מכל כהנים שיוכל למצוא, דלמא מתרמי ליה (= שמא יזדמן לו) כהן מיוחס ודאי, ומהאי טעמא נמי (= ומשום הטעם הזה) בן הכהנת והלויה יש לפדותו עכשיו, מספק דמאי שנא מכל ספיקא דאורייתא דמאי דאפשר לתקוני מתקנינן (= כמו כל ספק מדאורייתא, שצריך להשתדל כמה שאפשר).”

אומנם כפי שמובא בחתם סופר במקום, רוב האחרונים דחו את חידושו של היעב”ץ ולא נהגו כך למעשה.

נראה ביישוב קושיית המהרי”ט, שאומנם במידה ויפדו את הילד בזמן הזה, הוא לא יהיה פדוי בתורת ודאי לסוברים שהכהנים מוחזקים רק בתורת ספק, אבל מכל מקום בתורת ספק הילד כן יהיה פדוי. עדיף לפדות עם כהן ספק, מאשר להשאיר את הילד בוודאי לא פדוי (ובמקום מנהג רבים נקטו שלא אומרים ספק ברכות להקל ומכיוון שנהגו לברך על פדיון הבן, גם עכשיו מברכים).

  1. נשיאת כפיים

קושיה גדולה יותר היא, כיצד הכהנים יכולים לעלות לברך ברכת כהנים בלי לעבור על איסור עשה:

א. בשו”ת שבות יעקב (ח”א סי’ צג) תירץ, שאומנם זר הנושא את כפיו עובר בעשה, אבל במידה וכהן לא נושא את כפיו הוא עובר על שלושה עשה (‘כעין שלושה’ ערוה”ש או”ח קכח, ד), לכן תיקנו חכמים שכוהני הספק יישאו את כפיהם, וכיוון שחכמים תיקנו שהוא יעלה, אין מניעה שהוא גם יברך. ולמרות שהיה מקום לומר שבמצב כזה ‘שב ואל תעשה עדיף’ ושלא יעלו לדוכן, אבל מכיוון שכבר התרגלו והוחזקו לשאת כפיים, ימשיכו לשאת כפיהם (למשל תרומה מדאורייתא הם לא אוכלים, כי לכך הם לא הוחזקו), ובלשונו:

”אף על פי דזר הנושא כפיו עובר בעשה, מכל מקום כיוון דכהן שאינו נושא כפיו כאילו עובר בשלוש עשה לכן אמרו חכמים דישא כפיו אם הוא ספק כהן, וכיוון דמדרבנן נושא כפיו שפיר (= זה בסדר שהוא) מברך. ואף אי תימא (= וגם אם תאמר) דבספק אין לישא כפיו ושב ואל תעשה עדיף, מכל מקום הא מבואר שם בש”ס דדוקא למה שהוחזק החזיק היינו לענין נשיאת כפיים.. אבל לא לשאר כל מילי ספיקא לכן אינו אוכל בתרומה דאורייתא.”

דבריו מחודשים מאוד: קודם כל הוא טוען שחכמים תיקנו שהכהנים יעלו מספק, אבל הוא לא מציין מקור לתקנה זו.             בנוסף, בפשטות עדיף היה שלא יקראו בבית הכנסת ‘כהנים’, כך הם לא יצטרכו לעלות מעיקרא לדוכן – ולא יעברו לא על איסור עשה של עלייה לדוכן, ולא על שלושה עשין בגלל שהם לא עלו לדוכן.

ב. החזון איש (שביעית ה, יב) כתב לתרץ את שתי הקושיות. בניגוד ללויים, שלשיטתו איבדו לגמרי את חזקתם, הכהנים נשארו בחזקת כהונה מן התורה, לכן הם יכולים לשאת כפיים בברכה, ואפשר לקיים פדיון הבן. השבות יעקב לא תירץ כך, משום שהוא סובר, שהם איבדו את חזקתם לגמרי, כשיטת המהרש”ל והיעב”ץ.

ג. אפשר אולי לתרץ את הקושיה מברכת כהנים על פי דברי הפני יהושע (כתובות כד ע”ב, וכן כתב גם התומים). הפני יהושע נקט, שבזמן הזה אין איסור לישראל לעלות לדוכן לברך ברכת כהנים (למעט ברכה לבטלה), וכל האיסור היה בזמן בית המקדש, שבירכו ברכת כהנים בשם ה’ המפורש (עיין בדף לפרשת במדבר, האם מותר לישראל לעלות לברכת כהנים).

לכן לשיטתו גם אם נאמר, שהכהן הוא בעצם ישראל הוא יכול לעלות לדוכן. הוא יכול גם לברך משום שנהגו לברך, ובמקום מנהג לא אומרים ספק ברכות להקל. (דבריו מחודשים, והפוסקים לא הביאום להלכה). בע”ה יתקיימו בימינו דברי הרמב”ם (מלכים יב, ג):

”בימי המלך המשיח, כשתתיישב ממלכתו ויתקבצו אליו כל ישראל, יתייחסו כולם על פיו ברוח הקודש שתנוח עליו, שנאמר וישב מצרף ומטהר, ובני לוי מטהר תחילה ואומר זה מיוחס כהן וזה מיוחס לוי, ודוחה את שאינן מיוחסין לישראל”

כמה שימושי היה הפוסט?

לחץ על כוכב כדי לדרג אותו!

דירוג ממוצע / 5. ספירת קולות:

אנו מצטערים שהפוסט הזה לא היה שימושי עבורך!

תנו לנו לשפר את הפוסט הזה!

נהנית מהמאמר? כתוב פידבק למחבר! וכך תוכל גם לקדם אותנו בגוגל

כתיבת תגובה

מאמרים דומים

ג'ירפה
הרב יגאל גרוס

האם מותר לאכול ג’ירפה

פתיחה בפרשת נח, מצווה נח על ידי הקב”ה להכניס את החיות והבהמות לתיבה כדי שיוכלו לפרות ולרבות מחדש אחרי המבול. מהבהמות, העופות והחיות הטהורות הכניס

קרא עוד »
סגירת תפריט
×
×

עגלת קניות

מחבר ספרים?

תוכל להצטרף עכשיו!

תוכל לצרף את הספר שלך מיידית לאתר, בפאנל החדש שלנו.