מאמר ומפני שמי ניחת הוא

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print
5
(1)

(ברקע סידור הבעש”ט)

 

 

בעזה”י

משה אליהו ש.

מאמר

ומפני שמי ניחת הוא

יתבונן אדם הַשָּׂם דְּרָכָיו ויחשוב נאמנה יקרת השם הנכבד והנורא, הנכתב ואינו נקרא, עדי יזכנו לעולם הבא (עין פסחים נ ע”א; קידושין עא ע”א), ויהא שמו שלם וכסאו שלם, כי זה שמו לעולם וזה זכרו לדור דור.

והנה בסידור זה החזרנו עטרה ליושנה, כדרך הסידורים מקדמת דנא, שנכתב בהם שם השם בשני יו”דין (ולא כדרך שנוהגים כיום רוב הסידורים הספרדים ובעת האחרונה פשט גם בין האשכנזים לכתוב שם הוי”ה מפורש) ולהסביר את צעדנו זה נקדים מעט מילים.

כפי שיראה הרואה בעשרות השנים האחרונות התרבו הדפוסים להוציא סידורים עם השם המפורש – הוי”ה ברוך הוא. והגם שכוונתם לשמים, עם זאת הנסיון מוכיח שמחוסר זהירות עלול להיות בזיון לשם הקדוש, חדא, מעצם כריכת הספר שאינו חזק כבימים עברו ובפרקי זמן קצרים מתבלה הסידור ודפים נושרים ממנו, ותרתי לריעותא באופן ההדפסת הספרים – הניר והדיו, שעלולים להימחק מעצם השימוש בהם (בהיות הניר חלק והדיו אינו מוטבע הם אלא מרוח, כדרך ההדפסות כהיום), ויתכן שאדם אוחז באגודלו בקצה הסידור על שם הוי”ה, ואינו נותן דעתו שמשפשף וממחק את השם, שהוא עון פלילי וחמור עד מאוד. ואף גם זאת, קיים חשש של הוגה השם באותיותיו, כי בימים עברו היה הסידור נחלת בודדים, ויקר הערך, מה שאין כן כיום שאכשור דרא והסידורים מצויים לכל, ומהיות שסידורים מצויים גם ברשותם של ילדי ישראל וכן בקרב עמי הארץ שלא נגה אור התורה ללבם ואפילו השבים לכור מחצבת אבותינו שמאי ידיעה עלולים לבטא את השם ככתבו, שהוא חמור מאוד. ועוד אחסו”ר דרא, שיש סידורים שמדפיסים את השם בראש כל עמוד, ודעת לנבון נקל שרבה המכשלה, היות ועם הזמן (ולא מדובר בזמן ארוך, כפי שהרואה יראה) כבר משתפשפים ומתבלים הדפים הראשונים והשמות מתבזים רחמנא ליצלן.

אמנם יש שיטענו שהרי כבר הגאון חיד”א הדפיס בשנת ה’תק”ס סידור עם שמות הוי”ה ב”ה בשם “תפילת ישרים”, ומשמע מהקדמתו שכותב שדבר מיוחד עשה להדפיס השם המיוחד ב”ה במילואו וכו’. אך לאור האמור נראה שחובתינו לחלק בין תקופתו שהספרים היו יקרי המציאות וגם היו גדולים וכבדים יותר, וסידור היה נשמר הייטב, ואילו בתקופתינו הסידורים נפוצים ויוצאים חדשים לבקרים ומהיותם קלים לנשיאה סכנתם קרובה ובנקל עלולים ליפול לארץ ונמצאו שמות הקודש בביזיון, ועל כן אין הנידון דנן דומה לדבריו הקדושים של מרן החיד”א (ואולי על פי זה יש לחלק בין סידור לבין הגדה של פסח או כל ספר שאין משתמשים בו בתדירות גבוהה, ויש לעין. וגם בזה יש להיזהר מהמכשלות הנוספות, כגון מחיקת השם עקב אופן ההדפסה, כנ”ל)

וכבר עורר על כך בשו”ת “פאת שדך” (חלק א’ סימן כג) ונעתיק מדבריו, “תדע, כי כבר יותר ממאה שנה נפרצה פרצה להדפיס בסידורים את השם המיוחד בכתיבתו, תחת אשר כל הקדמונים נזהרו מזה מאד מאד, ולא כתבו והדפיסו אלא שלשה יו”דין או שני יו”דין עם וי”ו, ובזמן האחרון שני יו”דין בלבד, ואעפ”כ לא ראיתי בשום ספר מי שמחה על הדבר אלא מכתב אחד של בעל החידושי הרי”ם ז”ל, ומחאתו לא הועילה. ומסתמא לא כל החכמים שמו לבם לדבר בשעה שהסכימו להדפסת הספרים, וכאשר שמו לבם לדבר לא היה בידם למחות“.

וּמִפְּנֵי שְׁמִי נִחַת הוּא

נאמר “בְּרִיתִי הָיְתָה אִתּוֹ הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם וָאֶתְּנֵם לוֹ מוֹרָא וַיִּירָאֵנִי וּמִפְּנֵי שְׁמִי נִחַת הוּא. (מלאכי ב, ה) ופירש הרד”ק שם “החיים והשלום נתתי לו בעבור מורא שיראני”. ועוד עיין שם ובשאר המפרשים ש”נחת” ענינו פחד, שמשם השם יש לירא ולשמור אותו בכבוד הראוי לו. עוד נאמר (תהלים צא, יד) “כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ, אֲשַׂגְּבֵהוּ כִּי יָדַע שְׁמִי” ומבאר המצודות “כי בי חשק, כה יאמר ה’, הואיל וחשק בי, לכן אצילהו מן החיות הממיתים. כי ידע שמי – הואיל והוא יודע ומכיר שמי להיות חרד מפני” (והנראה ללמוד מזה, שהחרדה מפני ה’ כרוכה עם הכרת שמו הגדול). ומאידך, כשהתורה הקדושה מזהירה על התוכחות הבאות כתוצאה מאי קיום כל דברי התורה, מובא בלשון (דברים כח, נח) “אִם לֹא תִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת הַכְּתֻבִים בַּסֵּפֶר הַזֶּה לְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא הַזֶּה אֵת ה’ אֱלֹהֶיךָ“. ועוד כהנה רבים ונכבדים במקראי קודש ובמאמר חז”ל בכבוד השם הנכבד ברוך הוא.

וכדרך שהרחיבו רבותינו ז”ל להורות שבשעה שיזכיר שם ה’ יתעלה ירתת כל גופו וכו’, כך נראה לומר גם לענין כבוד השם בכתיבתו. ועל כן צריך משנה זהירות לבל יתבזה מחמת התבלות הסידור וכדומה, וכנזכר לעיל.

וידוע המעשה שמובא בספר “טעמי המנהגים” (עמ’ תצז הוצאת “אשכול”. ונביא כאן דבריו בתימצות, ועין שם בהרחבה) משם ספר “מתוק מדבש” על מהר”מ גאלנטי זיע”א, ששמע שבדמשק יש שייך גוי מכובד, מלומד בשבע החכמות, שהיתה בידו סגולה שכאשר הזכירו בפניו שם של חולה, היה מתכנס לחדר כמחצית השעה ומגלה את עתידו אם יחיה או ימות. עקב כך פקדו את ביתו רבים. חפץ הרב הקדוש לדעת מה מקור כוחו ולאחר שפגש בו הוכיח לגוי כי רב חילו וחכמתו בכל חוכמותיו. והשיך, שהיה חכם ומשחר חכמה, התפעל עד למאוד מהרב וביקש ממנו שילמדו הקדמה מאחת החכמות שחסרה לו להבנת החכמה. אך הרב סירב ואמר לו שאינו חפץ בכסף וזהב ורק אם יסכים להחליף עמו חוכמה בחכמה, ילמד אותו את אותה הקדמה החסרה לו. תמה הגוי המלומד, וכי יש חכמה שאוכל ללמד את הרב דבר לא נעלם ממנו? אז אמר לו הרב כי נודע לו על הסגולה שבידו להכיר בחולים אם יחיו או לא וברצונו ללמוד ממנו את סוד הדבר. השייך לא הסכים להעלות על דעתו דבר שכזה ואמר שאינו מסוגל לגלות לאיש את הסוד הלז. אולם בהיות רצונו עז ללמוד את אותה הקדמה מהרב, נעתר בסוף אך התנה זאת בתנאים מפליגים, שכללו יומים של צום ותענית, טבילות במקוה טהרה ותשובה שלמה ופשפוש המעשים. הרב הסכים לתנאיו של השיך. ביום השלישי, כשעודנו בתענית, בא הרב לארמונו של השיך. הכניסו השיך לחדר הנסתר, שהתברר כפרוזדור לגן נאה ומשובב לב. לאחר הליכה ממושכת בין הפרחים, הגיעו לברכת מי מעין שנמשכו מנהרות אמנה ופרפר שבדמשק. השיך ירד וטבל וביקש מהרב לעשות כמותו. לאחר מכן הורה לו השיך ללבוש בגדי לבן שהיו מונחים שם. משם פנו לחדר קטן, בנוי ברוב פאר והדר, אשר אין כדוגמתו בהיכלי המלכים. ידיו של השיך רעדו בפחד ובמורה כשאחז בידית דלתות הכסף המפוארות שבפתח החדר. עם הכנסו השתטח על הארץ בקידה ובהשתחוויה. שבע פעמים עשה כן עד שעמד במרכז החדר הנאה, שהיה מכויר בציצים ופרחים. שם עמד ארון מפואר בתכלית היופי, שהיה מכוסה בפרוכת רקומה באבנים טובות ומרגליות. אז פנה לרב, שעמד בסמוך לו, וביקש ממנו בלחש, שיסיט את הפרוכת, יפתח את הארון ושם ימצא את מבוקשו. פתח הרב את דלתות הזהב של הארון, למול עיניו ראה “למנצח” בצורת המנורה בציור נאה ומיוחד. מעליו התנוסס הפסוק “שויתי ה’ לנגדי תמיד” ושם הוי”ה ברוך הוא היה גדול במיוחד, עשוי זהב טהור. כשיצאו מהמקום ביקש הרב מהשיך שיסביר לו את הענין ואיך זה קשור לסגולה שבידו. אמר לו השיך, שאלו האותיות הגדולות (דהיינו שם הוי”ה ב”ה) הם שמו של מי שברא את העולם כולו והוא מחייה את הכל, וכבוד השם הקדוש הזה נבנה כל הבוסתן והגן, החדרים ומשכיות הזהב והכסף. והנה כשבא שם של חולה, הוא נכנס לחדר (שכאמור היה מסדרון ופרוזדור) ולאחר שמכין עצמו בתשובה ובטבילות, ניגש לחדר הקטן, מתפלל ומבקש מבורא עולם ית”ש שיגלה לו את עתידו של החולה ואז פותח את דלתות הארון והיה והשם הקדוש מאיר, יודע כי קים סיכוי לחולה והוא יתרפא, אך אם רואה כעין ענן וערפל על השם, משמע ההפך.

כשחזר הרב לביתו, בכה בכל לב והוריד כנחל דמעה, שהרי הגוי הזה הכיר בקדושת השם וכל הצלחתו באה מכבוד זה, ואילו אנחנו, בני אל חי, בנים אתם לה’ אלוקיכם, מה נען אבתרי? האם אכן אנחנו, שנצטוינו על כך, נזהרים בכבוד השם הנכבד והנורא, ואיך אנחנו מרגישים בעת שמזכירים את כינוי השם, האם גופינו מרתת ועצמותינו אוחזים רעד? ראה שם בדבריו הקדושים.

וכך גם לעניננו, במקום לכתוב את שם אלוקי ישראל יושב הכרובים עלי גליון וספר, מצב שעלול להביא לבזיון, עדיף ומתאים לסדר את השם במסגרת זכוכית נאה בבית הכנסת (כדרך שנהגו בתי הכנסת ה”לא מודרניים” וד”ל).

ולענין זה נראה להביא מדברי ה”משנה ברורה” (סי’ א’ ס”ק ד) “שיצייר בנפשו תמיד איך שהוא עומד לפני הש”י כי הקב”ה מלא כל הארץ כבודו. וכתבו בשם האר”י ז”ל שיצייר שם הוי”ה תמיד נגד עיניו בניקוד יראה כזה י – ה – ו – ה. וזהו סוד שויתי ה’ לנגדי תמיד וזה תועלת גדול לענין היראה. ויש שהיו רגילין מחמת זה לעשות מנורות של קלף מצויירים להניח בסידורים וכותבים בהם שויתי ה’ וגו’ בן ד’ אותיות ושארי שמות, ומנורה כזה היתה נקראת בשם שויתי. והטעם הוא בכדי שיהיה נזכר שלא לשיח שיחה בטלה בתוך התפלה מאימת השם. וכתב בש”ת בשם התבואת שור שראוי לאזור חיל לבטל המנהג. כי ע”פ הרוב אינם משמרים את הקלף כראוי, ותשתפכנה בראש כל חוצות וגם כמה פעמים בא לידי מחיקת השם. ונראה דבמנורות הגדולות המצויירות על קלף שקובעים בבה”כ לפני העמוד תחת טבלא של זכוכית שאין שייך בזה טעם הנ”ל לית לן בה עכ”ל. והקובעין בעמוד בלא טבלא יש למחות בידם כי ע”י הנרות שקובעין בעמוד בא ברוב העתים לידי מחיקת השם ח”ו”.

(והנראה שאם מכל סיבה שהיא לא מתפלל האדם בבית הכנסת, ורוצה לעשות “שיויתי” כזה בביתו, צריך שיסדר לו מסגרת וזכוכית, ויניחנו במקום שמור. ואולי צריך גם לכסותו בזמן שאינו מתפלל עם בד וכדו’).

ומעצם לשונו הטהור של ה”תבואות שור” שהביאו המשנה ברורה, שהשתמש בלשון “ונראה” על המנורות הגדולות שאין חשש לתלותן, כנ”ל, נלמד עד כמה צריך להיזהר בכבוד השם הנכבד, שמכל שכן וקל וחומר על הכותבים את השם בסידורים וכנזכר לעיל.

כתיבת שם השם בשני יו”דין

ומכל זה וסיבות מובנות נוספות, העדפנו להדפיס בסידור הנוכחי במקום הזכרת השם באופן של שני יודי”ן (יְיָ) שכאמור זה לכבוד השם הגדול והנורא, הן מצד חשש להתבלות הספר ומחיקת השם (ואילו לגבי יְיָ לרבים מהפוסקים מותר למוחקו לצורך גדול, עיין ברמ”א (יו”ד סי’ רעו סעי’ י) ובספר חסידים (סי’ תתקלה) וב”תרומת הדשן” (ח”ב סי’ קעא). אמנם עיין לרדב”ז (ח”א סי’ רו) דהחמיר בזה) והן מחשש שלא יבואו להגותו באותיותיו, כנזכר.

ולענין שני יודי”ן שנוהגים לכתוב במקום שם הוי”ה, ונראה להעתיק קטע קצר מהמהר”ם חגיז בהקדמת ספרו “משנת חכמים” (סוף דף ג’) “…בכל פעם שמזכיר השם ברוך הוא, יזכור שהוא במכתב הוי”ה, והוא הרומז לתורה שבכתב, כמו פסוק “שמע” שהוא הכתוב בתורה, ושם אדנו”ת שהוא הנזכר במוצא פי האדם הוא הרומז לתורה שבעל פה, כמו פסוק “בשכמל”ו” שהוא פסוק שאינו נכתב בתנ”ך, רק ירושה היא לנו מיעקב אבינו. ולכן ראוי לשלב שם הוי”ה ואד”נות כזה יאה”דונהי כי היא עיקר הכוונה הנצרכת בכל פעם שאדם מזכיר השם ברוך הוא. ולפיכך בספרים הנדפסים במקום השם ית’ מרשימים שתי יוד”ין רמז ליו”ד ראשונה משם הוי”ה ב”ה ויו”ד אחרונה משם אד”נות, והיא אחת מהכוונות דיש בפסוק “פותח את ידיך”, א”ת ‘ידיך’ אלא ‘יודיך’, ע”פ השילוב הנזכר, דוק ודעהו” (עע”ש בזה ובמה שנהגו הקדמונים לכתוב בג’ יודין ורמזיו).

ועוד בענין זה נראה להביא מדברי רבינו יוסף חיים ב”בן יהוידע”, על מאחז”ל (מגילה יג ע”א) “שכל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי. נראה לי בס”ד טעם לזה, כי שני יודי”ן של יהודי שהם ראש וסוף רומזים לשילוב שם הוי”ה בשם אדנ”י שהם שם הנכתב ושם הנקרא דראשו יו”ד וסופו יו”ד, ולכן מנהג העולם לפעמים כשכותבין שם הוי”ה כותבין במקום השם שני יודי”ן זו אצל זו ונשאר ביהודי אותיות הוד כסדרן, והם הפך דוה, כי עבודה זרה נקראת דוה דכתיב (ישעיה ל, כב) תזרם כמו דוה, וזה הכופר בה זוכה להוד הפך דוה, ודבק בשם הוי”ה, ובשם אדנ”י, ועל זה נקרא יהודי המודה בשם הוי”ה וכופר בעבודה זרה”.

[מנהג נוסף הובא שם ובקדמונים, לכתוב שני יו”דים ועל גביהם אות וא”ו שוכבת, או שהוסיפו יו”ד שלישית, תלויה בין היו”דין. וב”תרומת הדשן” (פסקים וכתבים ח”ב סי’ קעא) מבאר ששני יו”דין ווא”ו הם יחד גמטריה כ”ו – כמספר שם הוי”ה. ולגבי ג’ יו”דין, כתב בשו”ת הרדב”ז (ח”א סי’ רו) שהם בגמטריה שם הוי”ה עם ד’ האותיות.]

 

כמה שימושי היה הפוסט?

לחץ על כוכב כדי לדרג אותו!

דירוג ממוצע 5 / 5. ספירת קולות: 1

אין הצבעות עד כה! היה הראשון לדרג את הפוסט הזה.

אנו מצטערים שהפוסט הזה לא היה שימושי עבורך!

תנו לנו לשפר את הפוסט הזה!

ספר לנו כיצד נוכל לשפר את הפוסט הזה?

הורד כ-PDF

מאמרים נוספים

ספר צידה לדרך – מאת הרה”ג רבי דן צרפתי שליט”א

0 (0) “צידה לדרך” מאת הרה”ג רבי דן צרפתי שליט”א בימים אלו הופיע בשורה טובה בעולם הספר התורני, עת יצא לאור מעל מכבש הדפוס הספר הנפלא ‘צידה לדרך’, מפרי עטו ועמלו של הרה”ג רבי דן

בשורה טובה לעולם הספר התורני – מגזין ‘ספרותא’ | מגזין תוכן ופרסום ספרים הגדול בתבל

0 (0) בשורה משמחת לעולם הספר התורני מגזין ‘ספרותא’ – כל המידע על הספריה התורנית העולמית * לכל הרבנים החשובים – מחברי הספרים והעוסקים במלאכת העריכה וההו”ל בשורה משמחת לעולם הספר התורני הננו שמחים לבשר

חדש! העלאת ספרים דרך מילוי קובץ אקסל

0 (0) עקב התרחבות האתר ובקשת מחברים חדשים להוסיף ספרים לאתר, הוספנו כעת אפשרות חדשה להעלאת ספרים ללא צורך לגישה לניהול האתר. ההעלאה מתבצעת בצורה אוטומטית על ידי מילוי קובץ אקסל, והעלאת קובץ האקסל ללוח

0 Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הירשמו לניוזלטר שלנו

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

  • הרשמה
איבדת את הסיסמה שלך? אנא הזן את שם המשתמש שלך או כתובת דואר אלקטרוני. אתה תקבל קישור ליצירת סיסמא חדשה באמצעות דואר אלקטרוני.
.
0
דילוג לתוכן