נבחר:

אגרות מלכים

40.00

אגרות מלכים

ספר אגרות מלכים – להגאון רבי יעקב קנטורוביץ זצ”ל שו”ת בהלכה עם גדולי הרבנים בדורו

40.00

לתשלום באשראי?

כתוב את הכותרת כאן

תיאור

ספר אגרות מלכים

עולם התורה זכה בימים אלו בספר חדש, ספר ‘אגרות מלכים’, הספר כולל שאלות ותשובות מהגאון רבי יעקב קנטורוביץ זצ”ל, דודו ורבו של הגאון רבי משה פיינשטיין זצ”ל.

מלבד ייחודו של הספר בכך שהתשובות שבו נכתבו על ידי גדול בתורה מדור דעה של טרם השואה, ומגדולי הרבנים ברוסיה, מהזן של הרבנים יוצאי וולאז’ין כהדבר אברהם האפיקי ים וכדומה. יש בספר ייחודיות שאין בשאר ספרי השו”ת אחד מן החידושים שבספר שבחלק ניכר מן התשובות יש גם את מה שכתבו אליו הרבנים, המחבר היה בערוב ימו באמריקה ושם גדולי הרבנים הריצו אליו שאלותיהם שיכריע להם בדברים שלא ההינו להכריע בהם, מציאות זו הותירה בידינו מטמון אדיר, בדרך כלל ספרי התשובות כוללות תשובות בהלכה ל’עמך’ או שאלות בהלכה שהגיעו לפני המחבר. לא כן הספר שלפנינו, הכולל בתוכו משא ומתן בין ענקי עולם. העורכים הציגו בספר לא רק את מכתבו של המחבר אלא גם את מכתבי הרבנים שנשאו ונתנו עמו, דבר זה מעמיד לפני הלומד יצירה של מופת, כי כמעט בכל שאלה יש לפני הלומד שתי גישות, בדרך כלל שתי גישות של חשיבה, של קווי יסוד שונים המנחים איך להכריע בשאלה, וההעמקה במשא ומתן גורמת לפרץ של דעות המפרות את הלומד ומעמידות אותו מול האמת על כל פניה, כי כך היא התורה בתפארתה, וממש מרתק לראות איך מאותה הסוגיא ובדרך כלל מאותו זן של בית מדרש, כל אחד לומד ומכריע בדרך שונה, וצורות חשיבה שונות עומדות לפני הלומד ומפרות ומדריכות אותו איך לדון ולהכריע. התשובות כולם מושתתות על עיקרי הסוגיא בעומק העיון, ופסקיו נבעו מן הגמרא והראשונים.

*

אופי השאלות אינם שאלות של ‘עמך’ אלא ‘שאלות של רבנים’, ובהם שאלות מעניינות שחלקם נבעו מהמציאות החדשה שילדה אמריקה של אותם הימים.

אחת מן השאלות שנשאל הוא ממנהלה של ישיבת תורה ודעת באמריקה הגאון רבי שרגא פייוועל מנדלוביץ’. בסמוך לישיבת תורה ודעת היה בית מדרש של ‘המלאך’, הלא הוא הגאון החסיד ר’ אברהם דב לעווין זצ”ל. המלאך היה מחסידי דור הישן ובחל בדרכי אנשי אמריקה, באישיותו המזהירה והכריזמטית השפיע על שומעי לקחו להשליך מעליהם דרכי אמריקה המודרנית, חסידיו הלכו בטלית קטן בשיעור גדול על בגדיהם, במעיל ארוך, בזקן מגודל, ובפיאות מסולסלות, באמריקה בימים ההם בשנות השלשים לא הבינו אנשי הרחוב התנהגות כזו. תלמידיו גרמו למהומות בישיבה עם הנהגותיהם, עד שאסר עליהם רבי שרגא פייוועל זצ”ל ללמוד בישיבה. הם בשלהם לא רצו לשמוע לאיסור ובאו ללמוד בישיבה. אחד מגדולי הרבנים באמריקה פסק לרבי שרגא פייוועל זצ”ל שאיסורו איסור ואין להם לדרוך בישיבה. רבי שרגא פייוועל זצ”ל שהיה ירא שמים מרבים לא הסתפק בהיתר של אותו רב ושאל את רבי יעקב זצ”ל לדעתו בזה. רבי יעקב לא הסכים לאיסור וכתב לו, ‘ולפיכך לענ”ד אין בכחם של הבעלי בתים לאסור על מי שהוא הכניסה לבנין הישיבה, בשביל איזה צורך לדבר מצוה ללמוד ולהתפלל, ובלבד שלא יבא על ידי זה לידי מחלוקת והפרת שלום ח”ו. וכת”ר בחכמתו בטח ידע אשר לפניו, לכלכל הדבר לפי הדרך המביא לידי שלום. ואולי למען השלום יותר טוב לאסור, אבל בלי שום טעם וסבה, כחא דהתירא עדיף, כי יש יסוד גדול וחזק לסמוך עליו, שאין האיסור חל כלל וכלל’.

שאלה נוספת שנשאל על ידי אחד מן הרבנים היתה בדבר אחד מן המתפללים בבית הכנסת, שעמד בתוקף לא לעמוד בזמן קריאת התורה בעת קריאת אז ישיר, כנגד המנהג באותה קהילה לעמוד. טענתו היתה כי העמידה בפרשה מסויימת גורמת לזלזול בשאר פרשיות התורה. המחבר פתח את התשובה בכותבו, ‘והנה בודאי אין לבטל שום מנהג של ישראל באפס יד, כמו שהזהירו לנו רבותינו, כי כל מנהג יש לו מקור’. והאריך בראיות כי גם מנהג זה יסודו בהררי קודש ומקורו טהור. וסיים את התשובה בכותבו, ‘ויותר טוב ונכון היה להאיש ההוא לעמוד בכל הקריאה מתחילה ועד סוף ביום ההוא, ועל ידי זה היה ניצול מחששא של גנאי, וגם לא היה פורש מן הציבור, וכיון שלא עשה כן הרי הוא בכלל כל המשנה ידו על התחתונה.

שאלות נוספות שנשאל המחבר היו חמת המצב העגום של שמירת תורה ומצוות באמריקה בימים ההם, כידוע שמירת שבת קודש היתה נסיון גדול בזמנו, מקומות העבודה לא הסכימו לתת חופשה לעובדים בשבת ועובד שעמד על כך פוטר מעבודתו ונשאר ללא פרנסה, יחידי סגולה מסרו נפשם על קדושת השבת.

מציאות חדשה זו של יהודים ששמרו רק על חלק מן המצוות, ומחלק מן המצוות פרקו עול, גרמה לשאלות חדשות, שהצריכו שיקול דעת גדול להכרעה אם להתיר או לאסור, ההיתר מצד אחד היה נצרך פעמים מחמת שעת הדחק, ופעמים היה צורך דווקא להחמיר למיגדר מילתא, ניכר בתשובות אלו ראייתו הצופיה למרחוק של המחבר בה ידע מצד אחד להשתמש בכחא דהיתרא בעת הצורך, ומאידך כשהיה צריך הטיל את כל כובד המשקל של האיסור ונטה לאסור למיגדר מילתא. בתשובה אחת להגאון רבי משה פיינשטיין זצ”ל הוא מסיים, ‘ולפי זה יש מקום להקל במקום עיגון, אבל קשה להקל במדינה זאת, שהמקילים רבים הם, ויאמרו להקל נגד דעת הרמ”א גם בשאר עניינים על ידי טעמים וסברות הבדויות מלבם’.

דוגמא אחת מן המצב העגום היה, שהמהגרים מארצות אירופה הגיעו לאמריקה ופרקו עול תורה ומצוות, וכשהגיעו אבותיהם ואמותיהם בימי הזקנה לדור בבית ילדיהם לא יכלו לשתות מן היין כי המחלל שבת דינו כנכרי שיינו יין נסך. המחבר מאריך בתשובה כי מחלל שבת שאינו כופר, הנוגע בין אין יינו יין נסך, הוא כותב את התשובה בהסתייגות כהיתר לשעה, וכלשונו, ‘לכן אגלה להדרת גאונו את הרהורי לבי בזה, אף כי בודאי ראוי להתרחק מיי”ג אשר בבית אלה שיש בו כופר ופורקי עול, אבל מה יעשו האבות שאי אפשר להם להזהר מבניהם האלה. ולזאת עלה ברעיוני להמציא בעדם איזה זכות, וכאשר מחוסר ספרים אנכי, אציע לפני הדרת גאונו בקצרה’.

שאלה נוספת שנגרמה מחמת חילולי שבת הנפוצים היתה בדבר מאפיות של יהודים מומרים לחלל שבת שאפו בשבת, בזמנו היו רבנים יחידים שהאמינו שיש מה לעשות ולילחם את מלחמת השבת, ביניהם היה הגאון רבי יוסף מאיר דזייקבסון זצ”ל רב בבוסטון, שהקים ארגון ‘יסוד השבת’ שמטרתו היתה לחזק את בדקי השבת באמריקה, הוא פנה לרבנים שיסכימו עמו לאסור לקנות מן המאפיות מהלחם שנאפה בשבת. היו מן הרבנים שלא הסכימו לאיסור וכתבו קונטרסים להתיר קניית המאפים מן המאפייות. הגאון המחבר כותב תשובה ארוכה לאסור את הלחם הנאפה שם גם אחר השבת, הוא מאריך בתשובה ארוכה ומסיים בלשונו, ‘נוסף על זה הלא זהו למיגדר מילתא, ומחויבים אנו למחות בזה בכל טצדקי נגד המכשול הזה, ואסור לחפש היתרים בענין זה. וכמו שכתב הבית יוסף (חושן משפט סימן ב בבדק הבית) בשם המדרש, יעויין שם, כי הוא נורא ומבהיל מאד’.

המחבר גם דן בשאלה שהפנה אליו הגאון רבי מרדכי פיינשטיין זצ”ל שהיה ברוסיה, ונשאל על ידי המחבר אם יש להתיר אפיית מצה על ידי יהודים שפרקו עול של חלק מן המצוות.

משא ומתן ארוך הנידון בירחונים תורניים שיצאו לאור דנו בדבר מכירת כבדים משוקעים בדם, החשש הוא שמא אנשים שאינם שומרים תורה ומצוות יקנו את הכבד ולא ידיחוהו מן הדם כראוי, המחבר מאריך בדבר איסור לפני עוור ודן בארוכה אם יש להתחשב ברשעים או שמא נקיים בו את הכתוב הלעיטהו לרשע וימות.

גם שאלות חדשות בהלכות גיטין התעוררו מחמת המציאות החדשה, המחבר דן בדין אשה הנישאת בנישואין אזרחיים אם יש להתייחס אליה כמקודשת, מציאות שלא היתה קיימת כמעט קודם לכן. ובשנים אלו החלה.

כמו כן אנשים יהודים שינו שמותיהם לשמות לע”ז וכך התעוררו שאלות של ממש בדיני כתיבת שמות בגיטין, הספר כולל הרבה תשובות בהלכות כתיבת שמות בגיטין, שגם בנושא זה דן המחבר בעמקות ובמתן קווי מנחה יסודיים לפשיטת שאלות רבות בהלכות אלו. המחבר גם דן בדין אשה הנישאת בנישואין אזרחיים אם יש להתייחס אליה כמקודשת או לא.

המחבר היה מן הראשונים שדנו בדבר האיסור לפתוח מקרר בשבת, תשובתו לאסור את פתיחת המקרר היתה מן התשובות הראשונות שנתכבו בענין זה, תשובה זו התפרסמה בירחון המסילה באמריקה, ופתחה משא ומתן ארוך בין גדולי הרבנים באותה תקופה. משא ומתן זה מתפרסם בספר. מעניין לציין שאחיינו מרן האגרות משה זצ”ל סבור היה להתיר פתיחת המקרר, אך מחמת כבודו של דודו המחבר לא השתמש בהיתר זה ועד סוף ימיו הקפיד לחבר את המקרר למכשיר שפותח על ידי תלמידו של רבינו, בכדי שלא יהיה איסור בשעת פתיחת המקרר. רבי משה גם לא כתב תשובה באגרות משה בענין זה מחמת כבודו של דודו. גם בתשובה זו ניכרת ראייתו הצופייה של המחבר כי גם אם המקרר שבזמנו יש להתירו, ראוי לחשוב על התפתחות המכשירים ולאסור בכדי שלא יגרם היתר גורף וכך גם כשישתנו המכשירים ויהיה בהם איסור יתרגלו לנהוג בהם היתר.

משא ומתן מעניין מאד בינו לבין הגאון רבי מרדכי פיינשטיין זצ”ל הי”ד [אחיו של בעל האגרות משה], הגאון הנ”ל היה רבה של העיר הראזעווא, קודמו ברבנות הטיל חרם שלא ישחוט שוחט יחיד, ברבות הימים מחמת עניות הקהל לא היה יכולת בידם לפרנס שני שוחטים הדבר גרם להעלאת המחיר של הבשר הכשר. ולכך הוצרך רבי מרדכי זצ”ל להתיר את האיסור. רבי מרדכי פנה לדודו המחבר שיתיר את החרם בצירוף רבי איסר זלמן מלצר ובצירוף אביו הגאון רבי דוד פיינשטיין זצ”ל, טענתו כי בצירוף כל אלו ודאי גדול הבית דין הזה מן הבית דין המתקן, ובית דין גדול מחבירו יכול לבטל תקנותיו של בית דין הקטן ממנו. רבי יעקב טען לעומתו כי מנין לו שהם גדולים מן המתקן. המתקן היה צעיר לימים רב בן שלושים שנה, אך רבי יעקב בשלו שאנה נקח קנה המדה לבדוק מי גדול ממי. רבי מרדכי אחר שכתב לו ‘ונרתעתי משום ענוותנותו דכתר”ה’, כותב להוכיח כי מותר לנו להכריע מי גדול ממי. הוא מוכיח דבריו מן הסוגיות עם סברות עמוקות.

שאלות רבות נוספות מעניינות יש בספר, ולדוגמא תשובה מעניינת מאד בדבר שריפת גופות, בה דן המחבר בעיקר החיוב לקבור מתים, ומה האיסור בשריפתם. משא ומתן ארוך ומעניין בהגדרת המטבע בזמנינו שאין הכספא טבעא. תשובה זו נוגעת להלכות פדיון הבן ולהלכות כתובה, רבי משה פיינשטיין חידש חידוש גדול בהלכות אלו, ושיטתו ידועה, תשובותיו הודפסו באגרות משה שם הופיעו רק דבריו של רבי משה, בספר זה מופיע המשא ומתן כולו עם דעתו של המחבר המאריך לחלוק על חידושו של רבי משה.

 

[anycomment include="true"]
Sorry no more offers available

נשמח לפרסם גם את המאמרים לכל הציבור!

סגירת תפריט
×
×

עגלת קניות

מחבר ספרים?

תוכל להצטרף עכשיו!

תוכל לצרף את הספר שלך מיידית לאתר, בפאנל החדש שלנו.